• Groopy
  • Groopy
  • CaravanZ
  • Groopy
Groopy

טור דיוויד - סוף פסוק

פרטי ההודעה

סוף דבר,

ראשית ברצוני להתנצל בפני כל אלו שהתעניינו, דאגו, שלחו מסרים במדיות השונות - ולא קיבלו תשובה. 
ביום החמישי חזרתי על עקבותי ולמעשה יצאתי מן התחרות.
האמצעי היחיד שעמד לרשותי  ו"דיבר עברית" היה הנייד שלי  וההקלדה על המקלדת שלו מביאה אותי חיש-קל להתמוטטות עצבים שהיו רעועים בין כך ובין כך.
נוכח מספר המתעניינים הגבוה החלטתי לא להגיב ועדכנתי את זוהר (קנטור) ואת זוהר (ויסברג) במסרים קצרים.

וזו תמצית הקורות אותי במהלך הימים הספורים שלי בטור דיוויד:

היום הראשון:
ערב הטור הלכתי לישון בערך בשעה 22:00. הפרש השעות, הלחץ וההתרגשות גרמו לכך שהתעוררתי בחצות ולא הצלחתי לשוב ולהרדם.
לכן, עם אור ראשון, החלטתי לצאת לדרך לפני מועד הזינוק הרשמי בידיעה שמרבית המשתתפים יעקפו אותי במשך היום.
בחלקו הראשון של היום תוואי הדרך היה נח והתקדמתי במהירות משביעת רצון, הטיפוסים היו קצרים, הנופים נהדרים והכל התנהל על מי מנוחות.
באמצע היום, ראיתי כי מספר רוכבים שעקפו אותי זה מקרוב, ממשיכים לרכב שלא על התוואי של המרוץ. במאמץ עילאי הצלחתי להדביק אותם ,על מנת לשמוע כי בבוקר הזינוק, כל המשתתפים קיבלו בדוא"ל 
עדכון, שעקב פעילות מוגברת של דובים על התוואי המתוכנן - יש לרכב בתוואי חלופי.
זמן קצר לאחר שהתכנסנו לתוואי המקורי הגענו למעבר הרים תלול שהוריד את כולנו להליכה, במעבר היו שני קירות רצחניים שהעליה מעין לימון ניראית כמו שביל אופקי לידם.
על פי הפרופיל שבמפות, לאחר הירידה התלולה מן המעבר (קצת גשום, המון פלגי הפשרת שלגים חוצים את השביל, נוף מטמטם), מחכה לנו ירידה מונוטונית וארוכה עד לאלקפורד, מקום חניית הלילה המתוכננת הראשונה.
בפועל, מדובר בארבעים מייל של רולינג הילס בוציים, גשומים ומתישים אשר בסופם הגעתי ל"מנוחת הלילה" בכפר קטן נחמד עם מלון קטנטן שכולו מלא.
מזל שהתחלתי לפני כולם, כי אחרת, פשוט לא הייתי מגיע לכאן. 
בפועל, עשרות רוכבים הגיעו למקום אחרי ואחרים נטו ללון בדרך בבקתת הרים שנמצאת תחת הירידה מן המעבר.
סה"כ 180 קילומטר, 17 שעות (כל הזמנים להלן הם זמנים ברוטו).
הערה: כבר ביום זה נוכחתי כי פרופיל המסלול אשר מוצג על גבי המפות אופטימי ומציג מצב נוח מן המציאות, מרגע זה הבנתי כי אין כאן "ימים קלים" ולא פיתחתי ציפיות וורודות.

היום השני:
לאחר שנת לילה טרופה, התארגנתי ויצאתי לדרך בתחושה שאני זקוק ליום התאוששות קל. 
התכנון המקורי היה לחצות מעבר הרים אחד ולהגיע לביקתת הרים (בקתה ריקה עם אח ועצים להסקה) אשר נמצאת כמאה וארבעים קילומטר מאלקפורד.
מיד עם היציאה הקבילה את פני עלית כביש "חביבה" (משהו כמו מכרמיאל לבית ג'אן) לכיוון ספראווד. במהלך העליה, די שחוק ומותש, סברתי כי לא אצליח להגיע לביקתה (אשר נמצאת בלב ריכוז דובי הגריזלי הצפוף ביותר בצפון אמריקה) והאופציה שנותרה היא לעצור בספראווד (שני המבורגרים, מנה צ'יפס, כוס קולה ענקית וקפה כנ"ל) ומשם להמשיך עד קורבין - עיירת כורים נטושה ולהעביר שם את הלילה. סה"כ כשמונים קילומטר רכיבה.
תוך כדי הרכיבה, התאוששתי לחלוטין ועם הגעתי לעיר הרפאים קורבין החלטתי להמשיך בדרכי לעבור את מעבר ההרים ולהגיע לבקתה. 
הטיפוס למעבר עבר בקלות, מזג האויר היה מצויין, בראש המעבר פגשתי את הדוב הראשון  (והאחרון) שלי, מיד לאחר עיקול, מדדה על הדרך ממני והלאה. בלמתי, שרקתי במשרוקית, הוא אפילו לא הפנה מבט ולאחר מספר צעדים ירד אל הסבך.
הירידה מן הפס היתה נהדרת, בחלקה הלכתי/רכבתי בתוך נהר שנוצר על השביל כתוצאה מהפשרת השלגים אבל מזג האויר הנוח גרם לחוויה להיות רכה ונעימה. עם תום הירידה התחלתי בטיפוס מתון וארוך עד הביקתה אליה הגעתי בשעה מוקדמת יחסית. 
הביקתה היתה תפוסה ע"י חבורת טיילים ואנו הרוכבים הקמנו מאהל עם מדורה יפה, איש איש אכל את צידתו ויצאנו לשנת לילה שלפני יום חדש. כששכבתי לישון היינו כעשרה רוכבים, במשך הלילה נוספו עוד כמה.
בשלב זה השתלבתי כבר בחבורת רוכבים שמהירות התקדמותם דומה לשלי, כאשר אנו עוקפים ונפגשים מידי פעם אי פה ואי שם. 
אז כבר הבחנתי כי לא מעט מן הרוכבים מעגלים פינות וכי יש מספר זוגות ושלשות אשר הגיעו ואשר רוכבים יחדיו, מתחלקים בציוד, תומכים אחד בשני ובקיצור - מזייפים ועוברים על כללי התחרות. 
סה"כ ליום השני: כ- 140 קילומטר על 13 שעות.

יום שלישי לתחרות:
השכמה "מוקדמת", ארוחת בוקר מן הצידה שהבאתי לדרך, קיפול הציוד אשר נותר יבש למרות שהאוהל  וסביבתו רטובים. שוב וכרגיל מתחילים בטיפוס למעבר הראשון שמעל הביקתה. טיפוס מתון ומדורג במזג אויר בהיר וקר, מלווה בנופים של הרים מושלגים, פלגי מים ובעלי חיים (צבאים, ציפורים, סנאים, ארנבות) מלוא העין. 
חרא של דובים, חלקו מהביל ,מעטר את הדרך כמו זה של הכלבים על המדרכות בתל-אביב.
לאחר ירידה נהדרת מן הפס, נכנסים לשיגרה מונוטונית של רולינג הילס למספר שעות. עוד מעט קט ואני מגיע אל אחת ה"סוכריות" שרקחו לנו מתכנני המסלול. סינגל באורך של כשני קילומטר, רובו בהליכה כי יש לחצות פלגי מים זורמים ולהעביר את האופניים מעל גזעי עצים שקרסו. 
ובקצה הסינגל דובדבן - 100 מטר טיפוס על קיר תלול ובוצי בזוית בלתי אפשרית. כל שלושה צעדים אתה מתדרדר שניים אחורנית ובקושי מצליח למנוע מן האופניים לעשות את כל הדרך חזרה למטה.
מנוחה קצרה בראש השביל ואז ממשיכים לאחד ממעברי ההרים התלולים והארוכים של המסלול. 
טיפוס לא קל בחריקת שיניים, לא הייתי מתנגד לעוד הילוך באופניים, מספר שלוגיות קצרות בראש המעבר ואז מתחילה ירידה ארוכה ארוכה ומהירה מאד לקראת רכיבת כביש קצרצרה אשר מוביאה אותי לחציית הגבול קנדה-ארה"ב. 
לאחר קבלת פנים נוקשה ומנומסת במעבר הגבול, מחוייבת עצירה קצרה לקולה וקפה אצל הזקנה בצד האמריקאי, נותרו עוד עשרים קילומטר של רולינג הילס על כביש צדדי ושקט לתחנת השינה הבאה במוטל של העיר אוריקה.
במוטל חדר גדול, מיטת קינג סייז זוגית, מקלחת וארוחת ערב, בעטיו של הרגל אני מרכיב את האוהל על השטיח ומחליט לא לפרק אותו על מנת שיתייבש עד הבוקר.
כ- 150 קילומטר על 14 שעות.

היום הרביעי:
כרגיל השכמה קצת מאוחרת, פינוק של ארוחת בוקר ומקלחת נוספת ולאחר התארגנות וקיפול הציוד אני שם פעמי ל"דג הלבן"-וויטפיש, עיירת נופש מלבבת בלב פארק הקרחונים של הרי הרוקי בתוכו אני רוכב כבר 3 ימים.
לשם שינוי מתחילים ברכיבה כמעט מישורית אשר מובילה לתחילת העליה למעבר ההרים פלט-הד (שטוח ראש). עם תחילת העליה מזג האויר הופך סגרירי וזרזיפי, קצת מטריד אבל ממש לא נורא. העליה עצמה נסבלת ולא יותר מידי תלולה ולאחריה כמו תמיד ירידה נהדרת. 
וכרגיל, לאחר הירידה "ההרואית" (נלקח מתאור המסלול הרשמי) - לפני עליה נוספת למעבר הרים בן בלי שם אשר על פי הפרופיל במפה גם לא מאיים. 
בפועל מדובר במעבר ארוך וקשה משמעותית מן הראשון, בראש המעלה מעטה של קרח לאורך כחצי קילומטר ואני דוחף את אופני תוך כדי שלעיתים אנו מחליקים ודורכים במקום.
מכאן ירידה נוספת לכיוון וייטפיש אשר קצת מתסכלת אותי כשהיא הופכת לרולינג הילס על כביש אשר נמתח ומתפתל לאורך האגם. בין הכביש לאגם וילות יפהפיות והעין לא שבעה מלהתבונן ולהתפעל.
ושוב מוטל עם מקלחת וארוחת ערב, כיבוס הבגדים במכבסה אוטומטית ולצערי גם תחילתה של שפשפת, לא משהו נורא, כבר היו לי כאלה והטיפול השגרתי שסיגלתי לעצמי בדרך כלל עוזר. 

בוייטפיש יש אחלה חנות אופניים ורבים נזקקים לשירותיה. לשמחתי הסט-אפ שבחרתי לא מאכזב והאופניים עם הציוד המחובר אליהם מתפקדים ללא דופי. מחר בבוקר אבנה פער יפה על רבים מחברי "קבוצת הייחוס" שלי.

היום החמישי ועוד קצת:
הקטע הבא עד סילי-לייק הינו באורך של כ-250 קילומטר ויש בו שלושה טיפוסים משמעותיים,  ברור לי שאזדקק ליומיים על מנת להגיע לשם. הציוויליזציה נגמרת בערך בעוד חצי יום לכן אני ממלא מים ומתארגן עם צידה בהתאם. את הדרוש להמשך אקנה בעיירה האחרונה שלפני השממה שבהמשך הדרך.
לאחר קילומטרים ספורים של רכיבה מישורית על כבישים צדדיים ושקטים תחושת אי הנוחות והכאב מתגברים, לאחר כשלושים קילומטר אני רוכב ביסורים, עם הגיעי לקולומביה פולס אני מחליט לבדוק את מצבי ומגלה כי ה"שפשפת" הפכה לפצע מדמם ומכוער, ברור לי כך לא אוכל להמשיך.
ויקטוריה היא עיירה מפגרת ומכוערת ואין לי שום חשק להשאר בה. אני מחליט לחזור לוויט-פיש על מנת לטפל בעצמי כאשר ברור לי כי אפסיד לפחות 3 ימים.
במאמץ אדיר, ברכיבה בעמידה על הפדלים כמעט לכל אורך הדרך, אני מגיע חזרה בכאבים גדולים, חזרתי לחדר אותו עזבתי בבוקר, התקלחתי ופניתי לקבל עזרה רפואית.
דחפו לי זריקה (עד היום אינני יודע אם מדובר בקורטיזון או באנטיביוטיקה) וקיבלתי אבקה אנטיביוטית אשר אמורה ליבש ולחסל את הנגע. 
לדברי הרופא אם העסק לא מגליד תוך 24 שעות עלי לחזור להמשך טיפול. למחרת בבוקר מצבי הוטב, הפצע הגליד אך אליה וקוץ בה - אם קודם יכולתי ללכת, עכשיו הגלד כמעט מונע זאת ואף מקשה על הישיבה. 
ושוב, כמו תמיד, החיים עושים את שלהם, הגלד נסדק היכן שצריך וניתן אפילו ללכת מבלי שהסבל ישתקף בפני.

כבר לא סופרים את הימים:

שכרתי רכב וטיילתי באזור המקסים הזה, עם הרבה באסה, תוך עשיית חשבון נפש מבלי שיודע מה ילד מחר.
חשבתי כי למחרת אנסה לבצע "רכיבת מבחן". בפועל, כשהגעתי אל המשוכה לא הייתי במצב קרוב אפילו להנפת רגל מעל האוכף. הבנתי כי אני צריך לקבל החלטה בדבר אחת משתיים:
אפשרות ראשונה - להמתין להחלמה מלאה, כשבוע ימים או ככל הנדרש על מנת להמשיך. 
אפשרות שניה - לוותר ולחזור עם זנב מקופל בין הרגליים.

החלטה לא פשוטה אשר לצורך קבלתה הטלתי ל"מערבל" את כל מסכת חיי.

כמתחרה, היה לי ברור מלכתחילה כי אני מאתגר רק את עצמי וכי אינני מסכן את ה"פודיום" של אף אחד.
כאקט משמעותי בחיי, אפילו סיום התחרות לא נמצא בראש הרשימה. המשפחה שזוגתי ואני הקמנו והעסק שבניתי עם שותפי מקדימים בקלות את הטור דיוויד.
כחוויה מעצבת וחזקה, הטור כלל לא מתקרב לשרות הצבאי אשר כלל את מלחמת ההתשה  ואת יום כיפור.

תוספת של יום יומיים לזמן המתוכנן בהחלט נלקחה ובאה בחשבון. 
אבל תוספת של שבוע לפחות, תוספת שממנה אני ממשיך אל הלא נודע, הינה מחיר  גבוה מכפי שאני רוצה לשלם גם מבחינה עיסקית וגם מבחינה משפחתית.
הבנתי כי בכל שקשור ברכיבה, מאתגרת ככל שתהיה, הרי היא איננה אחד מן היעודים אליהם אני חותר בחיי. שהרי מדובר בתחביב ורציני ככל שיהיה - מקומו בכבודו מונח ואסור ולא בריא כי יכתיב לי בשרירות את מהלך עיניני. 

אז אזרתי אומץ והחלטתי לארוז את אופני, לשלוח אותם למשפחתי בניו יורק (מחיר המשלוח:  218$ , מחיר המשלוח ארצה: 1040$), שכרתי רכב וחציתי את ארה"ב לרוחבה בדרכים צדדיות וחביבות (מן הגשמה של חלום מימים עברו), ביליתי בניו יורק מספר ימים ואמש הגעתי ארצה. אפילו פרקתי את התיקים והרכבתי את האופניים.
במבט לאחור - החלטה טובה ונכונה כי עברו כמעט שבועיים ועדיין אינני כשיר לרכיבה.

לא רוצה להתעסק עם ב- "האם" וב- "אילו" למיניהם. 
התסכול המועט, אם בכלל קיים, קשור בעובדה כי בכל יום מעט התחזקתי, עמדתי למופת בתכנית הרכיבה שתכננתי וחבל כי נעצרתי בגלל "שטות" כזו, שאיננה קשורה בהכנות או ביכולת הגופנית אליה הגעתי. 
וגם זה לא כל כך נורא, כי זמן האימונים וההכנות היו כייף ובונוס בזכות עצמם.

אז בכל זאת קצת חבל על חלב שנשפך. 
ויכול היה להיות נהדר לסיים את זה כמו גדול.
ואני מודה לכל מי שהתעניין ופירגן והיה שותף לנסיון.
אבל הפרק הזה הסתיים ולשמחתי השאיר לי טעם של עוד.

אז נתראה שנית בפעם הבאה, כרגע אפריקה נמצאת על הקו.

שאלות ותגובות

נכתב ב - 04/07/2013 02:35:43

יאיר היקר

"כשם שמקבלים שכר על הדרישה כך מקבלים שכר על הפרישה"

האומץ להגיע לתחרות ולעמוד על קו הזינוק מלמד על אישיות שלא נרתעת מאתגרים קשים ומהלא נודע.
האומץ והתבונה לפרוש מהתחרות (למרות ה"אם"\ "אילו") מלמד על פרספקטיבת-על, ועל דרך קבלת החלטות תבונית במיוחד!

נכתב ב - 04/07/2013 04:29:05

ענק

מדהים, מרשים , מרתק ומלמד. הרבה כבוד.
נכתב ב - 04/07/2013 06:41:37

יאיר

קראתי בשקיקה - פשוט מרתק!
ובקשר לזנב, אין לך באמת זנב....אבל ראש זקוף, יש גם יש.

אני מצדיע לך.
בידידות
רענן
נכתב ב - 04/07/2013 06:55:04

יאיר - תודה רבה לך

אני מצדיע לך
פשוט חלום לקרוא את מה שאתה רושם ולחשוב שזה אפשרי
קראתי רבות על אימונים שלך לפני
ועל ההתכוננות שלך לקראת המסע
לי אישית כמו שרשמת מפריע ההתארגנות של החברה האחרים דבר שאסור על פי התחרות
אבל הם לא אתה ואתה לא הם ובעיניי עמדת בתחרות כאחד מול רבים שווה ושווה .
אני מאמין כי מה שרשמת יביא עוד רוכבים מהארץ למסעות כגון אלה ו
כן- אני קורא את מה שרשמת ומקנא .
יאיר - כל הכבוד..גם אני מצדיע לך קסדה אל קסדה - עלה והצלח ...
יהודה
נכתב ב - 04/07/2013 07:23:18

העיקר שחזרת שלם

"נפצעת חזרת " לא היתה ברירה
עכשיו תוכל להמשיך לכייף
לא רוצה לדמיין את הבאסה של השפשפת

להתראות
נכתב ב - 04/07/2013 07:44:55

יאיר

אולי זה נשמע בנאלי ומצוץ, אבל העיקר החוויה, שרק יחידי סגולה ישראלים זכו לעבור, ואתה אחד מהם. (ולהזכירך המבוגר שבהם ובכלל.)
נתת לכולם ולי בפרט, השראה שהכל אפשרי בכל גיל.
נכתב ב - 04/07/2013 07:58:59

פשוט מדהים

תרים ראש יאיר - נהנתי מאוד ממה שכתבת,
רשמת יפה - הייתי מרותק לכל מילה שנכתבה
אתה גדול מהחיים - כל הכבוד !
נתראה
נכתב ב - 04/07/2013 08:24:38

מרתק!

ה"מעט" שעשית בטור זה המון וקשה מאד.
הקומבינות שעושים הרוכבים שם.. וזה עוד מבלי אתה יודע מה נכנס להם לדם..
נכתב ב - 04/07/2013 08:33:22

חזק ביותר ומעורר מחשבות עמוקות. תודה על השיתוף.

נכתב ב - 04/07/2013 08:42:42

יאיר הענק, תודה!!!

קראתי ועקבתי בשקיקה
שמח שחזרת בשלום עם זכרונות ולקחים "מדג לבן מלוח".
אם אני זוכר אז לטשת עיניים לדרום הרחוק עוד לפני המערב הרחוק.

מודה שתהיתי
מודה שטעיתי
מודה שגם תעיתי

תודה על השיתוף והמסרונים באמצע הלילה
תודה על רגעי האושר במסע
תודה על רגעי המתח

ואחרון חביב, תודה ל אייקון שעל המסך שהיה המסכן והראשון להילחץ עם כל הדלקת מחשב!!!

חזל"ש לרקיחות ב"מישורים הקטנים" והמאתגרים כאן בקל"ב

נכתב ב - 04/07/2013 08:52:24

החלטה לא פשוטה !!

להתכונן חודשים לארוע כזה מכונן , להיות בכושר מצויין ולהחליט לפרוש. כנרה שצריכים להגיע לגיל שלך כדי להחליט בבגרות כזו.
נכתב ב - 04/07/2013 09:15:42

כבוד !!

מרתק, ומרגש.
החלטה נכונה לעצור בזמן.
ושלא נתבלבל, גם חמשת ימי הרכיבה שעברת הם חוויה עצומה ולא פשוטה.
תחלים ותחזור לשטח במהרה.
נכתב ב - 04/07/2013 09:31:31

יאירוש, כל הכבוד!!! נקודה.

קדימה מתחילים את רכיבות ההכנה, יש פרוייקט מדהים בדרך והוא בארצנו המדהימה.

מתראים בקרוב.
נכתב ב - 04/07/2013 09:45:30

מעניין ומרתק

תודה על שיתוף המחשבות והחוויות לפני, תוך כדי ואחרי.
מה ניתן לעשות כדי להימנע משפשפת כזו?
נכתב ב - 04/07/2013 10:52:32

אתה מלך יאיר !

לא מקבל תכתיבים מאף אחד וגם לא שבוי של עצמך.
תודה רבה על השיתוף המרתק - קראתי בעניין רב.
שתמשיך להנות מכל דיווש מהירקון ועד כל פינה שבעולם.
שמיל.
UD
נכתב ב - 04/07/2013 11:50:23

יאיר וחוק מרפי.

אם מישהו עשה הכל כדי להיות מוכן, מנטלית, פיזית ולוגיסטית זה יאיר. הכי קפדן שאפשר, הכי מקצועי והכי מתמיד. בלי אפס קצהו של תרבות ה" יהיה בסדר " החביבה על רבים במחוז זה של המזרח התיכון. אני דוקא מצטיין בתחום הזה (של ה"סמוך") ולכן, בין שאר הסיבות, אוהב לרכב עם יאיר . מה שבטוח, בטוח.
אני שמח שחזרת אלינו עם דגל מורם ותוכניות לעתיד . גם זה לא מובן מאליו.
אז יאיר יצא מנצח ו - MURPHY יצא צודק. : "Anything that can go wrong, will go wrong".

אודי
נכתב ב - 04/07/2013 11:55:55

חוויה מעצבת

לא רק הרכיבה המאומצת שעשית בחמשת ימי הרכיבה שלך.
זה במיוחד השבוע האחרון שאחרי הפסקת הרכבה - לדעתי זו החוויה הגדולה ביותר. ההתמודדות הנפשית עם הפרישה והפרופורציות מעוררות הרבה הערכה. אהבתי במיוחד את הרעיון להתעודד ולהמשיך ולחצות את ארה"ב ברכב.
תודה על השיתוף ועל הענייין שעוררת אצלנו בחודש האחרון. אתה באמת גדול!
נכתב ב - 04/07/2013 12:27:38

כל הכבוד!

הורדתי את הכובע כבר בהכנות, ואני מוריד את הכובע עכשיו! בלי לספור את הימים.
נכתב ב - 04/07/2013 14:10:00

אין מילים

זו חוויה רק לקרוא את כל מה שסובב את האירוע.. מההכנות ועד הסיכום.
בסביבתי הקרובה אין אחד שלא יודע מי זה יאיר, לא הפסקתי לעדכן את כולם והתעצבתי כשהסתיים כמו שהסתיים, אתה איש מיוחד (אפילו בלי להכיר אותך אישית) ואני מאחלת לך שעוד תזכה להרבה חוויות מיוחדות ומעשירות שכאלו... רק פחות כואבות.
נכתב ב - 04/07/2013 14:47:32

גאה ומקנא

עקבתי אחרייך באדיקות, קראתי כל מילה שפרסם זוהר (ויסברג) והחזקתי לך אצבעות.
המרחק שהצלחת לגמוא מכובד בזכות עצמו.
חוויה שמתחילה עם גיבוש הרעיון, התכנון, האימונים ועד הביצוע - אני לא יודע אם יהיה לי את האומץ לעשות זאת ורק בזכות זה אתה גיבור בעיני.
vvd
נכתב ב - 04/07/2013 16:17:03

יאיר היקר

שמחה כל כך שחזרת בשלום !
סיבוכים במקום ה"הוא" הם לא הממוצלים לחיים ....(-:
כמו תמיד שוב הוכחת שאת החשוב מכל בחיים אתה יודע - לדעת מתי לוותר .
בעיני זאת גבורה אמיתית.
זמן האיכות שהרווחת עם עצמך זאת מתנה נוספת..

באהבה רבה ובהערצה רבה עוד יותר
ויקי
נכתב ב - 04/07/2013 19:43:25

ברוך שובך

יאיר, העיקר הבריאות וההחלטה שקיבלת בלב שלם .
לטור דיויד נחשפתי בפעם הראשונה כשחנוך רדליך (שפרש אף הוא אחרי 3 ימים) וזהר קנטור(שסיים) יצאו למסע .
בזכותך למדתי על המסע המרתק הזה עוד הרבה יותר:
פתאם שמות כמו וויט פיש, לימה, ולינקולן נעשו קצת יתר "קרובים". חיפשתי תמונות בגוגל של המקומות הנל ושל נק בהן עברת במסולל,, עקבתי אחרי קווי הגובה במפות כדי להתרשם מהעליות, חקרתי את מזג האויר באיזור-בקיצור ניסיתי קצת "להריח" איך זה שם ומשהו ממה שעובר עליך ועל המשתתפים האחרים
כשפרשת המשכתי לעקוב אחרי מייק הול המוביל שסיים אחרי 14 יום וחצי-שיא כל הזמנים.
הפרושים והתוספות שך דודי_א היו אחלה לקבלת הרקע ופרטים חדשותיים חמים
בקיצור עשית לנו את הקיץ הישראלי למעניין יותר
תודה לך על השיתוף אשמח לשמוע ממקור ראשון
לחיי האתגרים הבאים שעוד יבואו על הדרך...
שאולי
נכתב ב - 05/07/2013 08:30:58

ענק מכונן!!

מסע מרתק, אהבתי כל מילה, כבוד לך.

אתה ילד מדהים!!!
נכתב ב - 06/07/2013 00:10:19

איזה כיף

לראות שאתה בדיוק כמו שאנו מכירים אותך.
נכתב ב - 06/07/2013 09:04:03

איזו חויה - יש לך מה לספר לנכדים.

ואנחנו, שאת הירידה לעין לי לימון עושים ברגל (ומי חושב על העליה...) - מצדיעים לך.
המסע שלך היה מרתק גם עבורינו.
שאפו ענק.
tip
נכתב ב - 06/07/2013 10:23:39

שכן יקר

יאיר, הרי אתה יודע, שרובינו, בעצם כולנו לא מעזים אפילו לחלום ואפילו לחשוב על מסעות שכאלה.
אנחנו מכירים לא יום ולא יומיים וכבר שוחחנו בנושא, שיש דברים שלא שווים את המחיר. וסדרי עדיפויות של חיינו ידועים וברורים מראש.
כמו כולם דאגנו-, קיוינו , אך האמת סמכנו עליך שתעשה את ההחלטות הנכונות.
תחושת החמצה ... תתמזער עם הזמן, לעומת שאר הדברים .
וכמו שאני מכירים אותך... בטוחים שיש מחשבות על האתגר הבא..
הערכתנו הרבה תמר ואיציק.

להתראות בשבילים .. של פשוטי העם כמונו. :)))
tip
נכתב ב - 06/07/2013 10:24:06

שכן יקר

יאיר, הרי אתה יודע, שרובינו, בעצם כולנו לא מעזים אפילו לחלום ואפילו לחשוב על מסעות שכאלה.
אנחנו מכירים לא יום ולא יומיים וכבר שוחחנו בנושא, שיש דברים שלא שווים את המחיר. וסדרי עדיפויות של חיינו ידועים וברורים מראש.
כמו כולם דאגנו-, קיוינו , אך האמת סמכנו עליך שתעשה את ההחלטות הנכונות.
תחושת החמצה ... תתמזער עם הזמן, לעומת שאר הדברים .
וכמו שאני מכירים אותך... בטוחים שיש מחשבות על האתגר הבא..
הערכתנו הרבה תמר ואיציק.

להתראות בשבילים .. של פשוטי העם כמונו. :)))
נכתב ב - 06/07/2013 19:32:24

אתה קובע את הסטנדרט

במסירות , בהשקעה , בהתמדה....
יש לי עוד 2 עשורים לנסות להתקרב לרמות שאתה מציג.

כל הכבוד .
נכתב ב - 06/07/2013 19:59:13

טוב שחזרת שלם.

גם גופנית וגם נפשית. היה לך את הבשלות ואת אורך הרוח להחליט נכון. וטוב שכך.
אני אישית שמח שנוכל להנות ממך עוד שנים רבות, וכמו שכתבת (נהדר לטעמי)
לא לסכן את הקיים, עסק, משפחה, בריאות. בחרת טוב בחרת נכון.
ברוכים החוזרים וברוכים הנמצאים.
נכתב ב - 07/07/2013 09:14:31

מדהים

יאיר,
אמנם לא נפגשנו תקופה אך עקבתי אחריך כל הדרך.
יש שיגידו שגם אני נחשב לאחד החולמים,
אבל הטור דיוויד נראה ממש משהו ענק.
מסע מדהים.
דרך ואומץ בל יאומנו - או שלגביך דווקא כן יאומנו.

דווקא השיתוף של הרהורי הפרישה קנה אותי יותר.
יודע מה זה הלחץ שכ"כ הרבה עוקבים אחריך.

פרופורציה!
ניסחת את זה בצורה מדהימה!

כל הכבוד על הדרך, על טור, על החוויה שארגנת לנו ו..
על התובנות.

שלומי
נכתב ב - 07/07/2013 23:10:16

גדול

אתגר ענקי ועוד יותר ענקי לנהל אותו ולקבל החלטות מושכלות גם כשהראש לא במצב עבודה.
חוויה לחיים. ואני... תמיד אזכור שב 19 ביוני 2008 רכבתי אחריו (אחרי יאיר!) בטיול מים לים או ליתר דיוק במישור אדומים פרשתי - גם החלטה מושכלת שאני גאה בה עד היום. סליחה על ההקבלה...
יאיר - בריאות ואריכות ימים.

עמוס
נכתב ב - 14/07/2013 15:14:32

איזה נסיך :-)

נהניתי לעקוב אחרי ההתקדמות שלך, לדעת שאתה נהנה מהטבע המדהים ומהרכיבה האפית.

הצטערתי בכל ליבי כששמעתי שנאלצת לפרוש. אבל הפוסט הזה מוכיח שידעת להוציא מהלימון לימונדה, ולהתייחס לדברים בפרופורצייה הנכונה.

רק חבל שבמקום סתם שפשפת לא טרף אותך דוב. אחחחח, איזה הספדים היית מקבל ;-)

תמשיך להיות דוגמה ומופת לכולנו.

הוספת תגובה

להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר