יום שלישי שמונה בערב, אני נמצא ברכיבה הקבועה שלי של ימי שלישי בפרדסים של ניר צבי, כבר עברתי 18 ק"מ
ונשארו עוד 30, אני מגיע לירידה שבה אני מפתח 30 - 35 קמ"ש על שביל כורכר.

לפתע יוצא מבין השיחים נחש צפע מבריק באורך שעוד לא ראיתי בעבר נראה כמו למעלה משני מטר ודי שמנמן וחוצה את שביל הרכיבה שלי.

המרחק ביני לבינו לא יותר מעשרה מטר, אין לי הרבה זמן לחשוב, בשניה אחת החלטתי שאני עולה עליו, אין לי ברירה אחרת
אני לא אספיק לעצור ואין לי לאן לברוח.

אני עולה עליו במהירות גבוהה כשלפתע אני מרגיש את הכובד שלו ואת הגוף הקר שלו על הגב שלי, הוא כנראה נתפס על הגלגל
האחורי וניתך בחוזקה על הגב שלי, הייתי בלי תיק גב, רק חולצה.

ברגע שכזה אין מחשבה יש רק אינסטינקט, מיד זרקתי את עצמי על השביל כשאני במהירות גבוהה, התוצאה הסופית היא שלא
ננשכתי ע"י הנחש, אבל שביל הכורכר היה הרבה פחות סלחני, הפיקה של הברך הייתה חשופה תשעה תפרים סגרו את הפתח שנפער
בברך לא לפני שהוציאו משם מלא שאריות כורכר. יש גם שפשוף רציני במרפק אבל הוא לא מרגש כמו הברך.

מסקנות:

1. להזהר מנחשים שחוצים בדרך.
2. מגינים - אם היו לי מגיני ברכיים ומרפקים הייתי קם וממשיך לרכוב.
3. לא לרכוב לבד.
4. תמיד שיהיו חברים טובים שיכולים לחלץ אותך.

תרכבו בזהירות. :)
 

רחי,
יצאת הכי בזול שאפשר מסטואציה כזאת.
ברם את המסקנה הכי חשובה שכחת:
לא לרכב מהר בירידות בשטח.
לפחות 4 מתוך 5 תאונות בשטח קורות בגלל מהירות גבוהה מידי בירידה. זהו גורם התאונות מספר אחד בשטח, לפני כל גורם אחר.
התאונה המשמעותית היחידה, שהיתה לי מעולם ב-27 שנה, היתה בירידה בכרמילה (הסתיימה ב-5 ימי אשפוז בהדסה עין כרם, וחצי שנה נטילת אופיום סינטטי בגלל כאבים).

רחי, רפואה שלמה
מדורון
נ.ב הבעיה לא הנחש, אלא מהירות הרכיבה בירידה.
 

ראשית, החלמה מהירה
מתוך סקרנות (באמת) אך הסיפור נסגר מבחינת הנחש? 

החלמה מהירה, רחי.
אתה בטוח שזה צפע?
כי הם
א. לא מבריקים
ב. מגיעים במקסימום לאורך 1.35 מטר.

הבעיה:
עודף אדרנלין מוביל להסתכנות גדולה, ולא מבוקרת. זה הסיפור של כמעט כל התאונות בשטח. כל רוכב יש את המגבלות שלו. וכל רוכב מכיר בהחלט את המגבלות הללו. כאשר אנחנו מציפים את גופינו באדרנלין, המגבלות הללו נעלמות, והרוכב לוקח סיכונים, שהוא לא יכול לעמוד בהם. אחד יכול לרכב במהירות מקסימלית של 15 קמ"ש בירידה מסויימת, ואחר 30 קמ"ש.

וכעת נזכרתי במשהו:
רחי, אם זכרוני אינו בוגד בי, אז גם בחורף האחרון כבר היה לך סיפור מהסרטים. נסחפת בזרם של נחל שורק. יצאת בשן ועיין, וניצלת בעור שיניך.... איך אומר הרב הצדיק מאיר אריאל: "מי שנדפק פעם אחת - כבר לא יכול להגמל מזה...". הכל בהומור.... תרגיע ותצרוך פחות אדרנלין. אפשר להנות מאוד גם ללא אותו סם מתעתע.

ושוב, להוריד מהירות בירידות. הכי חשוב. יש 1001 ואחד בעיות לא צפויות, שאינן יכולות להיפתר בזמן מהירות מופרזת. לא רק נחשים. בורות לא צפויים, אבנים גדולות, גזע עץ, שחוסם השביל ועוד ועוד. כולם מכירים אותם. ואם ביום מסוגלים לרכב ירידה כל שהיא במהירות מסויימת, בלילה המהירות יורדת משמעותית. אם ביום ניתן לראות בעיות ממרחק של נניח 25 מטר, בלילה זה מצטמצם כבר לפחות מחצי מרחק, ואז הרבה פעמים מהירות התגובה שלנו כבר לא מספקת.

ושוב להפסיק לצרוך אדרנלין בכמויות. זה לא תורם להנאה יותר גדולה ברכיבה.

אני לא שותה אלכוהול אני לא מעשן אני לא יוצא עם פרגיות וכמעט לא צופה בטלוויזיה .... מה נשאר לי ? ...... למצות את כישורי הרכיבה שלי . והאדרנלין יתקבל בברכה ..... מזלי אני לא אוהב לרכב בכביש ולא אורבני שם יותר מסוכן מבחינה סטטיסטית

תרגיש טוב רחי והחלמה מהירה

הלל על פי הקישור שצרפת אז נראה שבאמת זה היה זעמן מטבעות.

ראיתי אותו ממש ממרחק נגיעה הצורה שלו והאורך שלו חרוטים לי עמוק בזכרון.

אני בהחלט מסכים שהמהירות היא מהשטן, אבל באו נסתכל על הפרופורציות,
מהירות של 30-35 קמ"ש היא לא גבוהה, הירידה הייתה מתונה ובתוספת דיווש
מגיעים בקלות לשלושים קמ"ש.

בירידה של הדיפנבייקר או של הציר הדרומי מפתחים 50 - 55 קמ"ש שם זה באמת
עלול להיות מאוד מסוכן מצד אחד אבל מצד שני אלו הם החומרים שהופכים רכיבה לכייפית.

נכון שבדיעבד אחרי פציעה אתה מתחרט על הרבה דברים שלא נזהרת בהם, אבל אחרי ששוכחים
ועובר זמן חוזרים על אותם הדברים שהביאו אותך מלכתיחילה לפציעה, זו כנראה שריטה עמוקה.

קודם כל  - החלמה מהירה כמובן.

עוד נקודה לגבי הנחשים - כשרוכבים, לרוב אנו דרוכים וערניים. לעיתים הסכנה היא דווקא במנוחה. יורדים מהאופניים, יושבים על הקרקע, מתרווחים והעירנות יורדת. כדאי מאד לשים לב דווקא בזמן הזה. מניסיון . . .

ובכן, לקח לי חודש וחצי להחלים מהפציעה, רק היום חזרתי לרכוב וכמובן
שחזרתי על אותו המסלול, קיוויתי לפגוש שוב נחש בדרך על מנת לעשות חוויה מתקנת
לשנינו, אבל לצערי השבילים היו רקים מחיות היום.

לפחות התנחמתי עם שפיץ שבור בגלגל האחורי.
 

שמח שחזרת לרכיבות, חיפזון מהשטן😉