שלום לכולם, אני בדרך כלל בחור שאוהב להסתכן אבל לאחרונה נתקלתי בדרופ אחד, לא הייתי מגדיר כמטורף, שאני לא מסוגל לבצע, תמיד יש לי איזה תירוץ למה לא לעשות אותו , זה סינגל שעשיתי כבר לפחות 6 פעמים, עשיתי את כל הדרופים, קפיצות הכל. הקטע שזה רודף אותי גם מחוץ למסלול, לא יודע אם אתם מכירים את ההרגשה הזו, כמו הרגשה של פספוס/חוסר מיצוי. דברים כאלה בכנות יכולים לשגע אותי ולהשאיר אותי ער בלילה במחשבות על איך הדרופ נראה ואיך ומתי ומה יכולות להיות ההשלכות של טעות אחת קטנה, מה שהכי הלחיץ אותי בדרופ הזה שהוא בנוי בצורה קצת כמו מדרגות, אפשר לקפוץ או להתגלגל אותו למטה, במידה וקופצים הקרקע אחריו מסולעת בשיפוע משמע שאם הגלגל האחורי באוויר או בנחיתה פוגע באחד הסלעים זה עלול לזרוק אותי מהאופניים באגרסיביות יחסית. הפאנצ בסיפור הזה הוא שאני יודע שאני יכול לעשות את זה,אבל בכל זאת משהו עוצר אותי וכל פעם אני דוחה את הדרופ הזה. השאלה שלי היא כזו, מה דעתכם? כדאי לי ללכת על זה? ואשמח לטיפים במידה ויש.

השאלה איך מנתבים את ההתמכרות לסיכונים לאותו אדרנלין ללא הסיכון, כי חבל להפצע ...

אני מציע לך להתמקד בשורה התחתונה, כמה עליות רכבת מה המהירות הממוצעת איזה מרחקים אתה רוכב.
ופחות להסתכל על סלע אחד , זה לא ראיון עבודה פרפקציו......
 

אני רק יכול להוסיף שבהרבה מקרים נחתתי על מדרגות וסלעים וזה לא גרם לי ליפול מהאופניים. הכי גרוע שקרה לי זה שהחישוק האחורי שלי נהרס (וזה מתחבר לשרשור אחר על לחץ אויר...).
כיוון שניתן לרדת את הדרופ במקום לקפוץ אותו, אני מציע שבהתחלה תרד אותו במהירות כלומר תאט כמה שפחות לפני שאתה יורד את הדרופ. בכל פעם תגביר את המהירות עד שתגיע למצב שהאופניים ממש באויר כשאתה יורד את הדרופ. אולי זה ירגיע קצת את הפחד.

רחי +1 !!! יוסי, סליחה, לא רוצה לצנן את התלהבותך מאתגרים ומפרפקציוניזם מבורכים, אבל בחיאת, קצת פורפורציה לא תזיק. לא ישן בלילה בגלל הדרופ? שמור על עצמך.

טוב עדכון קצר, החלפתי סטם מ70ממ ל30 , הרכבתי גריפים חדשים ורכבתי המון סינגלים לא מוכרים הכפר החורש ביניהם היה דרופ נסתר בגובה מטר 70 פלוס בירידה תלולה יחסית שלא יכלתח לעצור בזמן והתחייבתי אליו, אחרכך הגעתי למקטע האחרון של הפרה המשוגעת דרופ חמוד ליד עץ אלון ובהמשך הדרופ שהפחיד אותי. הגעתי אליו וירדתי אותו רגע ברגל, ניגשתי לקצה שלו אחרכך עם האופניים וחישבתי את המהירות , לקחתי מרחק ממנו צברתי מעט תאוצה כלפיו ופשוט התמקדתי במה בא אחריו, פעם ראשונה עברה חלק אבל הרגשתי שלא צברתי מספיק מהירות וגובה , אז פעם שנייה צברתי מהירות יפה ונתתי לקפיצה מעט בוסט, היה מגניב עד שהנחיתה שבה המושב פגע לי מעט באיברים המוצנעים עישנתי סיגריה וכמה צעקות של אושר מהאדרנלין שקיבלתי והמשכתי את הרכיבה. חבר'ה הסינגל פצצה עכשיו הדוק בצורה יפהפיה מומלץ מאוד.

האמת שזה היה מסוג הדברים שנראים מפחידים אבל מאוד פשוטים לביצוע, אחרי שקפצתי אותו הבנתי שסתם פחדתי וזו לא קפיצה שמעבר ליכולות שלי, הרגשתי מאוד בטוח באוויר ובנחיתה ובקצה הדרופ. ככה זה אצלי אחי, אני יודע שאני יכול אבל מחכה להזדמנות , וברגע שאני מסיים עם זה אני מבין שסתם חששתי. לגבי הדרופ העיוור, גם היה קליל, הוא היה חד וחלק בניגוד לשני, זה נטו הפרשי גובה שקל להתגבר עליהם ולמזלי הבולמי זעזועים היו על מצב די קשיח ובצמיגים היה לחץ אוויר גבוה יחסית, לפעמים צריך לדחוף את עצמך לעשות דברים שנראים מאיימים, כי הם לא באמת כאלה, הרבה מהפחדים זה בגלל שלפני שהבאתי תאופניים הנוכחיים רכבתי על זק עם מהלך קדמי 100ממ קשיח , וכל קפיצה עם נחיתה על מעט סלעים הרגישה כמו נפילה מבניין , שיכוך מלא זה עולם אחר שצריך להתרחק אליו וזה מסיר מעט מהמגבלות ברכיבה לפעמים צריך להמשיך ולהחייב למסלול כי זה מה שמשאיר אותך בגבול הבטוח. אני רוכב עם פול פייס fox rampage comp, מגני ברכיים fox launch pro , וכפפות עם מיגון, נוסף לזה תיק שנפלתי איתו על הגב ובלם המון מכות, מכנס ארוך וחולצה ארוכה. ממוגן טוב , רוכב על אופניים מתאימות שעוברות בדיקה מקיפה לפני על רכיבה = ביטחון יחסי.

יוסי רק משהו על הפול פייס -
זה נראה כאילו אתה יותר מוגן, אבל כשעפים על הפרצוף הראש מקבל הטיה לאחור ונפגעות [או לא] חוליות הצוואר.
מה זה אומר?
שאם הפול פייס מקדימה דוחף את הראש עוד יותר לאחור, יש סיכוי טוב לצאת משותק בידיים [אך עם פרצוף שלם].
מנסיון, הרגשת השיתוק בשתי הידיים לכמה שניות זו לא הרגשה נעימה כל כך וזה כי הייתי עם קסדה רגילה. לא רוצה לחשוב מה היה קורה עם פול פייס...

אני חושב שאמרתי מספיק, תרצה תקשיב , לא אז לא :)
והכוונה לא שתחליף קסדה.

ואני לתומי חשבתי שהברון מינכהאוזן נאסף לאבותיו כבר לפני שנים