אניה ואני יצאנו לכבוש את המדבר. לא היתה כוונה להילחם באיתני הטבע ולא  להוכיח אומץ לב, למה? כי את איתני הטבע המדבריים אנחנו אוהבים ולא רוצים איתם קרבות ואומץ יש לנו גם בלי להוכיח. כל מה שרצינו וקיבלנו זאת התגלגלות קלילה בתוך מדבר רגוע. כך בילינו ארבעה ימי רכיבה רצופים.

260 ק"מ של מדבר, חצבה - ציר המעיינות – מואה – מעלה עשוש – קניון נחל ברק – תלם עשת – מפלי הרצל (שם שהמציאו המקומיים) – נחל פארן - נחל ציחור – שחרות – בקעת עובדה – נחל עתק – אילת.

ציר המעיינות – חזרנו אל בורות המים

זוכרים את סיפור היום השלישי על ציר המעיינות במסע ההוא?  שום דבר לא השתנה, על עין זך דילגנו ובעין שחק מצאנו שלולית קטנטנה. יודעי דבר מספרים כי הגיגיות השקועות סביב למעיין הם לא פחות ולא יותר מאשר שוקת יבשה (לא שבורה) כדי להרוות את צמאונם של פראים או יחמורים ששוחררו חזרה לטבע. כאן אני שואל, אלה ההולכים על ארבע באמת רוצים לחיות באי ודאות של "האם יגיע היום פקח הרשות וינדב לנו מעט נוזלים בשוקת" וממשיכים באנחת נוסטלגייה "איפה הימים של מעיינות שופעים עשרים וארבע שעות ביממה".

מעלה עשוש – "גבי פודרה"

קטע קצרצר של עלייה לא ברורה, תלולה מאוד עם "גבים" , אז זהו, שמעלה עשוש איננו ואדי והבריכות שבדרך הם חפירות. אל תטעו, גם רשות העתיקות לא ביצעה חפירות באתר. זהו ללא ספק "דמוי ואדי מודרני" שהבריכות דמויי גבים נחפרו עם הזמן ע"י גלגלי הג'יפים, טרקטורונים ושאר המרעישים  והחופרים למיניהם. גם מים לא טרחו להוסיף לתוך העסק כך שכל מה שנותר זה לסחוב אופניים בין בור אחד למשנהו בתוך "פודרה" עמוקה שמשאירה את הנעליים מאובקות מאצבע עד קרסול לא פחות מנעלי פועל בנין ותיק.

אוהל בדואי במואה העתיקה

במקרה זכינו להיקלע לסופ"ש המוני של רוכבי אופניים לחנוכת מסלולי רכיבה מסומנים וחדשים. את ההמונים הרכובים על דו גלגלי לא מצאנו למעט משפחה אחת של בלונדינים על אופניים. למרות זאת, מארגני האירוע טרחו והציבו אוהל בדואי למרגלות עתיקות מואה הביזנטית, בתוך האהל שחקן ושחקנית מספרי אגדות ומחופשים לבדואים (ביזנטים) על מנת להמחיש לעוברים ושבים  את ההווי הביזנטי המדברי לפני מאות שנים. רק בעייה קטנה, הסלולרי של השחקן לא הפסיק לצלצל. הטלפון אכן היה מאוד משעשע לשניים וחצי הילדים שטרחו להגיע עד למואה העתיקה. ומה אנחנו עושים שם? מקשיבים לבחור מקומי שממליץ לנו באופן אישי על "מפלי הרצל". ציטוט מדבריו "תשאלו את עמוס, הוא יסביר לכם איך מגיעים למפלי הרצל".

מפלי הרצל – תלם עשת

לא בנימין, לא זאב, רק הרצל. תושב מקומי שאמרו לו תפנה ימינה לקניון ברק והוא פנה שמאלה. חזר מרוצה וסיפר שטיפס במפלים היבשים. שאלו אותו אם עלה בסולמות או ירד? אמר להם "איזה סולמות בראש שלכם - אין שם סולמות" . תיקח אותנו , אמרו לו, וכך גילו שכניו של הרצל שבמקום לפנות ימינה מנחל פארן לקניון ברק, אפשר לפנות שמאלה ולהגיע למקום לא מסומן במפות ולא מוכר. אז המקומיים המציאו שם וקוראים למפלים הייבשים "מפלי הרצל" על שם האיש שגילה אותם עם הטרקטורון החדש שלו. מאז המקום כבר לא עומד בקרטריונים של "לא מוכר", סימני הקוליסים מעידים על מיקומו ושאריות המדורה על נוכחות מסיבית במקום. אוחזים בציפורניים טיפסנו את המפלים. אל המשך הוואדי לא עלינו, שם אמורים להיות "גבי יהושוע", שוב פעם שם מקומי ...... נכון! ניחשתם היטב, הרצל עם הטרקטורון החדש עונה לשם הרצל יהושוע.

רכיבה במהירות הזבוב

מזג האויר הנפלא שזכינו לו הביא איתו מכת זבובים, גם הם יצאו להינות מהמדבר אבל הפרזיטים האלה החליטו לתפוס עלינו טרמפ. השיטה שלהם היא פשוטה, במהלך הבוקר הקריר הם ישנים, לא רואים ולא שומעים אף אחד מהם. הטקטיקה שלהם לעייף אותנו תחילה, מיד אסביר למה. השקט ה"אין-זבובי"  נמשך עד השעות המואחרות של הבוקר, אז מגיח נציג מטעם אוכלוסיית הזבובים, לא ברור איך אבל מאמצע השממה מתקבצת קבוצה לא קטנה של מזמזמים מציקנים. אין ברירה , גם לנו שיטות וטקטיקה. בגדי רכיבה ארוכים מגינים על כל הגוף, במקרים קשים במיוחד ניתן לשדרג את המיגון ע"י בנדנה כרוכה על הפנים. למרות המיגונים, האוייבים הקטנים מתעופפים סביבנו ועוברים בחברותה מנחל פארן לנחל ציחור עד לצומת ציחור, שם סגרנו חשבון עם האוייב המעופף, במהירות של 20 קמ"ש לא הצליחו הקטנטנים לעמוד בקצב שלנו ונעלמו אי שם בשממה, עכשיו שיחפשו להם טרמפ אחר.

סיכום

ציפיתם למילות סיכום? הינה סיכום כולל של המרחקים שעברנו.

יום ראשון – 31 ק"מ בין חצבה לחוות האנטילופות, עוד 20 ק"מ מעגלי בן החווה לצופר וגבול ירדן, עוד 10 ק"מ רכיבה מנהלתית ארוחת ערב במסעדה. סה"כ 60 ק"מ, לינה בחוות האנטילופות סמוך למושב צופר.

יום שני – 35 ק"מ למושב פארן ועוד 15 ק"מ גיחה הלוך חזור בנחל ברק לקניון ברק, סה"כ 50 ק"מ. טיול רגלי קצר לתוך קניון ברק. לינה בחאן אבירן במושב פארן.

היום השלישי – 70 ק"מ מתוכננים, בפועל רכבנו 74 ק"מ על מנת לרכב דרך תלם עשת ומפלי הרצל. לינה בחאן שחרות.

היום הרביעי – 73 ק"מ, טיול רגלי לתוך קניון עתק גבי עתק. לינה באילת.

היום החמישי – 160 ק"מ באוטובוס ועוד ארבעה ק"מ רכיבה מצומת חצבה למושב חצבה, שם השארנו את הרכב בתחילת המסע. לינה בבית תחת הפוך הרך ועל כרית בניחוח של כביסה נקייה.

להתראות בשבילים

רונן

לגלריה המלאה