הכנות-
תכנון הטיול החל בסביבות חודש ספטמבר 2010 בפגישה של המשתתפים הפוטנציאלים במסעדת קולוני. שם ניתן אישור עקרוני לרכישת כרטיסי טיסה לשבוע הראשון של חודש יוני. לאחר מספר ימים יורם הבחין בכך שחברת איזיג'ט פרסמה מחירון לתקופה זו,  ובו ביום רכשנו את הכרטיסים, במחיר מציאה השווה לכל נפש -  170 אירו לנוסע.
השלב הבא היה למצוא מקום לינה. התברר שבאותו שבוע מגיעים לאזור Oisans אלפי הולנדים לרכיבת ההתרמה השנתית שלהם למלחמה בסרטן. מסיבה זו לא מצאנו מקום בכפר הראשי "בור ד'אוזיון" (Bourg d'Oisans), מה שהביא אותנו לחפש בכפרים מרוחקים יותר. כך הגענו לכפר La Grave, המרוחק 30 ק"מ מזרחה, בדרך ל"גליביה". התברר שבמלון הזה התארחה הקבוצה של US Postal של ארמסטרונג באימונים לקראת הטור לפני מספר שנים. הביקוש הרב לאותו שבוע הצריך תשלום מקדמה כספית. שיחה קצרה עם בעל המלון הבהירה ש"נחמד -  הוא לא". לאחר שהסדרנו את אפשרות ההגעה המאוחרת קיבלנו ממנו המלצה לחנות אופניים ב" בור ד'אוזיון". יצרנו קשר עם בעל החנות Au Cadre Rouge (המסגרת האדומה) ומייד נוצר עימו קליק. לאחר מו"מ קצר קיבלנו מחיר מצוין של 127 אירו לאופני קרבון!
בהמשך המליץ בעל החנות על מלווה בשם Jean-Marc, מי שהתברר כבחור כארז, שמארגן טיולי אופני שטח, ריצות בהרים ועוד אירועי ספורט שונים. לאחר שנוצר הקשר איתו ונקבע ונחתם ההסדר הכספי, החל שלב תכנון המסלולים. התוכנית הייתה למסלולים שאורכם בין 50-100 ק"מ ליום, עם עליות בין 1,250-2,200 מ' ביום. התברר שלמלווה יש רכב גדול שאיתו הוא יוכל ללוות אותנו ברכיבה. לאור זאת הוחלט שנשכור רכב גדול אחד בג'נבה, איתו נגיע לאזור.
כשלושה חודשים לפני היציאה החלו אימוני ספינניג עם יניב בקניון מלחה, אימון שבועי בן שעה וחצי. האימונים, יחד עם הרכיבות הארוכות במהלך חודשים מרץ-מאי, לכרמל, לאילת ולצפון (חרמון) שפרו בהדרגה את הכושר של הקבוצה.
מוכנים לתקוף את ההרים יצאנו ביום ראשון, 5/6/11 לטרמינל 1. לאחר  צ'ק אין מהיר לטיסת איזיג'ט, הוזמנו לאכול במסעדת "שיפודי התקווה" בטרמינל ועלינו לטיסה לג'נבה. המקומות במטוס אינם שמורים ולכן לא ישבנו ביחד. לפחות חולקו לנו חוברות אופניים... בטיסה הייתה דיילת שוויצרית בעלת חוש הומור בריא והטייס הפנה את תשומת ליבנו ל"מון בלאן", עת עברנו לידו. אליו לא נטפס עם האופניים!
נחתנו בזמן בשדה התעופה של ג'נבה ושמנו פעמינו לצד הצרפתי לקבל את המרצדס ויטו, שכאילו תוכננה מראש בהתאם לגודל המזוודות שלנו. שמחנו לראות שעל שמשת הרכב מודבקת מדבקה לאוטוסטראדות של שוויץ. זה ימנע חוסר נעימות או עקיפת הגבול. עלינו על האוטוסטראדה, הפעלנו את הג'י.פי.אס עם מפה מקומית ונכנסנו לאווירה עם שירים צרפתיים, "או שאן סה ליזה" ו"גאסטון איל יא און טלפון קי סון". לאחר המעבר לצרפת עצרנו לאכול משהו קל במסעדת דרכים קטנה ליד האוטוסטראדה. המשכנו על ה- A41 לכיוון גרנובל. לאחר כשעתיים יצאנו מהאוטוסטראדה לכיוון הכפר "בור ד'אוזיון" (Bourg d'Oisans) השוכן למרגלות העלייה המיתולוגית ל"אלפ דואז". השעה כבר מאוחרת ואנחנו מוצאים מסעדה קטנה, עם מלצרית הולנדית, ממש מול חנות האופניים שלנו, ברחוב הראשי של הכפר. הזמנו כמובן פסטה ואחרי סיבוב קצר ברחוב חזרנו לרכב ושמנו פעמינו לכפר שלנו. לאחר 7 ק"מ התחלנו לטפס ובמקביל החל לרדת גשם קל. הכביש משולב במנהרות קטנות, ליד סכר ולאחר מחצית השעה אנחנו מגיעים לכפר שלנו, "לה גרב" (La Grave). על דלת הקבלה של המלון מחכות לנו שתי מעטפות עם המפתחות לסוויטות. קשה להגיע למלון לא מוכר בלילה גשום. אנחנו פורקים את המזוודות ועולים למפלס הבקתות העליונות. במאמצים משותפים אנחנו מוצאים את שתי הסוויטות ומתארגנים לשינה. בטלוויזיה מוקרנת סידרת מופת.

יום ב'- 6/6/11
בבוקר הכול נראה הרבה יותר פשוט וקל. מולנו מתנוסס לו בגאון קרחון ה"מאיז'" (Meije) ובשקט שמשתרר סביבנו ניתן לשמוע  את רעש המפל. מראה מהמם. מידי מספר דקות רואים את הרכבל שמוביל קרונות לפסגה. נכנסנו לחדר האוכל מייד עם פתיחתו בשעה 7:45 (לצרפתים יש זמן...).  בכניסה מתנוססות להם תמונות ממחנה האימונים של קבוצת הדור ודיסקאברי של לאנס. אנחנו משלמים את חובנו למלון ומתמקמים בשולחן הגדול שמכאן והלאה יהיה השולחן שלנו. ארוחת הבוקר טובה, פרט לקפה שלחלקנו חזק מידי. לחם צרפתי, קרואסונים, גבינות, נקניק, ריבות, דבש ושלושה סוגי קורנפלקס. בתחום הפרות אפשר למצוא בננות ומיץ.
לאחר התארגנות עם בגדי הרכיבה אנחנו יוצאים לכיוון "בור ד'אוזיון". באור יום רואים את ההרים הגבוהים מסביבנו, את הירוק מסביב ואת המפלים שזורמים מההרים לנחל שזורם ליד הכביש. לאחר כעשרים דקות אנחנו מגיעים לכפר ועושים את דרכנו לחנות האופניים, אליה מגיע גם המלווה שלנו, ז'אן מרק (להלן "ז"מ"). בעל החנות, ז'אן קארל, הכין לנו את האופניים והדפיס עבורנו מדבקות אישיות עם השם שלנו ועם סמל הקבוצה, בכדי להדביק על האופניים לזיהוי. אנחנו עושים כיוונים, חלקנו מחליפים אופניים וחלקנו מסדירים את הקליטים.
מסביבנו במדרחוב יש עוד רוכבים רבים שהגיעו מהולנד לכבוד אירוע ההתרמה שאמור להתקיים ביום ה' הקרוב, בו אמורים לרכוב שש פעמים ! את העלייה  ל"אלפ דואז". האווירה בכפר מיוחדת וכול הכבישים מלאים באלפי רוכבים הולנדים.
לאחר שעה קלה אנחנו נאספים ליד הרכב לטובת תדריך קל מז"מ  לגבי הדרך ל"ווז'אני" (vaujany). מתחילים לרכוב שבעה ק"מ בכביש ישר ושטוח. בקטעים מסוימים יש שבילי אופניים ובאחרים הנהגים נותנים כבוד ולא שומעים צפירה אחת. לאחר הישורת פונים ימינה ומתחילים בטיפוס קל משמאל לאגם. ז"מ מכוון אותנו לכביש צדדי קטן שמוביל אותנו בין העצים, לתחילת העלייה לכיוון "ווז'אני". אנחנו מתחילים לעלות וז"מ עוזר לאיציק, בעזרת כפפות פלסטיק, לטפל בשרשרת שנפלה. אורך הכביש 7 ק"מ, והטיפוס הינו 650 מ'. בקצה העלייה מצפה לנו מסעדה כפרית קטנה. אנחנו מזמינים למנה ראשונה סלט ובשר מעושן שנראה כמו פסטראמה, פסטה עם נתחי בשר בקר למנה עיקרית, יחד עם שני בקבוקי יין. זו הזדמנות להכרות מעמיקה יותר עם ז"מ. ז"מ מקבל הסבר על שם הקבוצה שלנו ("הכול בראש") ומתלהב, הוא יזכיר לנו שם זה גם בעברית וגם בצרפתית ("c'est tout dans la tête") בכל אחת מהעליות הקשות המצפות לנו.  כול אחד מציג את עצמו ואנחנו מבינים, שכפי שהתברר מהקשר איתו עוד מהארץ, שהוא בהחלט בחור כארז.. אנחנו משתדלים שלא להפריז באכילה ובשתייה. ארנון משלם מהקופה המשותפת ואנחנו יוצאים בדרך עוקפת את הכפר בדרכנו למטה. הירידה נחמדה ורק ליד התחנה של חברת חשמל הצרפתית שבקצה הסכר, אנחנו מבחינים שעובד חברת החשמל שלנו, ניסים,  נעדר. מיקי וז"מ חוזרים עם הרכב לכפר ומוצאים את ניסים, שדווקא היום שכח את הארנק והפלאפון, מחכה בשלווה ליד הצומת. רוכבים בחזרה לחבר'ה ומתחילים בטיפוס של כעשרה ק"מ וצוברים עוד 600 מ', עד לבית קפה בכפר "וילאר רוקולה" (Villard Roculas), שם נשתה קפוצ'ינו עם קצפת. בשעה זו כבר קריר ולכן לובשים מעילי רוח ורוכבים לאורך ה"מרפסת", ממנה נשקף מראה מרהיב של  העמק שמתחתינו ובמרכזו הכפר "בור ד'אוזיון". מולנו אפשר להבחין בעלייה המתוכננת למחר לכיוון " קול דה-אורנו". אנחנו רוכבים לכיוון הכפר "אואז" (Huez), שנמצא בשני שליש העלייה המיתולוגית ל"אלפ דואז". בכביש המתפתל יש תנועה רבה, הן של מכוניות והן של עשרות רוכבים, חלקם עולים וחלקם יורדים. לכולנו תחושה של  רכיבה באתר היסטורי. לאחר הכיכר אנחנו חוזרים לכפר ורוכבים לבית של ז"מ שנמצא בסמוך למרכז ומאפסנים את האופניים למחסן שלו לחניית לילה.
מלאי חוויות מיום הרכיבה הראשון אנחנו חוזרים למדרחוב הססגוני בכדי להכיר את חנות האופניים הגדולה. ברקע מוסיקה מקפיצה. דוד ממהר וקונה חולצת "אלפ דואז" עם שמות כול הרוכבים שניצחו את הקטע בתור. גם איציק רוכש לעצמו חולצה חדשה. בסיום הסיבוב בכפר אנחנו נכנסים לרכב ושמים פעמינו בחזרה למלון שלנו, לא לפני שהזמנו מקום במסעדה מקומית. לאחר מקלחת/אמבטיה אנחנו סועדים במסעדה ונהנים מפורל נהדר ברוטב שקדים, עוף ורביול.
יום ג'- 7/6/11
קמנו ליום מעונן. אכלנו את ארוחת הבוקר המסורתית ונסענו למפגש היומי עם ז"מ. בדרך לכפר ארנון מעדכן אותנו בתחזית של בעל המלון למחר.  ש"מחר יהיה מזג אויר טוב. או שלא"...
התחלנו לרכוב לקראת השעה 9:30. התכנון היום לרכוב 100 ק"מ, עם כ- 1,750 מ' טיפוס. יצאנו לכיוון "גרנובל ולאחר 3 ק"מ פנינו שמאלה לכיוון "קול דה-אורנו" (Col d'Ornon). יחד איתנו מטפסים עוד מספר רוכבים ורוכבות הולנדים. העלייה ארוכה ולאחר פחות משעה מתחיל גשם קל. ההולנדים רגילים ומצוידים היטב. ז"מ מלווה אותנו ומי שמעוניין לובש מעיל וערדליים. לאחר 12 ק"מ וכ- 600 מ' טיפוס אנחנו מגיעים למעבר, שם יש שתי בקתות. בהמלצת ז"מ, אנחנו מתמקמים אצל חבריו של ז"מ בבקתה השנייה.. מוגש לנו סל מלא דובדבנים, קפוצ'ינו ועוגת טארט פירות יער טעימה. הגשם לא מפסיק ולכן אנחנו מחליטים לשנות את המסלול ולחזור על פעמינו לכיוון "בור ד'אוזיון", חלקנו רכובים על האופניים והיתר ברכב. ברכיבה מהירה בגשם הגלגל האחורי מרטיב את התחת ומים חודרים מבעד לערדליים. ההרגשה כאילו עושים פיפי במכנסיים. אנחנו מגיעים למטה עם תחושת "חיתול רטוב". ז"מ מציע לחזור לכפר בדרך צדדית מעניינת, בה הוא לא יוכל ללוות אותנו כיוון שיש סלע שמונע מעבר רכב מעל הגשר הקטן. אנחנו מנווטים בהתאם להוראותיו בדרך יפה ליד הנחל וחוות סוסים שחורים. מייד אחריה הוא מחכה לנו. אנחנו מחליטים לטפס את שלושת הק"מ הראשונים והקשים של העלייה המיתולוגית ל"אלפ דואז". כמובן שבדרך אנחנו שוב פוגשים עשרות רוכבים, בשני הכיוונים. ז"מ שקיבל מינוי של הצלם הקבוצתי, מצלם אותנו לאורך הדרך וממתין לנו ב-"לה גרב" ( La Grade). משם אנחנו לוקחים דרך צדדית ,על "מרפסת" הצופה אל העמק ומטפסים לאורך 8 ק"מ כ- 400 מ' לכיוון הכפר Auris. זהו כביש שנסלל לראשונה בשנת 1902. תהום פרוסה לאורך הכביש מה שמזמן מידי שנה מספר מקרים של התאבדויות בקפיצה. בקצה העלייה אנחנו מגיעים לכפר הקטן "לה-קור" (Les Cours) ונכנסים למסעדה במעלה השביל, בה אנחנו האורחים היחידים. ז"מ מזמין לנו רטטוי ורביול (הגרסה הצרפתית לרביולי). האווירה שמחה וטובה, למרות היותנו רטובים ולמרות שעד שעזבנו בעל הבית לא טרח להדליק את החימום. בסיום הארוחה הוגש לנו משקה אלכוהולי בשם "ג'נפי" (Génépi) המתבסס על צמח שגדל בחצר. מספר רוכבים עולים לרכב ואנחנו חוזרים בכביש העתיק, דרך שלושת הק"מ בחזרה לבית של ז"מ. בדרך למטה מתייבשים הבגדים. לאחר סיבוב קצר בכפר חזרנו למלון וחלקנו התכבדו בג'קוזי בטמפ' מכסימלית של 35 מעלות. לאחר ההתארגנות ירדנו לאכול במסעדה בקרבת המלון, שם מצאנו מלצרית נחמדה ומסבירת פנים. הזמנו שוב סלטים וצלחות נקניקים כמנה ראשונה עם פורל למנה עיקרית. לאחר ארוחת הערב ישבנו בסוויטה שלנו לקפה לפני השינה.
יום ד'- 8/6/11
יום מנוחה והפסקה. יורד גשם. אנחנו נוסעים לכפר לתאם את המשך היום עם ז"מ ולהצטייד במפה של "גרונבל". אנחנו מגיעים למרכז קניות ונכנסים לחנות Go-Sport לטובת קניות. משם אנחנו ממשיכים לעיר העתיקה. בפקק הקצר בדרך אנחנו קוראים שוב את הקטעים מהספר של חנוך מרמרי שעלה בחודש אוגוסט להר הטלגרף ולהר ה"גליביה". כולנו מתרשמים עמוקות מהכתוב בספרו על האופניים -  "אנו יושבים לשולחן ובוהים במפה המשובצת, רעבים, מרוטי עצבים, ולפנינו אחד מן הטיפוסים האדירים בעולם האופניים. מחוץ לטווח המזגן מעיק החום והפולאר מציין 34 מעלות. מעלינו מתנשא צוק המסתיר את השמים ותורן הטלגרף בראשו – וזהו רק האתגר הראשון שבדרך. פתאום אני תופס את הטירוף שבדבר. כה קשה מכת הדכדוך שתקפה אותי, עד שלרגע חשבתי לפרוש. לא רק מן המסע המוטרף, אלא מן העיסוק ברכיבה בכלל.אנו עוצרים לקפה ולסיור קל ברחובות העיר העתיקה. בהמשך נכנסנו למסעדה קטנה ונחמדה שבה המלצר מהר להגיש לנו את האוכל, בכדי שלא נצטרך לחזור לרכב להחליף כרטיס חניה. משם מצאנו את דרכנו חזרה לרכב בעזרתה האדיבה של  צעירה מקומית נחמדה. בדרך חזרה לכפר אנחנו עוצרים אצל ז"מ לתאום המסלול המתוכנן למחר. עושה רושם שמזג האוויר מתאים לעלייה ל"גליביה". בדרך אנחנו עוצרים לקניות מוצרים בסופר, בהנחייתם של דני וניסים האמונים על בישול והכנת ארוחת הערב. איציק ושאול מקיימים שיחה עם ליאנה,  בחורה הולנדית, בודהיסטית תימהונית משהו, מתנדבת, שגרה באוהל ליד הכפר. אנחנו עולים לכפר ולאחר כשעה וחצי מתכנסים בסוויטה של דני ודוד לטובת ארוחה נפלאה שנסים ודני הכינו לנו- פסטה ושקשוקה עם בצל, משולבת בסלט.ירקות טעים.
יום ה'- 9/6/11
היום הגדול הגיע. היום מטפסים לטלגרף ול"גליביה". בשעות הבוקר המוקדמות שמענו את ההולנדים מתארגנים ליציאה לעליות ל"אלפ דואז", במסגרת התרמה למלחמה בסרטן. זו גם הסיבה שחדר האוכל נפתח בשעה 6. אנחנו אוכלים ובסמוך לשעה 9 מגיע ז"מ עם הרכב ונגרר עם ששה זוגות אופניים, נוסף על השניים שהוכנסו לרכב. ז"מ השקיע במטען היקר ושם קרטונים ושמיכות בין זוגות האופניים על מנת למנוע פגיעות ושריטות.. יוצאים לכיוון מעבר ה"לוטארה" ( col de Lautaret), בגובה 2,000 מ'. מזג האוויר מעורפל ובליבנו מקנן חשש כיצד תראה הפסגה? האם ירד גשם? ז"מ כאילו שומע את רחשי הלב (בעברית) וחוזר כול הזמן על המנטרה, today is the big day ומוסיף, today there will be no rain. הוא אומר שלדעתו נעלה מעל העננים. איציק מנצח על המקהלה ששרה רפרטואר שמורכב משנסונים צרפתיים ושירים ישראלים קצביים, שמנסים להפיג את החשש. במעבר ה"לוטארה" לוקחים את הפנייה שמאלה לעבר ה"גליביה". עוברים את המחסום, שסגור עד מחצית חודש מאי וממשיכים לטפס. ככול שעולים נפתח הנוף לכיוון Briançon. ה Boxer של ז"מ עושה את דרכו לאט בעלייה ומסביב מתחילים לראות מעין סנאים שנקראים Marmotte שלדברי ז"מ משמיעים שריקות. בהמשך הדרך מתחילים לראות את הפיסגה, שנבלעת לה בערפל. על הכביש מצוירות כתובות עידוד לרוכבים שונים וכיתוב "2018" הקורא לבחור את "אנסי" כמקום קיום אולימפיאדת החורף בשנה זו. מגיעים לצומת ליד אכסניית דרכים. מימין העלייה לפסגה וישר ממשיכה הדרך למנהרה, שנפתחה בשנת 1881, וחזרה לפעילות בשנת 2002, לאחר שהייתה סגורה במשך כשלושים שנים. המנהרה מאפשרת לחצות את פסגת ההר ללא צורך לטפס בשיפוע חד דרך הפסגה. העלייה הראשונה ל"גליביה" במסגרת הטור דה פרנס הייתה בשנת 1911, במסגרת הקטע "שאמוני-גרנובל", בה  שלושה רוכבים בלבד הצליחו לעלות עד לפסגה ללא ירידה מהאופניים (כפי שדוד הסביר לנו לא היו אז הילוכים). בחישוב פשוט השנה חוגגים בטור 100 שנה לעלייה ל"גליביה" ולכן התוכנית היא לטפס על ההר מדרום (ביום ה') ומצפון (ביום ו'). אנחנו כמובן ממשיכים בכביש שעולה לפיסגה. הרכב  עולה לאיטו. מסביב מתחילים לראות רצועות שלג שאט אט הופכות למשטחים גדולים יותר. הקיר בצד הפנימי של הכביש, בהתקרבנו לפסגה, מכוסה בשני מטר ויותר של שלג. מחנים את הרכב ברחבה הקטנה ויוצאים להצטלם בקור ליד השלט הקטן המציין את הגובה- 2,645 מ'. לידינו חונים מספר אופנוענים, שגם הם מצטלמים כמונו ואיתנו. אנחנו חוזרים לרכב ומתחילים לרדת בזהירות ומתחברים לפתח היציאה מהמנהרה, שם יש אכסניה/מסעדה נוספת. הדרך מכאן יורדת ומתפתלת לאורך 8 ק"מ בשיפועים תלולים שבין 8-11%. הנוף עוצר נשימה, כולנו מהורהרים בחושבנו על הצפוי לנו עוד כשעתיים, עת נטפס בדרך זה רכובים על האופניים. לפתע מתגלה לעיננו רוכב שמטפס בכביש, עם אופניים פשוטות עם סבל, בחולצה קצרה וללא קסדה שמחייך כשאנחנו חולפים לידו. ז"מ מסביר לנו שלאחר כשלושה ק"מ של ירידה, ליד מבנה קטן, השיפועים קצת יותר מתונים וזה המקום לעצור ולקחת אויר בדרך למעלה. ממשיכים בכביש המתעקל והתלול עד לסיבוב בו הירידה מתמתנת באחת, מכאן עד הכפר השיפוע הרבה יותר מתון. לאחר כפר קטן מגיעים לכפר הגדול - Valloire, שלדברי חנוך מרמרי, זהו כפר קטן שפרח בשנים האחרונות רק בזכות הטור ואלפי הרוכבים שבאים כמונו לרכוב בפסגות המיתולוגיות. אנחנו עוצרים מספר דקות לקנות באגטים וארנון לא מפספס הזדמנות לקנות תרופות בבית המרקחת. מכאן הכביש עולה 4 ק"מ עד פסגת הר הטלגרף וממנו מתחילה ירידה תלולה ואחרונה, המבהירה לנו שהעלייה הראשונה צפויה להיות מאתגרת לא פחות. במהלך הירידה אנחנו נתקלים מידי פעם בעבודות של מע"צ הצרפתית, שמתקנת קטעים לקראת הקיץ והטור. מולנו אנחנו מבחינים  ברוכבים רבים  המטפסים לפסגה. לאחר יותר משעה וחצי של נסיעה אנחנו מגיעים לכפר "סאין מישל דה מורין"(Saint-Michel-de-Maurienne), מחנים את הרכב ומתחילים להתארגן. במרחק לא רב, במעלה ההר, ניתן להבחין היטב באנטנת הטלגרף, אליה נגיע עוד מעט. ז"מ מכין לנו את האופניים, כולל ניקוי הלכלוך שהצטבר עליהם שלשום, ברכיבה בגשם, כך שיהיו נקיות לקראת היום הגדול. מתחילים לטפס בשעה 11:20, כ"א בקצב שלו. לידינו רוכבים נוספים, שלא הגיעו היום לרכוב עם ההולנדים ב"אלפ דואז". לאחר כמחצית השעה אנחנו מגיעים לאזור העבודות בכביש ורוכבים גם על קטעי כביש, שזופתו זמן קצר קודם לכן וכבר מאפשרים מעבר אופניים, נאלצנו לרכב גם בקטע כביש מגורד, תוך תקווה שלא יהיה לנו פנצ'ר. במהלך העלייה מפתחים שיחה עם רוכב מקולוראדו ששייך לקבוצה המונה 16 רוכבים, רובם מאזור ניו-יורק. הוא בן 59 ועולה בקצב טוב מאוד. הוא כמובן זוכה לתמר "מעג'ול" מעמק הירדן. לאחר שכולם מגיעים לפסגה דוד שולף את דגלי ישראל ואנחנו מצטלמים ביחד והופ, התמונה מופיעה באתר הקבוצה ("הכול בראש") בפייסבוק.
מספרו של חנוך מרמרי על האופניים – "הדרך לפסגת הביניים, הטלגרף, מתפתלת וצוברת 856 מטרים. זהו טיפוס רציף ללא כל הקלות והנחות, בשיפוע ממוצע של יותר משבעה אחוז. כשאני חולף על פני נקודת חצי הדרך, מתעוררת תחושת ההישג והדכדוך מתפוגג כפי שגם החום מתחלף במינת פסגות".
משם הכביש יורד לאורך 4 ק"מ עד לכפר "ואלויאר", חלקנו מבחינים ששוב ניסים חסר. לאחר כדקה הוא מגיע. התברר שהוא ירד לאט כיוון שהוא שר כול הדרך. ז"מ מוצא פיצרייה שבה נשב לשתות קפה על הבר. בחוץ יש כעשרים זוגות אופניים ששייכות בין היתר לקבוצה של רוכבים שעושה רושם שהם מבוגרים מגיל ששים. לאחר מנת הקפאין יוצאים ומתארגנים פיזית ומנטלית לעלייה. לאחר היציאה עוברים ליד פסל השור בכיכר ומתחילים בעלייה מתונה יחסית. ז"מ מלווה אותנו וחוזר ושואל אם נרצה להשאיר מעיל או  פריט כלשהו אחר ברכב ומזכיר לנו ש"הכול בראש". בהמשך העלייה אנחנו פוגשים רוכב נוסף מקולוראדו שהגיע לבדו לרכוב באזור לפני כעשרה ימים. הוא נחת בג'נבה ונושא איתו  25 ק"ג של ציוד על אופניו, במזוודות שתלויות על סבל קדמי וסבל אחורי. האופניים אגב שוקלות 15 ק"ג. לפחות יש לו מערכת הילוכים עם יחס קטן מ-1, שמקלה  עליו את העלייה. כול יום הוא מחפש מקום לינה חדש ולא ידוע. אני מבטיח שאבקש מז"מ לצלם אותו, הבטחה שדוד פורע בשמי כיוון שלא אפגוש את ז"מ עד הפסגה. לאחר העיקול יש אבן דרך המציינת שנותרו עוד שמונה ק"מ לפסגה, אלה שמונה הקילומטרים הקשים ביותר. . בראש עובר התיאור של חנוך מרמרי, שרכב כאן באחה"צ חם בחודש אוגוסט. הנוף שנפרס מתחתינו מרהיב. באחד העיקולים רואים את "סוניה" מהספר של חנוך. אשה בלגית עם מצלמה, שעומדת ליד רכב חונה ומחכה לבעלה שצפוי להגיע עוד מעט עם האופניים. לפחות במקרה שלה לא השתרכה שיירת מכוניות שלא הצליחה לעקוף אותה...  "29 קילומטרים כבר מאחורי ועוד חמישה נותרו. הקשים ביותר, הטיפוס אל הקיר, המאמץ מורגש ברגליים, הגב כואב האויר הצונן מתמזג בצינה הפנימית, קור של עייפות עמוקה. אני עוצר בעיקול לצד הדרך וממתין לפאסאט שאמור להשיג אותי כל רגע"
ממשיכים לעלות, איתנו עולים מספר רוכבים ולקראת הפסגה מגיע רוכב בן 32 מלונדון, שלאחר כמאתיים מטר רכיבה איתו נכנסים לערפל. ככה זה עם הבריטים האלו. ליד המסעדה פונים שמאלה לק"מ האחרון.
מספרו של חנוך מרמרי, "הקילומטר האחרון הוא סיוט גמור. כמעט עיוור ממאמץ ועייפות, אני מנתק רגל וחונה בצד הדרך למשך שתי דקות תמימות, לשאוב עוד כמה קלוריות לפני החזרה לאוכף. אלה כבר יסורי הגאולה. הפסגה נכבשה, אני יודע."
הרכיבה מתנהלת בתוך ערפל, בקושי רואים משהו.  מידי פעם יורד לאט רכב או רוכב, שדואג לעודד שנשאר עוד מעט מאוד עד הפסגה. משמאל רואים את קירות השלג שמבשרים על הפסגה המתקרבת. העלייה ארכה שעה וארבעים דקות. למעלה אני מצלם תמונה אחת, לובש את הבנדנה היבשה, עושה מספר מתיחות וממהר להסתובב ולרדת באיטיות את הק"מ האחרון, בכדי לפגוש את ז"מ שמחכה עם הרכב. אפשר סופסוף ללבוש בגדים חמים, לאכול בננה. אנחנו מסכמים שהוא יעלה לחכות לחברה בפסגה ואני אחכה להם עם בקבוק קולה ואכוון אותם למעלה. לאט לאט הם מגיעים, עייפים אבל נמרצים. לאחר חמש דקות נפגשים כולם למעלה בפסגה. מצטלמים, לובשים ביגוד חם. חלקנו עולים לרכב של ז"מ והיתר יורדים באופניים. הידיים קרות וחלק מהאצבעות קופאות, למרות הכפפות החמות. הירידה איטית, מסביבנו ערפל ורוח. בדרך חוצות את הכביש שתי מרמוטות שכמעט נתקלות באופניים של איציק. לאחר 8 ק"מ ו645 מ' ירידה קרה אנחנו מגיעים למעבר ה"לוטרה", שם אנחנו נכנסים למסעדה להתחמם ולאכול מרק ירקות טעים ופסטה. לאחר שהתחממנו במסעדה חוזרים ולובשים בגדים חמים, כולל גרביונים וכיסוי על הפנים ויוצאים לרכיבה בירידה כייפית לאורך 12 ק"מ למלון שלנו. אנחנו נפרדים מז"מ ונכנסים להתקלח. בערב דני וניסים יכינו לנו ארוחת שאריות מכובדת, בה אנחנו מסכמים את היום ולא מאמינים שעשינו את זה, עכשיו אנחנו יכולים לכתוב על העלייה ל"גליביה"!
יום ו'- 10/6/11
היום אנחנו מתכננים לעלות ל"אלפ דואז". בבוקר אין אף ענן בשמיים. יצאנו לקראת השעה 9:10. עצרנו ליד הסופר ובכוחות משותפים הצלחנו למלא דלק עם הכרטיס והקוד של דני. הגענו לקראת השעה 10 לז"מ ויצאנו לתקוף את העלייה, ללא חימום, מה שקצת פגע בנו בהמשך. את שלושת הק"מ הראשונים הכרנו כבר מיום ב'. נאמר לנו שאלו הקשים יותר. לאחריהם הרגשנו שיש עוד 6 ק"מ לא פחות קשים, עד העיירה "הואז" (Huez) שאליה הגענו ביום הראשון. בכול עיקול מצוין עוד כמה עיקולים נשארו, כמו טבלת ייאוש, החל בעיקול ה- 21. אנחנו מתרשמים מכך שהכביש נקי, לאחר האירוע ההמוני שהתקיים לאורכו רק אתמול. סימנים לאירוע אפשר לראות רק בכתובות המצוירות על הכביש ועל המעקות וגם במצבורי נרות בצלוחיות קטנות, ששמשו כאמצעי התרמה. יחד איתנו עולים עוד מספר רוכבים, רובם הולנדים, שלא מיצו אתמול את העליות. זכינו לאתגר להראות להם, שהרוכבים מישראל גם ראו עלייה או שתיים בחייהם. לאורך הכביש יש סימון במרחקים של כ- 1.4 ק"מ המציין את שיעור התקדמות, 10%, 20% וכך הלאה.
לאט לאט מבחינים בבתי הכפר. במדרונות רבים רואים רכבלים שמשמשים בעיקר את גולשי הסקי בחורף. העלייה רציפה, ללא כול הקלה או הפסקה. נכנסים לכפר ורוכבים ברחובותיו עוד שני ק"מ עד קצהו העליון, שם יש שילוט המציין את סוף הטיפוס, ומהווה מקום צילום פופולארי. לא שוכחים להצטלם עם שני ההולנדים שעלו עם ארנון ומיקי ומחפשים מסעדה לצהריים. לאחר ניסיון לא מוצלח ליד שדה תעופה קטן אנחנו חוזרים ומוצאים מסעדה נחמדה במרכז ומזמינים פסטה (אלא מה). לאחר ההפסקה אנחנו יוצאים לכיוון מעבר "קול דה סארן" (Col de Sarenne). הנסיעה אליו מחייבת ירידה בכביש משובש (רכיבת "שטח") כשמסביבנו עמק מדהים. הרכיבה איטית ומיד פעם חוצים את הכביש מעברי מים קטנים. מתחתית הגיא חוזרים לטפס כ- 250 מ' עד למעבר עצמו בגובה 1,999 מ'. שם נמצאת בקתת הרים הפועלת ללא מקור חשמל חיצוני. ז"מ לא מחבב את הבעלים ולכן לא תכננו לאכול פה צהרים. אנחנו מכינים את עצמנו להמשך הירידה לעמק "פארון" ( Vallée de Ferrand) המקסים. כמו קודם גם כאן הירידה תלולה בכביש משובש עם הרבה מעברי מים קטנים, שיורדים מההר ומצריכים רכיבה איטית וזהירה. את הקטע הראשון אנחנו יורדים בחבורה בכדי שז"מ יוכל לצלם אותנו ביחד. בסוף הירידה אנחנו פוגשים את איציק ושאול שמיהרו לרדת ומצאו ספסל של פנסיונרים ליד עמוד חשמל למנוחה. אנחנו יורדים עוד קצת ועוצרים בבית קפה קטן בכפר "קלאבנס-לה-בה" (Clavans-les Bas). ז"מ מאוד אוהב לעצור עם קבוצות ללינה באכסניה הקטנה. אנחנו מזמינים קפוצ'ינו יחד עם עוגה אישית קטנה. גברת לא צעירה, שנראה שפעם היו לה רגליים יפות, אומרת שהיא כבר פגשה אותנו בסופר ומזהה אותנו כקבוצה מירושלים. אנחנו מבקשים מבעל הבית לצלם תמונה משותפת שלנו עם ז"מ, תמונה שנפתח ונעניק אותה כמתנת פרידה ל-ז"מ. משם הירידה ממשיכה ומתחברת לכביש D1091 שיורד מהמלון שלנו ליד הסכר. פרט לעלייה קטנה בדרך אנחנו מתגלגלים למטה ומסיימים בשבעה ק"מ של רכיבת שחרור שבסיומה שאול מגלה את הפנצ'ר הראשון והאחרון שלנו, ממש ליד הסופר. ז"מ חוזר להביא אותו ומארגן לנו בחצר ביתו שתייה מסכמת של שמפניה עם מתאבנים. מתרגשים מהמחווה אנחנו נפרדים עד למחר ויוצאים לסופר בהמלצתו של ז"מ  להשלמת קניות, שבסיומן נשב לאכול פיצה. משם אנחנו חוזרים לכפר שלנו לקראת הלילה האחרון.
יום שבת- 11/6/11
בהתאם לסיכום עם בעל הבית אנחנו מרכזים את המזוודות ואת התיקים לרכיבה בסוויטה של מיקי ושאול ומגיעים לארוחת בוקר מסכמת. ארנון מסיע אותנו לכפר ולקראת השעה תשע אנחנו פוגשים את ז"מ ויוצאים לרכיבה אחרונה, שהפעם מתחילה בחימום קל בשבילי הכפר הנחבאים, ליד הנחל. אבי מלווה היום את ז"מ ברכב. לאחר החימום אנחנו מתחילים בעלייה האחרונה בכביש צר שמתפתל בין מנהרות חשוכות. אנחנו משתדלים לרכוב בטור כאשר הרכב נוסע מאחורינו ומאיר לנו את הדרך. המנהרה רטובה כיוון שיש טפטוף של מים. במנהרה השנייה התהליך חוזר על עצמו ובאחרונה אנחנו מרגישים יותר בטחון ורוכבים בחושך מוחלט במשך כדקה ארוכה, בתקווה שלא יהיה מכשול על הכביש ושאף רכב לא יבוא מולנו! ממשיכים לטפס וגומאים 800 מ' ותשעה ק"מ, עד הכפר הקטן "וילאר נוטר-דאם (Villard notre-Damme). אחרי הפוגה קצרה בשמש הנעימה אנחנו ממשיכים בשביל צר שבפסגה הופך לדרך עפר כבושה היטב באורך כ-2.5 ק"מ. משם הכביש יורד לכפר "וילאר-רימון" (Villard Reymond). איציק מתלהב מהירידה וממשיך עוד מספר דקות עד שהוא יתקשר להודיע לנו וז"מ ייסע להביא אותו. אנחנו מתמקמים במסעדה באכסניה הקטנה ושמחים לשמוע שמנת היום הינה ארנבת עם פולנטה, שמתאימה לחלקנו. בסיום הארוחה מוגשת לנו טארט דובדבנים מדהימה. שבעים אנחנו יוצאים לירידה האחרונה עד לחנות האופניים בכפר בכדי להחזיר אותן. בדרך לרכב של ז"מ אנחנו אוספים את התמונה הממוסגרת שהכנו לו ומעניקים לו בפרידה מרגשת ליד הבית שלו, לא לפני שנחזור לאסוף את הטרנינג של ניסים שנשכח ברכב של ז"מ. לקראת השעה 15 אנחנו מגיעים למלון בכדי להתקלח בלו"ז קצר לכ"א, ובמשמעת צבאית. איציק הנהג התורן מסיע אותנו לכיוון ה"גליביה". העלייה מרגשת ואנחנו עוצרים בכדי לצלם את הנוף יחד עם מספר רוכבי אופניים שיורדים במהירות מהפסגה לכיוון דרום. ככול שאנחנו עולים חוזרות המחשבות על מה שעברנו ממש כאן רק לפני יומיים. בפסגה חם יותר ואנחנו פוגשים זוג  הולנדים שאך זה סיימו לטפס. אנחנו מצלמים את הזוג הנפלא ושומעים שהגברת עלתה ביום חמישי 4 פעמיים ל"אלפ דואז"! דוד עולה לגבעה שמשקיפה על הרחבה ומצלם משם. חוזרים לרכב ויורדים לכיוון צפון. אנחנו זוכרים כול מטר שגמענו בכיוון ההפוך ביום ה'. בשל מזג האוויר היותר טוב, יש היום הרבה יותר רוכבים. המצלמה לא מפסיקה לתקתק בכדי לתעד כול עיקול וכול פיסת נוף שנשקפת מההר המרשים. לאחר פחות מחצי שעה אנחנו מתחברים לאוטוסטראדה בדרכנו ל"אנסי" (Annecy). אנחנו מחליטים, בעזרת המפה ובסיועו של גילי (מהארץ בפייסבוק) לנסוע דרך "אלבטרוייל", כך שנגיע לאורך הגדה המערבית של אגם "אנסי". המאמץ משתלם והנוף בשעות בין ערביים נהדר. אנחנו חונים בחנייה תת קרקעית ליד בית העירייה ויושבים לאכול במסעדה טובה.,  אנחנו מזמינים פרות ים, שניצלים ובשר ברוטב "פריס", שמתבשל לאט לאט על הפלטה האישית. לאחר הארוחה אנחנו יוצאים לסיבוב קצר בעיר שכינויה "ונציה הקטנה" ולא בכדי. התאורה הלילית רק מוסיפה ליופי של התעלות והגשרים הקטנים. אנחנו קונים גלידה, כמו כול יתר התיירים בעיר. משם אנחנו חוזרים לרכב בכדי להגיע למלון שלנו בעיר "פרני וולטיר" הצמודה לשדה התעופה לקראת 23:30.
יום א'- 12/6/11
בשעה 5 אנחנו יוצאים לשדה תעופה, מחזירים את הרכב, עוברים לצד השוויצרי ועושים צ'ק אין מהיר מאוד, בדרכנו לטיסה חזרה לארץ שנוחתת כמתוכנן בשעה 12:00.
סיכום-
בילינו שבוע באחד המקומות היפים בצרפת ואחד היפים בעולם. באזור שולט מראה העמקים הירוקים, ההרים הגבוהים, השלג בפסגות, הכבישים המתעקלים וכמובן, הרוכבים הרבים.  היינו ב"מכה" של האופניים.
יצאנו חבורה של שמונה רוכבים לא צעירים מישראל, לאחר חודשים של הכנה, שבועות של ציפייה, וימים של חשש מפני הצפוי לנו בכבישים הצרים המתפתלים בין הפסגות האימתניות.
היינו נחושים לכבוש את הפסגות המיתולוגיות,  בעליות תלולות וארוכות, בגשם ובערפל, בגילוי של דבקות במטרה ורצון להוכיח איש איש לעצמו ולשאר חברי הקבוצה, שקורצנו מחומר מיוחד, שאיפשר לנו להתגבר על הקשיים הרבים, על מזג האויר והקור המקפיא. יכולנו לקשה ולגבוה ביותר.
בתחושת סיפוק זו, ברמה האישית והקבוצתית, אנו מסכמים טיול זה ומתחילים לדמיין לעצמנו את האתגר הבא, הרי לשם כך אנחנו חיים.
אז לשנה הבאה ב..."הולנד" (שם קוד).
 
עלויות-

נושא	עלות באירו	הערות
טיסה	170	Easy Jet. הוזמנה בחודש אוקטובר 2010
מלונות	294	לילה אחרון במלון דרכים ליד שד"ת
ארוחות	230	קופה קטנה+
רכב ודלק	92	מרצדס Vito
השכרת אופניים	127	מחיר אלומיניום לאופני קרבון
מלווה עם רכב	150	רבע רכב ליווי, שלושה רבעים מלווה
סה"כ	1,063

 
קישורים-
קישור לאתר מסלולים- http://www.bikes-oisans.com/oisans-trail-cyclo-21.html
אתר המלון- http://www.chaletdelameije.com/
אתר חנות האופניים- http://aucadrerouge.fr/
טיפים קטנים לטיול גדול-

• הסעה לשדה.
• ארוחה בשדה.
• לחלק עיתוני אופניים בטיסה.
• חומר לרכב לנסיעות ארוכות- ספרים, עיתונים, דיסקים לכניסה לאווירה.
• הכרה טובה של האזור.
• סימון אישי האופניים שמשכירים (מדבקות).
• חדרים במלון-לפחות סוויטה אחת להתכנסות של כול הקבוצה.
• מלווה- כישורים, ניסיון, המלצות, אפשרות לנהיגה ברכב השכור (הסדרת ביטוח) או ברכב שלו.
• תאום מלון-
• שמירת האופניים בלילה, במלון, אצל המלווה, בחנות אופניים.
• מסלולים-כולל אלטרנטיבות למזג אויר.
• לרכב- ציוד ע"ר, ביגוד להחלפה, אוכל ושתייה.
• להפיץ רשימת ציוד מומלצת.