23
53
אני אחרי שהות ארוכה בחול (9 חודשים) בהם לא עסקתי בשום פעילות ספורטיבית. לפני הנסיעה נהגתי לרכב 4 פעמים בשבוע: פעמיים רכיבות קצרות בקצב בינוני (קצת פחות מ 30 קילומטר בסביבות שעה), פעם נוספת חצי שעה חימום, שעה בקצב הכי מהיר שהצלחתי להחזיק, ועוד חצי שעה שחרור, והפעם הרביעית בסביבות 100 קילומטר הכללו בדרך כלל טיפוס נס הרים או צובא.
בזמן השהות בחול בגלל שלא עסקתי בשום פעילות הרגשתי שהתזונה משתנה (פחות פחמממות וחלבונים) והתחושה הסובייקטיבית היתה שאני 'משמין'. כשחזרתי לארץ גיליתי שהורדתי 5 קילו (במקום 82 אני שוקל 77) וההסבר היחידי שיש לי לזה הוא שזאת ירידה בנפח השריר.
היום לקחתי את האופניים לרכיבת "חזרה לכושר" כשהכוונה היתה רכיבה קלילה להזכיר לגוף מה הוא ידע לעשות. הרבע שעה הראשונות היו התרגלות מחודשת לגיאומטריה של האופניים (יש לי TCR2 שהם אופני כביש בגיאומטריה תחרותית), כמובן שהופיעו כאבים קלים בכל מיני מקומות מוזרים ושהיה קשה לי במיוחד להחזיק בדרופים לאורך זמן (רבע שעה בתחילת רכיבה החזקתי, רבע שעה בסוף רכיבה היתה סיוט מתמשך). עליות קלות שלקחתי בלי שום בעיה במהירות גבוהה במיוחד בשנה שעברה הפכו לקצת יותר משמעותיות אבל הדבר המוזר ביותר שבגללו אני גם שואל כאן את השאלה קשור לקאדנס ולדופק.
באופן מפתיע במיוחד הצלחתי לשמור על ממוצע קאדנס 92 (לעומת בסביבות 100 לפני שנה), ובאופן מוזר אפילו יותר ממוצע הדופק שלי למשך שעה עמד על 172 (שזה 90 אחוז) כשהמקסימום שהגעתי אליו היום היה 190! (שזה 99 אחוז). לא היתה לי שום כוונה להגיע לכאלו דפקים מרקיעי שחקים אבל הרגשתי טוב רוב הזמן בעוצמה הזאת. המקסימום שהצלחתי להגיע אליו בשנה שעברה היה למשל 194 והממוצע שלי ברכיבות של שעה עמד על בסביבות 180, אולי קצת פחות. בעוד חודשיים אני בן 36 כך שבחישוב גס אלו נתונים לא נתפסים.
מבחינת שרירים (רגליים, גב, ידיים) הדברים נראים לי הגיוניים, אבל מבחינת דופק לא. איך זה יכול להיות שהרגשתי נוח להחזיק כזה דופק גבוהה ואחרי האימון למעט תחושת תשישות קלה ומעט כאבי שרירים (רגליים) אני מרגיש נהדר, לדעתי הייתי אמור לקרוס.
האם זה בריא להחזיק דופק בתחומים שכאלו ועוד אחרי כזאת הפסקה ארוכה?
האם תציע שיטה שונה?