נקודות לציון
אורטל – ממוקם בין הר שיפון לאביטל ובנטל. בשנת 1976 התגבש לו גרעין ביוזמת הקיבוץ המאוחד, מטרתו הייתה להתיישב בתל קטיף שבמרכז רמת הגולן. המקום לא אושר להתיישבות. בשנת 1977 עלו החברים כקיבוץ עצמאי למרום גולן. נתקבלה במהירות ההחלטה להקים יישוב והביצוע החל התקדם במהירות. את הקיבוץ הקימו שלוש חבורות של יוצאי צבא עירוניים וגרעיני נח"ל של "הצופים". בשנת 1978 עברו החברים לנקודת הקבע ליד תל שיפון והקיבוץ נכנך רשמית בשנה זאת.
הר שיפון הר געש כבוי והוא ההר הדרומי מערבי בקבוצת הרי געש בצפון הגולן, בערבית שמי: "תל אבו-ח'נזיר" – תל אבי החזיר , כינוי ערבי לשד טוב המופיע בפתאומיות ממעמקי האדמה לעזרת עוברי אורח במצוקה. השם העברי "שיפון" ניתן לו על שם הצח "שיפון ההרים" הצומח באזור. סביב ההר שמורת טבע וגם שמה נתין לה על שם אותו צמח. יחד עם זאת גדל בשמורה בקיה-צרפתית, געדה קי]חת, ינקה עשבונית, חרחבינה מגובבת, מרווה כחולה ועוד.
שמורת טבע בריכת סינדיה - בריכת מים טבעית, רב-שנתית, שהיא גם שמורת טבע, המהווה בית-גידול לצמחי מים כמו גם לבע"ח, כמו דו-חיים רבים. בחורף מבקרים כאן אגמיות וברווזים, ואביב פורחת כאן נורית המים.
חרבת רמת'אניה – כפר סורי נטוש שהיה בנוי על חורבות יישוב מן התקופה הביזנטית ששרידיו שולבו בבית הכפר. לכפר היו שני מקורות מים עיקריים: בירכת א-רמתא'ניה ממרזח ועין א-רמת'אניה מצפון. דרכים שיצאו מהכפר לכפרים הסמוכים כח'ושניה ועין אל-ורגה. דרכים יצאו מהכפר ליישובים הסמוכים. ראשיתו של היישוב במקום היה עוד מתקופת הברוזה הקדומה, סביב יישוב זב נתגלו חרסים מן התקופה ועשרות דולמנים. במאה הראשונה לפנה"ס הוקם ישוב חקלאי קטן במקומו של הכפר בן זמננו. בסקר ארכאולוגי נתגלו שם שרידי מבנים, מחצבות אבן ומערכת קבורה. על הימצאותם של יהודים במקום מעידות מנורות חקוקות על משקופי הבתים. הישוב שגשג עד המאה ה-2, ותושביו התפרנסו מגידול דגנים. עם ירידת מצב הבטחון באיזור עקב חדירת נוודים במאה ה-3 הוקם בישוב מגדל שמירה. בשנת 377 הוקם על הגבעה העליונה של הכפר מבנה גדול, ששימש כמרטיריון של יוחנן המטביל. כתובת יוונית הנציחה את מקים המבנה. בתקופה הביזנטית א-רמת'אניה גדלה לכדי עיירה ששטחה כלל עשרות דונמים. תושביה היו בעיקר נוצרים והמקום הפך להיות מוקד עליה לרגל של שבטים ערבים נוצרים שציינו את יום הולדתו של יוחנן המטביל ואת יום רציחתו. מבנה המרטיריון שופץ ונוספו לו עיטורים ורצפת פסיפס. לידו הוקם מנזר. הישוב הביזנטי חרב לאחר הכיבוש המוסלמי (שנת 636). בתקופה הממלוכית יושב המקום מחדש לזמן קצר. בתקופה העת'מאנית הקדומה שימש המקום למרעה של שבטים נוודים. החוקר הגרמני אולריך זטצן שביקר בגולן ב-1805 הזכיר את שמו של הכפר אך לא ברור אם הוא היה מיושב אז. יהודים בני צפת התיישבו בא-רמת'אניה ב-1885 אך נסיון התיישבות זה לא עלה יפה בגלל מחסור באמצעים כספיים והיעדר סיוע מצד השלטונות שאף סרבו לרשום את הקרקע על שמם של המתיישבים. המקום נעזב כעבור שנתיים. א-רמת'אניה יושבה לבסוף בידי מתיישבים תורכמנים. הם השתמשו לבניית בתיהם בשרידי המבנים מהתקופה הביזנטית. שומאכר מזכיר את הכפר בביקורו בגולן בשנת 1913, ומציין כי תושביו הם תורכמנים. במפקד 1960 נמנו בכפר 541 תושבים. ב-1967 מנה הישוב כ-670 תושבים. א-רמת'אניה נכבשה ביוני 1967 בידי הצבא הישראלי והוחרבה לאחר מכן. המקום שוחרר לזמן קצר בידי הצבא הסורי באוקטובר 1973, אך שב ונכבש בידי הישראלים.
הר יוסיפון – הר געש כבוי המהווה חלק מקו התילים הישראלי. ההר נקרא בערבית "תל יוסף". וועדת השמות הממשלתית ששאפה להיצמד למקור הציע לקרוא להר "תל יוסף", אלא שקיבוץ הנושא שם זה כבר קיים בעמק יזרעאל. לכן הוחלט לקרוא להר בשם "תל יוסיפון" על שם ספר יוסיפון. ספר שנכתב על פי ספריו של יוסף בן מתתיהו, המהווים בין היתר מקור מידע עיקרי על היישוב היהודי ברמת הגולן בתקופת בית שני. בסופו של דבר הוחף התל בהר משום שלמילה תל משמעות אחרת בעברית. בתחילת מלחמת יום הכיפורים כבשו הסורים את ההר. כוחות צה"ל השתלטו עליו מחדש ב10 באוקטובר 1973.
רכס בשנית - הינו שרשרת הרי געש לאורך גבול סוריה, ברום 900-1158 מ' מעל פני הים. הרכס הוא חרוט לבה גדול עליו בנויים שמונה חרוטי אפר (הרי געש), חלקם מחוץ לתחום השמורה. הרכס נחשב כגבולו הטבעי המזרחי של הגולן, ואילו ממזרחו משתרעים מישורי הבשן - ולכן קיבל את השם העברי "רכס בשנית". בתחום השמורה נמצאים חמישה הרי געש (תל א-סומקת, תל א-שועף אל-כביר, הר חוזק, נ"ג 1110 והר קורטם), ומדרונותיו של הר שישי - הר בני רסן, בפסגתו - מחוץ לתחומי השמורה - ממוקמת חוות טורבינות רוח. הפסגה הגבוהה ברכס היא הר חוזק, ברום 1158 מ', בו ממוקם בסיס צבאי. כמו כן, נמצא בשולי השמורה מעיין - עין ג'וויזה, ולאורך הפלג הזורם ממנו גדלה צמחיית מים. הרכס מכוסה ביער אלונים מרשים של אלון מצוי, אלון התולע ואלון התבור והינו אחד המקומות היחידים בהם צומחים שלושת המינים יחד בטבע. לעצים אלו נלווים מינים נוספים - אלה אטלנטית, אלה ארץ ישראלית, אגס סורי, שזיף הדב, עוזרר אדום ועוזרר מצוי. ביער האלונים יש שפע פריחה עונתית מרהיבה, כולל מינים נדירים. בין בעלי החיים, בולטים באזור חזירי בר וצבאים, אך גם מינים נוספים כמו זאב, גירית מצויה, דלק ודרבן. בשל מגוון בתי הגידול - יער, חורש ובתות עשבוניות - יש בשמורה גם מגוון ציפורים. על מורדות רכס בשנית התקיימו מספר כפרים שהיו מיושבים לסירוגין בתקופות שונות. בתיהם בנויים אבן בזלת מקומית, וברבים מהם נמצאו פריטים ארכיטקטוניים וממצאים ארכיאולוגיים נוספים המעידים על יישוב יהודי ונוצרי שהיה באזור בתקופה הרומית והביזנטית. באמצע המאה ה-19 התיישבו בכפרים צ'רקסים, שבאו לאזור מהקווקז בעידוד השלטון העות'מאני. במורדות המזרחיים, בצדו הסורי של הגבול, קיימים הכפרים בורייקה וביר עג'ם. בצד הישראלי היו, עד מלחמת ששת הימים, הכפרים חרבת צרמן ועין זיוון בצפון, ומומסיה, עין עיישה וג'וּיזה במורדות המערביים. כיום נמצא מושב אלוני הבשן במרכז המורדות המערביים של הרכס, לא הרחק מחורבות ג'ויזה.