טוב אחרי שחזרנו מאילת, קצת סיכומים.
בסה"כ 8 ימים רצופים של רכיבה עם 870 ק"מ ו כ-8000 מ' טיפוסים שהחלו בחרמון עם רוחות וקור של 9 מעלות והסתיימו באיילת עם 35 מעלות ורוחות מייבשות, מירוק, פורח ומים זורמים מכל עבר למדבר צחיח וצבעוני.
בהרבה מן הרכיבות אני חושב לעצמי איזה גן עדן לאופניים קיבלנו במדינה כל כך קטנה, כמה סוגי נופים, ומזג האויר רק מוסיף למתנה הגדולה ובכלל עם הפיתוח המואץ של שבילי האופניים בתקופה האחרונה יש לנו מתכון מנצח, אבל שלא נתבלבל יש עוד הרבה מה לעשות בנושא.
היו לי הרבה הגיגים לפני המסע באשר לאופיו, אני אוהב מסעות טיוליים עם ערכת הקפה, עצירות במקומות היפים והמזמינים, אבל לכך דרוש זמן ארוך שלשלומית לא יתאפשר, אתם יודעים יש כאלה שמוגבלים בענייני עבודה, ולכן לא נתן היה לתכנן טיול של פנסיונרים.
תכנון המסלול ומגבלת הזמן הובילו בסופו של דבר לשמונה ימים אינטנסיביים של רכיבה שכמו שברור מהנתונים, עם ממוצע של 110 ק"מ ביום. השתדלתי לתפור מסלול שיעבור במקומות אטרקטיביים, ישתלב ויצטלב עם שביל ישראל ויאפשר לנוע בשטח ללא עליה לכבישים, פרט למקומות מחייבי המציאות, דבר נוסף, שיהיה מאוזן כמה שאפשר מבחינת העומס בן הימים וזאת עם המגבלות שהיו במיוחד בדרום וכמובן שיתאים גם לשלומית.
במסגרת הפרמטרים לתכנון שמתי גם את נושא האלטרנטיבות, במידה ונתקל בבעיות כל שהן תהיה אלטרנטיבה, עשיתי את זה למקומות שהיה בהם פוטנציאל כזה.
אני חייב להתוודות שלאורך הדרך ככל שהעמיקו המפגשים עם השביליסטים חשבתי לעצמי שאין כמו לעשות את המסע על תקן טורינג בשטח, הרי אני בפנסייה ומה מפריע לי לעצור פה ושם לקפה ולא לקבוע לאן להגיע.
טוב חברים, האתגר הבא הוא לצאת עם קבוצות למסעות פעם ארוך ופעם בדומה לזה שעשינו בסתיו הקרוב, מי מגיע?
"אין דבר העומד בפני החלום"