• Groopy
  • Groopy
  • Groopy
  • Groopy
Groopy

​מסע אופניים בהרי ההימלאיה

מסע אופניים בהרי ההימלאיה- רשמים
מאת: קובי יונתן

 קישור לגלרית התמונות ממסע האופניים בהרי ההימלאיה ההודית ממנאלי ללה.

עד הרגע האחרון לא סיפרתי לחברי על המסע המתוכנן, השארתי לעצמי מרווח נסיגה למקרה שאולי עוד אחזור בי ואוותר על ההרפתקה בהימלאיה.
 
הרצון העז לכבוש ולחקור עוד מדבר נידח על פני הגלובוס, מוביל את ד"ר חזי יצחק פיזיקאי וחוקר מדבר לפינות האקזוטיות המסוכנות והנידחות בעולם ואם אפשר מקומות שכף רגל אדם או זוג גלגלי אופניו לא דרכו שם לפניו.
את חזי פגשתי לראשונה בדיוטי פרי בנתב"ג, גם בשיחות הטלפון שקדמו איתו אינו מרבה לדבר ולנדב פרטים "אשמח אם תצטרף" אמר "אולי תעשה גם סרט יהיה ממה" כך הבטיח.
 
אנו יושבים שישה סביב שולחן בטרמינל בעמאן ומעבירים זמן בהכרות הדדית עד לשעת טיסת ההמשך לדלהי. כאן עולים דיבורים על משפחה, ילדים והעיקר משאת נפשנו האופניים והם כבר בבטן המטוס
ממתינים כמונו להמראה.
 
דלהי קיבלה אותנו בלחות גבוהה ובהמולה רבה, המטען הגיע וכך גם אנשיו של רג'וב הסוכן ההודי שארגן לנו את המסע על כל פרטיו.
 
מחוץ לטרמינל עשרות הודים מקיפים אותנו וכל רצונם להעמיס את הציוד שלנו על האוטו ולזכות בכמה רופי, דבר הגורם למהומה קטנה. קצת קשה לדחוס במיניבוס קטן שישה זוגות אופניים מזוודות אישיות ועוד שמונה איש, כולל נהג ועוזר, אך בהודו הכול אפשרי לשיטתם גם לעדר כבשים יהיה מקום במיניבוס.
 
18 שעות ארוכות ארכה הנסיעה מדלהי למנאלי זו הייתה הכרות ראשונית עם הודו שהשאירה בנו רושם שממנו רצינו לברוח, כבישים סואנים, זיהום אויר נוראי, המולה וצפירות ללא הרף של מכוניות, כאוס שרק נהג הודי יודע להתנהל בו. פה ושם על הדרך עצרנו בדאבות (מזנוני דרכים) מקומיים וככול שהתקרבנו למנאלי התחלף הנוף הבן עירוני לנוף ירוק וסימפטי וכך גם ההמולה שככה מעט.
 
קרוב לחצות ואנו בביתו של רג'וב במנאלי, שם נשהה שני לילות לצורך הסתגלות לגבהים, בית המשמש גם אכסניה לטיילים ולנקודת יציאה למסע האופניים שלנו ממנאלי ללה שהיא הנקודה המיושבת הכי צפונית בהודו.
 
יום המסע הראשון הגיע, לפנינו 11 ימי רכיבה בהם נרכב כ-600 ק"מ במגמת עליה על דפנות ההרים ונגיע למספר רב של מעברי הרים שהגבוה בהם LACHUNGULA בגובה של 5064מטר. אך הקושי העיקרי כאן הוא חוסר בחמצן, המורגש בעיקר בפעילות מאומצת כמו ברכיבת אופניים.
 
הכול נראה קסום ומבטיח בדרך ל-  MARHI,שם נשהה ללינת הלילה הראשון בגובה של 3400 מטר. לאורך כל הדרך אנו מוקפים בצמחיה ירוקה, חלקה הגדול שיחי מריחואנה הגדלים כצמח בר ובמפלי מים הזורמים ללא הרף מהפשרות השלגים שעל פסגות ההרים. בחלופנו על פני הכפרים אנו זוכים למבטי השתאות וסימפטיה מצד הכפריים ולצפצופי האזהרה ממכוניות המטיילים הדוהרות לידנו בכביש הצר והעולה צפונה לצפות בשלג דאשתקד.
 
הכביש מזדחל לו מעלה, מעלה בספיראלה אין סופית, מעילים נשלפים מתיק הגב, גשמים קלים מתחילים לרדת. פה ושם פרות יושבות במרכז הכביש אדישות לכל הסובב אותם. ככול שעולים, עננים כבדים מכסים את הדרך וליד מפל מים ציורי עומד בחור ומוכר צ'אי חם ואטריות חמות, זהו מקום יפה לצילום ולחידוש כוחות.
 
לאחר 7 שעות רכיבה לאורך של כ-40 ק"מ וטיפוס מצטבר של כ- 1500 מטר הגענו ל MARHI מקום נטוש על אם הדרך בדרך למעבר ההרים Rothang.  סטופה (מקדש טיבטי) ממוקם כאן ודגלי תפילה תלויים מתנופפים ברוח ומסביב צריפים נטושים.
את פנינו קיבלו בצ'אי חם אנשי הצוות ההודי המסור שכלל שני נהגים אחד למיניבוס מוביל ואחר לג'יפ מאסף, מדריך הטיול   SHABOשרכב איתנו לאורך כל הדרך, טבח, ועוזרים נוספים. בכל נקודת לינה לאורך הטיול נפרסו שלושה אוהלים לשינה, אוהל מטבח, אוהל חדר אוכל ואוהל שירותים .
 
איתמר בר"יל בחור צעיר בן 70 פותח בקבוק עראק אסלי עם ארוחת הערב באוהל, כשבחוץ הגשם לא מפסיק להצליף. אנחנו סביב השולחן, עששית מפיצה אור דהוי  על ירושלמי לשעבר, שני קיבוצניקים, חיפאי, בחור מכרכור ותושב שדה בוקר. רק שירות מילואים או טיול באופניים יכולים לחבר בין אנשים זרים ולגרום לאחווה לאכפתיות ולידידות עמוקה. השיחות נמשכות לתוך הלילה מדברים על מורשת קרב על מאיר הר ציון וה- 101 עד שפורשים לאוהלים ולשקי השינה. הפעם האחרונה שישנתי בשק שינה הייתה בצבא או בצופים וזה בהחלט חומר למחשבה. אך מחשבות נוספות עולות ואני שמח שלקחתי ברצינות את המסע הזה. מרגע שנפלה ההחלטה לצאת לטיול נכנסתי למשטר אימונים כמעט יום יומי עם רכיבות קצרות של 20 ק"מ הכוללות עליות תלולות וכן רכיבות ארוכות 45-50  ק"מ עם צבירת גובה משמעותית.  יש יתרון למגורים בהרי יהודה, ככה זה קשה באימונים קל בקרב.
 
מוזיקה הודית מלווה בקפה חם משכימה אותנו. התארגנות קצרה, תגלחת על עיוור, ארוחת בוקר,   "דישון השדות מסביב" ואנחנו מלאי אנרגיה על האופניים מדוושים לאורך סרפנטינות אין סופיות  בדרך למעבר ההרים Rothang שנמצא בגובה של 4000 מטר.  
 
"מחלת גבהים" היא מושג מוכר, אבל לא תמיד מובן ומטיילים לא מודעים לסכנה עד לרגע בו היא מונעת מהם את המשך הטיול .לחץ האוויר יורד עם העלייה בגובה, וכתוצאה מהירידה בלחץ האוויר יורד גם לחץ החמצן ולכן יורדת גם כמות החמצן המוכנסת לריאות בכל שאיפה. בנוסף לכך, בגובה רב הטמפרטורות ואחוזי הלחות באוויר יורדים, ולעומתם עולה רמת הקרינה."
 
בפאוץ' הרכיבה שלי כדורי דיאמוקס (Diamox) להסתגלות לגובה. אחד לקחתי בבוקר וכן כדורי מגנזיום, ג'לים לאנרגיה וקרם הגנה. באזורים בהם אנו מטיילים אפשר לקבל ביום אחד מכת חום ומכת קור.
הדרך מעלה בוצית וחלקה ורובה עטויה בערפל סמיך, נצנצים שהבנו איתנו תלויים מאחור ומדגישים לנהגי משאיות ה- TATA את קיומנו על הדרך. 17 ק"מ עד למעבר, וקשה לנשום. כל פעולת דיווש נעשית כבדה, אנחנו בסיבובי פדל מהירים בהילוך נמוך, ואפילו יניקת המים מהצינורית משבשת את הנשימה.
 
עונת המונסונים עכשיו בהודו, והרבה מים מגיעים לאזור ה-Rothang וגורמים למפולות בוץ ואבנים. הדרך משובשת וצרה ולאורכה משפחות נפאליות, ילדים, גברים ונשים לפעמים עם התינוק על הגב עוסקות בתיקון הכביש. הם מרסקים עם פטישי ענק סלעים לחצץ ואיתם מרפדים חורים שנפערו ובונים שוליים, ממש עבודת פרך. מתוך סימפטיה אנו מציעים להם מעט מהחטיפים שאיתנו והם מודים בשמחה.
 
ערפל סמיך קידם את פנינו בהגיענו לפסגת Rothang, מקדש דרכים ניצב בפסגה על שלל דגליו הצבעוניים המתנוססים ברוח ומפיצים מנטרות ברכה לכל עבר. ובדאבה מקומית אנו אוכלים אטריות הודיות חמות. ההרגשה טובה גברנו על ההר. מכאן ממתינה לנו גלישה ארוכה במדרון בין פסגות מושלגות ואיבוד גובה של למעלה מ - 1000 מטר עד למחנה האוהלים שלנו על שפת הנהר ב- SISSU .
 
 הטיפוס היום יומי אל עבר מעברי ההרים הופך לשגרתי, אני מתמודד עם הקשיים 12, 17, 25 ק"מ עליה
בכל יום אינו גורם מרתיע יותר וככל שעולים גבוה כך הנוף משתנה ונעשה צחיח יותר. עצים כבר לא נראים ושיחים מוזרים צומחים כאן במעגלים הרי גרניט שחורים מאימים מכל עבר מכוסים בכיפות מושלגות ולמרגלותיהם מתגלות דיונות חול, זהו במדבר בגובה של 4500 מטר. את המדבר הזה ד"ר חזי יצחק קיווה לראות, הוא קופץ מאופניו רץ לצלם ולמדוד את גלי הדיונות ולאסוף דגימות קרקע שהרי לשם כך הוא יזם את הטיול למקום הנידח הזה.
 
הדרך ממנאלי ללה פתוחה 4-5 חודשים בקיץ בלבד ובחורף מזג האוויר כאן קשה והכל מושלג הכבישים חסומים תושבי הכפרים נוטשים את בתיהם ויורדים לכפרים נמוכים יותר בהם ניתן לנהל אורח חיים סדיר יחסית. ולמרות שעכשיו חודש אוגוסט עדיין שוררת כאן עננות כבדה גשמים ורוחות זה דבר שבשגרה ובבקרים ניתן לראות שלג טרי שירד על הפסגות במהלך הלילה.
 
כל ימי הרכיבה שלנו התחילו במגמת עליה ומזג האוויר לאורך הדרך הפכפך ומשתנה תכופות. יש שבעליה אחת אנו לובשים ביגוד חם כשקר ובהמשך כשגשום מעיל גשם ורוח, ואז בסיבוב הבא באותה עליה, השמש מבצבצת נעשה חם מאוד ואנו פושטים את כל שכבות הבגדים וחזור ונשנה כשנעשה שוב סגרירי .
 
ברשימת הציוד שלנו לא היה חסר דבר, שרוולי רגלים וידיים, צעיף חם לצוואר, מעיל רוח וגשם, משקפי שמש חובה! להגנה מפני קרינה גבוהה של השמש, אבק דרכים וגשם שמצליף על הפנים בעיקר בירידות.
כך גם סל התרופות האישי שלנו שלא היה מבייש אף בית מרקחת וכלל כדורי מגנזיום, BCAA,תרופה להקלה בגבהים,תרופות לשיכוך כאבים, משחות שונות, פדים תחבושות, כדורי שינה למקרה הצורך ועוד
וזאת לאור ההבנה שאנו מטיילים בעולם השלישי ללא ישוב קרוב וללא קשר סלולארי ואינטרנטי לאורך ימים ארוכים .
 
האופניים עובדים לא פחות קשה ממני והפתעות תמיד קוראות ברגעים לא צפויים. לפני הנסיעה החלפתי מעביר אחורי, שלמזלי נשבר ימים ספורים לפני היציאה, רפידות ברקס, וכבלים למעבירי ההילוכים.
 
אני בירידה חדה ומדורדרת לאורך של כ 20 ק"מ והברקס הימני לא מגיב, אני לוחץ שוב על הידית ודבר לא קורה, הלב דופק, אני שומר על קור רוח ונותן לאופניים להתגלגל מטה, מטה ובעדינות אני מאט את הנסיעה עם לחיצות מתונות על המעצור של הגלגל הקדמי. אנחת רווחה יצאה מפי כשהגעתי לסוף המדרון. בבדיקה שעשיתי התברר שבועת אויר נלכדה בצינורית השמן ומנעה מעבר של שמן לרפידות הבלמים.
מכיוון שלא רציתי להתעסק עם החלפת השמן והוצאת הבועה, המשכתי ברכיבה תוך פמפומים על ידית הבולם שעזרה במעט לבלימה של הגלגל האחורי וכך המשכתי לעשות בכל הירידות ביתר הימים .
 
דגש רב שמנו על כלי העבודה לתיקון האופניים וחלפים. כדי למנוע כפילות בציוד הכנו בארץ טבלה
בה רשם כל אחד חלפים וציודים אותו הוא מביא לטיול וזאת כדי למנוע גם משקל יתר. כמובן שישנם חלפים המותאמים בלבד לכל אופניים כמו אוזן למעביר שפיצים שונים וכדומה .
 
בדיקת האופניים לפני יציאה לטיול בחו"ל אצל מכונופן הוא דבר חשוב ביותר, שאם לא כן תקלה יכולה להשבית טיול שלם ולגרום לעוגמת נפש. כך היה עם אמנון חביב, רוכב חזק ומנוסה ששבר ביום השני לטיול את המעביר האחורי. למזלו הוא הביא עימו מעביר חלופי רזרבי ותוך כדי בדיקה של התקלה התברר שהשרשרת והקסטה שלו שחוקים עד "דמעות". איתמר בריל לקח על עצמו את מלכת החלפת המעביר והרכיב גם שרשרת חדשה, אך ההילוכים קפצו ולא נכנעו לידיו המקצועיות של איתמר. לאחר עשיית חושבים הוחלט שקסטה שחוקה אינה אוהבת שרשרת חדשה ועל כן התקין את הישנה וכך המשיך אמנון לרכוב אל עבר השקיעה ללא תקלות נוספות.
 
ברכיבות ממושכות יש צורך בחטיפי אנרגיה לרגעי משבר, תזונה לאורך כל המסלול, ולשתיה מרובה בעיקר בגבהים דבר המסייע להפחתה בכאבי ראש. חשוב למרוח את המפשעה בקרם למניעת שפשפות לפני יציאה לרכיבה, קרם הגנה מפני השמש, וחשוב מאד מכנסי רכיבה עם כריות נוחות ועבות, מה לעשות הישבן כואב וסובל כשיושבים עליו 600 ק"מ.
 
הודו היא מדינה ענקית, מורכבת ומחולקת ל 28 מדינות ו 7 טריטוריות עצמאיות, הנמצאות בשבעה אזורים. אזור הרי ההימאליה בצפון בו אנו רוכבים כולל את המדינות ג'אמו קשמיר והימאצ'ל פראדש ובמעברי הטריטוריות האלו ישנם מחסומים של משטרת הגבולות במבנים מאולתרים העשויים מפח ואוהלים בהם נדרשנו להציג דרכונים ולעבור רישום. כך גם בכניסה לחבל לדאק  בו ישנה חלוקה פוליטית עם ניהול אוטונומי. כאן לאחר רישום והתארגנות נפשית, אנו מתחילים קטע רכיבה קשה לאורך 77 ק"מ 23 ק"מ מהם עליות  בהם 21 סרפנטינות, שבסופם נגיע לשני מעברי הרים, האחד          NAKEELA בגובה של 4738 מטר והשניLACHUNGULA   בגובה של 5064 מטר, זוהי עליה "כואבת" במיוחד. אני רוכב באיטיות ומתמודד עם קשיי נשימה, כאבי ישבן וברד שהחל לרדת. יש זמן למחשבות והם נודדות לכל הכיוונים, מה קורה בבית? בטח דואגים נורא שהרי אני מנותק מהעולם מספר רב של ימים, ומתי העלייה תסתיים...?   "להקות" של רוכבי אופנוענים חולפים על פנינו מסמנים באגודל סימן לכבוד, זה מדרבן ומחזק אותי להמשיך ולדווש ולמרות זאת אני חושב כמה כייף להם שיש להם "מנוע בין הרגליים". וכשמגיעים לפסגה האושר והסיפוק העצמי כמו גם ההתרגשות אוחזת בכולנו, חיבוקים ותפיחות על השכם יוצרות קירבה של "אחוות לוחמים" שגברו בעוז על ההר המאיים, ומצלמות נשלפות להנציח את הרגע.
 
מכאן אופוריה נוספת אופפת אותנו, נגמרו העליות להיום! אנו לקראת ירידה אין סופית הארוכה בחיינו על אופניים לאורך דרך של כ-40 ק"מ עד למאהל שבתחתית ההר.
 
רגעי מחלוקת הגיעו בערב סביב השולחן באוהל , וזה די טבעי... חזי ואמנון מושכים לצאת מהדרך הראשית מחר לכיוון אגם צומורירי וללון שם בכפר המקומי, דבר המצריך תוספת של כ- 140 ק"מ לטיול. זה זמן רכיבה נוסף שאין כל כך וכן יש צורך באישור מעבר ושהייה מהשלטונות.  קובי יוגב ואני חשבנו שעדיף לוותר בעבור יום נוסף לבילוי בלה ואיתמר ודני זך, היו מהאו"ם. חזי שלף רעיון שסיפק את רצון כולנו, בכדי לקצר בזמנים אנו נעלה עם האופניים על הרכבים המלווים ונעשה חלק מהדרך בהלוך ובחזור עליהם. וכך היה, קיבלנו אישורים מהשלטונות ומרחוק נראה אגם צומורירי כחול ויפיפה מונח לו למרגלות ההרים בגובה של כ-4000 מטר פלוס.
 
הכפר הציורי קורזוק שוכן למרגלות ההרים לחופו של אגם צומורירי וממנו מזדקרים מבני תפילה טיבטים סטופות. בין בתי החמר נמצא מנזר בודהיסטי מסתורי ואפלולי  ובו נזיר המפליא את נגינתו בתוף ומצילה תוך קריאת פסוקים מספר תפילה טיבטי ישן .
את הלינה בכפר החלטנו להעביר לא באוהלים אלה בבית מקומי העשוי מלבני בוץ כשהגג מצופה בקש ועליו גושי צואת פרות, גם זה סוג של חוויה (עם ריח). לפחות כאן היה לנו חשמל למספר שעות מוגבל לטעינת סוללות המצלמה.
 
את יתרת הימים עד ללה רכבנו במגמת ירידה מתונה וארוכה לאורך נהר האינדוס בתוך נופים צבעוניים של הרים המזכירים מעט את נופי סיני, כשמשאיות צבא רבות חולפות על פנינו גוררות תותחים ישנים בדרכם לבסיסים בקרבת הגבול עם סין ופקיסטאן.
 
לבית המלון בלה (3500מ') הגענו בשעות הערב המוקדמות, שמחים לקראת מקלחת ראשונה מזה זמן רב, מיטה נוחה ואפשרות סוף, סוף, ליצור קשר ראשוני עם הבית .
 
רשמנו בהצלחה מסע אופניים מאתגר ומהנה לאורך של כ-600 ק"מ, כ- 9000 מטר עליות מצטברות
ב11 ימים, בחבל ארץ נידח ובאחד מהדרכים הגבוהות, המסוכנות והיפות בעולם.
 
כתב: קובי יונתן.
דוא"ל- kobiyonatan@hotmail.com
 
סוכן לוגיסטי בהודו- RAJU
טלפון נייד- 00-91-01902259157
דוא"ל – magicmountain41@hotmail.com
אתר הבית - http://www.magicmountainadventures.com/index.html
 
קישורים לחברות נוספות המוציאות טיולים אתגריים על אופניים ברחבי העולם  :
http://www.exodus.co.uk/
http://www.keadventure.com/
 
 
 
 
 
 
 
 
   
 
 
   
 
 
 
 
 
 
 
 
 

הוספת תגובה

להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר