כמי שהיה מספר פעמים בעין סוכות, כמי שרכב אין ספור פעמים על הצוקים הגבוהים של הרי השומרון שהבקעה נבטת וקורצת לו מתחתיו, כמי שרכב בסמוך לגדר ההפרדה (בצידה הצפוני), רכב והביט מעבר לגדר לארץ הנפלאה והמסתורית שם, כמי שרוכב בכל חלקי ארץ ישראל השלמה והרגיש בחסרון של פלח ארץ זה, החלטתי לצאת ולכבוש בגלגלי אופני עוד פלח ארץ מארץ ישראל השלמה כנאמר: "כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו – שלכם יהיה" (דברים י"א). הפעם החלטתי לצאת ו"לחרוש" פלח ארץ לא מוכר, אלום ומסתורי, חבל ארץ עשיר במעיינות. חבל ארץ שרבים עוברים לידו ברכבם, אך לא מעיזים להיכנס לתוכו. הפעם יצאתי לרכיבה באזור צפון בקעת הירדן (דרומית לגדר ההפרדה). אני יודע שישנם רוכבים שהיו, התרחצו, ונהנו ב"עין סוכות". מבחינתי להיכנס לאזור ורק לטבול ב"עין סוכות", משול הדבר רק להציץ הצצה חטופה בגן העדן, ולא לנסות להיכנס לתוכו. חבל ארץ שאינו מזמין אורחים, חלק לא מבוטל ממנו מלא בגדרות תיל וממוקש. בתכנון היה לי מסלול בראש וידעתי היכן אני רוצה לרכוב, ברם ידעתי שאני צפוי להיתקל במספר בעיות: היות והאזור הינו אזור חקלאי ענק, תושבי הכפרים הפלשתינאים ברדלה, תל אל ביידה ותל א-שמסייה, המעבדים חלקים גדולים באזור, פשוט משנים את השטח כרצונם-שביל של היום מחר נעלם. לא ידעתי מבחינת שדות המוקשים והגדרות, עד כמה אני יכול להרחיק לכת? הנקודה העיקרית, לא ידעתי מתי ואם אחת מהתצפיות של צה"ל תאתר אותי, תשלח סיור להוציאנו מהשטח. יצאנו חמישה רוכבים לרכוב ולחקור את השטח. השטח מלא במעיינות, לדאבוני כמעט כולם יבשים או מעוטי מים, מפאת שכפריים הפלשתינאים פשוט תופסים את המים. אין ספור משאבות, מבני ביטון, כל המים נשאבים להשקיית השדות, חלק מהמעיינות פשוט נמצאים בתוך שדות מוקשים או מעבר לגדרות. בכל זאת איתרנו מספר מעיינות נחמדים. הסיום היה רחצה בעין סוכות, אירוח בחוות התבלינים של מחולה, וקפה נהדר במזכירות הקיבוץ. תודה לעמי ומשה ממחולה שהעירו והאירו לי נקודות חשובות במה שקורה בשטח ועל האירוח בקיבוצם.