קדומים – היישוב קדומים נוסד בחנוכה ה'תשל"ו (1975) על ידי אנשי גרעין "אלון מורה-שכם" של תנועת גוש-אמונים. בני קצובר ומנחם פליקס מייסדי הגרעין עזבו את קריית ארבע כדי לחדש את ההתיישבות היהודית בשומרון שהיה ריק מיהודים. הם שאפו להתיישב סביב עיר שכם, מקום תחילת ההתנחלות בארץ על ידי אברהם אבינו כדבריהם "גרעין אלון מורה מבקש תנו לנו להקים את ביתנו בשומרון". קדמו להקמת הישוב שבעה ניסיונות עלייה על הקרקע. המאבק על חידוש ההתיישבות בשומרון יצר תהודה ציבורית חזקה ואוהדת. תומכים במאבק הגיעו חברים מתנועת העבודה, חברי קיבוצים ומושבים (עין חרוד, עין ורד, רם און, חניתה ועוד), חברי כנסת, סופרים פרופסורים מכל האוניברסיטאות, סטודנטים וחברי תנועות הנוער. העלייה השמינית של הגרעין הייתה לתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה - העיר שומרון, בחנוכה תשל"ו (דצמבר 1975). מזג האוויר היה סוער, גשום וקר. הממשלה ניסתה למנוע העברת ציוד אולם חברות, ארגונים ואנשים פרטיים הצליחו לשלוח ציוד וחלקי בתים בדרכים שונות. שמונה ימים התקיים מחנה של אלפי אנשים בתחנת הרכבת. באותם הימים האווירה הבינלאומית הייתה נגד מדינת ישראל, ושיאה הייתה החלטת האו"ם שקבעה "כי הציונות שווה לגזענות". כתגובה יזם רוה"מ יצחק רבין כינוס תמיכה יהודית במדינת ישראל ומנהיגים ורבנים מכל רחבי העולם הגיעו לכנס. נושא המאבק על חידוש ההתיישבות היהודית בשומרון צבר תאוצה ותהודה. קבוצת רבנים שהגיעה מחו"ל לכנס החליטה לבוא ולחזק את חברי הגרעין. לדבריהם "לא יתכן כי יהודי יכול לגור בכל מקום בעולם, וממשלת ישראל אוסרת עליו לגור בחבלי מולדתו, ערש הולדתו של העם היהודי". בישיבת הממשלה בראשותו של יצחק רבין הוחלט על פינוי האנשים בכח. הרמטכ"ל, מוטה גור חשש משפיכות דמים, לאור כמות האנשים, ילדים ונוער שהתבצרו במבנה הישן במקום. מוטה גור הציע לחברי הממשלה לטוס עמו במסוק מעל סבסטיה, כדי להתרשם מהמתרחש במקום, הצעתו התקבלה. הוחלט למצוא פשרה כדי למנוע את העימות בכח במיוחד לאור התמיכה בארץ ובחו"ל לתנועת גוש אמונים. שר הביטחון שמעון פרס הגיע למקום מלווה באלוף פיקוד המרכז - יונה אפרת. פרס דרש מנציגות הגרעין לפנות את המקום ולהמתין עד להחלטת הממשלה. תגובתם הייתה: "נגן על המקום כהגן איש על ביתו", והרב משה לוינגר יצא לקהל וקרא לחמשת אלפי אנשים "אחים ! לקרוע קריעה !". האווירה הייתה קשה וכבדה מאד.
המשורר חיים גורי, שהיה במקום כעיתונאי של "דבר", והשתתף בפגישה, העלה הצעת פשרה - להעביר את הגרעין למחנה צבאי בשומרון, עד לדיון בממשלה. באותו לילה התקיים דיון נוקב במזכירות הגרעין. הייתה מחלוקת בין הרב משה לוינגר שדרש הכרזה ממלכתית להתיישבות בכל מקום בארץ ישראל, לבין חנן פורת מנחם פליקס ובני קצובר, שגרסו כי הפשרה הנוכחית הינה הישג גדול ופתח לחידוש ההתיישבות בכל מרחבי יהודה ושומרון. למחרת נשלחה משלחת מטעם גרעין "אלון מורה" וגוש אמונים לפגישה עם שר הביטחון, שמעון פרס שכללה: את הרב משה לוינגר, חנן פורת, מנחם פליקס, בני קצובר, פרופ' מרק חן ואמנון וייס". שם הושגה הפשרה המכונה עד היום "פשרת סבסטיה" או "פשרת קדום". בפשרה הותר ל – 30 משפחות לעבור למחנה צבאי באזור – מחנה קדום. ארבעה חודשים גרו 12 המשפחות ועשרות רווקים במחנה הצבאי "קדום", בחדרי כיתות, באהלים וצריפים. לפני חג הפסח עברו להתגורר בגבעה שמעל לבסיס הצבאי. לאור בקשתו של רוה"מ יצחק רבין מאריה דולצ'ין, יו"ר הסוכנות הועברו קראוונים ע"י הסוכנות היהודית וכך הוקמה השכונה הראשונה של הישוב. לאחר שנה נבנתה שכונת האשקוביות (מבנים טרומיים). בשנת תשל"ח (1978) החליטו מייסדיי הגרעין, בני קצובר ומנחם פליקס שחייבים לממש את הרעיון הראשוני להקמת קריית שכם עברית. הישוב שמנה כבר כ- 80 משפחות התחלק לשתי קבוצות. קבוצה של כ-20 משפחות עזבו ועברו לגבעת רוגיי'ב, ומשם לאחר עימות נוסף עם הממשלה עברו להר כביר שם הוקם הישוב "אלון מורה" עד היום הזה. הקבוצה השנייה נשארה במקום סמוך לכפר הערבי קדום ומכאן השם "קדומים". בהמשך החלה בניית שכונת הקבע הראשונה. הנהגת הישוב חרטה על דגלה מאז הקמתו, מעורבות בענייני כלל ישראל במקביל לחיזוק מפעל ההתיישבות היהודית המתחדשת, וכל זאת תוך יניקה מתמדת מעולמה של תורה, דבר המחזק את ניהול הישוב ופיתוחו ומרחיב אפשרויות קידומו. מאפיין היסטורי – ייחודי לקדומים – העדר גדר סביב ליישוב (כיום יש לא מעט יישובים ללא גדר) דניאלה וויס, ממייסדי גרעין אלון מורה, יו"ר המזכירות במשך שנים רבות ולאחר מכן ראש מועצה המקומית, הובילה את הקוו הנחוש נגד גידור היישוב בנימוקים הבאים: להיות עם חופשי בארצנו – עת שבנו לחבלי מולדתנו, גידור משדר חולשה גדולה מול אוייב. בזכות גישה זו אגב הוקמו במשך השנים 11 שכונות הפרושות על גבעות המרוחקות זו מזו לאור המבנה הטופוגרפי של הרי שומרון.


מצפה שי (שבות עמי) – אחד מני רבים מהמאחזים בשומרון. מאחז שניסו להרסו מספר פעמים אך כפי שנהרס כן הוקם מידית מחדש.


חוות גלעד - הוקמה ע"י איתי ובצי זר לזכר האח הבכור לבית משפחת זר. גלעד הי"ד, שנרצח בצומת ג'ית. למרות התלאות התנכלויות "השכנים" הערבים, הצקות מצד המשטרה, והרס המקום בידי זרועות הביטחון המקום חי ופורח. בחווה חיים כיום מספר משפחות, מספר נערים, החווה שוכנת על קרקע פרטית של משה ויעל זר, הוריהם של גלעד הי"ד. אחיזתנו במקום נועדה לממש את זכותנו על ארץ ישראל, להודיע לעם ישראל ולעולם כולו, שכל הניסיונות להחליש אותנו ולהמס את לבבנו לא יועילו. החווה למעשה חווה אקולוגית שבה גדל כרם זיתים, פועל דיר עזים, מגדלים ירקות, פירות וצמחי תבלין (הכל ללא הדברה). החווה משמשת כמרכז לסיורים, סדנאות וחוגים, אירועים ופעילויות שונות. החווה פועלת כמקום מפגש לכל אלה הרוצים לדאוג לאדמה ולהנות מצורת בילוי שונה.


הר גריזים (ג'בל ג'ריזים) – מכונה גם "הר הברכה" – בני ישראל נצטוו לערוך עליו טקס של ברכה ולציית למצוות ה'. והעדה השומרונית הרגריזים. זהו גוש הררי גדול מדרום לעיר שכם שנזכר מספר פעמים בתנ"ך. פסגתו 881 מטר מעל פני הים, והוא למעשה חלק מרכס הרי שומרון. המבנה הגיאולוגי של הר גריזים הוא שעשה אותו למקור חשוב להזנת אקוות ההר, המצויה מתחת להרי שומרון. בתחתית ההר, בעיר שכם, נמצאים שלשה מעיינות עתירי שפיעה המהווים את המקור היציב והחשוב לאספקת המים לעיר ולסביבתה. מקובל לזהות את המקום המכונה כיום הר גריזים כהר גריזים המקראי. אך ישנם החולקים על זיהויו של הר גריזים, וטוענים כי הטעות בזיהויו נובעת מהתיישבותם של עמים זרים באזור לאחר חורבן ממלכת ישראל בידי אשור, אשר "אימצו" את השם גריזים להר עליו הם התיישבו. לפי טענות אלה הר גריזים המקורי הוא הר כביר דהיום, והר עיבל המקורי הוא אותו הר עיבל של ימינו ושעליו נמצא המזבח. טענות אלו מסתמכות על הנאמר בדברים י"א ל':"הלא-המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש... אצל אלוני מרה". דרך מבוא השמש לפי טענות אלו היא הדרך העולה לשכם ממזרח (מכיוון גשר דמיה דהיום) על בסיס נחל תרצה וכשמגיעים מהכיוון הזה למעשה מתייצבים בין שני ההרים - הר כביר והר עיבל. אדם זרטל מספר כיצד עלה הרעיון כי הר כביר הוא הר גריזים: על בסיס תצפיות על סמך ציטוטים מקבילים לתאורים גאוגרפיים בתנ"ך הגיע למסקנה כי הר כביר הוא הר גריזים. אדם זרטל מתמודד עם הטענה בתלמוד הירושלמי כי אם בני ישראל עלו מהירדן והגיעו להר עיבל ביום אחד, הרי לא ייתכן כי ההרים הם במקומות המשוערים היום. זרטל סבור כי בני ישראל, בטרם נכנסו לארץ היו ב"ערבות מואב מול ירדן יריחו". השטח החנייה של בני ישראל היה בין צפון ים המלח לבין אדם העיר. מגשר אדם העיר, דרך נחל פרעה לשכם של היום, אפשר להגיע תוך יום אחד. הר גריזים מקודש לעדה השומרונית ומהווה עבורה מוקד לעלייה לרגל בשלושת הרגלים. הדיבר העשירי בעשרת הדברות של העדה השומרונית מצווה על קדושת הר גריזים. על ההר עד היום נמצא מזבח השומרונים, ולידו מתקיימים כל טקסי הפולחן והדת הציבוריים. כמחצית מהעדה השומרונית כיום גרה "בשכונת לוזה". ממצאים ארכיאולוגים שנחשו בהר מעידים על קיום עיר על הר גריזים בשטח של 20 דונם, בה ישבו יותר מעשרת אלפים תושבים. יש בהר אתרים נוספים: שרידי מדרגות רומיות העולות להר, תל א-רם, שי"ח ע'נם, ושרידי כנסיית מרים. על הרכס הדרומי של ההר נמצא היישוב "הר ברכה". בשנת 1982 החלו החפירות הארכיאולוגיות בהר גריזים ונמשכו ברציפות 22 שנים. היום האתר ערוך לקבלת מבקרים אך מסיבות ביטחוניות טרם נפתח לציבור הרחב. הנושא המעניין בחפירות היה למצוא עדות לדבריו של יוסף בן מתתיהו, אשר טען שהמקדש על הר גריזים שנבנה בידי סנבלט, נבנה בתבנית הבית המקדש בירושלים. וכך הוא מספר ב"קדמוניות היהודים": כאשר נפטר יוחנן, הכהן הגדול, ירש בנו את הכהונה הגדולה אחריו. היה לו גם בן נוסף ושמו מנשה. בשומרון משל ב"פחה" , סנבלט, כותי לפי גזעו (ממותא שומרוני) אשר מונה לתפקידו על יד דרוויש המלך האחרון (מלך פרס). "הוא ידע שירושלים הייתה עיר מפוארת ומלכיה הסבו טרדות רבות לאשורים ולתושבי חילת סוריה. לכן שמח לתת למנשה (בנו של הכהן הגדול) את בתו, הקרויה ניקאסו, לאישה... זקני ירושלים התמרמרו על כך שאחיו של הכהן הגדול החדש יישא אישה נוכריה. מנשה בא לסנבלט והתמרמר שהוא אוהב את ניקאסו, אבל הוא לא רוצה להפסיד את האפשרות שהוא יגיע אי-פעם לכהונה הגדולה..." סנבלט הבטיח לו, שלא זו בלבד שישמור לו על הכהונה, אלא גם ישיג לו את השלטון וימנה אותו מושל על כל המקומות שהוא עצמו שלט בתנאי היה שירצה לדור עם בתו. סנבלט הודיע לו כי ייבנה על הר גריזים, שהוא הגבוה שבהרי שומרון, בית מקדש הדומה למקדש בירושלים וזאת על דעת המלך דרוויש. המקדש נבנה, נהרס ונשרף בידי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון (135 -104 לפה"ס). עד כה לא התגלו ממצאים התומכים בסיפור של יוסף בן מתתיהו. לא מן הנמנע כי המקדש הוא מתחת לכנסייה בראש התל, מקום שטרם נחפר. לפי גרסת ספר נחמיה, סנבלט פחת בקש בהקמת המקדש לרצות את נכדו של הכהן הגדול אלישיב שנישא לבתו. הוא החליט להשיא את בתו לנצר של הכהונה הגדולה בירושלים ובכך להפוך את זרעו אחריו לכהנים מן העדה של הכהונה הירושלמית. נראה שיחד עם נכדו של אלישיב הכהן, הגיעו להר גריזים כהנים יהודים נוספים שבנו את המקדש בהר גריזים בתבנית המקדש בירושלים, ושימשו בקודש. הדבר עורר את זעמו של נחמיה, וסילק אלישיב מירושלים: "ומבני יהוידע בין אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחו מעלי" (נחמיה יג כח). על סמך החפירות הארכיאולוגיות מתברר, שעל הר גריזים נבנו שני מקדשים הראשון בהמאה ה-5 לפנה"ס והשני, גדול יותר, בראשית המאה ה-2 לפנה"ס. מסביב למקדש הוקמה עיר גדולה ששטחה למעלה מ - 400 דונם ושאוכלסה בלמעלה מעשרת אלפים איש.


יישוב הר ברכה – יישוב קהילתי דתי מדרום לעיר שכם. שמו של היישוב נגזר מן הפסוק בספק דברים:"ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל". ראשיתו של היישוב כמאחז נח"ל, בשנת תשמ"ג הוחלט על אזרוח המאחז והפיכתו ליישוב. שלא כמו יישובים אחרים, להקמת יישוב זה לא קדמה הקמת גרעין להתיישבות ולכן התגייסו מספר משפחות מיישובים סמוכים והגיעו ליישב את המקום. כארבע שנים לאחר שהגיעו עזבו רוב המשפחות, וביישוב נותרו שלוש משפחות בלבד. לאחר מספר חודשים הגיע גרעין משפחות ממכון מאיר ויישב את המקום מחדש. חמש שנים לאחר מכן, בשנת תשנ"ג הוקמה ישיבת ההסדר הר ברכה. מאז הקמת הישיבה החל היישוב לגדול בהתמדה. מיקומו של היישוב בנחלת מנשה, ולא הרחק ממנו נמצאו שרידים המזוהים כעפרה מקום קברו של גדעון השופט משבט מנשה. לבד מהיישוב המרכזי יש ליישוב שתי שלוחות. מדרום "סנה יעקב" וממערב "הגבעה המערבית". שכונת "סנה יעקב" שמה ניתן לה על שם הקדוש יעקב שלמה פרג הי"ד, הגבעה הוקמה על ידי רונן ערוסי בוגר הישיבה. הגבעה המערבית היא שכונת קרוואנים ובית אבן אחד.

שומרונים – עם קדום וקבוצה אתנית-דתית המבוססת על נוסח ייחודי של התורה. השומרונים למעשה הם שריד לממלכת ישראל הקדומה , אשר מקיימת את הכתוב בתורת משה ככתבה וכלשונה עד היום. לפי המסורת השומרונית הם "ישראלים טהורים", חלק מעם ישראת ונושאי מורשתו האמיתית. את הפירוד הם תולים בחילוקי דעות בדבר ה"מקום המובחר" לשם בניית בית המקדש. לדבריהם משה רבנו קבע את קדושתו של הר גריזים. ולכן, לפי המסורת שבידיהם, בנה יהושע בן נון את המשכן בהר גריזים באתר על ההר שהם מכנים "גבעות עולם". בהר כיהנו כהנים גדולים: פינחס בן אליעזר כהן גדול, בנו של אלעזר ונכדו של אהרון הכהן ובניו. המשכן בהר גריזים הוכר על ידי כל שבטי ישראל. הם מצביעים על שושלת בנו אהרון הכהן כפי שמופיע בספר דברי הימים. השומרונים שומרים על השבת ככתבה וכלשונה, תפילותיהם מיוחדות בשפה העברית הקדומה של ימי אבותינו. בחגים שומרים השומרונים על מסורת עתיקת יומין כאשר הם מצילים כמעט לעצור את גלגל הזמן ביום החג. בתחילת המאה החמישית לספירה מנו השומרונים למעלה ממיליון נפש שהתפזרו בכל רחבי ארץ-ישראל. שלטונות המתחלפים בתדירות גבוהה, המרות דת, גזירות ורדיפות הביאו את הקהילה לקצת יותר מ- 100 נפשות בתחילת המאה ה-20. משנות ה-30 של המאה ה-20 חל שיפור יחסי במניין הקהילה ומאז הם נמצאים בהתפתחות הדרגתית בכל תחומי החיים. השומרונים כיום מחולקים לשניים. חלק מהעדה גרים בחולון וחלק גרים בשכונת לוזה שבהר גריזים. השומרונים כולם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות. השומרונים בחולון דוברים את שפתם (עברית קדומה)ועברית. השומרונים בהר גריזים דוברים את שפתם וערבית. בתחילה הם גרו בעיר שכם. לאחר מכן עלו כולם ובנו שכונה בהר גריזים. השומרונים שבהר גריזים לומדים ועובדים בשכם. הם היו נרדפים שנים רבות על ידי הערבים בשכם שראו בהם יהודים ולא שומרונים. לכן כ"אנסים" הם ניסו להסתיר את גישתם ליהדות. למשל את חג הסוכות הם חוגגים בבית – בונים סוכה בתוך הבית. על מנת למתן סמממנים יהודיים למשל המזוזות שלהם שונות. אין להם את המזוזה שאנו מכירים, אלא הפסוקים שכתובים בקלף המזוזה חקוקים על שיש שנמצא מעל הכניסה. מבחינתם הר גריזים הוא המקום המקודש בו בחר אלוהים להקים את המשכן. בשנים האחרונות התעוררה בעיה חמורה של נשים, לכן הובאו נשים מאוקראינה וניתן לראות בשכונה נשים בלונדיניות וילדים מעורבים.

תל א-ראס – "תל הראש" חורבה רומית ביזנטית ששרידיה פזורים על כל הגבעה. בתל ישנה תצפית צבאית הצופה על כל שכם ובייחוד על מחנה הפליטים בלטה. זו התצפית הטובה והקרובה ביותר על קבר יוסף. מהמקום נוף מדהים על כל עמק בלטה, אלון מורה-כביר, איתמר, ג'דוע, רכס ארומה, עיבל, נחל תרצה, טמון וג'דיר.


קבר יוסף – מבנה הנמצא בפאתי העיר שכם, סמוך למחנה הפליטים בלטה. מבנה הקבר מקודש ליהודים לנוצרים למוסלמים ולשומרונים. המסורת היהודית מזהה באתר זה את קברו של יוסף בנו של יעקב שעצמותיו הועלו על ידי בני ישראל ממצרים על פי בקשתו. על יפ המסורת שני עמודים מקוטעים לצד מצבת יוסף, הן המצבות לשני בניו אפרים ומנשה. עם כיבוש הארץ תחת הנהגתו של יהושע בן נון הובאו העצמות לקבורה בחלקת השדה אשר רכש יעקב מאת בני חמור אבי שכם. ככתוב:"ויבוא יעקב בשלום אל עיר שכם, אשר בארץ כנען, בבואו מפדן ארם, ויחנה לפני העיר. ויקנה את חלקת השדה, אשר הקים שם אהלו, מיד בני חמור, אבי שכם, במאה קישטה". המסורת הקושרת את האתר לקבר יוסף היא קדומה מאוד, ונזכרת מפורשות לראשונה באונומסטיקון של אב הכנסייה אבסביוס מהמאה ה-4 לספירה, המציין את קבר יוסף בקרבת שכם המקראית בפרברי העיר הרומית ניאפוליס. בימי הביניים מתארים נוסעים יהודים ונוצרים את קבר יוסף שהיה אתר נודע בתקופה זו. הקבר מוזכר בכתבי נוסעים מהמאה ה-13, אצל מנחם החברוני שמתאר:"ומשם הלכתי לשכם וראיתי קברו של יוסף הצדיק בן יעקב אבינו בין שני עמודים של שיש אחד לראשו והאחד לרגליו". רבי בנימין מטודלה כותב בספרו "אלה מסעות" : "והנה בשכם קבורת יוסף הצדיק ועליו ב' עמודי שיש א' לראשו וא' לרגליו וחומת אבנים נמוכה סביב הקבר". ממקורות מאוחרים יותר ובעיקר מהתקופה העותומאנית (1917-1516 לספירה) עולה שמבנה הקבר עבר שינויים מהותיים עד שהתעצב לצורתו הנוכחית, ככל הנראה במהלך המאה ה-19. הצייר הסקוטי הנודע דוויד רוברטס היה הראשון לתעד את מבנה הקבר ויוזאלית בציורו משנת 1839. עד מלחמת ששת הימים היה מבנה הקבר בשליטת המוסלמים. לאחר המלחמה עברה השליטה לידי מדינת ישראל. על פי הסכמי אוסלו נשאר הקבר באחריות ישראל כמובלעת בתוך שטח שבאחריות הפלשתינאים. בשנת 1966 בעת קרבות הדמים של מנהרת הכותל, הותקף מתחם הקבר. כוח של צה"ל שנשלח למקום ללא הכנה מתאימה, הותקף ושישה מחייליו נהרגו. עם תחילת אינתיפאדת אל-אקצה הותקף המקום על ידי המון פלשתינאים. שוטר מג"ב יוסף מדחת נפגע ודימם למוות במקום במשך שעות, כל ניסיונות התיאום לחלצו בעזרת הפלשתינאים כשלו. לאחר מכן נסוג צה"ל ממתחם הקבר, עם הנסיגה התנפל המון על הקבר הרסו ובנה עליו מסגד. כיום צה"ל מאפשר לקבוצות מאורגנות לבקר במקום בשעות הלילה תוך אבטחה כבדה. יחד עם זאת חסדי ברסלב מקיימים כל הזמן ניסיונות חוזרים ונשנים של חדירה למקום. בחג החנוכה תשס"ט 9 שנים לאחר שחולל המקום, נכנסו אנשי מקצוע יהודיים בליווי כוח צה"ל ובנו מחדש את מצבת הקבר. בחול המועד סוכות תשע"א התקיימו שיפוצים במתחם הקבר והכיפה נבנתה מחדש והונחה מצבה חדשה במקום.

כל גלריה שלך היא ממש פרק בהיסטוריה של עם ישראל בארץ ישראל
ישר כח

מאיפה לקחת את כל החומר על קדומים ושכם? מאוד מעניין.