רועת הצאן - סיפור
פורסם על ידי:
,
03/05/2013
כמעט בכל רכיבת בוקר ראיתי אותה, דמות צנומה עטויה תלבושת בדואית, מהלכת בין הצאן, הייתי ממתין עד שיחלפו העיזים מהסינגל בכדי שאוכל להמשיך לרכוב, היא היתה מזנבת באחרונים נבוכה קמעה על ההמתנה שנכפתה עלי, לעיתים הצטלבו מבטינו
כמעט בכל רכיבת בוקר ראיתי אותה, דמות צנומה עטויה תלבושת בדואית, מהלכת בין הצאן, הייתי ממתין עד שיחלפו העיזים מהסינגל בכדי שאוכל להמשיך לרכוב, היא היתה מזנבת באחרונים נבוכה קמעה על ההמתנה שנכפתה עלי, לעיתים הצטלבו מבטינו, בתחילה ללא תגובה למנוד הראש שהייתי משגר על אוטומט לכל דמות ביער, אך לאחר זמן ומפגשים רבים חיוך קטנטן הפציע על פנים יפות ומאירות היא נראתה לי צעירה למדי.
בשנות רכיבותי הארוכות ביער הכרתי דמויות קבועות רבות, את האב ובנו המהלכים מוקדם עם כלבם האימתני, את אוספי הבקבוקים המפציעים קום במין תחרות סמויה בינם לבין עצמם ולבין מנקה היערות שגם הוא אסף בקבוקים לטובת הכנסה קטנה נוספת, גם את אותם מנקי היערות המתחלפים הכרתי בשמם ולעיתים אם לא הייתי מקפיד על פוזת הממהר נתפסתי לשיחה לא קצרה אודות החיים בכלל והטינופת ביער בפרט, יש את אבו רמי בעל הקרקעות שאת השטח העליון שלו אהבתי במיוחד, עצי זית עתיקים ומסביבם בעונה, מרבדים של כלניות אדומות מטריפות, אבו רמי ואני היינו מיודדים מאוד השיחות שלנו נסובו בעיקר לחיים שלו ב48 עת רוב משפחתו ושכניו נסו מבתיהם והפכו להיות פליטים, על החלטת משפחתו המצומצמת להשאר ויהי מה בביתם להגן על קרקעותיהם ורכושם ועל החיים במדינה במיוחד מהפרספקטיבה של מיעוט עם שאיפות מאוד אמביוולנטיות שרב הנסתר על הגלוי בהן.
ידעתי להקשיב לדבריו שהיו מעניינים ומרתקים ועם זאת לא משתף איתו מדי את מחשבותי ועמדתי , בסוג של מחווה של זה שעצם קיומו ושאיפותיו אינם נמצאים בין הפטיש לסדן, כל מפגש איתו היה מלווה בקפה מהביל ומיני פירות יבשים.
ידעתי לנתב את רכיבותי לפי עונות השנה והשעה בכדי שלא לפגוש את פרותיו של הרועה האילם שהיו מהלכות בצעדים מתריסים בתוך וליד שבילי האופניים המועדפים עלי, ידעתי שבתקופת האביב לדוגמא יורד הוא מהגבעה הדרומית עושה דרכו אל זו שממול, בד"כ הצלחתי להמלט מפרותיו אך כשנלכדתי הייתי חייב לשלם בטקס קבוע שהלך כך: אני רוכב לי בסינגל רואה את הפרות ומתחיל לפזול לצדדים בכדי לזהות את דמותו הייחודית של הרועה האילם, כובע טמבל מהקיבוצים של פעם, חולצת חקי תואמת ומכנסיים שצבעם המקורי לא ברור, אך הוא ידע הממזר להתמזג עם הטבע שמסביב ולהופיע בפניי חוסם את נתיב הרכיבה, וכשלא היה מספיק זריז היה מרביץ שריקות קורעות עור תוף בכדי ללכוד את תשומת ליבי, בד"כ כלל גם כשלא היה חוסם פיזית את דרכי קיבלתי בהכנעה את קיומו של הטקס שלא לפגוע ברגשותיו, הוא היה מקיש על אמת ידו היכן שהיה צ"ל שעון כמה פעמים בכדי להבהיר את סיבת פנייתו ( כאילו שלא ידעתי ), או אז העברתי בספידומטר למצב שעון וקראתי לו לעמוד לצידי אוטם לרגעים את נשימתי בכדי שלא להריח את הריח המורכב מזיעת אדם ורפש בהמה, מורה באצבעי על אזור השעה שלא יתבלבל חלילה עם המרחק שעשיתי, במהלך שלושים השניות הבאות היו נפלטות מפיו הברות שעשו רושם של הבנה מסויימת, לאחר מכן הוא היה שואל שאלה בעזרת ידיו וכמה הברות שגם לאחר עשרות פעמים נשמעה /נראתה לי כמו 'אבל בכל זאת מה השעה' , הווה אומר שההתבוננות בשעון נתנה לו איזשהו מושג ראשוני ועכשיו הוא מצפה לאישור ממני, בהתחלה עוד הייתי צועק לו בערבית קלוקלת את השעה כמו שחשבתי שאומרים אותה, אך די מהר הבנתי שאם הייתי מדקלם את הרפגון של מולייר האפקט היה זהה, עברתי לשיטת האצבעות ,זו די השתכללה במהלך השנים אך עדיין איני בטוח שהוא קלט, אולי רק בעת שהיתה השעה עגולה., אך מעולם לא הבאתי את עצמי למצב שאעגל את השעה בכדי להקל על עצמי.
תמיד השתעשעתי ברעיון להביא לו את אחד מאותם שעונים שזנחתי לפני שנים עת הבנתי שחפצים מעין אלו מיותרים לצרכי היושב מול מחשב תדיר ו/או בעל סלולארי מדויק שעה.
התייש בעל הפעמון שהוביל את עיזיה של הרועה הצעירה בלט בתוך עדר הצאן הוא היה גדול ,בעל קרניים מרשימות וזקזקן שנראה מעוצב למראה, היה מוזר לי שחיה כזאת יוצאת למרעה, בד"כ הם נשארים בדיר, תייש זה היה ממש יד ימינה של הרועה ,העיזים קיבלו ממנו הנחיות שאותן העבירה הרועה בשריקות, קולות משונים ותנועות ידיים, הוא היה צריך הרבה פחות בכדי שהעדר ילך לכיוון הנכון.
החיוכים התרחבו ויחסינו שודרגו לתנועות ידיים של שלום, להתראות, מצטערת על העיכוב ואיזה חום היום.
באותו יום, מחשבותי היו טרודות מפרויקט שהייתי חייב לסיים באותו יום, אני ממש לא אוהב לרכוב ולחשוב על דברים מעבר לרכיבה עצמה, על אף שזה קורה לי ברוב הרכיבות לפחות בחלק מהזמן , באותן רכיבות שהצלחתי לנקות לגמרי את ראשי, האושר היה עצום ומתגמל.
שמעתי את הפעמון, אודה ולא אבוש, אביתי להתקלויות הללו, החיוך המסתורי והקשר שגבר עם דמות מעט שונה , היה נעים לי , היא פסעה במורד לכיוון הואדי שעליו שכן הסינגל, ראיתי אותה כשהיא פוסעת מפזזת את דרכה למטה, כלב משוטט נבח בהיסטריה הפחיד את העיזים, אחת מהן שחורה כפחם דהרה באמוק והפילה את רועת הצאן, ראשה נחבט בעץ, היא שכבה כשראשה כלפי המורד דוממת, רצתי לעברה, מרים אותה לשכיבה כשרגליה מכופפות שופך מים על פניה עד שהתעוררה , מפלבלת בעיניה באי הבנה למתרחש ובמיוחד לקרבת הזר / זר למחצה שמעליה, היא היתה יפה באופן ייחודי כל איבר בפניה היה מעוצב כאילו בידי מנתח פלסטי כישרוני, כיסוי השיער שבדרך כלל כיסה שיערה בקפידה ,זז מעט חושף שערות זהובות מפתיעות. 'שו סר' היא שאלה ומיד לפני שהספקתי לענות הזדקפה לישיבה ושאלה בעברית מפתיעה וצחה "נפלתי?", כן נפלת עניתי משתומם לשמע המלל חסר המבטא, סיפרתי לה מה קרה, קמתי והושטתי לה יד לעזרה, היא התעלמה מידי בעדינות ונעזרה בעץ בכדי להתרומם, הושטתי לה את בקבוק המים שלה וציוויתי עליה לשתות, "לפקודתך אדוני " נשמעה התגובה מלווה בחיוך מוכר, ידה היתה שרוטה כתוצאה מהנפילה, הוצאתי את ערכת העזרה הראשונה וחיטאתי את השריטה בפולידין, לתחבושת או פלסטר היא התנגדה בתוקף.
ביקשתי שתשב שתנוח קצת, כנראה שהבקשה היתה יותר ציווי והיא נכנעה וישבה כובשת את כאבי הנפילה , שאלתי לשמה , תמרה, ענתה, ליוויתי אותה כברת דרך לוודא כשירותה, נפרדנו לשלום והמשכתי בדרכי.
בימים הבאים נעלמה תמרה ונעלם גם התייש, את העדר ליוותה אשה חמורת סבר, לאחר שבוע ויותר שאלתי על תמרה , ארשת הפנים של רועת הצאן היתה תערובת של תמיהה וכעס, היא ענתה בערבית מהירה וזועפת מילים שלא הבנתי אך היה ברור שלא ענו עניינית לשאלתי.
כשפגשתי את אבו רמי לאחר מספר ימים ניסיתי לראות האם הוא מכיר או יודע דבר מה אודות הרועה הנעלמת שלי, תשובתו היתה מתחמקת וניכר ששאלתי לא היתה לרוחו.
עברו שנים עד שפגשתי את תמרה בשנית, עשיתי עסקה עם חברה גדולה , עסקה שהיתה אמורה להניב עבורי רווחים שבעטיים לו ארצה לא אהיה חייב לעבוד עוד יום בחיי, הפגישה נקבעה במשרדי עו"ד גולדשטיין ושות' בחיפה עו"ד של אותה חברה, הגעתי למשרדים המפוארים בעיר התחתית יודע שבעוד זמן קצר יזרום לחשבוני סכום אדיר שישפיע על מהלך חיי, בלובי פגשתי את עו"ד אילת שייצג אותי בעסקה ושנינו עלינו לקומה השביעית שם יועדה להיות הפגישה, בחורה נאה קראה בשמי ובקשה משנינו להכנס לחדר הישיבות שנראה היה כאילו נלקח מסדרת טלויזיה על פרקליטי צמרת, "עו"ד גולדשטיין מייד תגיע ,שמי מיכל , מה תרצו לשתות?" , גם נציגי החברה חייכניים מתמיד נכנסו והשיחה קלחה ונסבה בעיקר על העתיד המשותף , עו"ד תמר גולדשטיין נכנסה לחדר, לקח לי כמה שניות בכדי לקלוט, זוהי תמרה! גם היא זיהתה אותי מיד, לחיצת היד שלה היתה חמימה , שנינו לא הפגנו את הכרותינו הקודמת, הנסיבות היו מוזרות ויוצאות דופן מדי.
תמר התיישבה במקומה והחלה לנהל את הישיבה, היא החלה לקרוא בקול את ההסכם ולפתע קמה ממקומה, אמרה שהיא מצטערת מאוד אך נפלו כמה שיבושים בהגהה והיא מייד תטפל בתיקונם.
בהפוגה שהיתה חזרה מיכל הנאה ובידיה כיבוד שאותו הניחה על השולחן שליד החלונות הצופים למפרץ חיפה, היא בקשה מאיתנו לקום ולהתכבד
והמשיכה לערום על השולחן מיני תקרובות, בעוברה על ידי לחשה אלי בזריזות " תמר מבקשת שתצא" , שאלתי אותה בקול היכן השירותים ויצאתי לאחר הסברה, תמר הציצה מדלת חדרה וסימנה לי להגיע מהר, היא סגרה את דלת החדר אחרי , התחלתי לשאול אותה על המהפך הגדול בחייה אך היא היסתה אותי ואמרה שעל כך נדבר מאוחר יותר, היא סיפרה לי שההסכם הזה שעליו אני חותם ישאיר אותי בסופו של דבר עם מעט מאוד וכל זאת בשיתוף הפעולה של עורך דיני, היא בקשה ממני לשים לב לסעיף מסויים שהשתנו בו מספר התניות ושישנה עד מאוד את כדאיות העסקה לרעתי, " כשאני אקריא את הסעיף הזה תמחה על השינויים ותפתח הכל מחדש", היא זרזה אותי לצאת ולחזור לחדר הישיבות.
העסקה פוצצה, בזכות תמר לא שילמתי מחיר יקר על כך שסמכתי על עו"ד רמאי שאותו הכרתי במשך שנים רבות ועל חברה שניסתה לעשוק את זכויותיי.
נפגשתי עם תמר לאחר כמה שבועות, היא סיפרה לי שאמה שהיתה ילדת תפנוקים מהכרמל סיימה צבא , יצאה לטייל בדרום אמריקה, כשחזרה ראשה היה מסובב לחלוטין, היא לא מצאה את עצמה, על אף שאביה העו"ד הידוע ניסה ככל יכולתו למצוא לה עיסוקים שיתאימו לרוחה, היא הכירה בחור בדואי וגרה עימו בחמולה המשפחתית, הם נישאו על פי דת האסלם ולאחר שנתיים נולדה תמרה, אמה הקפידה לשוחח איתה בעברית וכך תמר / תמרה ידעה עברית מצויין.
משפחתה של האם לא הסכימה לשידוך והקשרים בינה לבינם ניתקו, לתמר מלאו חמש שנים ,באחת ממריבות החמולות ירו גברים מהחמולה היריבה לעבר הפחונים שבהם התגוררו בני משפחתה של תמר, אמה נהרגה במקום. אביה החל לשתות משקאות חריפים בכדי להשכיח מר גורלו ואת אובדנה של האשה שאהב ותמר נאספה ע"י סביה הבדואים וגודלה על ידם, העדר שאותו רעתה היה שייך למשפחה, כשחזרה באותו יום שבו טיפלתי בה וסיפרה את אשר ארע החליט סבה שהיא לא תצא יותר למרעה מחשש שמא תכיר יהודים ומינהגיהם ותצא מחזקתם, איך שהוא נודע למשפחת האם על מותה של בתם ועל המצאותה של הנכדה הם החלו לנסות להתקרב אליה למורת רוחם של משפחת האב, כשאביה של תמר חלה בשחמת כבד ומת , פנה אבי אמה של תמר אל סבא הבדואי ושילם ממון רב בכדי להעביר את תמר לחזקתו, כשתמר שהיתה אז כבת 17 שמעה על הדבר היא התנגדה מאוד לשנות את אורח חייה שחוץ ממנו לא ידעה דבר, אך השכנועים משני הצדדים עשו שלהם והיא עברה לגור בבית סביה האמידים שבכרמל, פעם בחודש לערך היה נהג המשפחה לוקח אותה לביקור במתחם החמולה שנראה טוב הרבה יותר לאחר הכספים שנמסרו תמורתה.
תמר התגיסה לצה"ל ולאחר שחרורה החלה ללמוד לבקשת הסב משפטים ,לאחר לימודיה נכנסה למשרד והחלה לעשות חייל בכל הקשור בתחום העסקים , עד מהרה נחשפה לחוסר ההוגנות של התחום ומעשים כגון זה שכמעט נעשה לי היה בשגרת יומה, כשראתה אותי היא החליטה שהיא לא מסוגלת להונות אותי כך, מאחר ונשארה לה פינה חמה מאוד בלב אלי על אף הכרותינו הקצרה, תמר החליטה לאחר הארוע לפתוח משרד עצמאי ולהתנהל בהוגנות מול כל לקוח.
נשארנו בקשר ומדי פעם אנו נפגשים לקפה ולשיחה .
לעולם היה אדיב ואכפתי לסביבתך , כשתזדקק לסיוע יכול הטוב לחזור אליך בדרכים נעלמות.
עדכונים כאן: http://www.groopy.co.il/forummessage.aspx?messageid=340394
אין כל קשר בין הארועים, הדמויות, השמות והכינויים לבין המציאות
שאלות ותגובות
נכתב ב - 04/05/2013 16:21:56
אדינקה, אתה באמת תותח!
יופי של תיאור חי וקולח ומפורט בהתאם עד שאתה קורא אותיות ורואה מראות.
תענוג, נהניתי מאוד!
נכתב ב - 04/05/2013 19:33:07
נכתב ב - 05/05/2013 09:55:07
כל הכבוד
אני מבין שזה במקום הרכיבה ?
נכתב ב - 06/05/2013 20:53:55
אהבתי.....
נכתב בצורה נפלאה.ממש מחזיר אותי לסנגלים לכבשים לפרות והעזים הריחות והאווירה ביער המדובר.
ממשש מרגש........מקווה שלפחות חלק מהעלילה או הדמות המשנית לפחות נלקחה
מהמציאות.
נכתב ב - 08/05/2013 01:56:24
אם הסיפור הוא אמיתי, הרי שהא פשוט
מעולה....
ואם הוא לא...אז גם.
נהניתי לקרוא. עוד.
נכתב ב - 09/05/2013 08:29:27
נכתב ב - 07/06/2013 13:25:51
רק עכשיו קראתי
סיפור יפה!
תן עוד במקלדת!
הוספת תגובה
להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר
|