Unforgettable Cambodia
פורסם על ידי:
,
28/04/2015
אופני הרים בקמבודיה
טיול אופניים בקמבודיה פברואר 2015
חלום שהתגשם
חלום שהתגשם, זה הטיול הזה. לפני 15 שנה טייל אחד המשתתפים בטיול הזה בארצות דרום מזרח אסיה: ויטנאם, לאוס וקמבודיה וחזר עם רשמים חזקים במיוחד לגבי ויטנאם. הוא התרשם שכדאי לטייל בויטנאם באופניים עם כל הציוד על האופניים. שניים מהמשתתפים בטיול הנוכחי נדלקו ותמכו ברעיון, אבל זה לא יצא לפועל מכל מיני סיבות, נגרר ונגרר עד שהחלטתי להרים את הכפפה.
באמצע 2014 התחלתי לבדוק באינטרנט את האפשרויות לטיול באופניים בדרום מזרח אסיה ומצאתי שיש שפע של אפשרויות שמציעות חברות טיולים מקומיות לטיולי אופניים. גם קראתי על אתרים בעלי עניין מיוחד. שלחתי שאלות למספר מפעילי טיולים בויטנאם ובקמבודיה. על סמך המידע שקיבלתי ומהתרשמות על נכונות לבוא לקראת ולהתגמש בחרתי בחברת מרי טרוול אסיה - Merry Travel Asia להפעלת הטיול. פניתי למספר חברים כדי שיצטרפו לטיול, ואחרי טלטלות רבות התגבשה קבוצה של חמישה חברים רוכבים: אהרון בורנשטיין, אלי לנדאו, דייויד קמרס, אלי שמש ואיתמר.
תאריך היציאה לטיול נקבע ל 9 בפברואר 2015, שהיא העונה היבשה בקמבודיה.
הטיול במקור היה בן 9 ימים סביב לאגם טונלה ספ Tonle Sap.חשבתי שאם כבר טסים כל כך רחוק מן הראוי להוסיף עוד מספר ימים ולכלול בטיול אזור נוסך בדרום מערב המדינה השוכן לחוף הים, כך שמספר ימי הטיול גדל ל-12.
דחקתי בחברים להזמין כרטיסי טיסה ככל המוקדם כדי לא להקלע למועד הקרוב לתאריך היציאה, שאז מחירי הכרטיסים עולים. דבר זה לא קרה וכמובן שילמנו כ- 90 דולר יותר על ההזמנה.
את הכרטיסים הזמנו דרך פליי איסט. הסוכן מולו עבדנו היה ישראל שנהר, בן אדם יעיל ומתחשב בצורה לא רגילה. הטיסות היו מתל אביב דרך מוסקבה לבנגקוק ומשם לפנום פן בירת קמבודיה. יצאנו בצהריים של יום שני 9 לפברואר והגענו לפנום פן ביום שלישי 10 לפברואר בשעות אחה"צ המוקדמות.
יש צורך באשרת כניסה לקמבודיה שאפשר לקבל בשדה התעופה בפנום פן. ידענו שעלות האשרה היא 20 דולר. בדיעבד המחיר עלה ל- 30 דולר מספר חודשים לפני הטיול. בדלפק הוצאת האשרה ניסו לעבוד עלינו כאשר משכו אותנו לדלפק של ויזות עיסקיות העולות 35 דולר. אחרי דין ודברים ועיכוב מיותר הוסדרו האשרות ויצאנו מן השדה.
ביציאה חיכו לנו מדריך הטיול , סם - Sam - והנהג מר לונג (כי הוא גבוה) עם שלט מעיר עיניים Itamar & Company. העמסנו את הציוד האישי על המכונית שהמתינה לנו. אופניים שכרנו מהחברה המקומית , דבר שהתברר כהחלטה נכונה מאוד, נחסכו מאיתנו כאבי הראש של אריזת האופניים שלנו וטלטולם, ויתכן גם תשלומים על משקל עודף.
הנסיעה לעיר היתה קצרה. כבר ביציאה משדה התעופה נתקלים בשטף של קטנועים, טוקטוקים ומכונית הנוסעים בערבוביה גדולה. (מאוד דומה להודו). חוקי התנועה הם בגדר
של המלצה בלבד. הטוקטוק בקמבודיה הוא מין הכלאה בין טוסטוס לריקשה. בחלקו האחורי של הטוסטוס יש רתימה אליה מתחברת מין כרכרה שהטוסטוס גורר. ראינו לא אחת נהגי טוקטוק עוצרים ושופכים מים על המנוע כדי לקרר אותו. יש כאלה שיש להם מיכל עם צינורית לקירור המנוע. בזמן שנהג הטוקטוק ממתין ללקוחות הוא פורש ערסל, וקושר אותו על העגלה שם הוא מנמנם.
לפני שנסענו למלון לקח אותנו סם למקדש Wat Phnom . המקדש נמצא על גבעה שגובהה כ – 30 מ', שהיא המקום הגבוה ביותר בפנום פן.
מקדש ואט פנום בפנום פן (Wat Phnom)
המקדש נבנה במאה ה-14 והוא מוקדש למייסדת העיר בשם פנום. מקדש קטן יחסית מתוחזק היטב ומקושט מאוד מבפנים. עדיין פעיל לעולי רגל המבקשים להתפלל ולבקש בקשות למיניהן.
הגענו למלון, התארגנו בחדרים ואחרי מנוחה קצרה יצאנו לארוחת ערב במסעדה מקומית.
האוכל בקמבודיה מגוון וכל אחד יכול למצוא מאכלים שיתאימו לטעמו. העלות ככלל נמוכה במונחים ישראליים וגם במונחים מקומיים. ניתן לסיים ארוחה משביעה ומגוונת בעלות של כ-10 דולר, כולל בירה או משקאות קלים.
המטבע המקומי נקרא ריאל. 4000 ריאל שוים 1 דולר. הדולר משמש גם הוא כמטבע קביל ומועדף. יש להקפיד להשתמש בשטרות משנת הוצאה 1999 ומעלה.
יום שני לטיול – יום ד' 11.02.2015
בתכנית ביקור באי קו דאך (Koh Dach) בנהר המקונג ולאחר מכן נסיעה לכיוון אתר המקדשים בסמבור פרי קוק - Sambor Prei kuk.
יצאנו מהמלון ברכיבה לכיוון נהר באסק Basac היוצא מאגם טונלה ספ ומתחבר לנהר המקונג. בדרך עצרנו ליד אנדרטה לזכר נורודום סיהנוק האב, מלך קמבודיה שמלך בין השנים 1941 עד 1955 ופעם נוספת בין השנים 1993 עד 2005.
עלינו עם האופניים על סירה והפלגנו במורד הנהר עד למפגש עם נהר המקונג, שם פנינו צפונה במעלה המקונג עד לאי.
עלינו על האי ורכבנו בדרכי עפר בין השדות. מגדלים שם ירקות שונים כמו תירס, שעועית תאילנדית וירק בשם טארו שטעמו מזכיר את תפוח האדמה אבל הוא גדול ממנו בהרבה ויש לו עורקים כהים בפנים. נתקלנו בטארו בהמשך הטיול בצורה של צ'יפס או פירה.
בהמשך עלינו על דרך מבטון שנמתחה לאורך גדת המקונג על גבול הכפר. עברנו ע"י חצר שהיו בה שני נולי אריגה. נול אחד חשמלי והנול השני מופעל ע"י דוושות. בנולים טוו אריגים צבעוניים מחוטי כותנה. ע"י הנולים על שולחן מוגבה ישב גבר ובעזרת מתקן גלגול מאולתר מגלגל אופניים, פדל ושרשרת גלגל את החוטים הדרושים על גלילי קרטון והכין אותם עבור האורגות.
בדרך היה פנצ'ר באחד מגלגלי האופניים ממסמר באורך של 5 ס"מ. לא היו לנו כלי תיקון או פנימית חלופית , לכן סם לקח את הגלגל ונסע איתו לפנצ'רמעכר המקומי שם תיקנו את הפנימית והרכיבו את הגלגל במקומו.
בהמשך שמענו מוסיקה בוקעת מאחת החצרות. עצרנו שם עפ"י בקשתנו, נכנסנו לחצר וראינו ילדים בגילים שונים יושבים על מחצלת פלסטית ושרים . היתה שם קלידני ויחד איתה היו שם עוד שתי בחורות ובחור נוספים שניצחו על השירה.
ילדים עם מתנדבים קוריאנים באי קו דאך (Koh Dach)
הקבוצה של המדריכים האלה היו קוריאנים שבאו לקמבודיה בהתנדבות למשך חודשיים. הם עוברים בכפרים ומלמדים את הילדים שירים הקשורים בחברות ואהבת הזולת. לפי ההתלהבות והשמחה של הילדים נראה היה כי יש לפעילות זאת הצלחה רבה. קבוצת המדריכים שוהה מספר ימים בכל כפר בו הם מלמדים את השירים.
המשכנו לרכב מסביב לכפר עד שחזרנו לגדת הנהר, שם עלינו על מעבורת שהחזירה אותנו לעיר.העמסנו את האופניים על העגלה הרתומה לרכב ויצאנו בנסיעה מהעיר צפונה. הכביש, או ליתר דיוק האין כביש היה משובש לגמרי. חלקים ארוכים היו תשתית של חומר כמו מחלוטה בגוון אדםדם וחלקים אחרים היו אוסף של בורות, חריצים ושקעים. ענן אבק מכסה את דרך וחוסם את אור השמש. לדברי סם הכביש נמצא במצב של שיפור ושיפוץ כבר מספר שנים ויש להניח שמצב זה ימשך עוד מספר שנים. מצב הדרך לא מפריע למכוניות ולטוסטוסים לנסוע במהירות ולזגזג בין החורים בכביש בלי הכרה. בדרך מפוזרים דוכנים של אוכל ועוד. עצרנו ליד דוכן אחד וסם קנה לנו פרי של צמח הלוטוס. הפרי הוא מים קונוס עגול בצבע ירוק שבתוכו נמצאים הרעים. שולפים את הרעים מתוך הפרי ןמקלפים אותם ואז אפשר לאכול אותם. יש לה םטעם מתקתק עדין. מאוד מעניין.
פרי פרח הלוטוס
עצרנו בדרך לארוחת צהריים ולמנוחה קלה בעיירה קמפונג צ'אם – Kampong Cham במסעדה בשוק המקומי. המשכנו בנסיעה לכיוון סמבור. בשלב כלשהו נגמרו העבודות בכביש והוא חזר להיות כביש סוג ב', גם כמות כלי הרכב והטוסטוסים התמעטה ככל שנסענו לכיוון צפון מזרח. לעת ערב הגענו לכפר סמבור פרי קוק, בו אנחנו אמורים ללון בבית משפחה (Homestay). התקבלנו ע"י בעלי המקום בקומקום תה חם ובארוחה חמה.
המקלחת היא מקלחת דלי (Bucket Shower) של מים קרים. אחרי מספר שניות וצעקות הפתעה מתרגלים לטמפטורת המים ונהנים ממקלחת טובה. כל אחד מאיתנו קיבל חדר עם מיטה שמעליה כילה להגנה מפני היתושים.
יום שלישי לטיול 12.02.2015.
למחרת בבוקר אכלנו ארוחת בוקר במקום ויצאנו ברכיבה לאתר המקדשים בסמבור פרי קוק, רכיבה של כחצי שעה. בכניסה לאתר קיבלנו מדריך מקומי דובר אנגלית שעשה איתנו את הסיור בין המקדשים.
האתר נמצא מצפון מזרח לאגם טונלה ספ. הוא מחולק ל – 3 קבוצות של מקדשים . כל קבוצת מקדשים מוקפת חומה. המבנים בנויים מלבנים שנחצבו בסביבה הקרובה. הכניסה למקדשים "מוגנת" ע"י זוג אריות יושבים ברגליים מקופלות בניגוד לאלו שבאתר אנגקור שם הם יושבים זקופים. קבוצות המבנים הדרומית והצפונית נבנו במאה השביעית והקבוצה המערבית בתקופה מאוחרת יותר. על חלק מהמקדשים והמבנים גדלים עצים שהשורשים שלהם מחזיקים את המבנה.
עץ שגדל על שער הכניסה לאתר סמבור פרי קוק
עם גמר הסיור באתר עלינו על האופניים ורכבנו צפונה לכיוון הפרובינציה של פרי ויהיר Prea Vihear. רכבנו בכביש שהתנועה בו מעטה יחסית. הנוף הוא די חדגוני. בגדול רוב שטחה של קמבודיה הוא מישורי. בשדות ליד הכביש אפשר לראות חלקות שהיו ערוגות לגידול אורז, אבל עכשיו הכל יבש, למעט עצי דקל הקוקוס המתנשאים מתוך השדות וליד הבתים לגובה רב.
עצרנו ליד מספר כפריים שעסקו בדיג שפמנונים קטנים שנלכדו בתעלת מים - שארית מימי המונסון.
בהמשך הדרך שמענו מוסיקה ושירה מחרישי אוזניים. עצרנו שם ע"י שדה שהוקמה בו סככה גדולה והיו בה ילדים ומבוגרים. התקבלנו בשמחה ע"י הנוכחים. ההתאספות היתה חגיגה משפחתית אליה הוזמנו גם נזירים וזמרים. הוגשה ארוחת צהריים לכל המוזמנים.
נזירים בחגיגה משפחתית
העמסנו את האופניים על העגלה ונסענו למלון הבא. המלון הוא מלון דרכים שנראה די חדש ומטופח. ע"י המלון יש מסעדה בה אכלנו ארוחות ערב ובוקר.
יום רביעי לטיול 13.02.2015
רכבנו לכיוון צפון בדרך לאתר פרי ויהיר. (Preah Vihear). עצרנו בשוק מקומי המשרת את כל האזור. השוק פעיל כל יום משעות הבוקר עד שעות הערב ומוכרים בו הכל. כלי ומצרכי בית, כלי עבודה, מזון, בגדים משחקים ועוד. שוק צבעוני וריחני מאוד. גם כאן התקבלנו בסבר פנים יפות. טעמנו מן המאכלים המקומיים כמו: דלעת ערמונים מבושלת במילוי ביצה קשה וצ'יפס מפקעת הטארו. טעים מאוד.
דלעת ערמונים ממולאת בביצה
ככלל תושבי קמבודיה מאוד חברותיים, במיוחד הילדים הקוראים קריאות "הלו" מתוך הבתים והחצרות כשעברנו על ידם בדרכים.
אתר פרי ויהיר נמצא ממש על הגבול עם תאילנד. האתר נמצא על הר בשרשרת הרי דנגרק ( Dângrêk Mountains,) הגענו לצומת דרכים שהיה בה שלט המורה ישר לכיוון תאילנד ושמאלה מערבה.. אנחנו פנינו מערבה לכיוון הכניסה לאתר.
האתר נמצא בגובה של כ – 530 מ'. העלייה לאתר רק ברכבים מורשים. העלייה תלולה מאוד ונמשכת על פני כ - 8 ק"מ. השטח מוחזק ע"י חיילים קמבודיים הצופים כל הזמן אל העמדה של התאילנדים הקרובה לגבול. המרחק בין האתר והעמדה התאילנדית הקרובה הוא כ – 500 מ'. מצב זה הוא תולדה של סכסוכי גבול מתמשכים במשך שנים בין קמבודיה לתאילנד, אשר בהם עברה השליטה באתר ממדינה אחת לשנייה עד שבשנת 1962 הוכרז האתר ע"י בית הדין הבין לאומי בהאג כאתר קמבודי.
מקדש פרי ויהיר הוא מקדש הינדואיסטי שנבנה בתקופת הממלכה הח'מרית .
מקדש פרי ויהיר
האתר בנוי מכיוון צפון לדרום בשונה משאר המקדשים הבנויים ממזרח למערב. המבנים הראשונים נבנו במאה התשיעית . הבנייה נמשכה ע"י המלך סוריאוורמן הראשון במאה האחת עשרה ולאחר מכן ע"י סוריאוורמן השני במאה השתים עשרה. המקדש הוקדש לאל שיווה. בהמשך נבנו מקדשים נוספים במעלה ההר לכיוון דרום עד ראש המצוק. אורך האתר מצפון לדרום הוא 800 מ'. מכיוון שהמקדשים נבנו ע"י מלכים שונים ניכרות בהם השפעות ארכיטקטוניות שונות. האתר הוכרז כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו בשנת 2008.
מראש המצוק אפשר לצפות למרחק ניכר לכיוון מזרח ודרום כאשר האויר נקי והראות טובה.
חזרנו לרכב שלנו ונסענו בחזרה בדרך ממנה באנו עד לצומת דרכים המובילה למקדש קו קאר (Koh Ker). המקדש נבנה בזמן שלטון הממלכה הח'מרית במאה העשירית. המקדש בנוי בצורת מגדל מרובע כמו מבצר וגובהו הוא 30 מ'. 150 מדרגות עץ בכמה מפלסים מוליכות לראש המקדש.
המקדש ממוקם בתוך יער מוקף עצים. אפשר לשמוע מראש המקדש את הציפורים הקוראות אחת לשנייה ביו העצים.
חזרנו ברכיבה לכפר קו קאר ללינה אצל משפחה. בעלי הבית קידמו את פנינו בקומקום תה חם.
 Homestay בכפר קו קאר.
בעלי הבית פינו לנו את חדרם והם עצמם ישנו במרפסת הבית. הלינה היתה על מחצלות שנפרסו על רצפת העץ בחדר. כל זוג קיבל מחצלת וכילה. המקלחת היתה מקלחת דלי של מים קרים . בעלת הבית הכינה לנו ארוחת ערב טעימה של אורז מטוגן עם ירקות ועוף צלוי, ולסיום אכלנו מנגו הגדל על העצים שלהם.
יום חמישי לטיול 14.02.2015.
אחרי ארוחת הבוקר שהכינה בעלת הבית התחלנו לרכב לכיוון העיר סיים ריפ (Siem Reap). הכביש עובר בשטח גבעי עם עליות וירידות מתונות. לאורך הכביש פזורים בתים בהם גרים החקלאים. מכל בית נשמעו קריאות "הלו" של הילדים. חלק מהם רצו אל הכביש לקראתנו ונפנפו לשלום. עברנו על יד בית הספר המקומי. בחצר בית הספר היו ילדים אחדים. חלק מהם שיחקו כדורעף. לדברי סם כדור עף הוא המשחק הלאומי של קמבודיה. הילדים לא היו לבושים בתלבושת האחידה של בתי הספר היסודיים בקמבודיה מכנסיים שחורים לבנים וחצאיות שחורות לבנות וחולצות לבנות. כי הם חיכו למורה שתבוא ותיקח אותם לטיול למקדש קו קאר. צילמנו אותם והראנו להם את התמונות במסך המצלמה, דבר ששימח אותם מאוד.
בהמשך עצרנו ע"י בית משפחה שנמצא בתוך מטע בננות. חיכתה לנו שם ארוחת צהריים של אורז מטוגן עם ירקות ולקינוח בננה.עברנו עוד כפר גדול, ואחריו נכנסנו למקדש באנג מילאה (Beng Mealea). המקדש נבנה ע"י המלך סורייאוורמן בתחילת המאה ה-12 והוא משוייך לתקופה הח'מרית. המקדש בנוי מאבן חול שנחצבה בסביבה.המקדש מוקף בחפיר וחומה. המקדש הוא מקדש הינדואיסטי והוא נחשב למקדש הגדול בתקופת האימפריה הח'מרית.
המקדש בנוי משלוש מעגלים של מבנים ובמרכז המקום הקדוש. יש הרבה קישוטי חריטה באבני המקדש בנושאים הידואיסטיים. חלק מהמבנים מכוסים בעצים ענקיים והשורשים מכסים אותם. חלק מהמבנים נהרסו עקב חדירת השורשים לבין אבני הבנייה.
עם סיום הביקור במקדש נסענו למלוננו בסיים ריפ. סם המדריך ולונג הנהג גרים בסיים ריפ. אחרי שוידאו שהתארגנו במלון הם פרשו לבתיהם. אחרי מקלחת והתארגנות יצאנו לעיר. במרכז העיר יש הרבה פאבים, מסעדות, בתי קפה ודוכני אוכל רחוב. בדוכני אוכל רחוב אפשר למצוא סוגים שונים של מאכלים המבושלים במקום כמו: אורז מטוגן עם ירקות או תוספות בשריות אחרות או פירות ים. דוכנים של כל מיני חרקים מטוגנים, גלמי פרפרים מטוגנים, נחשים משופדים מטוגנים, ירקות מוקפצים עם אטריות וכן דוכני מתוקים למיניהם כמו פנקייק ממולא בבננה או בשוקולד. מחירי המאכלים ברחוב מצחיקים ואפשר להרכיב ארוחה בסכום קטן ביותר. מי שלא מעז לאכול את מאכלי הרחוב יכול לבחור ממגוון המסעדות המציעות ארוחות שונות. הכל במרחק הליכה קצרה מהמלון.
הסתובבנו ברחובות שהיו עמוסים תיירים ומקומיים. מוסיקה בעוצמות גבוהות מתנגנת מרמקולים המוצבים ברחוב. כל הפעילות בעיר נמשכת עד לשעות הקטנות של הלילה יותר.
יום ששי לטיול 15.02.2015.
היום נבקר באתר הגדול של המקדשים שהמרכזי והגדול הוא אנגקור ואט (Angkor Wat). פירוש המילה Wat הוא מקדש. אזור המקדשים משתרע על שטח של 40 קמ"ר . המקדשים נבנו במאות 9 עד 14 והם מייצגים את התרבות והארכיטקטורה הח'מרית במיטבה. כל האתרים באזור זה נמצאים בתוך ג'ונגלים. הצמחיה סבוכה וצפופה. יש בג'ונגל שבילים שאפשר לרכב בהם וגם המקומיים משתמשים בהם ברכיבה על טוסטוסים.
יצאנו מהמלון ברכיבה. רכבנו בשבילים ודרכים צדדיות. הגענו לשער הכניסה הצפוני של האתר.
השער הצפוני של אתר אנגקור
השער מוקדש לאל שיווה. רכבנו משם עוד כברת דרך והגענו למקדש המרכזי והגדול מכולם אנגקור ואט. כל השטח בו נמצא המקדש מוקף חפיר מלא במים באורך של 3.6 ק"מ. מכיוון שהאדמה שם היא אדמה חולית המים מחזיקים את הקרקע במצב יציב ומונעים את התרככותה וכתוצאה מכך תהיה פגיעה במקדש.
המקדש נבנה ע"י המלך סורייאוורמן השני במאה ה – 12, והוא שימש כבירת האימפריה הח'מרית. בתחילה היה המקדש מוקדש לאל שיווה אבל עבר הסבה לאל וישנו. הבניה היא כמיטב הארכיטקטורה הח'מרית. גם מקדש זה מוכר ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. הוא מפורסם בכל העולם ומופיע על דגלה של קמבודיה. על הקירות והעמודים אפשר לראות חריטה וגילוף באבן של מוטיבים דתיים ודמויות פולחניות.
בקומת הכניסה יש ציור קיר המתאר את ייבוש אוקינוס החלב על פי התפיסה ההינדואיסטית. על פי תפיסה זאת מתחת לאוקינוס החלב נמצא נקטר החיים. האל וישנו הציע לאלים ולשדים להתאחד למען מטרה זאת. כדי ליבש את אוקינוס החלב הביא וישנו את ההר מנדרה, שם אותו בתוך אוקינוס החלב וישב עליו. האלים והשדים הביאו את מלך הנחשים ואסוקי, וכרכו אותו על ההר, נעמדו משני צידי ההר כשהם אוחזים בנחש, ומושכים אותו לשני כיוונים מנוגדים לסירוגין. השדים אחזו בצד הראש והאלים בצד הזנב. ככל שנמשכה משיכת הנחש, הוא התחמם והתחיל לפלוט אדי רעל. האל שיווה בא לעזרת השדים ובלע את האדים, אבל כדי שלא ימות אחזה פרבטי אשתו בגרונו עד שנהיה כחול, ומאז כינויו של שיווה הוא כחול הצואר. ההר התחיל לשקוע לתוך אוקינוס החלב. כדי למנוע את שקיעת ההר הביא וישנו את אוואטאר הצב ושם אותו מתחת להר, וע"י כך נמנעה שקיעת ההר לתוך האוקינוס.
עכשיו התחיל החלב להתחמם כתוצאה מסיבוב ההר והתחיל להתאדות. כשכל החלב התאדה נגלו לאלים ולשדים נקטר החיים ועוד אוצרות אחרים.
המקדש בנוי ב - 3 מדרגות, כאשר החלק המרכזי הוא הגבוה ביותר. בחלק המרכזי יש 5 מגדלים והוא מכיל את המקום הקדוש ביותר. החלק המרכזי היה בנוי מעץ, אבל הוא לא שרד את פגעי מזג האויר ונהרס עם השנים. המקדש אמור לייצג את הר מרו (Meru) , ההר של האלים.
מקדש אנגקור ואט
מאנגקור ואט רכבנו בג'ונגל וביקרנו במקדשים: באנטי קדי ((Banteay Kdei,
טא פרום (Ta Prohm), פרי קאן (Prea Khan), וסיימנו באתר אנגקור טום (Angkor Thom).
מקדש טא פרום. שורשי עץ "זוחלים" על מבנה במקדש.
רכבנו לאתר המקדשים אנגקור טום (Angkor thom) . אנגקור טום היה עיר שנבנתה אחרי שמקדש אנגקור ואט ירד מגדולתו. שטח האתר הוא 9 קמ"ר והוא מוקף חומה בגובה של 8 מ' וחפיר. באתר מספר מקדשים שהמעניין מכולם הוא באיון (Bayon). מקדש באיון מוקדש לאל שיווה ויש בו 35 מגדלים מרובעים. על כל פאה של מגדל יש פנים של האל שיווה.
מקדש באיון – הפנים של שיווה
סיימנו את הביקור באזור המקדשים ונסענו חזרה לעיר. בערב יצאנו לעיר, שוטטנו ברחובות ובדוכנים וסיימנו בארוחה במסעדה מקומית.
יום שביעי לטיול 16.02.2015.
יצאנו בנסיעה מהעיר לכיוון אגם טונלה ספ. הגענו לתעלה המובילה לכיוון האגם. הרבה תיירים מגיעים למקום כי משם יוצאים בסירות לסיור באגם. אנחנו עלינו על סירה קטנה והפלגנו בה עד שהגענו לכפר קטן על האגם. בדרך ראינו במים מלכודות מרשת לדגים, וגם דייגים המשליכים רשתות דיג. הגענו לכפר הצף וכל אחד מאיתנו קיבל סירת קאנו מגומי. בתי הכפר צפים על המים על רפסודות מבמבוק או חביות ריקות והם מעוגנים לקרקעית האגם.
שיט בקאנו באגם טונלה ספ.
שטנו בין בתי הכפר, עצרנו לראות את הפעילויות השונות של תושבי הכפר. יש להם בבתים כל מה שנדרש לקיום חיים רגילים. אפילו יש להם גם חיות בית כמו כלבים וחתולים וגם תרנגולות.
בית טיפוסי בכפר הצף.
שטנו עד מבנה בית הספר של הכפר. היתה שעת צהריים והילדים סיימו את הלימודים. מספר ילדים עלו על סירה , אחד הילדים חותר במשוט וככה הם חוזרים לבתיהם. ל"צפונבונים" היתה סירה עם מנוע.
ילדים שטים מבית הספר לבתיהם.
השארנו את הקאנו ע"י בית הספר, עלינו על הסירה שלנו, חזרנו לרכב ונסענו למקום בו השארנו את העגלה עם האופניים.
באזור זה יש הרבה שדות אורז. המראה יפה מאוד כי שדות האורז ירוקים לעומת האזור היותר צפוני, שם השדות יבשים.
רכיבה בין שדות האורז
קמבודיה נמצאת בדרום מזרח אסיה, אזור שבו יש שתי עונות שונות בשנה. בין חודש מאי לחודש אוקטובר זאת העונה הרטובה – עונת גשמי המונסון. החודשים אלה יורדות כמויות גדולות מאוד של גשם שגורמות להצפת שטחים נרחבים מהמדינה. בין חודש נובמבר לחודש אפדיל זאת העונה היבשה בה לא יורדים גשמים.
גידול האורז דורש כמויות גדולות של מים. הכפריים בקמבודיה מתפרנסים בעיקר מגידול ומכירה של אורז והם תלויים במים לצורך גידול האורז. באזורים הקרובים למקורות מים במשך כל השנה יכול האיכר לגדל עד 3 מחזורי גידול אורז. הכפריים באזורים שאין בהם מים במשך כל השנה חופרים שוחות ומאגרים קטנים לאגירת מי הגשמים, שיאפשרו להם לגדל אורז גם בעונה היבשה. הם מצליחים לגדל מחזור אחד או שניים של אורז. מכיוון שאין להם הכנסה בעונה היבשה נוסעים הכפריים לתאילנד או לארצות השכנות ועובדים שם בעבודות הכי פשוטות, רק כדי לפרנס את משפחתם.
אגם טונלה ספ מהווה מקור מרכזי למים להשקיית השדות. שטח ועומק האגם משתנה לפי עונות השנה. בעונת גשמי המונסון גדל שטח האגם פי 7 משטחו בעונה היבשה והוא מציף שטחים נרחבים בסביבתו. גידול האורז מתחיל במשתלה. זורעים את האורז בצפיפות גבוהה. אחרי שהשתילים מגיעים לגובה של כ – 20 ס"מ מוציאים אותם מהמשתלה ומעבירים אותם לשתילה בשדה.
שתילת אורז בשדה
המשכנו ברכיבה בין הכפרים עד שהגענו לבית בכפר שם עצרנו להפסקה ומנוחה. ישבנו סביב שולחן בצל ובעלי הבית כבדו אותנו באגוזי קוקוס טריים.
Chol Moi - לחיים בקמבודית.
רכבנו לאורך תעלות מים זורמים המשמשים להשקיית השדות. שיטת ההשקייה פרימיטיבית. מהתעלה הראשית חופרים תעלות משניות המתפצלות אף הן עד למקום בו נדרשים המים. הגענו לאגם גדול. האגם הוא אגם מלאכותי והוא תחום בסוללות עפר מכל צידיו. בצד אחד יש סכר המווסת את זרימת המים לחקלאים ואת גובה פני המים בתקופת גשמי המונסון. רכבנו על סוללות העפר של האגם. באחת הפניות היו מספר דוכנים של אוכל רחוב. סם המדריך הציע לנו לנסות חלק מה"מטעמים" האלה. אחרי בחינה אני ואלי שמש קנינו צרצרים וגלמי פרפרים מטוגנים. טעים מאוד.
איתמר אוכל צרצר מטוגן
יעדנו הבא היה כפר בו יש מפעל גדול למוצרים ממשי. את המשי מייצרים במקום ע"י תולעים הנזונות מעלי עץ תות, אותם מנגדלים במקום. אחרי שהתולעים מגיעות לבגרות הן הופכות לגולם. הגולם טווה לו מעטפת. המעטפת עשויה מחוטי משי דקיקים. החלק הפנימי של המעטפת עשוי מחוטים דקים ועדינים. החלק החיצוני עשוי מחוטים קצת יותר עבים. את הגלמים שמים על מגשים למשך שבוע ואז אוספים אותם, מכניסים אותם למים ומתחילים למשוך את חוטי המשי מן המעטפת ולגלגל אותם לסליל. בזמן הגלגול מפרידים בין שני סוגי החוטים. את חוטי המשי צובעים בצבעים טבעיים בלבד. הצבעים מופקים מצמחים.
משתמשים בחוטים לאריגת מוצרים שונים על טהרת המשי. מייצרים שם מפות, צעיפים וכן בדים, עם דוגמאות ובלעדיהן. ממפעל המשי נסענו למלון בבטמבאנג. (Battambang)
היום השמיני טיול 17.02.2015.
התכנית המקורית של הטיול היתה לחזור לפנום פן אחרי הביקור במפעל המשי פחות או יותר בדרך בה באנו, בצד המזרחי של האגם, אולם עקב מצבה הקשה של הדרך החליט סם לשנות את המסלול, ובמקום לחזור לפנום פן בצד המזרחי של האגם, ללון בבטמבאנג הנמצאת בצידו המערבי של האגם, ולמחרת לנסוע ברכבת הבמבוק ואח"כ לנסוע לפנום פן.
על יד בטמבאנג יש קטע של מסילת רכבת מהימים הטובים שעדיין פעלה רכבת בקמבודיה. היום יש מסילת רכבת מסיים ריפ ופנום פן לסיהאנוקויל שיש בה נמל גדול. הרכבת היא רכבת משא בלבד.
רכבת הבמבוק, או יותר נכון סוג של משטח עם מסגרת מעץ ומילוי של מקלות במבוק המונע ע"י מנוע בנזין ונוסע על הפסים הישנים, משמש אטרקציה לתיירים. בעבר שימשה רכבת הבמבוק להעברת תוצרת חקלאית וסוגים שונים של משאות ממקום למקום. כיום ה"קרונות" האלה נוסעים למרחק של כ – 8 ק"מ.
רכבת הבמבוק
נסענו ברכבת הבמבוק לכפר פויפט (Poipet) , נסיעה של כ 20 דקות. בכפר היה מפעל ליצור לבנים מחימר. היתה שם מכונה שערבבה את חומר הגלם, דחסה אותו דרך תבנית לצורת לבנה. לאחר ייבוש קצר באויר הפתוח נלקחו הלבנים לתנור ייבוש בחום. כיום כל המפעל מושבת.
הקרונות של רכבת הבמבוק בנויים מחומרים קלים מאוד. כאשר נפגשים שני קרונות הנוסעים בכיוונים מנוגדים על הפסים מורידים את אחד הקרונות ואת הגלגלים מהמסילה, מניחים אותם בצד המסילה ואז הקרון השני יכול להמשיך בדרכו. אחרי שהקרון השני נסע, מניחים את הגלגלים על המסילה ועליהם את הקרון, מניעים וממשיכים בנסיעה.
מרכבת הבמבוק נסענו כחצי שעה ואח"כ המשכנו ברכיבה. הדרך עברה בתוך כפרים קטנים. כל פעם שעצרנו לצלם או להסתכל במשהו מיד היתה התקהלות של ילדים ומבוגרים.-
עצרנו במסעדה מקומית לארוחת צהריים. לקינוח הגישו לנו מגוון פירות וגם פרי שסם המדריך קנה בכניסה למסעדה. הפרי עגול בגודל של תפוח עץ וצבעו סגול עז. בתוכו יש מספר גרעינים. אוכלים את הציפה של הפרי ע"י קילוף הקליפה או השחלת כף בין הציפה לקליפה. טעמו של הפרי מתוק ויש בו מין נוזל צמיגי בצבע לבן דמוי חלב. הפרי נקרא חלב הפרה (Cow Milk Fruit), והוא גדל בדרום מזרח אסיה וגם בהודו.
פרי החלב (Cow Milk Fruit)
המשכנו לרכב עוד עד לשקיעה שהיתה מדהימה בגווני הכתום העז של השמש. גוונים אלה מתקבלים כתוצאה מכמות האבק הנמצא באויר בגלל דרכי העפר המעלות אבק כשנוסעים עליהן.
העמסנו את האופניים על העגלה והתחלנו במסענו לפנום פן. הנסיעה היתה איטית בגלל הדרכים שהיו משובשות ומלאות בשקעים ובורות (Dancing Road). הערב כבר ירד , ולפתע נשמעה מכה מאחורי הרכב. הנהג ירד לבדוק מה קרה והתברר כי הרתימה של העגלה לרכב נשברה. מיד התקבצו במקום מספר תושבים והציעו את עזרתם. אחד מהם נסע עם הנהג אל המסגר המקומי כדי לתקן את התקלה. אנחנו נכנסנו לחצר הקרובה.
בחצר התאספו ילדים ומבוגרים למרות השעה המאוחרת. בחצר היו מספר ספסלים וכסאות, ועל אחד העצים היה מותקן לוח לבן. התברר שזה ביתו של המורה לאנגלית בכפר. דיברנו מעט עם הילדים ושאלנו אותם מספר שאלות. רמת האנגלית שלהם בסיסית ביותר אבל הצלחנו ליצור איתם קשר. תיקון התקלה נמשך זמן רב לכן סם הציע שהוא יספר לנו על ההיסטוריה של קמבודיה.
בסה"כ קמבודיה היא מדינה די "מסכנה". במאות ה-9 עד ה-14 שלטה האימפריה הח'מרית. המלכים ניהלו את המדינה היטב ומצבה הכלכלי והחברתי היה טוב. האימפריה שלטה גם על המדינות השכנות. עם נפילת האימפריה הח'מרית התחילו סכסוכי גבולות עם המדינות השכנות שהיו נתונות תחת שלטונה. המלחמות בין המדינות הביאו לצמצום שטחה של קמבודיה וגם להעתקת מקום עיר הבירה מאנגקור לפנום פן. במשך שנים רבות נמשכו מלחמות וסכסוכי גבול באזור. מצב זה היה בעוכרי האזרחים שרובם היו חקלאים.
בשנת 1863 הפכה קמבודיה למושבה צרפתית ואז החלה פריחה תרבותית וארכיטקטונית. במשך השנים התחזקו המדינות באזור במיוחד ויטנאם ולאוס בהשפעת המדינות הקומוניסטיות רוסיה וסין. המלחמות באזור התחדשו, והצרפתים נאלצו לעזוב את המדינה. בשנת 1953 קיבלה קמבודיה עצמאות. המלחמה בויטנאם נמשכה שנים רבות והשפיעה גם על קמבודיה. השלטון במדינה היה בידי המפלגה הקומוניסטית. היו אלה ימים קשים מאוד לאזרחים. הח'מר רוז' בראשותו של פול פוט "ניקה" את הערים מאינטלקטואלים, מורים, פרופסורים ובעלי מקצועות חופשיים. הוא דחק בהם לעבור לאזורים הכפריים כדי לייצר אורז. אלו שסרבו ואחרים שנכלאו, עונו ונרצחו. בתקופת שלטונו נרצחו ונעלמו כ – 3 מיליון אזרחים. היה זה למעשה רצח עם.
בפנום פן יש אתר הנצחה לקורבנות הח'מר רוז'. האתר נקרא S21 והוא ממוקם בבית ספר שהוסב ע"י הקומוניסטים למתקן כליאה, עינויים והוצאות להורג.
יש בקמבודיה 25 מחוזות הנקראים כל אחד על שם עיר הבירה של המחוז. המשטר במדינה הוא מעין דמוקרטיה. ראש הממשלה מכהן כבר 25 שנה, והוא ועוד שני שרים שרתו תחת פול פוט. חלק ניכר מהכלכלה הקמבודית נמצא בידים ויטנאמיות כולל אתרי תיירות (אנגקור ואט לדוגמה) והשקעות בפרויקטים שונים. לדברי סם אין שום סיכוי כיום לשנות את המצב בגלל ההשפעה החזקה של ויטנאם. שום מפלגה לא תצליח לקבל רוב בבחירות גם בגלל הפחד מהשלטון הנוכחי.
בכפרים רבים שעברנו אין מים זורמים ואין חשמל ממערכת מרכזית. הכפריים מחזיקים מערכות סולריות המספקות להם חשמל בשעות החשכה להארת הבתים. יש כאלה שיש ברשותם באר לשימושים ביתיים ולהשקיית השדות הקרובים לבית. מי שתייה הם קונים בבקבוקים או מיכלים גדולים יותר.
הנהג חזר עם הרכב אחרי התיקון. הודינו למארחינו, העמסנו את האופניים על העגלה והתחלנו במסענו לפנום פן. לדברי סם חיכתה לנו נסיעה של כ – 3 שעות עד פנום פן אבל בגלל תנאי הדרך הקשים עד לכביש ארכה הנסיעה כולה קרוב יותר ל – 4 שעות. הגענו לפנום פן בשעה מאוחרת.
יום תשיעי לטיול 18.02.2015.
אחרי ארוחת בוקר במלון יצאנו מפנום פן בנסיעה לכיוון דרום. נסענו כשעתיים. ירדנו מהרכב בכפר קטן ורכבנו בדרך עפר לבקר במערה המשמשת לצרכי פולחן. יש בה מספר מקדשים קטנים והתושבים באים לבקש בקשות מהאלים.
מקדש קטן בתוך המערה.
המערה נמצאת בתוך הר מסולע ותלול מאוד. עם סיום הביקור במערה הקפנו את ההר וחזרנו לכביש. רכבנו בכביש לכיוון העיר קפ (Kep).
קפ היא העיר הדרומית ביותר בקמבודיה. היא נמצאת על שפת הים ובגלל החופים היפים שלה מבקרים בה הרבה תיירים. רוב התיירים היו סינים הגרים בקמבודיה שיצאו לחגוג את השנה הסינית החדשה שחלה בימים אלה.רכבנו לאורך החוף. החול בחוף לבן ונקי והמים בים נעימים. הכביש מקיף את העיר ופונה לכיוון צפון מערב לכיוון העיר קמפוט (Kmapot).
חוף הים של קפ
עצרנו בשוק מקומי של דגים, פירות ים, סרטנים, תבלינים ופירות . קנינו סרטנים ושרימפסים (King Prawn) מתוך כוונה לאכול אותם בארוחת הערב. השוק ערוך לבשל את פירות הים ולארוז אותם במיכל קלקר כדי לשמור על החום. נסענו לקמפוט, התארגנו במלון ואחרי מקלחת טובה יצאנו למסעדה מקומית.
המסעדה נמצאת של גדת הנהר העובר בעיר ויש בה דק גדול שמפוזרים עליו שולחנות. קיבלנו שולחן על הדק, הוצאנו את הסרטנים והשרימפסים שהבאנו איתנו ואכלנו אותם יחד עם האוכל שהזמנו במסעדה. קיבלנו מהמסעדה רטבים המתאימים לפירות ים.
יום עשירי לטיול 19.02.2015.
יצאנו מהמלון בנסיעה לכיוון שמורת טבע בשם פארק לאומי רים.
(Ream National Park). הפארק נמצא על הר ומוביל אליו כביש באורך 32 ק"מ. לדברי סם הפארק נמצא בגובה של 700 מ'. הכניסה לפארק מטופחת ויש שם מין שער כניסה בנוי העובר לכל רוחב הכביש.
שער הכניסה לפארק
התחלנו ברכיבה על הכביש המתפתל בעקומת מתונות ושיפוע ידידותי, ולאט לאט מטפס על ההר. אחרי כשעה של רכיבה התחיל לרדת גשם. בהתחלה הגשם היה חלש אבל הוא הלך והתחזק ואפילו היה חזק מאוד. לא היה מקום להסתתר בו לכן המשכנו במעלה ההר. אחרי כחצי שעה פסק הגשם ונשארו רק הרבה עננים בשמיים.
שני הרוכבים החזקים ( שני האלי'ם) שאטו קדימה ונעלמו לנו. המשכנו 3 רוכבים וסם לדווש במעלה ההר. אחרי זמן מה פרשו שני רוכבים ועלו לרכב. נשארנו סם ואני. המאמץ נותן את אותותיו לכן הייתי עוצר כל 40 דקות למנוחה ולתמרים. השעה היתה כבר קרוב לשעת צהריים לכן החלטתי לסיים את הרכיבה עם תום 40 הדקות הבאות. עצרתי בפיתול של הכביש שבצידו היתה רחבה שחנו בה מכוניות של מטיילים. הרכב שלנו עצר גם הוא שם. החלפתי את בגדי הרכיבה בבגדים יבשים, עליתי לרכב ונסענו עוד כקילומטר לחניון גדול שהיו בו מסעדות וחנו בו הרבה מכוניות של מטיילים. שם גם חיכו לנו שני האל'ים. אילו ידעתי שיש רק עוד קילומטר עד לחניון הייתי ממשיך ברכיבה עד שם.
סה"כ המרחק משער הכניסה לפארק עד לחניון הגדול 22 ק"מ, והגובה 1000 מ'.
חזרנו כולנו לחניון הקטן כקילומטר במורד הכביש לארוחה קלה שהורכבה משרימפסים וצדפים על האש, תפוחי אדמה על גחלים, פירות ופיצוחים. מזג האויר היה מעונן ונעים כל הזמן. היה פיקניק נחמד לכל הדעות. עם סיום הפיקניק נסענו במורד הכביש עד לשער הכניסה לפארק ומשם לכיוון סיהאנוקויל (Shanukville). הגענו למלון הנמצא על שפת הים. זהו מלון בונגלוס בסיסי אבל נחמד. על המיטות המתינו לנו פילים קטנים מקושטים עם עלי פרחים. הפילים היו מגבות.
מגבות פילים
אחרי ההתארגנות לבשנו בגדי ים וירדנו כ – 50 מדרגות עד לים. המים היו נעימים מאוד ומראה השקיעה היה יפה. בערב יצאנו למסעדה על חוף הים באחת מהשכונות של העיר. המקום המה מתיירים ברובם סינים שבאו לחגוג את ראש השנה שלהם. הסתובבו בין השולחנות צעירים שמכרו זיקוקים היוצאים מתוך שרוול קרטון וגם זיקוקים גדולים יותר. היתה להם גם מין שקית גדולה מניר שבקרקעיתה היה חומר בערה. כשמדליקים את חומר הבערה השקית מתרוממת באויר לגובה רב וטסה עם הרוח. לדברי מוכרי השקיות הללו אפשר לבקש כל בקשה שרוצים והיא תתגשם כשהשקית עולה למעלה.
יום אחד עשר לטיול 20.02.2015.
הים הוא יום כייף. הפלגה בסירת טיולים לכיוון מערב, עצירה לשחייה קלה בדרך, והמשך לרחצה ומנוחה על חוף אי בשם קו רונג סנליאום (Koh Rong Sanleom ). ההפלגה נמשכה כשעתיים. בחלק מן הזמן הים טלטל את הסירה וחלק מן הנוסעים כולל את מדריכנו סם חשו ברע. במשך ההפלגה קיבלנו ארוחת צהריים שהוכנה במטבח על הסירה. האוכל היה טעים בהחלט.
הגענו לאי וירדנו לחוף בסירות מנוע קטנות.
ירידה לחוף בסירת מנוע קטנה.
בילינו על האי כשעה, מי בשחיה, מי במנוחה, מי בשתיית בירה או משקה קל.
סטלבט על האי
חזרנו לסירה בסירות המנוע והפלגנו חזרה. היה מאוד נחמד.
בערב יצאנו למסעדה שבעל הבית שלה הוא צרפתי. הוא מוסיקאי שמנגן בכל מיני כלי נגינה ומעסיק זמרת מקומית שמלווה את הסועדים בשירתה. האוכל היה טעים מאוד. הזמרת פחות.
יום שנים עשר לטיול 21.02.2015.
אחרי ארוחת בוקר במלון התחלנו לנסוע לכיוון פנום פן. הכביש סביר בהחלט, יתכן מכיוון שהוא כביש אגרה. לאורך הכביש יש כפרים שהבתים בהם שונים מהבתים בצפון המדינה. הבתים בדרום בנויים על הקרקע ללא כלונסאות. לדברי סם חלק ניכר מתושבי הדרום הם ויטנאמים וזאת צורת הבנייה המקובלת עליהם. ראינו לאורך הכביש משני צדדיו מטעים של עצי קוקוס. סם אמר כי המטעים שייכים לאחד מעשירי המדינה. המטעים נמשכו על פני קילומטרים רבים. הקוקוס ממטעים אלה משמש לתעשיית שמן.
הגענו לפנום פן בשעות אחרי הצהריים. נסענו למלון שם חיכה לנו מדריך מקומי. הלכנו איתו לביקור בשני אתרים: ארמון המלך ומתקן כליאה ועינויים מתקופת הח'מר רוז' S21.
מלך קמבודיה היום הוא נורודום סיהאמוני והוא דמות יצוגית בלבד. אין לו שום סמכויות במדינה. הארמון מצטיין באוצרות אמנות בודהיסטית, הרבה פריטים עשויים מזהב וכסף, יש שם מקדש שרצפתו מצופה באריחי כסף. הגנים מטופחים מאוד עם הרבה פרחים ושיחי נוי מעוצבים.
גני ארמון המלך.
מתקן הכליאה ממוקם במבנים שהיה בהם בית ספר והם הוסבו ע"י הח'מר רוז' לצורך זה.
מיטת ברזל עם מוט ברזל לקיבוע האסיר
זה למעשה מוזיאון לרצח העם שקרה בתקופה ההיא (1985 – 1989). באחד המבנים נבנו בכיתות חדרי כליאה קטנים שבכל אחד מהם יש שרשרת שאליה כבלו את האסיר. היו שם מתקני עינויים המתוארים בציורים של אחד הניצולים שהיה צייר. יש אלפי תמונות של אסירים שהורעבו ונרצחו שם.
יש בחצר מתקן לתליית הקורבנות עשוי מעץ. את הקורבנות תלו ברגליהם עם הראש כלפי מטה. מתחת לכל עמדת תלייה היה מיכל עם מים מעופשים אליהם היו מכניסים את ראש הקורבן.
"עמוד" התלייה
בחצר האתר נמצאים שני אזרחים ששרדו את התופת הזאת. הם מקבלים בשמחה את המבקרים ומוכנים גם להצטלם איתם.
בערב סיימנו את הטיול בארוחה במסעדת אוכל ח'מרי טיפוסי בליווי בקבוק ויסקי שסם הביא ותוך שעה התרוקן.
לסיכום אפשר לומר שהיה טיול היה חוויה מרשימה, מהנה ומעניין. כל הטיפול בנו ע"י אנשי הצוות היה מעולה, והם נענו לבקשותינו וסיפקו טיול מעולה.
למחרת 22.02.2015 השכם בבוקר הם הסיעו אותנו לשדה התעופה ונפרדנו מהם במלים חמות ובתודה גדולה.
מי שמעוניין בפרטי התקשרות עם ספק הטיול מוזמן לפנות אלי.
איתמר ברי"ל
טל' 052-3795960
שאלות ותגובות
נכתב ב - 25/11/2015 15:01:55
הוספת תגובה
להוספת הודעה הנך חייב להיות מחובר לאתר
|