• Groopy
  • Groopy
  • Groopy
  • Groopy
Groopy

טיול אופניים לאלפים האיטלקיים-בורמיו-יוני 2013

טיול ״הכול בראש״ ל- Bormio (בורמיו) בהרי האלפים האיטלקיים-יוני 2013
 
11 משתתפים- 
 
הטיול נערך ב-21/6-28/6/2013.
 
טיסה למאלפנזה, מילאנו בטיסת אלעל 381 שיצאה ב-7:30 בבוקר ונחתה ב-10:30.
 
עם ההגעה אספנו שתי מכוניות ששכרנו- פיאט דוקאטו ופיז׳ו 5008, שתיהן דיזל. שתי המכוניות היו במצב טוב. חיכינו כמחצית השעה לאבי שהגיע משדה"ת לינאטה ובשעה 12:30 עזבנו את השדה לכיוון האוטוסטרדה A8 ואז A4, ממנה יצאנו צפונה לכיוון כביש SS38 שעובר ממזרח לאגם  Como, לאחר שעברנו את Lecco עצרנו לארוחת צהריים, כול רכב בכפר אחר. בשעה 17 הגענו לבורמיו ולמלון Funivia (http://www.hotelfunivia.it/en_prezzi-estate.aspx).
המלון שוכן בכפר נחמד, שנחצה ע"י נהר ה Adda. אווירת הרכיבה מורגשת מאוד וכול הזמן רואים רוכבי כביש והרים ברחובות. המלון שוכן לרגלי מסלול סקי שיורד מ"בורמיו 2000". בלילות החורפיים המסלול מואר בפרוז'קטורים, שמאפשרים גלישת לילה.
התמקמנו בחדרים ומיד ירדנו לקבל את האופניים בקומת החניון. לאחר התאמות וכיוונים כולנו קיבלנו אופני קרבון מעולות של פינארלו, סקוט, וויליאר וטרק. מחסן האופניים מצויד היטב ושלושת המדריכים שלנו, דני האוסטרלית, דניאלו בעלה של בעלת הבית וריקארדו השווייצרי בן ה-70 מכירים היטב את המלאכה.
עלינו לאכול ארוחת ערב. מאותו ערב חזר ריטואל קבוע: בר סלטים חופשי, מנה ראשונה אחת לבחירה מתוך שלוש, מנה עיקרית אחת מתוך שלוש. כל ערב העברנו את ההזמנה לערב הבא. המנה האחרונה הייתה או מנת הבית, או בחירה מהבר. כול המנות היו טעימות מאוד ומעוצבות בצורה יפיפייה. באחד מהערבים קראנו לשף בכדי להודות לו וניכר שהוא התרגש מן המחווה הזו.
בלובי היה לוח שעליו היה פירוט של המסלול ליום הבא. כול חדר שמעוניין להצטרף מזיז גליל עץ קטן על הלוח ימינה לסימון ירוק. ככלל הרכיבות מתחילות בשעה 9:30 ובהתאם לצורך מצטרף רכב ליווי או שיש הקפצת תיקים וציוד למעבר ההרים.
למחרת, יום שבת, נבחרה העלייה למעבר ה- Gavia (גאביה) בגובה 2,650 מ׳. הרגשנו שנזרקנו למים הקרים- להתחיל עם הגאביה. אבל מי יעז להגיד משהו?! כולנו הזזנו כמובן את הגליל לירוק וקיווינו למזג אויר טוב.
עלינו לחדרים. הם היו מעוצבים יפה מאוד. לרובם הייתה מרפסת צמודה. חלקם היו מעט קטנים והיה צורך להוציא את הבגדים מהמזוודות בכדי לאפסן אותן בארון. במלון יש גלישה חופשית ב- Wi-fi, שהצריך חידוש סיסמה בערך כול יום. האות לא היה חזק במיוחד והיו הרבה ניתוקים, בעניין זה יש מקום לשיפור.
 
לאחר סיום ההתארגנות בחדרים ובאופניים, יצאנו לסיבוב הכרות בכפר היפה, עם הגשר התלוי והמדרחוב.
 
יום שבת-22/6
נפגשנו לארוחת בוקר בשעה 7:30 שכללה: גרנולה, לחמניות, נקניקים, גבינות צהובות, פירות, ריבות, קפה איטלקי משובח ועוד. בקצה השולחן הכינו לנו כריכונים וחצאי בננות לקחת לרכיבה. 
לאחר הארוחה התארגנו ובשעה 9:30 בדיוק יצאנו בשתי קבוצות למעבר ה"גאביה". אנחנו בקבוצה שהוביל ריקארדו, שכפי שכבר שמענו רוכב חזק מאוד. מיד עם היציאה מהכפר מתחילה עלייה מתונה לכיוון כפר הסקי סנטה קטרינה. מזג האוויר היה נהדר. מידי פעם ריקארדו פתח פער בכדי לצלם אותנו מגיעים. לאחר כעשר דקות הוא שב לראש הטור. לאחר כ-12 ק״מ התחיל הטיפוס התלול יותר בעיקולים רבים בכביש. בכול ק"מ יש סימון שמראה כמה ק"מ נותרו עד למעבר. בקטעים מסוימים אפשר היה לראות גם אבני דרך ישנות, שגם מציינות את המרחק שנשאר, או סימון על הכביש עצמו. חלקנו את הכביש עם אופנוענים רבים שעולים ויורדים מההר ועם רוכבים שירדו בכיוון ההפוך. מעל גובה 2,200 מ׳ לערך התחיל להיות יותר קר והיה צורך להוסיף שכבת ביגוד. אי אפשר כמובן להתעלם מהנוף שנפרס מתחתינו. השילוב של מרחבים ירוקים, הרים מושלגים ומפלי מים שהופכים בהמשך לנחל, מרהיב ומשובב נפש. כשלושה ק״מ לפני המעבר הבחנו בגולשי סקי שחזרו מגלישה על הקרחון לאחר שטיפסו ברגל עם כול הציוד לראש הקרחון. שני הק״מ האחרונים אינם תלולים ואפשר להגביר קצב לקראת הגעה ל Pass. בדרך חלפנו ליד ה"אגם הלבן" שרק כעת התחיל להפשיר מהחורף.
זהו- הגענו למעבר! הטמפרטורה קרה אבל נסבלת. התלבשנו חם ושלפנו את דגל ישראל לצילום משותף. הדגל הפך להיות אטרקציה ומטיילים אחרים ביקשו לצלם אותנו או להצטלם בעצמם עם הדגל. נכנסו לשתות קפה, יחד עם עוד עשרות מטיילים, רוכבים, אופנוענים. לאחר יותר ממחצית השעה התארגנו ליציאה. דני הסבירה לנו לבלום בלחיצות קצרות ולא ממושכות בכדי לא לחמם יתר על המידה את החישוקים. פרט לכך היא אמרה שנעצור מספר פעמים בכדי לצלם ולקרר את החישוקים. היא הובילה ובמאסף רכבו דניאלו, ריקארדו ואמילו. העצירה הראשונה הייתה כעבור דקה ליד ה"אגם הלבן" המפשיר. מצידו השני של הכביש הייתה חומת שלג בגובה כשלושה מ׳. דניאלו סידר את האופניים אחד ליד השני על קיר השלג והצטלמנו איתם, כמו גם לכיוון השני, של האגם. המשכנו בירידה, חלקנו במהירות רבה, צמודים לדני, שעצרה מספר פעמים לצילום. כעבור כמחצית השעה הגענו בחזרה למלון. יניב ארגן לנו שחרור וישבנו לאכול כריכים ופסטה שהוגשו בלובי. עד ארוחת הערב התקלחנו ויצאנו לסיבוב נוסף בכפר. בשעה הרגילה ישבנו לאכול.
 
למחרת ביום א׳ לא היה ליווי של המדריכים ודניאלו הציע לנו לרכוב לכיוון (Livigno) "ליביניו" ולאחר כ-5 ק״מ לפנות ימינה, לכיוון אגם Cancano. המבלים יצאו לשתות עוד בירה והעייפים לראות קצת ממשחק הכדורגל ולישון.
 
 
יום א׳-23/6
בשעה 9:15 יצאנו בהתאם לעצתו של דניאלו. עברנו את הפנייה לכיוון מעבר ה- Stelvio (סטלביו) ובהתאם להנחייתו פנינו לכיוון האגם. העלייה ארוכה אבל הכביש ריק למדי. לאחר כחמישה ק״מ של טיפוס הבחנו בכביש המתעקל ממולנו בהר, כעשרים סיבובים. מתחתנו נפרס העמק בדרך לליביניו. בקצה הכביש עברנו שתי מנהרות קטנות מאוד ונעצרנו ליד שני המבצרים העתיקים. לאחר צילומים רבים על רקע עיקולי הכביש המשכנו בשביל כבוש לאורך אגם קטן ולאחר מכן עלינו לתצפית לעבר אגם  Cancano. מהתצפית ירדנו לאורך שביל לבן עד לסכר שבקצה המזרחי של האגם וחצינו אותו לעבר השני. מצידו השני של הסכר ראינו שבילי מטיילים רבים שיורדים לכיוון הגיא. בכיוון צפון מזרח ניצב בגאון רכס הסטלביו. חזרנו ועלינו ללגום קפה מעל הסכר. התחלנו בירידה בחזרה לכפר לא לפני שהתלבשנו היטב. עצרנו במלון לחמש דקות התארגנות ושבעה מאתנו התחילו לעלות לכיוון אתר הסקי ״בורמיו 2000״. אורך העלייה כ-10 ק״מ, כ-710 מ׳ הפרש אנכי. הטיפוס ארך כשעה. בקצה העלייה נכנסו שלושה מאתנו למסעדה הראשונה (מיקלה) לאכול פסטה. 
חזרנו למלון לארוחה המסורתית שלאחר הרכיבה ויצאנו לליביניו, דרך מעבר ה  Foscagno, שנמצא בגובה 2,291 מ׳. במעבר ממוקמת תחנת מכס כיוון שבעיירה ליביניו אין מע״מ. מעברו השני של המעבר נפרש העמק המרהיב. לאחר המעבר הבא ראינו מימין רוכבי שטח שיורדים בפארק אופניים לכיוון ליבינו. עם הגיענו מיד מילאנו דלק, שעולה רק 1 € לליטר, במקום 1.6 € ביתר המדינה. חנינו בצפון הכפר ויצאנו לכבוש את חנויות האופניים והספורט. יש בעיר היצע גדול ובמחירים טובים של מוצרים לרוכבים ולספורטאים, כולל נעלי רכיבה, ביגוד, אלקטרוניקה ועוד. מזג האוויר היה קר וגשם קל ירד כול זמן. לפני החזרה ישבנו לשתות קפה ולאכול שטרודל. בשעה 19:15 יצאנו בגשם שוטף ובנהיגת חורף חזרה לבורמיו. 
 
 
יום ב׳-24/6
קמנו לבוקר גשום. התוכנית לרכוב לסטלביו התבטלה וכתחליף תכננו יחד עם צוות המדריכים לרדת לכיוון Tirano בשעה 10:30. חלקנו לא התאפקו והחלו כבר בעלייה לכיוון הסטלביו. בשעה המעודכנת יצאנו לדרך, מלווים בטרנזיט, בנהיגה של דני, מה שאפשר לנו לקחת איתנו ביגוד להחלפה. ירידנו בכביש צדדיSP27,  . הכביש עובר ליד הנהר ולאחר כחמישה ק״מ מגיע לסוג של גיא שבנוי מטרסות מלאכותיות גדולות וארוכות, שמתחתם זורם הנהר בתעלה, גם היא מלאכותית. ריקארדו הסביר לנו שלפני מספר שנים הייתה התמוטטות של ההרים שמצידי הגיא ונגרם נזק כביר. המשכנו ברכיבה בירידה ארוכה שבקצה שלה הנהר זורם במספר סכרים קטנים שיוצרים מספר מפלים. הדרך עוברת בין הכפרים הציוריים. לאחר  כ-23 ק״מ עצרנו לקפה בכפרGrosio . לאחר מנת הקפאין המשכנו עוד מספר ק״מ בין הכפרים וליד מטע התפוחים עצרנו להתאים את הלבוש לקראת העלייה. התחלנו לחזור צפונה על שביל אופניים באורך מספר ק״מ שבסיומו עלינו כמעט שני ק״מ את תחילת העלייה שנחשבת ל"קלה" להר ה- Mortirolo האימתני. השיפוע היה כ-17%, מה שישכנע אותנו שלא נחזור לטפס לפסגה, כיוון שבדרך אליה צריך להתמיד בשיפועים כאלו במשך כ-6 ק״מ וגם אחריהם הדרך אינה סוגה בשושנים, וגם זאת בלשון המעטה.
בדרכנו חזרה נשבה רוח צפונית חזקה, שהקשתה על הטיפוס. ריקארדו הוביל בקצב טוב ודניאלו היה המאסף ומידי פעם נתן דחיפה קלה בכדי לצמצם פערים. הגענו למערכת המפלים המלאכותיים שבישרו את העלייה הקשה שבסיומה חיכה לנו הטרנזיט, עם מים ופירות. משם הדרך הייתה קלה יחסית ולאחר שהגענו התנפלנו על האוכל שהיה טעים מתמיד.
 
יום ג׳-25/6
לאחר ארוחת הבוקר יצא כוח החלוץ לכיוון הכביש בו רכבנו אתמול לחימום של כמחצית השעה. בשעה 9:40, לאחר תיקון הפנצ׳ר של ניסים יצאנו לכיוון מעבר ה-Foscagno. דני הובילה בקצב איטי. עד הכפר Isolaccia הרכיבה אינה קשה ובכפר מתחילה העלייה באורך של 15 ק״מ בשיפועים של 4-10%. בשלושת הק״מ האחרונים, מעל 2,100 מ׳ גובה נשבה רוח יותר חזקה ולמזלנו הכביש עבר במספר חצאי מנהרות. במעבר עצמו ה״פולאר״ הראה טמפרטורה של 7 מעלות אבל בגלל הרוח ההרגשה הייתה שיותר קר. לאחר הצילומים המסורתיים התלבשנו וירדנו כ-8 ק״מ למסעדה בכפר Amoga  בבית קפה בעיקול הדרך. בדרך חזרה המשכנו בכפר Isolaccia  לכיוון אגם Cancano בעלייה קצרה ומעניינת. משם בחרנו את הדרך שיורדת מהאגם והתחברנו לכביש שחוזר לבורמיו.
לאחר הארוחה הקלה והתארגנות קלה חזרנו לליביניו להשלמות.
 
יום ד׳-26/6
היום הגדול הגיע- עולים למעבר הסטלביו. בלילה בדקנו תחזית ובהתאם התכוננו לטמפרטורה סביב האפס. הכנו תיקים עם בגדים להחלפה והשארנו אותם בטרנזיט, שישאיר אותם במעבר. הכוונה הייתה להגיע בסביבות 11:30 ולפגוש את רוכבי הטרנסאלפ. אורך העלייה 22 ק״מ וכוללת 38 עיקולים. לאחר סדרת העיקולים הראשונה הכביש עובר במספר חצאי מנהרות. ממולנו רואים את המפל ואת סדרת העיקולים הבאה. בזמן הטיפוס אפשר לראות היטב את הנוף המדהים שעברנו. במרחק רואים כבר את המלון שבמעבר. ששה ק"מ והסיום ועד לשלושה ק"מ השיפוע מתון ואז מגיעים לעיקולים האחרונים בשיפוע של יותר מ-8%. מולנו מגיעים מובילי הטרנסאלפ, שיורדים במהירות רבה ולעיתים אף חותכים את הנתיב שלנו. כאשר הגענו ל Pass ראינו תכונה רבה של סדרנים, שוטרים, צופים רבים, מכוניות והרבה רוכבים שמגיעים בעיקר מהצד הצפוני, במסגרת הטרנסאלפ. דניאלו המשיך לצד השני וחזר ברכיבה עם רוכבי הטרנסאלפ. אנחנו ראינו את הראל נחמני שמארגן קבוצה של חלק מהרוכבים הישראלים שמבקשים לרכוב בתחרות. הוא החנה את הטרנזיט שלו בנקודת אסטרטגית ותלה את דגל ישראל. הוא צילם אותנו והעלה את התמונות לאתר הפייסבוק של המשלחת הישראלית של הטראנסאלפ.
ההתרגשות הייתה רבה. לאחר מספר דקות הגיעו רוכבים ישראלים שהכרנו שהתפלאו מאוד לפגוש אותנו ולהצטלם עם הדגל שלנו.
עלינו למסעדה שבה השאירו לנו את התיקים, התלבשנו ושתינו קפה והתארגנו לירידה. לאחר העיקול הראשון עצרנו ליד השלט לתמונה מושלגת. גם כאן דני הובילה את החבורה וכמו בירודות הקודמות היא עצרה מספר פעמים לצילומים. הירידה הייתה מהנה מאוד ונגמרה מהר. חזרנו למלון לריטואל הקבוע, כולל משלחת אחרונה לליביניו.
 
יום ה'- 27/6
סיכמנו עם דניאלו שנעלה לגבעה שנמצאת מערבית לבורמיו בכדי לפגוש את רוכבי הטרנסאלפ שצפויים לעבור שם. העלייה קשה אבל קצרה. לאחר כחמש דקות המתנה החלו להגיע הרוכבים הראשונים כאשר דני מאוד התרגשה והקריאה להם את הפרש הזמנים מהמובילים. ניכר שהרוכבים שמחו והתרגשו מאוד מהעידוד. אפשר היה לראות תמיכה ועזרה הדדית אצל חלק מהזוגות. החברה הישראלים שוב הופתעו לראות את המעריצים המתמידים. לאחר כרבע שעה ירדנו לקראת הרוכבים האחרונים והגענו לכביש לכיוון ליביניו (SS301) וממנו התחלנו לטפס שוב לכיוון אגם Cancano, מכיוון אחר (הכפר Degola ו Pedenosso), בעלייה מאתגרת. בהמשך הדרך הכביש מתחבר לכביש שבו עלינו בפעם הקודמת ושוב הגענו לעשרים העיקולים עד לשני הצריחים ומשם, לאחר עוד סדרת תמונות, ללגום קפה בבית הקפה מעל האגם. לאחר יותר ממחצית השעה השמיים החלו להתקדר והחל להיות יותר קר. התחלנו את דרכנו בחזרה לבורמיו, בירידה האחרונה. לאחר ארוחה קלה יצאנו לסיבוב קניות אחרון בסופר המקומי, בחנות אביזרי הבית ובחנות האופניים.
 
לאחר ארוחת הערב האחרונה נפרדנו בטקס קצר משלושת המדריכים והענקנו להם שי, שלוש תמונות של הקבוצה בשלושת המעברים אליהם הגענו, בצרוף מילות תודה להם ולכול צוות המלון, מתורגמות לאיטלקית.
 
יום ו'- 28/6
 
יצאנו בנפרד, בשעה 5:30 רכב ה"מנהלים" (להקפיץ את אבי לשד"ת לינאטה) ושעה שש ה"דוקאטו" לשדות התעופה. הדרך למאלפנזה ארכה כשלוש וחצי שעות. הטיסה יצאה בשעה 12:20 ונחתנו ביום שישי בשעה 17:05 בנתב"ג.
 
סיום-
לפני שנה נאמר לנו, הרכיבה באזור בורמיו מאתגרת ושונה מאוד מאשר באזור גארדה, או באזור טוסקנה. אז הינה, כולם רכנו וטיפסו לפסגות המיתולוגיות והגענו לגובה 2,760 מ'. רכבו במשך ששה ימים רצופים.
שוב הוכח ש"הכול בראש".
 
 
 
עלויות-
מלון-511 אירו.
אופניים-166 אירו.
תחבורה-103 אירו.
אחר-20 אירו.
 
סה"כ ללא הטיסה- 800 אירו.
טיסה- 550-620 דולר

הוספת תגובה

להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר