הסיפור מובא מפרופיל הפייסבוק של משה שטרית
https://m.facebook.com/moshe.shitrit.1?id=1098642119&_rdr
היום(שישי) בשעה 10:30 לערך בבוקר, רכבנו על כביש 310 מצומת אשל הנשיא לכיוון צומת להבים. לציין כי מדובר ברכיבה שבועית של קומונת הדרום - רוכבי כביש. מדובר בכביש בליבה של מדינת ישראל. היינו קבוצה של כ - 10 רוכבים. ליד הישוב גבעות בר, נתקלנו במארב (נכון, מארב) של בדואים שהשליכו אבנים על מנת לפגוע ברוכבים. בנס לא נפגע אף אחד מהרוכבים (כולם בעלי משפחות). עצרנו מיד את הרכיבה. חלק מהרוכבים ניסו לרדוף אחרי הפורעים אך זה היה בלתי אפשרי לאור הלבוש והנעליים המיוחדות שלא מאפשרות תנועה רגלית. לאחר מספר דקות של ניסיון להרחיקם (הם המשיכו ליידות אבנים ממרחק), התרחקנו משם ברכיבה. מיד לאחר ההתרחקות מהמקום התקשרנו למשטרה שהמשיכה טיפול (לא ידוע לי מה הסתיים והאם נתפסו הרוצחים בפוטנציה). רוכבים נוספים שהגיעו לנקודת הסיום מאוחר יותר סיפרו שגם הם נתקלו במארב זה.
פגיעה של אבן ברוכב במהירות גבוהה ובמיוחד בפניו, שלבטח הייתה מסתיימת בנפילה הינה סכנת חיים אמיתית.
חברים, האם כך אנחנו צריכים לחיות במדינתנו?
איפה רשויות החוק?
מדוע זה לא מתפרסם בתקשורת?
האינתיפאדה בנגב התחילה ולא סיפרו לנו?
לכל הרוכבים, היזהרו בכבישי הנגב.