מנזר מר סבא
מר סבא הוא שמו של מנזר יווני-אורתודוקסי הבנוי על צוק בדופן נחל קדרון שבצפון מדבר יהודה. המנזר נקרא על שם מייסדו, הנזיר סבאס, ופעיל כמעט ברציפות זה כ-1,500 שנים. סבאס, שפעל במשך כ-50 שנה להקמת מיסיונים ומנזרים בארץ ישראל, היה הדמות החשובה בין נזירי המדבר של התקופה הביזנטית, והיה גם בעל השפעה רבה על הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון.הקמת המנזר ושנות פעילותו הראשונות קשורות בקשר אמיץ לתולדותיו של מייסדו, הנזיר סבאס. סבאס נולד בשנת 439 בקפדוקיה שבמרכז טורקיה, בצעירותו למד במנזר, ובשנת 456 הגיע לירושלים. הוא שהה בקוינוביון ובלאורה של תיאוקטיסטוס, בנחל אוג. היה תלמידו של אותימיוס, וליווה אותו למסעות תענית במדבר. סבאס נחשב לבן הדור השלישי של נזירי המדבר, אחרי דורותיהם של חריטון ואותימיוס.קורם של רוב מבני המנזר כיום, לרבות כיפותיו וחומותיו החיצוניות בשיפוץ המנזר במאה ה-19. שיפוץ זה נעשה באמצעות כספי תרומות מרוסיה.
מטיילים רבים ביקרו במנזר במהלך המאה ה-19, ועדויות על חיי הנזירים ותיאורי המנזר מצויים ביומניהם. בספרו של מארק טוויין "מסע תענוגות לארץ הקודש", שנכתב במהלך ביקורו של טוויין בארץ ישראל בשנת 1867, מופיע תיאור של המנזר:
יושביו הנוכחיים של מר סבא - כשבעים במספר הם פרושים כולם. עוטים גלימת בד גס, כובע צינורי מכוער נטול תיתורה, והולכים יחף. אין הם טועמים דבר זולת לחם ומלח ואינם שותים אלא מיםנכון ל-2006 מונה המנזר כ-20 נזירים. המנזר אינו מחובר לאספקת מים, חשמל או לרשת הטלפונים. נזיריו אינם קוראים עיתונים ואינם מאזינים לרדיו. חל עליהם איסור להחזיק כסף, ורק נזירים שמתוקף תפקידם אחראים על רכש של אספקה למנזר רשאים להשתמש בו.
סדר יומם של הנזירים מתחיל בחצות (בחורף ההשכמה מעט מאוחרת יותר) ובתפילה שאורכה כ- 4 - 5 שעות. לאחריה שותה כל נזיר ספל קפה, אוכל פרוסת עוגה או לחם ומתחיל את עבודותיו (ניקיון המנזר, עבודה במטבח, שוער המנזר וכדומה) הנזירים מתכנסים שוב בשעה עשר וחצי לאכול את ארוחתם היחידה ביום. תפריט הארוחה מכיל לחם, אורז, ירקות מבושלים, מים ומעט יין. הנזירים אוכלים בשתיקה, למעט אחד - נזיר שמקריא לשאר במהלך כל הארוחה סיפורים על קדושים נוצריים. בחגים ובימי ראשון מוגשת גם ארוחת ערב קלה, ולתפריט הארוחה העיקרית מתווספת פרוסת דג. מאוחר יותר, בשעת הצהריים, מתכנסים שוב הנזירים לתפילה של כשעתיים. לאחר התפילה מתפזרים הנזירים והמשך הזמן מוקדש לתפילה, לימוד, וקריאה בכתבי הקודש. בערבי החורף מתכנסים הנזירים בחדר אותו מחממים באמצעות שריפת פחם, ואב המנזר קורא להם מכתבי הקודש ומפרש סוגיות או חלקים הדורשים הסבר נוסף.
כיפות המנזר, שהיו במשך שנים ארוכות צבועות כחול, צופו לקראת שנת 2000.