ההכנות

כחודש לפני הברווט התחלתי ללמוד את הנושא.  הבנתי שההכנות לרכיבה מעין זו מתאפיינים בהכנות של החלק החושב ושל החלק היושב.

החלק החושב: כאמור, הגעתי לרכיבה בחששות רבים. לא רכבתי עד עתה יותר מ 310 ק"מ. וגם זה עם רכב ליווי כאשר אתה "קל" על אופני סופר קרבון ששוקלות (ביום רע) 10 ק' (עם שני בקבוקי מים, פאוצ'ים ותוספות). איך נערכים לכזה דבר? מתי ואיך ללחוץ ועוד.- המלצה 1 – חשוב מאוד להכיר את המסלול. חוסך זמן יקר בצמתים שלא צריך לחשוב מאיפה באתי ולאן אני הולך. חשוב יותר כדי לחסוך קילומטרים של בירבור וחזרה. ובנוסף, מקנה ביטחון רב בתכנון המאמצים, מישורים עליות וירידות (אם אפשר, גם ללמוד את כיוון הרוח יום לפני – מאוד חשוב בתכנון במיוחד של תזונה ונוזלים) ולא להתפתות ולהתפרע – במיוחד למי שזאת רכיבה ראשונה שלו למרחקים כאלו.

כיוון שכך התחלתי בללמוד את המסלול לפרטי פרטיו. שחזרתי אותו בראשי פעמים רבות, היכן עליות, היכן ירידות, מישור וע"פ זה בניתי לי תוכנית רכיבה לפי זמנים ולפי הכרותי את עצמי (מסתבר שב 400 ק"מ יש לך עוד הרבה ללמוד) *מסלול ולו"ז מתוכנן אל מול ביצוע – נספח א'. תכננתי על 24 שעות מתוך 27 שזה זמן הגג. הייתי בטוח שתכנון הלו"ז שלי אגרסיבי מאוד. שלחתי לשניים שאני מעריך את דעתם ומשלא זכיתי לתגובה, החלטתי שכנראה אין להם מה להוסיף וזה בסדר.

החלק היושב: אל תקלו ראש. ברכיבה של 24 שעות מדובר על משהו כמו 20 שעות רכיבה (כך תכננתי) רק לחשוב על לשבת על כיסא (אפילו משרדי) מלאה את חלחולתי חלחלה. יש שמשתמשים באוכפים מיוחדים (ברוקס מתמחים בכך) ויש בציוד אחר. אני החלטתי להשאר עם אוכף הספורט הרגיל והטוב שלי. לברווט כזה – ובטח למי שלא מורגל- אל תתפשרו. הביב הכי טוב שידכם משגת (למדתי על כך מחבר שרכב זאת בשנה שעברה ומאז הרכיבה במשך חודש לא ישב...) וכמובן, משחה – וכאן איש איש וטעמו.המלצה 2­ – על ציוד רכיבה לא מתפשרים. לקחתי ביב מהטובים שיש לי. כזה שכבר עבר רכיבה של 10+ שעות ומשחה של אסוס – עשו את העבודה!!

הדבר הכי חשוב ברכיבה- הציוד ועל כך אייחד את הפרק הבא.

הציוד לקחת לברווט:

ניסיתי לחפש ולחפש מה הציוד הנדרש לברווט. ניסיתי גם להתיעץ עם מנוסים ולכן הרכבתי לי רשימה- לא סופית אך הספיקה  לברווט הנוכחי.

רשימת הציוד הוכנה יומיים לפני וההכנות הסתיימו יום לפני כך שלפני הירידה לאילת ידעתי שהכל נמצא.

חשיבות של עבודה ע"פ רשימה בברווט הינה קרדינאלית וזאת מאחר ואין רכב ליווי ולמעשה (אם לא השארת ציודים במקומות מסומנים וקבועים, או שאינך מתכוון לנטוש ציוד) חשוב לקחת את כל מה שתצטרכו ולא יותר מדי. רשימת הציוד שלי כללה:

 ציוד רכיבה

ביגוד רכיבה (על חשיבות הביב דיברנו. מאחר וזאת רכיבת מדבר יש לקחת חולצה נפתחת עד הסוף! חשוב מאוד באיוורור בעליות)

כפפות חצי ליום + שלמות ללילה (טמפרטורת יום- 26 טמפרטורת לילה 3)

מחממי רגליים טובים

אפודת רכיבה חשוב שתהיה גם שומרת חום וגם מנדפת (אחת הקניות הטובות שעשיתי בחו"ל)

מעיל קל  - עוזר גם נגד גשם אך גם טוב לחימום

חליפת מחזירור בטחון (עדיף איכותית – יש כאלה מיוחדות לאופניים עם כיס אחורי ורוכסן ב EBAY)

נעלי וגרבי רכיבה – Iמי שלא מנוסה – רצוי מידה יותר כי הרגליים מתנפחות)

קסדה

בנדנה (כזאת שבלילה יכולה לחמם את העורף והאוזניים)

משקפי שמש (ליוצאים בלילה שעשויים לשכוח)

משחת אסוס (או כל אחד ומה שמעדיף)

תזונה

8 שקיות/מנות איזוטון (מלחים וקלוריות)

6 איזוטון קפאין (לשעות הקטנות של הלילה)

8 חטיפים

2 חטיפי חלבון

8 כדורי מגנזיום (מדד: 2 בלילה לפני. 1 לפני ו 1 כל 10 שעות – השאר ספיר)

10 כדורי מלח (עדיף יותר – ביום 2 כל 4 שעות. בלילה אחד כל 4 שעות)

4 ג'לים למקרה חרום

להשלמה:

4 סנדביצ'ים בארוחת בוקר

ציוד אופניים

סט כלים

2 בלונים + משאבה

3 פנימיות + מדבקות

צמיג ספייר

2 פנסים + 2 נצנצים

2 בקבוקי מים חד פעמיים 750 CC

תיק נשיאה לסבל + סבל

 
אחר

גרמין + רצועת דופק + שעון גרמין למקרה חרום

בלקברי/טלפון + בטריה ספייר

כ. אשראי+ רישיון + 200 ₪ מזומן

3 סיפורי דרך (בכיס, בתיק סבל ובתיק כלים)

5 שקיות ניילון לניילון דברים כמו פלאפון ועוד

ברטרוספקטיבה לשמחתי לא לכל הציוד היה שימוש. יחד עם זאת, לא היה חסר לי כלום.

הערב שלפני

הערב שלפני אמור להיות מיוחד לתזונה ושינה. אם אתה לא סגור על זה אז גם לבדיקת הציוד.אין הרבה תובנות מיוחדות. הראש אומר אני חייב פסטה. תנו לי את מנת הפסטה שלי. פוגש את איציק היימן כשאני מגיע לאכסנייה. מנסה לברר אם יש מסעדה טובה. איציק אומר שהוא לא ממש חייב פסטה והוא יוצא לאכול  משהו. אני מתארגן עם החדר. ממלא בקבוק איזוטון (מלחים לפני השינה) ויוצא מהחדר לתור אחר הדיאטה שלי.
איציק מתקשר אלי: -"יש!!" מצאתי מסעדה עם פסטה. תגיע לחוף ליד הקניון. עוד אני הולך לשם. טלפון חוזר מטל. נחתנו באילת אני עם מנשה ואנו בדרך לאכול. הצעתי לו שיגיעו אלינו ואחרי כ- 10-15 דקות מצאנו את עצמנו כ- 8 רוכבים מזמינים פסטות מלוא השולחן. מנת הפסטה היתה גדולה אך כדי להיות בטוח שאנו בסדר, הזמנו גם סלט טונה ואיציק ואני חלקנו אותו עם מנה נוספת של לחם. סה"כ בנוסף לנ"ל תדלקתי את עצמי בערב בעוד 1.5 ליטר מים ו 750 CC איזוטון. עכשיו יכלתי ללכת לישון לפחות 8 שעות כי מחר אנו מגיעים לפרק האמיתי --- > הרכיבה.

הרכיבה

8:55 הכביש הדרומי באילת מול הקניון ואכסניית הנוער. צילום של בוקר טוב ויצאתי ברכיבה מהאכסניית הנוער קצת לפני נקודת ההתחלה שהיתה בצומת העליה לנטפים/תחילת כביש 12. הסתבר לי שפספסתי במעט את צילום ההתחלה שהיה מעבר לכביש בדגל הדיו. איציק התקשר אלי ב 9:01 לשאול איפה אני ואמרתי לו שאני ליד האכסניה, הוא אמר לי שהם הצטלמו, עוברים את הכביש וכבר מגיעים וחיכיתי לכולם בכיכר. עם תחילת העליה אבי הגיע ואיתו יאן ואיציק. יאן שהוא רוכב חזק ולמדתי להכירו ב -300, רכב מחושב. הוא הגיע – כמו המקצוענים- ברכיבה מביתו (והוא לא גר באילת, אלא בירושלים) ואני מאמין שהוא גם חזר לשם ברכיבה- 800 ק"מ. IMPRESSIVE!!.

אבי כהן פתח חזק ועוד לפני האוגדה כבר לא ראינו אותו איציק הימן רכב איתי כאשר בעליה השניה עם הסרפנטינות כל אחד רכב בקצב שלו אז נפרדנו קצת. ונפגשנו אחרי כדקה בסוף המעלה. תוכנית הרכיבה שלי היתה לרכב על דופק.

מאחר ואיני מנוסה מדי ברכיבות מסוג זה, לקחתי את כל העצות ששמעתי, ערבבתי עם COMMON SENSE ובניתי לי תוכנית. אני מאמין שתוכנית טובה היא בסיס לשינויים. (זה עדיף מאלו שמאמינים ששינוי הוא בסיס לתוכניות אך אני יודע שיש גם כאלה).  רכיבה על דופק- כאשר אני יודע מה הסף (ח"ח) אמורה להיות כזאת שאם אני מזין ומשקה את הגוף שלי ע"פ הצרכים לא צפויה להיות לי בעיה לעבור את המרחק ואפילו בסדר. (או כמו שע' לימד אותי בהכנות לטראנס-" תהיה מתחת לסף ותתדלק כמו רכב, ולא צפויה להיות לך בעיה). התוכנית היתה פשוטה- KIS- כל שעה 750 CC של איזוטון ו400 קלוריות לאחר שלפני הרכיבה (יומיים) העמסתי קלוריות (דיאטה של 4000 קל' ביום באדיבות שון) שיספיקו לחוסר הצפוי.

הגענו לנטפים, מלאנו מים במחסום- והתארגנו ליציאה. השעה היתה 10. התוכנית עובדת. בינתיים התחילו להגיע ראשוני העולים ברכנו אותם לשלום והמשכנו הלאה. את הרי אילת לכיוון צפון לא רכבתי אף פעם ולמרות שאני מכיר טוב את הרכיבה ההפוכה (6+ פעמים בשנה האחרונה) הנוף נראה אחרת לגמרי. הרכיבה יותר מהירה (כמובן, ירידות) ובשילוב עם אי-רוח-צפונית זה היה מעולה.

איציק ואני רוכבים ביחד מדברים ומתחלפים ואבי רוכב בטווח עין מאיתנו- מקדימה כמובן כנקודה שעם הזמן מת ר  ח   ק    ת       ו     מ    ת   ק  ר בת

43 ק"מ והגענו לסיירים. מחסום על הכביש- אבי לא נראה באופק. לי ולאיציק ברור שהגענו ל CP ומייד עברנו למוד של צלום. צלום מהיר וממשיכים צפונה.לפתע אנו רואים את אבי, מעדכנים אותו שכק"מ לאחור ה CP. אבי לא מתעצל. חוזר, מצטלם וחוזר חזרה אלינו. 28 ק"מ של רכיבה צפונה כאשר אני ואבי מתרגלים רכיבת דרפטינג ומחליפים כל 5 ק"מ (ככה אבי החליט. אני אומנם רגיל להחלפות של ק"מ-שניים אך אבי אומר שברכיבות ארוכות, בשביל פחות מ- 5 לא שווה לקום מהכסא J). לקראת שיזפון איציק לוקח אוויר ושולח אותנו לדרכנו ואז אבי מחליט לתת לרוח לפרוע את שערו וכך אנו מגיעים לשזפון בהפרשים של דקה- שניים אחד מהשני.

שיזפון – הפסקה גדולה ראשונה. זו התחנה האחרונה לפני מצפה. למי שקשה לו לראות את המפה אז... יש 85 ק"מ של מדבר עם עליות וללא עצירות לפנינו ואז... מעלה עצמאות לפני המנוחה. זה הזמן להוציא את בקבוקי הספייר שהבאתי ולמלא במים. מי שלא הביא- שלא יבנה על להגיע למצפה לא מיובש (רמז, גם כאלו שהביאו אולי התיבשו).

שותים –מתרוקנים-אוכלים- ותו"כ כמעט כל החבורה מתאספת בשיזפון. אנו מתארגנים ליציאה עם איציק, אבי ואנוכי לכיוון מצפה. הפעם כבר השיטה מוכרת. כל 5 ק"מ מתחלפים. לאחר כ 10 ק"מ איציק עוזב אותנו ואנו ממשיכים תחת הנחה שאיציק בטח יעצור לכל היאוחר בציחור ויחכה שם לכולם.בציחור עוצרים לריקון ושתיה. זה הזמן להוציא בקבוקים מהתיק ולמלא את הבקבוקים שעל האופניים. אבי מוביל ומושך. אני מעכב (שהרי יש לי "שיטת דופק") וכך מתקדמים עד הק"מ ה 130 לעירך. שם בעליה אבי בורח ומעשה שטן, השרשרת נופלת וזהו – מכאן זה אני, האורקה והמדבר. סופר קילומטרים לאחור...מצפה זה ב 160 אז יש עוד 25...20...15...העליות מתחילות להשפיע על הרגליים והמהירות לאט לאט..יורדת. נחל ... בארותיים... המנסרה... ומעלה עצמאות נגלה במלוא תפארתו. אין זכר לאבי – אולי הוא במצפה? אולי המשיך? כאן כבר הרגשתי כאבי בטן קלים/בחילה מסוימת ועייפות ונעצרתי. השעה 15:30. גם ככה אני הרבה לפני התוכניות ונראה שאגיע למצפה ביום ואולי אפילו מעבר לכך. ייתכן שהרכיבה לבד נתנה את אותותיה ואולי הקצב מהיר מדי? עצרתי לשתיה אחרונה וריקון (נשאר עוד פחות מליטר מים ומזל שלקחתי איתי 2.5 ליטר משיזפון) וג'ל והתחלתי לעלות.

מעלה עצמאות – כשמו כן הוא הינו קו פרשת המים בין העליות המדבר והחום (והיום) ללילה, ירידות/מישורים וקור. העליה ארוכה ומאפשרת זמן רב למחשבות...152 ק"מ על השעון ועולים... העליה לא נגמרת... עוד סיבוב ועוד סיבוב, הקצב יורד. כבר רואים את המלון החדש והסיבוב למעלה 15:53... נגיע לפני או אחרי 16:00?.... עוד מאמץ קטן ו...סיבוב ירידה ואנו בתחנת הדלק. 160 ק"מ ו... 16:02.

בתחנה אני רואה את אבי שוכב על ספסל כאילו הוא כבר כאן שעות (להערכתי הגיע כ- 15-20 דקות לפני, למרות שהוא אומר לי שהוא 5 דקות על הספסל)  אני מסתכל על השעון מרוצה ומחשב את הזמן.  אם נצא תוך 10 דקות עד 15 דקות אז אנו מגיעים באור יום לשדה בוקר. זה כבר ממש שיחוק. אולי אפילו עד משאבים? אלא שאז הניסיון של אבי מכריע.- חייבים לתת לגוף להתאושש. אבי מסביר לי שהוא הגיע תשוש. גם אני כך. אבי מציע שננוח כשעה. נזין את הגוף לאט לאט וכך אנו עושים. כדורי מגנזיום. סנדביץ, ליטר וחצי של מים והגוף חוזר לעצמו באופן מפתיע. אנו יוצאים מהתחנה בשעה 17 ומחליטים שנרכב עד לפני הלילה ועם חושך נלבש ביגוד חם יותר.

אנו יוצאים לכיוון דרום מתוך כוונה לעצור בשדה בוקר אולם החושך והקור תופסים אותנו מוקדם יותר. מדליקים פנס ונצנץ וממשיכים עם דילמה האם לעצור להחליף ביגוד או למשוך כמה שיותר "בין ערביים". בסוף מגיעים לעבדת ומחליטים לעצור שם. עצירה של כ- 20 דקות. שיחה עם הבית- "שבת שלום" למשפחה , לבוש וממשיכים הלאה.- עבדת – תחנה לא מתוכננת מראש אך טוב שהיתה.

מגיעים לשדה בוקר וגם שמדובר ברכיבה קצרה מהתחנה הקודמת מחליטים לעצור.

תכנון הרכיבה היה כזה (וע"כ חשוב ללמוד את הציר) שמשדה בוקר ועד גבולות אין תחנת נוחות טובה (למרות שפתחו חדשה במשאבים) וכיוון שכך, עלינו להזין את עצמנו ולנוח לפני רכיבה של כ- 68 ק"מ עד צומת מגן.

יוצאים משדה בוקר לאחר קפה טוב רוכבים לחלוקים ומשם טסים עד משאבים (בעיקר ירידות) ימינה עם 40 ושמאלה לכיוון צאלים וכאן אנו בכביש ארוך של 46 ק"מ, חושך וקור שרק המדבר יכול לספק אך מאידך כביש שקט וללא תנועה כמעט כלל. רוכבים..רוכבים..רוכבים..רוכבים (הורים צעירים שמכירים את "הסיר של נפתלי".........יכלתי להמשיך עם זה עוד הרבה) כאשר בערך אחרי שעה וקצת עוברים ליד בסיס צאלים. זאת כבר התחלת הסוף.ממשיכים... הנה הסדנאת חימוש...קיבוץ צאלים...אתר הפסולת ואז,ערפל!!! כמה ערפל? ערפל כזה שבדראפטינג אתה בקושי רואה את זה שלפניך. כמה ערפל? – כזה שכדי לראות מה הקדנס שלך, עדיף לך ...לספור אותם. כמה? כזה שאתה מקווה לא לפספס את הצ'קפוינט בגבולות ולהמשיך ישר.. כמה?- נו כבר, הבנתם. לא זאת שהיה ערפל אלא שלפתע בלי התראה מוקדמת עדת כלבים מהפזורה החלה לרדוף אחרינו (אותם דווקא ראינו) במדידות שלאחר מעשה גיליתי ששם, דווקא במישור, הגעתי לשיא הדופק של הרכיבה (161) ולשיא הקדנס (125!!!!) עכשיו אני יודע איך קנצ'לרה מתאמן. ותאמינו לי- אם רוצים לאמן אלופי אופניים- יש לנו בארץ את כל התנאים. רק תשלחו אותם לרכיבות לילה בנגב ונייצר כמה בוננים, קוונדישים ועוד..

עוד אני מדווש לי בדופק שיא ובקדנס שלא מבייש רכב קל... (נכון כבר אין כלבים אבל אולי הם החליטו על מארבי כוכב לאורך הציר?) אני פוגש את צומת גבולות. מופתע שאבי לא איתי אני מסתכל לאחור ומגלה אותו מדווש לאיטו.

האסטרטגיה של אבי למלחמה בכלבים היא הפוכה משלי. הוא דווקא מאמין שלגבי כלבים צריך להפסיק לדווש ואז השקט גורם להם לעזוב. אבי- אולי ככה זה באנגליה מה שבטוח, לגבי הכלבים הישראליים אני לא משנה טקטיקה!!

צץ. גבולות הצ'קפוינט השני לתמונה. מצטלמים וממשיכים לתחנת הדלק במגן. עוצרים שם. השעה 22:00 בערך ומחליטים על הפסקה ארוכה. מסתכלים על התוכנית. שוב אני מקדים בשעה+. אין צפי שתהיינה בעיות בהגעה לסיום ומחליטים לנוח טוב. מבחינת תזונה- מעכשיו התזונה מתבססת על רכש (נגמרו החטיפים ועוד) שתי מנות חמות של ספגטי בולונז + אספרסו כפול עושות את זה וב 22:40 ממשיכים הלאה.. כביש 232 בלילה שונה מאשר ביום. אני מכיר את הכביש טוב ויודע היכן צפויות העליות (הקטנות אומנם) מכין את אבי לפני כל עליה אך מגלה שבלילה, כשאתה לא רואה היאוש נעשה...יותר נוח.

23:45 עוברים בשדרות ניידת משטרה מתפלאת מה אנו מחפשים שם. כשאבי אומר להם man, we came from Eilat... הם בטוחים שהוא לא שפוי (או שסתם לא יודעים אנגלית) וממשיכים הלאה אפילו בלי להגיד שלום. אנו ממשיכים ובאור הנר אנו עוצרים שוב (כ 40 ק"מ אחרי הפסקה קודמת). אוכלים, שותים, מתרוקנים ומסתכלים בשעון ומחליטים שנעצור כל תחנת דלק כי יש זמן ואין סיבה לא להעביר את הרכיבה בסבבה. אני מאוכזב קצת. כמו שזה נראה, אין מצב שאני פוגש את החבר'ה שלי במודיעין ב 6 בבוקר. פשוט נראה שנגיע מהר יותר..

00:30 יוצאים מאור הנר והפעם שוב עם כוחות מחודשים. הרכיבה לצומת הודיה היתה ממש מהירה. מהירות של מעל 30 קמ"ש אחרי כ 250 ק"מ + זה ממש הפתעה טובה. מגיעים לצומת הודיה, מצטלמים ופונים ימינה מדלגים על נגבה (למרות שתכננו לעצור אך ב 30 קמ"ש זה נראה מהר מדי ) ומחליטים לעצור במסמיה. הנוהל הקבוע של 5:5 עובד ואנו מתקרבים לקריית מלאכי. מכאן כבר יש תאורה מלאה לאורך כל הדרך ואנו מגבירים מהירות ממשיכים לכביש 40 , שוליים רחבים ולמרות שאני ממש לא שש לרכב בכבישים אלו, בשעה הנקובה (כ 1:45) אין תנועה. 2 ק"מ לפני מסמיה אבי רואה שלט של מקדונלד ומתחיל לפנטז על – לא תאמינו- צ'יזבורגר. הוא כבר כ"כ בקטע שהוא אומר לי "טוב, אני רוכב ומזמין גם לך. תגיע לפני שיתקרר". מה רבה היתה אכזבתו כאשר הוא גילה שבארצנו צ'יזבורגר הוא מצרך נדיר ויותר מכך, מקדונלדס ממש לא עובדים בימי שישי באזורים אלו. בלית מקדונלדס, הסתפקנו באלונים והתגלה לנו שגם הם מחזיקים במלאי "מנה חמה". מה שהיה טוב במגן, טוב גם כאן ומיד לקחנו שני מנה חמה של פסטה בולונז כל אחד. לאחר כחצי שעה החלטנו להמשיך ומכאו היה ברור שהתחנה הבאה תהיה בצ. שילת. כביש 3 הוא מסלול הבית ועשינו אותו די במהירות. באזור לטרון (350 ק"מ ו 18 שעות מהפתיחה הגרמין שלי צפצף צפצוף אתראה המבשר על חוקי בטריה (או בטרי לואו).. גם ככה התפלאתי שהחזיק עד אז אבל אמרתי...רק שיחזיק עד שילת- זה יתפוס את רב העליות...

המשכנו בעליה למודיעין. אני עדיין מקפיד על שתיה של בקבוק מיים כל שעה ועל דופק (לפחות את זה הרווחתי כאימון) אבי מקפיד לעלות מהר יותר, בכל צומת להיעצר, מחשש שיתברבר, וכך אנו מגיעים עד צומת שילת. מצטלמים וגולשים לתחנת הדלק.

370 ק"מ. השעה 4:00. החברה שלי יגיעו לכאן רק ב 6. אין כמובן טעם לחכות ו... אנחנו מקדימים את הלו"ז שלי בערך ב 3 שעות.

הפסקת סנדביצים. מילוי שתיה ואיזוטון הקימה לאוכף כבר קשה. חשבתי שאת הקטע הזה ארכב כבר באור יום אבל נגזר עלינו כנראה להגיע לת"א בחושך.

יוצאים לדרך אחרי הפסקה. הגוף קר, בחוץ קר ואנו לפני הירידות לכביש 444. קור כלבים. יורדים במהירות ומנסים להתחמם. מהירות ממוצעת למקטע 37 קמ"ש ולא מתחממים. עולים על 444... מושכים עד צ. נבלט ושם העליה לשוהם מתחילה לחמם אותנו. השעה כבר כמעט 5... מגיעים לצ'קפוינט האחרון במסלול. מצטלמים והנה מפציע השחר.

מכאן אני כבר ממש ליד הבית. אבי רוצה למשוך מהר. אני לא משתולל. צ. ברקת... צ. בדק, צ. הטייסים כשאבי מושך אנו על 33 קמ"ש כשאני מושך אנו על 27 קמ"ש. הסברתי לאבי שאם הוא רוצה להגיע לפני 6- זה הזמן שלו לפרוש. לפי החישוב שלי אנו נגיע ב אזור 6:05-6:10. אבי אמר שאחרי 280 ק"מ ביחד אין סיבה שהוא יפרוש וחוץ מזה, אין גם שום סיכוי שהוא ידע איך להגיע  וכך אנו ממשיכים ביחד עוברים את אור יהודה. הנה אני בצ. מסובים. 300 מ' בקו אווירי מביתי. איך הייתי מת להיכנס הביתה. לשתות קפה ביתי טוב לישון ולצאת ב 11 ל8 הק"מ האחרונים אך משהו מזכיר לי שאני צריך להגיע מוקדם יותר ואני רק אומר לאבי- אתה רואה את הגגות האדומים מימין? – 300 מ' צפונה מכאן הבית שלי. אבי שמראה בקיאות רבה בארץ אומר וואללה, אתה גר בת"א. לך תסביר לו שעל הגודל של לונדון יש לנו בגוש דן איזה 8-9 ערים...

נכנסים לכביש הטייסים עולים לכיוון אורט סינגל ובסקי. דרך השלום הכביש שאני עושה כל בוקר לעבודה לא נראה אף פעם יפה כל כך. 398 ק"מ...399 ק"מ השעה 5:50... עזריאלי... עשינו 400 ק"מ בפחות מ 21 שעות... אבל!! הברווט הזה הוא לא בדיוק 400. הבטיחו לנו 405. עולים את העליה בקפלן. למרות שהבטחתי לאבי עליה הוא אומר לי "לזה אתה קורא עליה? תראה, אני עולה באותו הילוך של הירידה" מרים קדנס ונעלם במעלה קפלן . לא הייתי מודאג. ברמזור נפגשנו. מתגלגלים על אבן גבירול. העיר מתעוררת. פה ושם זוגות חבוקים מבילוי הלילה חוזרים לביתם. דתיים משכימים לתפילת שבת.. אחרוני המבלים חוזרים מהאפטר פרטי ורוכב אופניים צועק לנו "הפוך גוטה, הפוך" מתוך הבנה שבבוקר רוכבים החוצה מת"א ולא פנימה. אין לי כבר כח לענות לו. רוצה לראות את רידינג מקרוב ולהיכנס לאוטו.

בניין העירייה... ארלוזורוב...פינקס... והופ..חרחור גסיסה שני של הגרמין... אנחנו על הירקון ושומו שמיים! הגרמין נכבה.

2 דקות! 2 דקות חסרו לו כדי לתעד את כל המסע. עובר את רוקח ונכנס לרידינג.

השומרים בתחנה לא מבינים מה אנחנו עושים ולמה אנחנו רוצים להצטלם. אבי מסביר להם man, we came from Eilat... אך הם כן מבינים אנגלית ואומרים שסה"כ מרחוב אילת זה לא כ"כ רחוק ומה הסיפור שלנו עם התמונה. אבי מנסה שוב ומסביר להם שאתמול בבוקר עוד היינו באילת העיר... הם בטוחים שאנחנו עובדים עליהם וכעת יש להם סיפור טוב להעביר בו את המשמרת שלהם. אנחנו מצטלמים פעם...פעמיים ו...מעלים מייד לפייסבוק כי אם אתה לא שם אתה לא קיים.

תודות:

תודה גדולה לאבי – מי שהיה איתי ברכיבה זו לאורך כ- 375 ק"מ.

תודות לכל חברי שליוו אותי בתגובות ועידוד רב לאורך כל הדרך. הן ב FB והן ב SMS-ים. חיזקתם את ידי. במיוחד לשימנו. חבר אמיתי שמכיר אותי ברכיבה כמו שאף אחד לא מכיר. היה, יעץ, ניתח רכיבות קודמות ומשמעויות, הציע כל עזרה שהיא כדי שאצליח.

תודה לכל נותני העצות לפני ותו"כ. מכל מלמדי השכלתי. אין לי מושג מה לקחתי מכל אחד אך אני בטוח שבבלנדר של התובנות הכל התערבב והתוצר שיצא היה טוב.

ואחרונה חביבה- תודה לאשתי רונית שסובלת את השגעונות החדשים שלי מזה כשנה ויותר. תודה שאת מאפשרת לי להגשים דברים כאלה. בלי התמיכה שלך לא הייתי מגיע אפילו לחשוב על זה.

מקווה להתראות בברווט 600..

שלומי