קישורים לאתרים רלוונטים

http://elirozner.tripod.com/israel_tour/jlm5.htm

http://www.02net.co.il/Site/templates/inPage.asp?catID=5&subID=38&docID=25915

http://www.sustainable-jerusalem.org/jerusalemh/actual/tours/spnijerupay.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3285270,00.html

אם כבר ירושלים ועיר דוד, עוד מראה מקום,
האזור שבצפון לאותה גבעה קטנה ומעוגלת שנקראת כיום "עיר דוד" נקרא בשני שמות:
העופל  והמילוא
עיר דוד היא גבעה קטנה, נמוכה ומעוגלת - שנמצאת בנחיתות טופוגרפית לעומת כל מה שסביבה. ככתוב: ירושלים: הרים סביב לה. 
ממזרח, עמק יהושפט, ממערב, הגיא (מאוחר יותר נקרא טירופאון - גיא עושי הגבינות ביוונית....) מדרום גיא בן הינום ותחילתו של נחל קדרון. הרים סביב לה אמנם, גבוהים ממנה, שולטים עליה לגמרי, אבל היא עצמה, מבודדת טופוגרפית ולכן קלה יחסית להגנה. מים יש לה, על זה כבר דיברנו (הגיחון, נקבת חזקיה, מעיין ובריכת השילוח, פיר וורן וכו') הקדרון ממזרח והגיא ממערב שהיו בעבר עמוקים יותר, בעיקר הגיא,  משמשים גבול טבעי, כחלקלקה של מבצר צלבני, בין סילוואן והר הזיתים לבין עיר דוד ממזרח ובינה לבין הר ציון, העיר העליונה או הגבעה המערבית ממערב.
מצפון: הר המוריה שגבוה מעיר דוד מופרד ממנה באמצעות גיא עמוק למדי, שכיום פחות או יותר עובר בו תוואי הכביש מהר הזיתים לשער האשפות ושער ציון. עמק זה הושטח במהלך השנים בחומר מילוי ומכאן שמו: מילוא.
ככה או אחרת כדי ללכת מעיר דוד שבדרום, ולהעפיל לאזור הר המוריה, בית המקדש, אותו מקום המוכר לנו כיום כ"הכותל הדרומי" ו"שערי חולדה" שמצפון יש לעלות דרך אזור הנקרא גם "העופל" כלומר, האזור שאליו מעפילים.

ולאוהבי ירושלים הנה שירו של יהודה עמיחי 'ירושלים עירומה'.....שהוא גם פתיח לספר הנהדר: ירושלים וכל נתיבותיה, מדריך סיורים בעריכת אייל מרון, ובהוצאת יד בן צבי.

"מי פעם, ראה את ירושלים עירומה?
אפילו ארכיאולוגים לא ראו
כי מעולם לא התפשטה עד הסוף
תמיד לבשה בתים חדשים
על הבלויים הנקרעים והנשברים".

ירושלים משתנה, פושטת ולובשת צורה ומאתגרת את החוקרים לפשפש בין שכבותיה ובין חורבות. בדבר אחד עמיחי טעה: אין לאיש עניין לראות את ירושלים עירומה אבל יש לנו עניין גדול לראותה בשכבותיה בצורה מלאה בלי שיתערבב בלילן האחת באחרת וזו בזו. כמה היינו רוצים לראות את קלייר אפשטיין מביטה בבניית החומה והשער בימי הכנענים והיבוסים, כמה היינו רוצים לראות את אחיאל מסתחבק בביתו, בשטח G עם יגאל שילה ואת גמריהו בן שפן עמל על כתביו וטביעות החותם בבית הבולות, כמה היינו רוצים לראות את צ'ארלס וורן, רייך ושוקרון מצטרפים לחוצביו של חזקיהו המכים איש לקראת רעהו גרזן על גרזן, אלא שירושלים, כשירו של עמיחי ביישנית היא ואינה מתערטלת בפנינו לעולם. ואם היא מואילה ומגלה לנו טפח אחד של ארכיאולוגיה והיסטוריה מיד היא מכסה שניים אחרים במחלצות של פוליטיקה ודת.