יומן מסע אופניים ברומניה
פורסם על ידי:
,
26/06/2012
שבועיים וחצי של שכרון חושים על אופניים, הרים, עמקים כפרים וחוויות.
אנחנו כבר שם, גם הקרטון שם, מריוס קושר את הקרטונים על גג המכונית......... והכל כאילו אף אחד לא רואה שמבול בחוץ. מי? איך? איפה טעינו? זה כמו ללכת בחורף בביקיני ..., לחוף גורדון, בלי מטריה ובלי מציל. בדיוק כך היינו תחת הגג בחניון של הנתב"ג של הרומנים. אחד קושר, אחד אומר שהנילון אצל אילן, אילן אומר בטלפטיה שהוא והנילון בישראל, ואני מוטרד....... חס וחלילה שירטבו הקרטונים מהגשם. באותו רגע דרמטי מלא רגשות וחששות, יצאנו עם הרכב מהחניון ואז הבנתי. המזל איתנו, הבלתי צפוי מסתדר והמוטרד יכול להרגע והלא נודע שהוא אבן ראשה במסע שלנו, הוא שהודיע לנו שהמבול פסק וכמה שפריצים של משאיות בכביש לא יפרקו את הקרטון, כך הנאבה של הכידון בפריילוף באופניים לא יתפוררו. ככה היה כל הטיול, הפתעות, בכל פעם הפתעה מחדש, נראה שמר מזל-טוב רכב איתנו ודעו לכם, אני תמיד מקבל בשמחה רבה את מר מזל-טוב.
ברכב כבר החלטתי שמריוס, הנהג, (מגיע לו קרדיט, רומני, דובר אנגלית , אמין וישר , מצרך נדיר ברומניה. תתקשרו אליו 0040 746 284 831 ). חאלס, פירגונים, נחזור לענין, אז כבר בדרך, אחרי שמריוס עזר לנו לרכוש כרטיס טלפון רומני וטיפל בנו כמו שני ילדים בלונה-פארק, אז החלטתי שמאריוס נחמד מאוד בנוסף למקצועיות הנהיגה והאדיבות, האיש הראשון שנתקלתי בו ברומניה הוא "נחמד".
בעיירה סיניה (SINAIA) מצאנו את פנסיון תומאס (Pension Tomas 0040723186226), בעלת המקום, גב' אוקסנה, קיבלה אותנו בחיוך נחמד. כן כן, גם היא נחמדה. אחרי התארגנות בחדר פגשנו את פול מהתוריסט אינפורמשיין, גם הוא נחמד. בארוחת צהריים המלצרית היתה, נחשתם נכון,.... נחמדה. זה היה השלב שהיינו צריכים לקבל החלטה חשובה, אורי ואני, החלטנו שהרומנים אכן נחמדים. אנגלית זה לא הצד החזק שלהם אבל נחמדות, תכונה תורשתית מולדת שאפילו דרקולה הרשע, וגם לא הדיקטטור צ'אווצ'סקו, לא הצליחו לפגוע באיכותה.
טיול אופניים? חה! זה שהגשם פסק במהלך הנסיעה משדה התעופה, לא מנע ממנו לצאת שוב מהעננים ברטיבות יתרה כל הזמן. אז בהמלצתו של פול הנחמד, ההוא מהתוריסט אינפורמיישן ( מה לעשות? אני אוהב את המילה הזאת תוריסט אינ.....). אז פול המליץ לדחות את הרכיבה ושלח אותנו למכרות המלח בעיירה "סלאניק – Slanic ". אורי כנציג הקבוצה במכרות, "ליקלק" את הקירות ואישר לשאר הקבוצה, שזה אני, שהקירות אכן מלוחים. עד היום אני לא מבין מה גרם לו לעשות את המעשה הזה שללא ספק פוגע בתדמיתו הידועה של אורי הידוע כחובב "הכורסא והטלוזיה", לא תאמינו אבל אחרי הליקלוק, האיש התחיל לרוץ הקפה שלמה של המכרה הענק הזה, מסלול מעגלי ...... איך הוא עושה לי דבר כזה? אני יושב על הספסל, מודאג לשלומו ובריאותו עד ש"המתנשף" ש...סוף סוף חזר ...... אפילו לא העזתי לחשוב להציע לו "ליקלוק" נוסף מהקיר, גם אם ברור לי שזאת לא הסיבה לשגעון. ובכלל, זה שספורטאים, בבגדי ספורט מנדפי זיעה מתרוצצים עם שעוני דופק, באים לשם לאימוני ריצה באוויר המלוח, זה לא עושה גם אותנו לספורטאים, אנחנו מקומנו על הספסל לגלות אמפתיה לרצים.
יש חוקים וכללים ברומניה, ואנחנו לומדים מהר, כלל ראשון, באוטבוס שהוא סוג של מיניבוס לשמונה עשר נוסעים פלוס נהג, בזה משלמים לפני תחילת הנסיעה. אבל .... באוטובוס, שגם הוא בדיוק כמו הקודם, משלמים כשיורדים. אם היינו נוסעים מספיק פעמים, עוד היינו מגלים שיש אוטובוס שחצי מחיר משולם בתחילת הנסיעה ואת החצי השני בסוף הנסיעה, הכל אפשרי ברומניה ...... אבל על הכלל המחייב "תרגולת ההתכופפות", על זה לא הייתם מאמינים בחיים. זה הולך כך. הנהג פלוס השמונה עשר נוסעים בישיבה מעמיסים עוד ועוד נוסעים בעמידה, הרי לא יפה ולא מנומס להפקיר חבר בתחנה ... אז יאללה תעלו בהמוניכם, תעלו ותעלו עד ש ....... באיזה שלב של אמצע כביש בין שום מקום לשום מקום אחר, בווליום חזק יותר מהרדיו המתנגן , זועק הנהג קריאה צווחנית ברומנית ידועה, לרומנים הקריאה ידועה, לי לא! אני לא ידוע כלום.... זה רק נשמע כמו "היכון להתהפכות" , ליבי בתחתונים וכל הנוסעים שבעמידה מתכופפים נמוך, נמוך מאוד קרוב לרצפה ...... אבל בין שני ה"שום מקומים" האלה, אין הרבה תנועה, כביש ישר והאוטו תקין, בטח שלא נראית תאונה או ההתהפכות קרבה. בכל זאת , למה כל הצפופים האלה, שהיו בעמידה יציבה, מתקרבים לרצפה כאילו יש שם משהו. אז ברצפה לא היה דבר מיוחד, פשוט מאוד, איך לא ידעתי את הכלל הזה קודם?! אם הנהג זועק "קריאה ידועה ברומנית ידועה", סימן שהוא רואה ניידת משטרה בהמשך וכל הנוסעים משתפים פעולה ומתכופפים קרוב לרצפה, כדי שהניידת לא תשים לב שהנהג "פלוס שמונה עשר" המורשים לנסיעה הם בעצם נהג פלוס ארבעים....או חמישים, מי סופר?!. מגניב, הגיוני, הרי ארבעים פלוס זה גיל העמידה, עכשיו הכל פשוט לי ואני כיול להמשיך את הטיול בלי דאגות.
הגיע היום של הייעוד אליו טסנו, רכיבת אופניים בהרי הקרפטים של רומניה. אז כמו שאמרתי לכם קודם, מר מזל-טוב שינה את מזג האוויר במיוחד עבורנו ושלח את הגשם לשומקום אחר, לא ביררתי לאן, כדי לא להעיר את הדוב שמביא את החששות ממזג אויר מסרוח. מה יכול להיות רע בלרכב למקום שנקרא "פיונה", אם לדייק, "פיונה ברשוב", יענו ... פיונה של ברשוב. ברשוב זאת עיר ופיונה נשמע לי סקסי לחלוטין, מה רע? נשמע טוב .... בינתיים. בדרך לגברת פיונה, יש מבצר, מבצרים בונים על "אי שם" במקום רם וגבוהה, אז תוך כדי דילמה אם רוכבים את העלייה המפרכת והמייגעת למבצר, מצאנו את עצמנו אי שם .... למעלה, במבצר רם ונישא מעל הכל, מראה מרהיב ביופיו, נוף קסום. נכון, ראינו מונפורטים בגליל העליון ומבצרי נמרודים בהר החרמון, אבל אלה לא מלווים ברומני שיושב בתצפית, עם "בלי שיניים" באופן כללי, אך באופן פרטי מבצבצת לה שן אחת מזהב, תהרגו אותי, לא מבין, איך לועסים את עוגת הפאפאנש הרומנית באמצעות מערכת לעיסה מוזהבת זו?! אין לי מושג!! נשגב מבינתי! איש שן הזהב היה חייכן, מצחיקן, מאושר בחלקו. "חלקו" הגורם לאושרו של איש שן הזהב היה בקבוק זכוכית עם תווית של וויסקי משובח ויוקרתי ביותר, אבל בתוך הבקבוק יש צ'ויקה, משקה אלכוהולי עממי, זול ורומני ביותר. אנחנו הגענו לשלב קריטי בתצפיותיו של "איש שן זהב". הבנדם שלף כוסית ונתן הופעה מרשימה של "דרינק אחרון", בקבוק הוויסקי שהיה בו צ'וייקה הפך לבקבוק ויסקי ריק. בזה הרגע סיים האיש את ייעודו לאותו יום, בקבוק ריק זה סימן טוב לרדת מההר. כיבדנו אותו בסיגריה, הוא ענה "אני לא מעשן, לא טוב לריאות... אני רק שותה" ומיד השחיל את הסגריה מאחורי האוזן ואמר תודה. לך תבין, למה הוא התכוון "לא מעשן", ואם הוא לא מעשן, מה עושה הסגריה מאחורי האוזן? מספרת לו סיפורים בלחשושים?! אז ככה גם השיכורים נחמדים ברומניה, כבר אמרנו, תכונה גנטית.
זוכרים את פיונה מתחילת הפיסקה כאן?! הסקסית? בת אלף זאת, קשה להשגה. מסתבר שפיונה ברישום מדוייק זה "פויאנה poiana " , ופויאנה זה קידומת שם למקומות גבוהים, כמו "תל" , כמו "תל נפוליון", כמו "תל יצחק" ......"תל אביב". רק מה? הרומנים לקחו את המושג תל והשתמשו בו האמת, צרפו אותו כקידומת שם למקום גבוה אמיתי ... ומקומות גבוהים בהרי הקרפטים הם כמו האמא של התינוק הקטן "הר החרמון". אין לי דבר נגד שמות ומקומות גבוהים, אבל הפיונה הזאת ממש גבוהה וידידכם נאלץ לרכב בעליה נטולת ירידות, שעתיים ללא הפסקה בהילוך הכי קטן ולטעמי לא מספיק קטן במקרה הזה. אל תטעו, אני שמח בחלקי כמו ההוא "שן זהב", עלייה קשה וטובה, הרי זה הייעוד שבעבורו טסנו לרומניה, לא כך? נכון! אבל ... לא ציפיתי לדבר הבא. אחרי שתי דקות בעיירה פיונה הסקסית, עוד לא ירד הדופק ובטח שלא חזרה הנשימה הסדירה, רק שתי דקות והינה מגיע בחור שרירי, רומני חטוב על אופני זנב קשיח. הי, מה שלומך? מי אתם? תמליץ על סינגלים למחר? ....... והוא משיב "אני גר כאן בסביבה, מכיר כל שביל, רק מה ......" הוא לא רוצה לעצור באמצע האימון היומי שלו אז הוא רק יורד, את כל הדרך ממנה באנו , וחוזר בעלייה "הסעקסאית" לפיונה.......אומר לי "קחו לכם ארבעים דקות ואני פוגש אתכם בבית קפה" ... ראבק, איך? מה אתה אוכל? קרעתי ת'רגליים בעלייה הזאת, שעתיים ללא הפסקה, וידידנו הרומני עולה – יורד כאילו היינו בראש ציפור של פארק הירקון. היה שווה לחכות לו, הראה כניסות לסינגלים מומלצים לרכיבתנו מחר,בחרנו בחמישה עשר קילומטר של סינגל בירידה, בתוך יער, "רק תזהרו", אמר, "יש דובים ביער".
בוקר, כניסה לסינגל הנבחר ......... כל כך שקט, שני רוכבים, שני זוגות אופניים ....... ושתי דאגות. הראשונה אם נטעה בדרך – לא נורא נסתדר. אבל הדאגה השנייה, אם נתקל בדוב – מזה לא נרגעתי עד היום, אפילו פה בבית שלי, מאחורי המקלדת, עדיין תבוע בי חשש שמה יבוא עלי איזה דוב מתוך המסך. מסתבר, שאכן יש הרבה דובים ביערות רומניה, מסתבר שהם גם מסוכנים אם הם תוקפים, והכי מסתבר, שמאוד מאוד קשה לפגוש אותם ביער כי הם בורחים עוד לפני שמספיקים להגיע אליהם ...... עכשיו אני מבין למה יש לי פעמון עיזים (משכוכית) על האופניים, זה בשביל שישמע הדוב עוד לפני שהגעתי ויברח מבעוד מועד, והקסדה ...... זה למקרה שאותו דוב יחליט בכל זאת להוריד לכיווני איזה כאפה על הראש. והככפות ....... נו מה? רציתים שאלטף את הדוב בידיים חשופות? אולי הוא לא התרחץ באותו יום?! תאכלס, די מבאעס שמרב עצים לא רואים את דוב.
כמה זמן כבר יכול להמשך סינגל בירידה, אפילו שהוא חמישה עשר קילומטר, כמה? תתפלאו, באוירת יער אין סופי, עצים ענקיים שמסתירים את השמיים, זרימת נחלים בכל פינה. אז באוירה פסטוראלית כזו לא ממהרים ואפילו עוצרים כל רגע להתענג על עוד פיסת יער או גזע. ככה מסיימים סינגל של חצי שעה בלבד במשך חצי יום של ירידה רצופה למרכז העיר ברשוב Brasov , מדרחוב ברשוב קורץ לנו לבראנג'. "בוא פה, הוא אומר, האורי הזה, מנחש שבבית קפה הזה יש ארוחת בוקר. המלצרית שולפת תפריט, הבנו את האותיות אבל לא את המילים, בטח שלא שורה שלמה מתוך התפריט. אז המלצרית, גם היא נחמדה, מסבירה לנו מה בתפריט בן העשרים וחמש שורות. שורה הראשונה – פנקיק בלי כלום, שורה שנייה – פנקיק עם שוקולד, שורה שלשית – פנקיק עם משהו אחר ובשורה הרביעית הבנתי את הרעיון ושתקתי בנימוס. אורי היה רעב יותר ולכן עצר את החד שיח בשורה החמישית ושאל "דו יו הב אומלט?" יענו האם יש לכם חביתה? ... בטח היא אומרת, בודאי, "ווי הב אומלט" ומיד מצביעה על שורה עשר או אחת עשרה. "מה זה כאן? שואל אורי. זה חביתה אומרת המלצרית ..... אומרת ומוסיפה, זה חביתה ..עם פנקיק. ..... כן , נכון, נחשתם טוב. אי אפשר להזמין רק חביתה, יש כללים ברומניה, אז קיבלנו את החביתה על הפנקיק, מסתבר שזה שילוב לא רע בכלל. תנסו. אכלנו ונסענו, מהר מאוד נגמרת העיירה ועוד יותר מהר מתגלים כפרים חקלאים של עמק פילסילבניה שלמרגלות הקרפטים. כל כפר זה עוד ציור דימיוני עם שדות ירוקים, פרות באחו, ממש אמריקה בשביל בני הצאן והבקר של ארצנו. כל פרה הולנדית בכל מושב של איזה קיבוץ בגלבוע הייתה שמחה לקבל גרין קארד והעברה לעמק פילסלבניה. בגשר מעל הנהר החלנו "לטעות בכוונה" ולרכב בדרך צמודה לנהר, בין ירוק בהיר לירוק פסטוראלי מרהיב סמוך לזרימת הנחל, עד שנגמרה הדרך......, ביג דיל! "נגמרה הדרך", "לא בעייה בכלל", אז חצינו דרך גדר בקר אל שטח מרעה עם פרות מאושרות לכיוון חווה ציורית שנראתה אי שם באופק. כשעברנו על פני הרועה ניסינו לשאול על קיצור דרך לכפר הבא, הרועה כמובן לא דובר אנגלית אבל מסביר לנו בשפת הסימנים הבינלאומית ומניף את ידו בסימן "בואו" ומצביע לכיוון החווה תוך כדי תפיחה על השכם של עצמו, שזה אומר "נדבר עם הביג בוס". יופי, אנחנו מאוד שמחים לפגוש ביג בוסים, רק לא הבנתי אם הוא לוקח אותנו לבית הדין המקומי בעוון חדירה לשטח הפרט של הפרות והפרעה לשקט הירוק. מזדחלים אחרי הרועה קילומטר ארוך אל החווה ושם מתגלה לנו הביג בוס, במכנסי בן גוריון קשורים בחבל וגופייה קרועה, ממש ביג בוס בתחתונים, מקל ענק בידו שמערבב חלב בתוך סיר ענק של בישולי קניבלים, תלוי בחוטי ברזל מעל מדורה. האיש, מר ביג בוס בתחתונים מרתיח חלב, כנראה מחליבת הבוקר, האיש מצחקק בקול רם מההתלהבות שלנו למראה סיר הבישול של גבינת קשקבל. המראה ציורי מאוד, המסלול לא. בפה חסר שיניים וידיים שמצביעות על כיוון אחד עבורנו, עלינו לחזור על דרכנו כי אין המשך לאורך הנהר, בטח לא קיצור דרך. לך תסביר לו, לביג בוס, שבגוגל מפות, בתצלום אויר היישר מהלווין מופיעה דרך עם קיצור לכפר הבא. קיצור דרך לא, אך כן קיבלנו חווית קשקבל מדהימה בלתי נשכחת. עוד כמה שעות של ידידות מפוקפקת בין אוכף אופניים וישבן עייף הביאו אותנו לכפר בלין Belean וגם הגיע השעה למצוא פנסיון להעביר את הלילה. פגשנו שוטר שמבין והוא הוביל אותנו לפתח הפנסיון, לא מקום מרשים ולא נראה מצוחצח, להיפך, חצי עיפוש בלשון המעטה. מבררים על לינה וארוחת ערב ומפרצופו של בעל הפנסיון ניכר כי הוא לא מתלהב. מה כבר יכול להיות? מה הבעייה?! אז יש בעיה, הפסקת חשמל בכל הכפר, כבר כמה שעות. נו אז מה, נסתדר, ביג דיל, כולה הפסקת חשמל וגם במקום אחר אין חשמל, אז נסתדר, אני ואורי יודעים לישון בחושך ואפילו לאכול בחושך, נסתדר. מתמקמים בחדר הצפוף, חולצים נעליים, ויאללה למקלחת ...... איזה יאללה ואיזה מקלחת? נשבע לכם שסובבתי את הברז, כל הסיבובים האפשריים לכל הכיוונים האפשריים, לא מים ולא זרזיף, אף לא טיפה. הנסתדר של קודם הפך לנשרוד, הרי משאבת המים עובדת על חשמל וכאמור ..... אין חשמל כבר כמה שעות. גם המסעדה בקומה הראשונה לא מתפקדת כי ... אין חשמל. ואנחנו אחרי יום רכיבה ארוך ומיגע יכולים לטרוף פרה שלמה עם או בלי גרין קארד וגם את כל הסיר הענק של הקשקבל שראינו עשרים קילומטר לפני כן. אז יצאתי לשוטטות בכפר והתנחמתי מול עמוד חשמל גבוהה שבראשו קן ענק עם חסידה דוגרת, כשחזרתי לחדר חיכתה לנו ארוחת "שירות חדרים" , וואלה חכם הרומני, הבין והכין קבב רומני על המנגל עם כיכר לחם. מיד עם סיום הביס האחרון של הקבב העשירי, נגלה לפנינו שוב מר מזל-טוב, החשמל חזר לפעול, האור דלק בדיוק בדימדומים האחרונים של אור השמש וכמובן, המשאבה הזרימה מים היישר למקלחת ......, בבוקר, ניערתי היטב את הסדינים, לא נעים להשאיר בלאגן לאורח הבא אחרינו ... כי נראה שבפנסיון הזה לא מחליפים את המצעים בין אורח למשנהו........
אין מילים לתאר את הכפרים, גם לא אוכל לצייר אותם. חלפנו על פני הרבה, המון, כל כמה קילומטרים מבצבץ לו כפר קטנטן של בתים יפים עם וילונות צהבים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים. הכל צבעוני, שקט ורגוע. הכפריים מעבדים את האדמה בכלים ידניים בלבד, לקראת ערב מתהלכים לביתם עם המעדר או החרמש בידם, המשוכללים גוררים את כלי העבודה בעגלת עץ פשוטה. סוס ומחרשה זה טכנולוגיה מתקדמת והרושם שלי הוא שטוב להם עם הפשטות הזאת. אז ברור לכם שכמעט נפלתי מהאופניים כשראיתי אישה קוצרת את הדשא מחוץ לביתה במכסחת דשא עם מנוע בנזין רועש. עצרנו לשאול אותה, היכן הכניסה לאגם ובעקבות שיחת צחוקים ודחקות איתה ועם הבן, גילינו שהיא גדלה בבית הרומני אבל היגרה לגרמניה והבן שלה הצטרף להוריו לחופשת קיץ. בין צחוקים ודחקות נשלפנו כוסיות משקה אלכוהולי אדום תוצרת בית מדובדבנים שגדלים אצלם בגינה, אחד הליקרים היותר טעימים שטעמתי בחיים, לא פלא שירדנו שם על כמה כוסיות ברציפות. עכשיו הכל ברור, מכסחת דשא אחת ברומניה שייכת למשפחה גרמנית שבאה לחופשה בבית הקיץ שלהם בכפר סקסוני של הסקסונים שכבר לא שם מזמן. והבן שלהם היה בישראל כי החברה שלו שירי מגור מירושלים הזמינה אותו אחרי שטיילו בתאילנד ..... עולם קטן.
שני רוכבים, שני זוגות אופניים מתגלגלים לאיזה שומקום והגיעה השעה למצוא איזו מיטה באיזה פנסיון שבכפר, 20 בתים של משפחות כפריים, אלה שחוזרים הביתה ברגל עם מקוש על שכם. מה יכול להיות מבטיח יותר מחקלאי משנות החמישים עם מעדר רכוב על אופניים משנות השישים, "סלח לי אדון" ..... "אונדה לפנסיון האיץ? "איפה יש כאן פנסיון?" . "אין!!" .... "אולי חדר לישון? " .... "פה בכפר אין!!!" ........ "בואו אחרי" ..... כל השיחה מתנהלת בשפת סימנים, שתיים וחצי מילים שלמדנו ברומנית ואנחנו רוכבים אחריו בלי מושג מה הכוונות אבל ללא ספק יש כוונות, הוא ואנחנו כבר יוצאים מתחום מהכפר, לא נעים לשאול אבל רוכבים, טיול גרופי פתח לנו האיש. שם הטיול "מכפר לכפר" כמו "מירושלים לתל אביב" ובמקרה שלנו מסן פאול לפטרני sanpaol - petreni. עכשיו אני כבר יודע שהשפה הרומנית היא חלק ממני כי האיש הבין היטב מה אנחנו רוצים וליווה אותנו ברכיבה כל הדרך לכפר פטרני petreni, כי שם הוא מכיר משפחה שיכולה לארח אותנו. האיש שיחרר אנחת רגיעה ברגע שהפקיד אותנו בידיה הנאמנות של אילדי Ildiko Mate , בשם קיצור "לידי" ( קישור בפייסבוק טלפון 0040720318200 דוא"ל mateildiko2002@yahoo.com ), תזכרו טוב את השם כי אם פעם תגיעו לאיזור, ממש חובה להתארח בחווה שלה. יודעים מה? שווה לטוס במיוחד רק בשביל זה. פשוט אין דברים כאלה. הכפר קטנטן וכל משפחה מחזיקה משק עצמאי. גם אילדי, 12 פרות, 4 חזירים וגורי חזירים, לא הצלחתי לספור כי הם מתרוצצים מידי. עשר עשרים תרנגולות חופשיות בכל חצר המשק, גינת ירקות ועצי פרי. אנחנו פגשנו רק את ארבעת הפרות שחזרו לחליבה, שאר הבנות נשארות גם בלילות באחו יחד עם הכבשים. בית קטנטן למשפחה ובית קצת יותר גדול לאורחים. הגדול נבנה לפני איזה מאתיים שנה. כנראה היה להם גדול מידי דירת שני חדרים אז הם החליטו, זוג הורים ושני ילדים לעבור לדירת החדר הקטנה יותר. לא שאלתי למה ....נראה לכם? עוד היו לוקחים ממני את התענוג של הבית העתיק עם האח והארובה, חלונות כפולים ובובות בד שאפילו בסרטי שנות העשרים לא רואים כאלה. בפינה עומד נול, נול אמיתי, כזה שטווה חוטים מצמר של כיבשה. מיד זכינו לקפה ונישנוש קל והכי זכינו, לפגוש אישה מקסימה ומעניינת ביותר, דוברת אנגלית רהוטה שלמדה דרך האינטרנט, כי פעם היו לה אורחים מאמריקה אז צריך ללמוד עוד שפה בנוסף לאלה שהיא כבר יודעת. אין לה רגע דל, מפטפטת איתנו, מסבירה, קמה , הולכת, חוזרת, מתקשקשת איתנו שוב, רצה, מבשלת, קוטפת מהגינה, עולה במדרגות, יורדת, שוב איתנו, אוספת ביצים מהתרנגולות והינה חזרו הפרות מהאחו, כל הפרות של כל הכפר חוזרות בהמוניהן מבילוי משותף באחו, כל פרה נכנסת לבית שלה ממש דרך שער הכניסה ודרך חצר המשק לרפת. יאללה! שוב היא קמה, חולבת, מסבירה לנו על המשק, מלמדת אותי לחלוב, מראה לנו קן של סנונית, שולפת חזירון קטנטן וחמוד ואני .. אני רק מצלם, היא מתרוצצת, ואני?......אצלי סך הפעילות של "הולך וחוזר" שצברתי בכל הסצינה הזאת זה לגשת לחדר להביא בטריות חדשות למצלמה. ובכל זאת, נא לא לזלזל, כן כן, ידידכם סחט עטין של פרה, מה זה סחט? אפילו סחטיים, פעמיים של שפריץ חלב מהעטין לדלי....... ומיד התעייפתי. אבל ומכיוון שהייתי שותף לחליבה היידנית הרשיתי לעצמי להתלוות אל לידי להפקדת שני דליי החלב בקונטנר המשותף של כל הכפר. מכל קצוות הכפר, בתיזמון אחיד, מגיעים השכנים, כל אחד עם החלב שלו לקונטנר המשותף. חיים כמו פעם, בדיוק כמו הסדרה בית קטן בערבה רק שפה זאת מציאות יומיומית של כפריים המייצרים לעצמם את כל התוצרת הנדרשת למשפחה ועוד קצת לשיווק. ארוחת ערב, תבשילים, סלטים, חמוצים, קינוחים. הכל תוצרת עצמית, אורגני וטרי היישר מהייצרן לפה של הייצרן. הבשרים תוצרת החווה, הגבינות תוצרת החווה, הירקות והחמוצים גם. הפטריות לרוטב שמנת וגם האוכמניות לעוגת התפוחים מהעץ שבחצר נקטפו ביער הסמוך. שפע אדיר ועל כל זה מתרוצצת משפחה אחת. אה רגע, סליחה, הלימון לסלט מהמכולת בכפר. זה קרע אותי מצחוק. אצלי בכפר שבואדי ערה ונקרא קציר, כל המצרכים נרכשים בהמכולת ורק הלימון מהעץ בחצר ..... וגם זה מהעץ של השכנים. האירוח אצל לידי הוכתר כהמקום הכי מרתק בכל הטיול שלנו. אז תגידו לי, נכון שאני צודק ברגשותי שמר מזל-טוב האיר לנו פנים?
בסיגישווארה (Sighisoara( כבר הבנתי שחזרנו להווה ממנהרת הזמן, מקום כמו שצריך, שלטים מכוונים ומצביעים לכיוון הכנסייה, כנסייה שמצלצלת בפעמונים לכבוד התיירים והמצלמות, התיירים עומדים, מקשיבים ומצלמים את צליל הפעמונים. מצאנו איזה בית קפה עם שירות גרוע ביותר שהמבנה שלו היה פעם הבית של איזה אבא של דוד של סבא של דרקולה. סוף סוף הפסקנו להיות שני מוזרים שמחפשים פנסיון בעזרת רוכבי אופניים עם קלשון על הסבל. היינו סתם שני מוזרים עם טייץ ואופניים. ביקרנו בעיר העתיקה באור יום, ביקרנו בעיר העתיקה בתאורת הלילה ....להיות תיירים, גם זה חלק מהייעוד אליו טסנו.
אחרי סיגשווארה חזרנו למסלול הכפרים שלנו, כיוונו את המוטיבציה שלנו לרכיבה עד לעיירה אגניטה (AGNITA), מכוערת להפליא, המקום היחיד ברומניה שאי אפשר לתת עליו מילה טובה. אם כך המצב, שיחררנו עוד מוטיבציה בעלייה נדבקת לכפר הבא עם שניים וחצי בתים, לא טרחנו הרבה למצוא מקום לינה והוצאנו מהבויידם עוד מוטיבציה מהחסכונות ודיוושנו עוד "לכפר הבא" קירפר (CHIPAR). היפה הכפר בעינייך אורי? יפה, יפה! הנאה הנוף בעיניך אורי? נאה, נאה! היפים הפנסיונים בעיניך אורי?! ..........."איזה פנסיונים?!" אומר לי שותפי "אני יושב כאן על הספסל ולא זז מפה" ציין כעובדה שלא החזיקה חצי דקה מאחר שעל פנינו חלפו שתי ילדות עם בקבוק קולה ביד המעיד על קיומה של מכולת בהמשך הרחוב ואני מכיר את שותפי, הוא לא יכול לעמוד בפיתוי, אצלו הכלל הרומני אומר שאם יש מכולת אז חייבים לקנות משהו, גם אם התחייבנו קודם לא לקום מהספסל. חשבתי שיקנה לנו חצי מהמלאי הקיים, הופתעתי, כולה גלידה, זה הכל. בדרך כלל הוא היה עושה חיסולי מלאי במכולות והפעם סגר דיל של גלידה בלבד ועוד משהו קטנטן וחשוב, יחד עם הגלידה נסגר עם המוכרת ובעלה שאת הלילה נלון בביתם הצמוד למכולת. מסתבר שיש להם חבר בישראל והם ביקרו אותו והוא הבן של השכן שלהם מהכפר עוד ממלחמת העולם השנייה, זכינו לארוחת ערב עם ראש העיר של הכפר שהוא בעצם ראש מחוז של המון כפרים באיזור. זה קרה כי הוא אח של בעלת המכולת, כמובן שהחלטנו להצביע בעדו בבחירות הצפויות בעוד שבוע ומאוד היינו גאים לראות את שלטי החוצות ותמונתו של המועמד ברחבי הכפרים. בעצם, אני לא בטוח לגבי כל זה, אולי בגלל האלכוהול של אחרי ארוחת הערב, בעל הבית הזמין אותנו לאין ספור של דרינקים וטעימות מתוצרת הבית של מיני משקאות וליקרים אלכוהוליים בכל מיני צבעים יפים וטעמים מיוחדים במינם.
לסיביו Sibiu הגענו מבלי לראות את השעתיים האחרונות של הרכיבה, אני יודע ובטוח שרכבנו את הדרך אבל לא ראיתי אותה וזה בגלל גשם עצבני שתפס אותנו בלי הודעה מוקדמת. שמש של בוקר נעלמה ומר מזל-טוב הלך עם השמש. על סיביו אני יכול לספר הרבה, בדיוק אותם דברים שסיפרתי על סיגישווארה ....... כיכר , כנסייה, פעמון ומצלמות של תיירים.
אחרי יום מנוחה, רכבנו לעיירת הסקי פאלטיניש Paltinis , אין לי מושג איך, 60 ק"מ מילא, אלף מטר עליות מצטברות ... מילא, אבל איך הגענו לשם בצהריים מוקדם לכל הדעות, גם לדעתה של מאלי קומבינה, המוכרת בקיוסק של הרכבל שעובד אבל אין מי שיסע בו, אז שתינו קפה אצל מאלי קומבינה אתם בטח שואלים למה צרפנו לשמה את המושג "קומבינה", פשוט מאוד, היא יש לה קומבינה לכל דבר. שאלנו על מלון, התקשרה ועשתה לנו הזמנה למלון בסביבה, גם המליצה לאכול במלון אחר שהוא מאוד יקר בחדרים אבל זול במסעדה. ומכולת? הרי אורי שלנו רוצה מכולת, "קומבינה" אומרת שאין מכולת בכל פלטיניש, רק בתי מלון, ובכל זאת, אחרי שאורי כבר קנה חצי מלאי החטיפים בקיוסק של מאלי, היא שואלת מה "אנחנו צריכים ממכולת?" אורי אומר "בננות", בחיאת אורי! מאיפה באה לך הבננה הזאת? אבל אצל מאלי קובינה אין בעייה, זאת מתקשרת שוב, הפעם לנהג האוטובוס המקומי בקו הבינעירוני, אומרות לו שיביא ארבע בננות בקומבינה בתוך הבננה-בוס שלו. לא תאמינו, הנהג אכן עצר בדרך וקנה עבורנו ... כי .....אורי רצה בננה ואצל מאלי קומבינה יש פתרון לכל דבר.
לטראנס פגראש ידענו שאנחנו רוצים להגיע, איזה צ'אווצסקו דיקטטורי קומוניסטי החליט פעם לבנות כביש שיחצה את הרי הפגארש בתוך מנהרה חצובה בתוך ההר, השלגים חוסמים את המנהרה כל השנה למעט יולי – אוגוסט, אבל אצלנו עכשיו חודש יוני, והשלטים מראים "אין כניסה" גם שער הברזל הסגור מרמז על מקום סגור והחושך באורך קילומטר לא מותיר ספק לגבי חוסר הפתיחות של המנהרה, למרות זאת, אם נכנסנו בצד אחד שלה ויצאנו בצד השני, מישהו יכול לאמר לי מה זה אומר? המנהרה פתוחה אבל סגורה? לך תבין את הכללים ברומניה ...... הרי יש פירצה בשער הברזל וכולנו מכירים את המשפט הידוע "פירצה קוראת לרוכב", אז רכבנו, כמו המסתננים מגבול מצרים. אין ספק שזאת הייתה סיומת מרהיבה לכל המסע שלנו, לא בדיוק סיומת, בצד השני של המנהרה חיכו לנו, לאותו יום רכיבה, שלושים קילומטר של ירידות בסרפנטינות, אחריהם שלושים קילומטר של אגם ואחריו עוד עשרים וחמש קילומטר אחרונים של מסע מדהים ביופיו ומלא חוויות.
נמאס לכם לקרוא? תעברו לתמונות:
קישור לגלרית תמונות בגרופי
קישור לגלרית כל התמונות בלי צינזור בפיקסה
נתונים משעממים: שמונה עשר ימים כולל טיסות, מתוכם אחד עשר ימי רכיבה, 600 קילומטר רכיבה , חמשת אלפים מטר עליות מצטברות לא כולל רכבלים.
תודות:
אורי – שסבל אותי כל המסע והיה פרטנר נפלא
גבי לוסקי, מדריך מספר אחד לטיולי ג'יפים ברומניה 050-5259989 – שלימד אותנו את רזי השבילים ברומניה
יאיר נחמיאס, זהר ויסברג, נתן יעקבסון, - שהשקיעו מזמנם בקידודים והמרות של מפות דיגיטליות וקבצי גי פי אס
אישתי היקרה – אני בכלל לא נשוי , אבל כל סופר מתחיל מוקיר ומודה לאישתו, אז גם אני משחק אותה כמו סופר ידוע, חה.
- סוף -
שאלות ותגובות
נכתב ב - 26/06/2012 16:13:27
מ ד ה י ם
תודה על השיתוף המעלף
נכתב ב - 26/06/2012 18:29:47
עושה חשק
גם המקום וגם סגנון הטיול.
תורי יגיע.
נכתב ב - 26/06/2012 19:14:01
יפה
מדהים, מדהים, מדהים !
שנה הבאה לא יצא... אבל קחו אותי בחשבון פעם הבאה !
נכתב ב - 26/06/2012 19:21:14
נפלא!
וכמה טוב שאנחנו נוסעים לשם בשבוע הבא!
נכתב ב - 27/06/2012 09:56:10
מקסים
אחלה "קומבינה" :-)
מדהים שיש עולם שלישי כל כך קרוב אלינו... ובעצם אני לא אתפלא אם תיירים שמגיעים לישראל גם כותבים בלוגים על שושי מהמכולת בדימונה ...
כתיבה, צילום ורכיבה נפלאה - כל הכבוד רונן ! לטיולי הבא אעלה לרגל להתייעצות אצלך !
נכתב ב - 29/06/2012 16:21:09
סיפור מרתק
אהבתי את הסיגנון והתיאורים. עכשיו נקליק לראות את התמונות.
נכתב ב - 30/06/2012 17:44:22
מדהים
חזרתי לא מזמן מטיול ברומניה בן 10 ימים ולא באופניים. לאורך כל הדרך חיפשתי את הסינגלים ותיכנני בראש איך אני מגיע לשם לרכיבה.
כל הכבוד על התעוזה לצאת לבד ללא מדריך או מלווה שמכיר. הקדמת אותי.
נכתב ב - 01/07/2012 16:24:15
מרתק
יופי של מסע
מרתק ומעניין
כישרון כתיבה יוצא דופן
נכתב ב - 20/07/2012 17:34:04
נכתב ב - 12/10/2012 18:39:32
נראה יופי של מסע
יאיר, כשיגיע תורך תרים טלפון - אולי גם תורי יגיע בדיוק באותו רגע
הוספת תגובה
להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר
|