נקודות לציון
מעלה חבר (פני חבר) - ביום ז' בשבט תשמ"ב (31.1.1982), עלתה על הקרקע היאחזות נח"ל בשם: "נח"ל יקין", שהתקיימת עד לעליית היישוב מעלה חבר על הקרקע. מקומה של האחזות היה מעט מצפון למקום בו עומד היישוב כיום. כשנה וחצי לאחר מכן בט"ו באלול תשמ"ג (24.8.1983), יצאו אחת עשרה משפחות מקריית ארבע ועלו ליישוב החדש מעלה חבר. במשך זמן רב קודם לכן הם עקבו באופן צמוד, מתוך שותפות ומעורבות אחר עבודות הפיתוח והבינוי שביצע משרד השיכון במקום. ברגע שניתן היה, הם עלו על הקרקע. החברים, כולם מקרית ארבע, חלקם בוגרי ישיבת ניר, מצאו במקום מבנים מוכנים למגורים ולבית כנסת, אך עמד לפניהם אתגר גדול. הדרך למעלה חבר באותם ימים עברה דרך הכפר בני נעים, הייתה זו דרך שהובילה מקרית ארבע למעלה חבר בלבד ללא חיבור לאף אחד מיישובי האזור האחרים. במקום לא הייתה מכולת ולא מקווה ואחת עשרה המשפחות קבעו תורנות נסיעה לשבתות על מנת שיישאר מניין ביישוב לשבת. במשך שנותיו הראשונות, היישוב כמעט ולא גדל. בשנת תש"ן (1990) החל מהלך שבו הגיעו משפחות חדשות ליישוב, מרביתן מישיבת "שבי חברון" שבחברון, ואילו המשפחות הוותיקות עזבו לאט-לאט את המקום. בשנת תשנ"ב (1992) הצטרפו משפחות נוספות, והיישוב גדל לכעשרים משפחות. יחד עם גל הקליטה של הוקמה ביישוב "ישיבה קטנה" - כחלק ממוסדות ישיבת שבי חברון. הישיבה הוקמה בתחילה בתוך הישיבה הגבוהה שבחברון, אך בשנת תשנ"ב נפרדו השתיים והישיבה הקטנה עברה למעלה חבר. באותה שנה החל היישוב לגדול, שנת תשנ"ב (1992), עלתה לשלטון מפלגת העבודה, הקפאת הפיתוח והבנייה הותירה את היישוב ללא אפשרויות החרבה. בסוף שנת תשנ"ה (1995), עם ביטול ההקפאה, החלה בנייה מסיבית של בתי הקבע. כקוריוז מספרים במעלה חבר, כי מי שגרם לגיגול חד במספר התושבים הייה דווקא שמעון פרס, "שלא באשמתו". בראיון פומבי הוא טען שישנם "יישובים מיותרים" שאותם יש לפנית. כדומא הזכיר שני יישובים – נצרים שבגוש קטיף, ומעלה חבר שבהר חברון. בתוך שנה הוכפל מספר המשפחות בשני יישובים אלה. את ההתבטאות האומללה-בת המזל זוכרים ביישוב עד היום לטובה. בשנת תשנ"ח (1998) הוקמה מדרשת מעלה חבר, גם היא ברוח ישיבת שבי חברון. במדרשה ישנו מרכז אירוח לקבוצות תלמידים ומשפחות, והיא מקיימת פעילויות במעלה חבר ובשאר חלקי הארץ.
נבי יקין - על גבעה נשאת , 946 מ' מעל פני הים ובסמוך לבני נעים נמצא מקאם - נבי יקין . ע"פ המסורת המוסלמית זהו המקום בו השקיפו אברהם ולוט על מהפכת סדום . במשטח סלע מחוץ למקאם חקוקים שקעים המזכירים בצורתם טביעת סוליות סנדלים של אדם , ע"פ המסורת המקומית אלו טביעות רגליו של לוט . בתוך המקאם עצמו יש טביעת רגליים נוספת על משטח סלע , המסורת המוסלמית מקדשת טביעות רגליים אלה לאברהם אשר עמד במקום זה בהשקיפו על מהפכת סדום ועמורה . מנבי יקין נפרשת תצפית רחבה כלפי דרום אל עבר ישובי דרום הר חברון ומזרחה כלפי צפון ודרום מדבר יהודה .
בני נעים – עיירה פלשתינאית השוכנת מזרחית לחברון, מדרומה שוכנת יטא. העיירה הייתה ידועה בתקופה הכנענית בשם ברקה. המקום זוהה עם היישוב "כפור ברוכה", שאותו ציין הירנומוס במאה ה-4 כמקום קבורתו של לוט. העיירה הנוכחית נבנתה על כפר רומי הייתה ידועה גם בשם:"כפר ברושה". הירונימוס מבקש מפאולה הקדושה, שעה שתעזוב את חברון תעצור בפסגה של כפר ברושה, ותסתכל על האזור סביבה בזכרה את לוט ואת חטאו. לפי המסורת, זה המקום שממנו ראה אברהם את מהפכת סדום ועמורה. לאחר הכיבוש המוסלמי נודע היישוב בשם:"כפר בריק" או "כפר אל-בריק". במאה ה-15 כתב הגיאוגרף המוסלמי אימם אל-סויותי כי לוט קבור בכפר אל-בריק, וכי במערב הכפר מצויה מערה נוספת מתחת למסגד הישן, שם קבורים 60 נביאים, שמתוכם 20 הם תלמידיו של ישו. בנוסף לכך ציין כי קברו של לוט היה מקום לעלייה לרגל והערצה רבה כבר למן העת העתיקה. השם "בני נעים" נזכר לראשונה על ידי עבד אל-ע'אני בשנת 1690. לטענתו. שם זה הוא צורה קצרה יותר של השם "כפר אל-בריק". השם בני נעים בא משם שבט בדואי "בני נעים" או "בני נועיים", שעזב את אזור פטרה והגיע לכאן ולאזורים נוספים בדרום ארץ ישראל. לדברי רובינסון, מקום זה הוא כנראה הגבוה בכל הרי יהודה. במאה ה-20 גדלה האוכלוסייה של בני נעים בצורה משמעותית. בשנת 1938 במסגרת המרד הערבי הגדול, יצאו עבד אל קאדר אל חוסני והמפקד המקומי על אל-חלים ג'וולאני בראש כוח של 1000 לוחמים ערבים כנגד 3000 חיילים בריטים. הכוח הערבי הובס על ידי הבריטים וחל האוויר הבריטי הפציץ את העיירה ועשרות מהלוחמים נהרגו. הכפר ידוע בפעילות הפח"עית שמתבצעת מתוכו.
מערת הסלע (על שם מטבע סלע שנמצא בה) - באוקטובר 1991 נתגלתה מערה קרסטית טבעית גדולת ממדים באחד היובלים העליונים של נחל חבר מה שמכונה בערבית: ואדי אל-קוניטרה. המערה מרוחקת כתריסר קילומטר ממערת האימה וממערת האגרות. המערה נוצרה בתהליכי המסה פיראטיים, כלומר הגיר הקשה הומס כאשר המערה הייתה מתחת למפלס מי התהום. במערה נוצרה רשת מסועפת של מחילות וארובות ושלושה אולמות גדולים, שנתהוו בנקודות המפגש של מחילות מספר. האורך של המערה (עד לנקודה שיש גישה לאדם) כ- 200 מטרים. צורת האולמות אליפטית בקירוב. כבר בביקור הראשון המערה נתגלו בה ובקרבתה שרידים מהתקופה הכלקוליתית ומתקופת בר כוכבא. בכל המערה נתגלו סימנים של שוד לפיכך נערכו במערה חפירות הצלה. בכל חלקי המערה נתגלו סמנים המעידים על פעילות אדם מימי קדם. נתגלו כלי צור שונים מהתקופה האפי-פליאוליתית (האלף העשירי לפנה"ס בערך). מהתקופה הכלקוליתית נתגלו שברי כלים רבים מהתרבות הע'סולית, אבל עיקר הממצאים מתקופת בר כוכבא. הם כוללים שפע של כלי חרס, בעיקר קנקנים וסירי בישול. נמצאו נרות משלושה טיפוסים:"הנר המקורצף" "נר הדרום" "הנר הרומי העגול". בין החרסים נמצאו גם שלושה אוסטרקונים. באחד ניתן היה לקרוא את קצה השם יהודה. בשני היה מכתובת דו-לשונית, בלטינית ובארמית, שנכתבה בדיו על דופן הקנקן וציינה את סוג היין שהכיל הקנקן. נתגלו כלי זכוכית רבים, קערות עמוקות וקערות שטוחות, שנעשו בשיטת הניפוח החופשי, כלים שנעשו בדפוס, בקבוקים דמוי פמוט ועוד. גולת הכותרת מתקופת בר כוכבא היה מטבע כסף, בערך של סלע (טטראדרכמה), שבצידו האחד טבוע חזית בית המקדש ומסביב לה הכתובת "שמ[עון]" ובצדו האחר ארבעת המינים וסביבם הכתובת "לחרות ירושלים". ככל הידוע זו הייתה הפעם הראשונה שמטבע סלע כסף נתגלה בחפירות מדעיות. הממצאים הרבים מתקופת בר כוכבא מעידים כי המערה שמשמה כמערת מפלט בסופו של המרד. כשם שמערות בנחל חבר תחתון שמשו את המורדים מעין גדי והסביבה, כך שמשמה המערה הנידונה מורדים או פליטים מיישובים יהודיים ששכנו מדרום לחברון. בין האגרות של בר כוכבא, שנתגלו בשנות החמישים בואדי מורבעאת, מצויה אגרת מספר 43, שבה נזכר כנראה שם מקום, שהחוקרים התקשו לקראו והתלבטו בין "הברך" לבין "הכרך". על פי האפשרות הראשונה, יש המזהים את המקום עם כפר-בריכה, יישוב קדום מהתקופה הרומית, שעל חורבותיו שוכן כיום הכפר הערבי "בני נעים". אפשר אפוא, שהפליטים שנמלטו למערה, בעת שטבעת החנק הרומית התהדקה סביב כפרם, מוצאם מהיישוב היהודי הזה. מערת הסלע מוזכר גם בשתיים מהתעודות שנכללו ב"אוסף נחל צאלים", תעודות שיוחסו על ידי חנן אשל ודו עמית, למערת הסלע. החוקרים הסתמכו על עדויות בדבר חפירות שוד אינטנסיביות במערת הסלע, ואזכורן של זיף, יקים ואריסטובוליה בתעודות אלה. החוקרים סוברים שהתעודות הובאו למערת הסלע על ידי אנשי זיף וסביבתה אשר ברחו אליה לקראת סוף מרד בר כוכבא.
כרמל – מושב קהילתי תורני בדרום הר חברון המשתייך למועצה אזורית הר חברון ואידיאולוגית לתנועת אמנה. השם כרמל ניתן בשל הקרבה לעיר המקראית כרמל, שבכפר הפלשתינאי אל-כרמל, ממנה הגיעו נבל הכרמלי ואביגיל אשתו. נבל מוזכר בספר שמואל א' כמי שהסתכסך עם דוד בעת בריחתו משאול. בחורף תשל"ח הוקם הגרעין בישיבת קריית ארבע, בעידוד ראשי הישיבה התגבש, והצטרפו אליו חברים נוספים, כשהמטרה- ליישב חבל ארץ חדש- ישן, בו ישבו אבותינו בזמן התנחלות בני ישראל בארץ בימי יהושע בן נון, כמוזכר בספר יהושע, פרק ט"ו: בין ערי נחלת מטה בני יהודה "וקריית ארבע היא חברון... מעון כרמל וזיף ויוטה". וכן בתקופת המשנה ישבו בו יהודים ובניהם מחכמי ישראל ועדים שרידי בתי הכנסת שבאזור. בכ"ח באלול בשנת תשל"ט עברו חברי הגרעין להכשרה חקלאית במושב עצמונה בחבל ימית "ינטעם ה' בחזקה על אדמתם ולא ינטשו ממנה". בחודש אלול בשנת תש"ם עבר הגרעין לעיר ערד ועם תום שנת השמיטה הוחל בעיבוד שטחים חקלאיים בבקעת ערד ובמקביל החלו בפיתוח חיי תורה וחברה. בכ"ג באב בשנת תשמ"א עלה הגרעין למבנים זמניים בקרבת המושב וכעבור כשלושה שבועות ביום י"א באלול בתשמ"א, עלה למקום המושב עצמו כמחנה זמני. שאיפת חברי המושב היא לחיות מיגיע כפיהם בחקלאות ותעשיה, לחיות חיי תורה ועבודה מלאים, תוך שימת דגש על לימוד תורה כמרכז החיים, והשתתת חיי הציבור והפרט באופן מלא על ההלכה, לחיות חיים של פשטות וצניעות ועזרה הדדית. שאיפתנו לראות באזור גוש של ישובים יהודים, שיפרחו את השממה וירימו קול התורה כבימי קדם. השם כרמל ניתן. בסוכות תשס"ח הוקמה ביישוב "מצפור כנרת" על שם כנרת מנדל, שנרצחה קודם לכן בצומת גוש עציון.