אני רוכב על מרידה one twenty 7500 .
כשאני רוכב בירידות עם סיבובים וקצת מסולעים אני תמיד נשאר​ הרבה מאחור מהאחרים. אני מרגיש מאוד כבד בסיבובים ופוחד להחליק .
השאלה היא אם זה אני או האופניים למרות שהרוכבים האחרים עם אופניים גם בסביבות המחיר של האופניים שלי.
אני רוכב כבר לא מעט שנים ורוצה להשתפר רק בקטע הזה האם אפשר איכשהו לשפר את המצב ?

To make a long story short
לך קח לך הדרכה טובה ממדריך מקצועי!
האופניים בטלות בשישים.

חלק ממיומנות של רוכב זה לומר לעצמו שהאחרים ירכבו בקצב שלהם ואני,אני יודע מה אני מסוגל.
המיומנות תבוא עם הדרכה ועם צבירת זמן וניסיון.
אל תתפתה לרכב בקצב גבוה יותר ממה שאתה שולט/מסוגל ,זה לא יביא לשיפור ,רק להתרסקות ולנסיגה.
 

אני מחזק את מה שאמרו פה. קודם כל, עמידת מוצא.
אם אתה לא רוכב במקומות טכניים ממש, עמידה נכונה (משקל על הרגליים, עקבים נעוצים, גמישות בתנועה, מבט קדימה, לתת לאופניים לזוז תחתיך) פותרת לך את הרב הקשיים. קודם כל ולפני הכל, כי זה מסיר את החשש של התהפכות קדימה, ונותן ביטחון בשימוש בבלם הקדמי, שעושה את רב ההאטה.
וזה מביא לדבר השני שנותן ביטחון: שליטה במהירות.
ברגע שאתה יודע להיות יציב ואיטי, הכל עביר בלי פחד (לפחות בסינגלים ברמת קושי בינוני של קק"ל).
כשמפחדים הגוף קופא, ואז הולך שיווי המשקל, עושים טעויות, ונופלים.

חפש ביוטיוב, תמצא כמה מדריכים.

מיומנות שלישית שעוזרת, כשמהכשול נראה מפחיד יותר, זו ירידת מדרגה "בזרימה". יש כמה מדריכים ביוטיוב שיצוצו עם מילות החיפוש האלו. זה יעזור לך לעבור את "הדרופים" המפחידים יותר.

דבר רביעי, לפני קטע טכני, להוריד כסא. אתה הרבה פחות מפחד בלי חשש שהאוכף ייתקע לך בביצים. כמובן שדרופר מקל.

לבסוף, סיבובים. גם לזה יש מדריכים שווים ביוטיוב. שני טיפים של אלופים, בכל זאת: מבט לכיוון אליו אתה רוצה להגיע, ולסובב את המותניים לכיוון גם. זה מדהים כמה האופניים מסתובבים יותר כשאתה מפנה את האגן לכיוון הרצוי.

זהו.
עם המיומנויות האלו לא תהיה טייס סינגלים, אבל תוכל לרדת כל דבר בסינגל שאיננו ממש טכני. אולי לא הכי אלגנטי, אולי לא הכי מהר, אבל להסתדר.

וכמובן שאין תחליף להדרכה מקצועית ותרגול. זה הבסיס של כל דבר שרוצים לעשות ממש טוב או שלא מצליחים לעשות טוב מספיק.

 

ברור.

כבני אדם, מבטנו נמשך לעצם שמאיים עלינו, כדי להיות מסוגלים לפעול מולו, אבל אנחנו לא תוכננו לנוע מהר, ואנחנו לא מספיקים להתארגן על אופניים לפני מכשול אם אנחנו מסתכלים קרוב. 
בגלל זה שהולכים עם כוס מלאה וחוששים לשפוך, עדיף להסתכל קדימה. כך נוכל לנוע ישר בלי זעזועים ובלי לשפוך את המשקה, טוב יותר מאשר אם ננעוץ עיניים בכוס וננסה לאזן את הנוזל בתנועות קצרות בהסתמכות על הראיה

כשמסתכלים רחוק, למוח יש יותר זמן להגיב ולנו יותר זמן להכין את הגוף והאופניים, והמעבר שלנו יהיה טוב יותר, ורגוע. כשאנחנו קרובים/מגיעים למכשול, הגוף צריך להיות כבר מוכן ולא צריך לראות את המכשול כדי לעבור אותו טוב (כמו שאפשר לאזן כוס מים יותר טוב כשלא מסתכלים עליה). בזמן מעבר המכשול צריך להסתמך לא על מראה העיניים המיידי, שהעיבוד שלו איטי וגורם לנו להגיב מאוחר, אלא על הזיכרון, תחושת האופניים מהפדלים, כידון וכו'. לזהות נכון מה קורה ולסמוך על התחושה.
וכמובן שצריך להשתמש בטכניקה נכונה, ואת זה צריך ללמוד ולתרגל.
כמו כל דבר, נהיגה, אומנות לחימה, טניס, שחייה... לומדים. מתרגלים. מטמיעים.
שומדבר מזה לא בא טבעי (גם אם יש כאלו שזה בא להם יותר בקלות).
 

המשכתי להתקדם עם סיבוב המותניים לכוון הסיבוב והורדת האופניים לכוון הסיבוב ,לא יאמן איך הסיבוב השתפר .