מרשים ביותר. מעורר קנאה במובן החיובי של המילה.

הוספתי עוד גלריה ( סליחה ירון  ).
אני מתבונן בתמונות, והן יפות, אבל רחוקות מלהעביר את עוצמת החוויה.
הנוף מהר מונטאר המזוהה עם עזאזל פשוט מדהים. בפנורמה המצורפת רואים את בקעת הירדן בצפון, ים המלח במזרח, מדבר יהודה בדרום ובמערב פרוסה ירושלים על כל שכונותיה.

וואלה עזרא, כאן אוהבים אותך וחושבים שאתה ילד מספיק גדול כדי
לקחת את ההחלטות בעצמך.  

הסוגיה האם לטייל או לא באזורים בעייתים מבחינה בטחונית אינה קלה; מצד אחד אנחנו רוצים לחיות מה יותר נורמלי, ומצד שני המצב הבטחוני לא תמיד מאפשר. לתמצת את הדילמה הזאת באמירה שאתה כבר ילד גדול ובוגר כדי לקבל את ההחלטות שלך בעצמך - זה אולי ליברלי ומרשים בעיני אחדים, אבל זה גם לא ממש עמוק ויתכן אף שלא ממש מוסרי בעיני אחרים.

אסביר:

תורת המוסר ואפילו הרציונאליות דורשת שנבדוק לא רק את התקינות אלא בעיקר את אי התקינות לאמור: מה היה קורה אם הטיול לא היה מסתיים בטוב?  

אז הנה כמה אופציות, דילמות קטנות למחשבה: 

*כמה מחבלים תצטרך ממשלת ישראל לשחרר עבור מידע או שחרור המטיילים שחטופים? 
*כמה משאבים יושקעו בחיפושים, מבצעים צבאיים, דיפלומטיה ופעולות עונשין? 
*כמה דם נוסף, מעבר לזה של הבוגרים האחראיים, היה עלול להישפך בהמשך לתקלה בטיול וכו'?
*מי מבין אבירי האחריות האישית והבגרות לקבל החלטות יטול על עצמו להיות המבשר לאימו/תיהם של החייל/ים שיהרג/ו או יפצע/ו בנסיון החילוץ של המטייל/ים הבוגר/ים והאחראי/ים? (דיברנו כבר על מוסר?)

כלומר, מניתוח קר מתברר די מהר שדברים שהחלו בתחום האחריות הפרטי הבוגר עלולים לגלוש במהירות לתחום הכלל ויש צורך תמיד לנסות לחשב מראש מהו מחיר הטעות והתקלה. 

זוהי כמובן דילמה ראויה שאין לה פתרון בית ספר אחד רצוי או מוכתב; חשוב רק כן לשים לב שלכל החלטה מסוג זה עלולות להיות משמעויות מרחיקות לכת שחורגות הרבה מעבר לתחום שיקול הדעת הפרטי והבוגר. 

סעו בזהירות.