שאלנו את צביקה לאן – אמר אלון שוקף, לא מצמצנו - אמרנו יאללה, בכיף. בא הבוקר ועימו הכפור הסוחף, במעיל הרכיבה אני מתעטף, גלילי רוטן (אבל את הסינגלים שוטף). טסים במורד הנחל המסתעף, את המעצורים אני משתדל ללטף, ונכנס לדרופ שאת השילדה כמעט שכופף, מגניבים מבט אל הנוף, מה נאמר - מעלף. כשמגיעות העליות תום מעופף, צביקה כרגיל לא מחפף, ויורם, הוא לא מתבלבל, מתנגש בעץ – התפרקה הכתף. יורם שלנו, הוא אינו מתרופף, איך אומרים? פעם צנחן, תמיד צנף.