תודה  אבל לא תודה.
אפיקורס גמור, אבל חבר מרצון בקהילה המכונה העם היהודי בארץ ישראל.
מתוך כבוד רב לזקני ולאבות אבותי, ואימהות אימהותי, שהתעקשו לשמור על תרבותם ושייכותם, על יום כיפור ועל שמע ישראל אבל בעיקר על צלם אנוש גם בתהומות גאיות ההריגה, יום הכיפורים עבורי איננו אופציה לטיולים.  
פחות בגלל ציווי  "כזה ראה וקדש" דתי, יותר בגלל כבוד ונקודת ההתייחסות לשייכות הפרטית שלי לאותם אנשים שסך כולם ביחד הם הם מקור הזהות שלי והם המשפחה שלי.  בגללם אני כאן בגללם אני מה שאני: יהודי ישראלי. 
בדיוק בגלל זה התגייסתי ושרתתי ביחידה שדה מובחרת בצה"ל, בגלל זה קורס הקצינים, בגלל זה שירות המילואים, בגלל זה אני עדן כאן, בכלל זה אני מחנך את בנותי כאן ולא בבוסטון, בגלל זה אני מנסה להעביר לתלמידים למטיילים ולתיירים מה יותר ידע ואהבה לארץ ישראל על גלגוליה, על תרבותה וקורותיה על תולדות תושביה ובניה, בני העם שלי, העם היהודי, שלצידו עמים שכנים, כובשים נכבשים ומשפיעים. 
שנה טובה וחתימה טובה.
רוני 

למה זאת בעיה?
אינני חושב שיום ט' באב הוא יום מיוחד או חשוב יותר מיום הכיפורים, אכן האחרון הוא שבת שבתון מדאורייתא (כלומר חג שמצוותו בתורה) והאחר זכרון למעשה האסון שבא על הדת בגלל העם, ולא זו הסיבה בגינה אני מציין את יום הכיפורים כיום שקט למחשבה ולהרהור.  
אני כן מצין את היום, בגלל שסבא שלי וסבתא שלי ז"ל הי"ד גם בתהומות נשיה של גיהנום על אדמות, ידעו לומר שמע ישראל וכשחרב עליהם עולמם שניהם צמו באותו היום הנורא כשממילא לא היה מה לאכול, ועדיין שמרו על צלמם כבני אדם, כיהודים. 
כך אני נוהג. לכל אחד דרך לחשבון נפש פרטי משלו, ואם אתה עושה את זה ברכיבה על אופניים דווקא ביום כיפור או בשבת או ממש יום יום, כל ערב ערב לפני שאתה הולך לישון או כשאתה לבד עם המראה בגילוח בבוקר - זה ממש לא ענייני.  

מכל מלמדי השכלתי .

ב "גבולות ישראל" , עבר-הווה-עתיד, היבטים גיאוגרפים-מדיניים
מאת, פורפ' משה ברוור   
כותב המחבר :  "....למעשה, גבול בין האימפריה הטורקית לבין האימפריה הבריטית, גבול זה כפו הבריטים על הטורקים. לאחר סיכסוך שנשמך מספר שנים לגבי השלטון הממשי על צפונו ומזרחו של חצי האי סיני........."

קטונתי בענין העוסמאנים אך אצטרך לקרוא את הביבליוגרפיה שהמלצת

לשים לב שגם שלאותו בני מוריס, "המתעד הגדול של חטאי הציונות"  יש "אג'נדה מקצועית" בתחום המחקר ההיסטורי שלו, שאפשר לפרשה, פוליטית, כהפוכה מזו של "בני דור שנות ה - 40", והיא מה שמכונה "נאו ציונית". 
לטעמי יותר מדי פעמים נמצא אצלו טיפוח יתר של נרטיב ה'נכבה הפלסטינית', אם כי הוא די"חזר בתשובה" ובמאמר שנתן בינואר 2004 ל"הארץ" הוא טען שאיננו 'פוסט ציוני' כלל אלא שהוא לא הובן - או לא נקרא בעיון ומכל מקום הוא טוען ל"אובייקטיביות מוסרית". הכיצד?
מוריס טוען כי למרות שהוא איוור מסמכים ותעוד על אודות מעשי זוועה, גירוש, רצח ואונס ואפילו פה ושם איזה טבח קטן שביצעו הציונים בערביי א"י, הרי שבראיה "קוסמית" אי הצדק שנגרם לעם היהודי מזעזע יותר מאשר מה שקרה ב-1948 לחלק קטן מהאומה הערבית שישב אז בפלשתין. 
גישה מעניינת לא?
בקיצור היסטוריה ובעיקר כתיבה היסטוריוגרפית מחייבת קריאה ביקורתית. 
גמר חתימה טובה.

מדרשת שדה-בוקר, יחד עם העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל
מקיימים כנסים שנתיים על תקופת המלחמה, מהלכיה, נסיבותיה והשלכותיה בשיתוף מרכז ג'ו אלון, אוניברסיטת בן-גוריון, מכללה אקדמית 'ספיר' וגורמים נוספים. הכנסים משלבים הרצאות, תצוגות וסיורים, וכן השתתפות בטקסי הזיכרון השנתיים לחללי המלחמה.

הכנס יעסוק השנה בשורשי העימות הבריטי- תורכי במזרח התיכון, בהתפתחויות הפוליטיות, במהלכים הדיפלומטים והצבאיים ובאירועים בשטח, שקדמו למלחמה, ויתקיים בסימן 100 שנה להתוויית הגבול בין מצרים (בשליטה בריטית) לארץ-ישראל (בשליטה תורכית), הוא 'הגבול המערבי'.

הכנס יתקיים בימים ג'-ד' 31 באוקטובר ו-1 בנובמבר 2006 בבאר-שבע, במדרשת שדה-בוקר ובניצנה, ויכלול הרצאות, מושב ערב חגיגי וסיור לאורך קטע הגבול המערבי.

• רקע גיאו-פוליטי במאזן הכוחות במזרח התיכון
• חוקרי סיני והנגב ותרומתם למודיעין הצבאי ערב המלחמה
• תוכניות להתיישבות קבע משני צידי הקו
• הבדווים כגורם בהתוויית הגבול
• סימון הגבול ב-1906: היבטים מדיניים, צבאיים, קרטוגרפיים, ולוגיסטיים
• סימון הגבול בעקבות הסכם השלום עם מצרים ב 1979: היבטים מדיניים, צבאיים, קרטוגרפיים ולוגיסטיים
• פרשת טאבה הראשונה והשנייה
• הגבול המערבי היום

מרכז הכנס: עזרא פימנטל, מרכז בין-תחומי 'נגב' מדרשת שדה-בוקר 84990
08-6532820 / 050-2050546 pimentel@boker.org.il
פרטים נוספים באתר מדרשת שדה בוקר: http://ww1.boker.org.il 


נחזור רגע לבני מוריס - תעוד שיטתי בהיסטוריה נועד למטרה מסויימת. ההיסטוריון בוחר במודע להתייחס למספר מסויים של מסמכים, ואחרים הוא משמיט בעריכה או לא מוסיפם כלל כי הם לא תואמים את הנרטיב שהוא בונה.
מסכים אתך לגבי התקופה, לא מסכים עובדתית לנושא היד המכוונת או העין העצומה. נעשו דברים בפקודה של מפקדים בשטח, הפיקודים ידעו על חלק רב מהדברים- אם זאת היה בהחלט מומנט של ניצול הצלחה, או נקמה לאחר קרבות מרים.
אין ברצוני להכנס לעמדה פוליטית, אני נותן זוית מבט מאד מסויימת כסטודנט של מוריס, וכחוקר- המסמכים הם ברובם חד משמעיים. ההיסטוריה היותר מעניינת, לטעמי, היא זו של אלה שלא כתבו עליהם, שקולםלא נשמע ושהמסמכים הקשורים אליהם לא הוצגו.

מה זה נהניתי, יש כאן דיון תרבותי ומעמיק בהיסטוריה גיאוגרפיה ומדינאות שנוגע גם באמונה וגם בשלומיאליות של הנושאים והנותנים , מטעם מדינת ישראל , באיזור הדרום. ממליץ להכניס קישור מהעמוד הראשי ישירות לכאן שציבור רחב ככל האפשר יהנה גם הוא. מומלץ מאד להכנס למסמך המאלף של בווין  וללמוד ממנו כיצד צריך להכין וללמוד חומר לפני קבלת החלטות.