בבית קוראים לזה תסמונת היום השלישי : ביום הראשון אתה באופוריה, ביום השני עדיין בסדר, ביום השלישי מתחילים סימני חסר אנדורפינים, טיקים באצבעות של הידיים, עצבנות וחוסר מנוחה, זו הסיבה שאני משתדל להמנע מתסמונת היום השלישי. חצי שעה אחרי שסיימנו לרכב בגברעם התחילה המלחמה, עבר עוד יום ונכנסנו לקטגוריה המורחבת של עוטף עזה, יום נוסף עבר, הלימודים בוטלו, הילדים בבית, המרפאה שלי הוכרזה כשטח צבאי סגור כך שגם עבודה אין. הגענו ליום הרביעי שש וחצי בבוקר, גימל פנה לסדר כמה עיניינים בדרום, גשם שוטף בחוץ, שום יום רכיבה לא נראה באופק, אישתי לוקחת אחראיות ואומרת "סע למדבר". סקירה מהירה של הפורומים מגלה טיול בחצצון בשמונה ורבע, אני מניע ומתקשר לניר " תתחילו לרכב אני כבר אתפוס אתכם בראש חצצון"... תשע עד שלוש, חמישים ק"מ, אלף שלוש מאות מצטבר המסלול: מצוקי דרגות-מצפה מכוור-ראש חצצון-מערת א שקף-מיצד-נחל חצצון- מערת אנצריה-מצוקי דרגות.