חבל נרבתא – היסטוריה של ההתיישבות הישראלית – יהודית בארץ ישראל בכלל ובצפון מערב השומרון בפרט, החלה עם הגעת שבטי ישראל לפני כ-3400 שנה. גל יישובי זה מהווה את הפריצה היישובית הראשונה בהר ובאזורים קשים להתיישבות, שהיו ריקים מאדם במהלך אלפי השנים, שקדמו להם. אדם זרטל שמבצע סקרים בכל יהודה, שומרון ובקעצת הירדן כבר 30 שנה מנסח זאת כך: "המתנחלים הישראלים, שצר להם המקום בעמקים הפנימיים, עולים אל ההר ומקימים שם יישובים חדשים". גם גופנא ויוסף פורת שביצעו את סקר החרום בהר מנשה ב-1967 מנסחים זאת כך: "לאחר הפסקת יישוב... נוסדים שוב יישובי פרזות בחבלי ההר השונים... רבים מהם הוקמו באזורי סלעי גיר קשים וחסרי מעיינות... נראה כי המתנחלים הישראלים נאחזו לראשונה בחבלי ארץ בלתי מיושבים בהרי שומרון", בתקופה זו – המכונה תקופת ההתנחלות, התיישבו אנשי שבט מנשה בעשרות אתרים בצפון מערב השומרון. חבל ארץ זה הנקרא "חבל נרבתא". חבל נרבתא משתרע מנחל חדרה בצפון עד נחל חביבה בדרום, השרון במערב ועמקי התלם בקו עמק דותן – עמק א-רמה במזרח. אזור זה מאופיין בתנאי המחייה הקשים בו – עקב מבנהו הגיאולוגי בו הקרטון (האטום) מהווה את השכבה העליונה ואילו הגיר (המחלחל) מהווה את השכבה התחתונה – אזור ללא מעיינות. בנוסף, אין דרכים מרכזיות החוצות אותו (למעט דרך הדואר בתקופה הממלוכית), כך שהבידוד והתנאים הקשים הם המאפיינים אותו - ובכל זאת נראה כי עוצמת היישוב הישראלי באזור זה, ביחס לאותה התקופה (תקופת המקרא), הייתה כפולה ומכופלת מעוצמת היישוב בו כיום. בתקופת הממלכה המאוחדת, עולה מספר היישובים ובנוסף מתחיל ייסוד מאסיבי של תלים מבוצרים - בצפון מערב השומרון ניתן למנות כ-20 תילים מבוצרים מתקופה זו. בין יישובי התקופה אנו מוצאים שרידי יישוב בברטעה, פרסין, עילאר, ציידא, עתיל, סאלם, עביידה – ברובם כפרים ערביים אותם אנו מכירים כיום. אחד היישובים המרכזיים ביותר בתקופה זו הייתה העיר ארובות ששכנה על כיפה מבוצרת מעל נחל חדרה כ-2 ק"מ מדרום מזרח לחרמש. כיפה זו נקראת כיום חרבת אל חמאם וזוהתה על ידי אדם זרטל כארובות. ישנם חוקרים אשר מזהים את העיר ארובות על פי הכתוב אצל יוסף בן מתתינהו: העיר רחוקה מרקח 60 ריס (12 ק"מ) מקסיריה. על סמך זה זוהה תל נרבתה כתל הנמצא בחלקו הדרום-מזרחי של קיבוץ מענית. בחפירות נתגלו חרסים המעידים על יישוב מאז התקופה הרומית. פרופסור אדם זרטל בסקריו וחפירותיו הרבים בשומרון מבהיר: בתיאור של יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים" מדבר הוא על "מחוז נרבתא", וכי גבולו המערבי היה במרחק 60 ריס מקסריה. לכן אותה עיר נרתבה שנמצאת במחוז נרבתה עיר שבה ביצורים אדירים, ממצאים המעידים על מצור כבד שהטילו הרומאים (דמיון רב למצור על מצדה), מציע אדם זרטל לראות את העיר והמצור עליה כדבר שעיכב את הרומאים ולנסיגה של קסטיוס גאלוס מירושלים. אגב זיהוי נוסך לנרבתה ולארובות היה בתל אסור ליד מושב עירון- כיום ברור לכל החוקרים שאין זה המקום. כאמרו נרבתה הייתה עיר מבוצרת ושימשה כבירת המחוז- הנציבות השלישית של שלמה המלך. ארובות שלטה על מחוז ששטחו השתרע מהשרון במערב (שׂכה המזוהה בשוויכה) עד לעמק דותן במזרח (חפר המזוהה בתל מוחפר). בנוסף, ארובות שלטה על נחל חדרה בו עברה הדרך המרכזית שקישרה את השרון עם יישובי עמק דותן וההר – על פי תפיסתו של שמעון דר הדרכים המרכזיות העולות להר בתקופה זו עברו לאורך עמקי הנחלים. היישוב הישראלי המשגשג נפגע בפלישות האשוריות החל מהמאה ה-8 לפנה"ס. בתקופה הפרסית היה האזור מוקד היסטורי חשוב, על האירועים המרכזיים אנו קוראים בספר יהודית. על פי ספר יהודית התרחשה פלישה של מלך פרסי לאזורינו. במהלך הפלישה נתקלו המלך הפרסי וצבאו בהתנגדות של קבוצה אתנית ישראלית שישבה בצפון השומרון וסירבה לקבל את העול הפרסי. זהו הרקע לסיפור הגבורה של יהודית. בתקופה זו נקרא האזור 'מחוז בתוליה', על שם עיר המחוז בתוליה ששכנה ככל הנראה בחורבת אל ח'ראייק בסמוך לדרך המרכזית בין עמק דותן לעמק יזרעאל. בהמשך תקופת בית השני (הלניסטית) נכבש השטח בידי מלכי בית חשמונאי שייסדו את המחוז היהודי של ארבתא (כך היא נזכרת במקורות). 'מחוז ארבתא' היווה למעשה ראש גשר יהודי באזור שהיה שומרוני ונכרי ברובו. מחוז זה נתבסס כנראה על גרעין יהודי שהיה באזור בתקופה הפרסית. ארובות - ארבתא חזרה לשמש כבירת המחוז, תפקיד שהיה שמור לה מאז ימי שלמה המלך. בסוף ימי הבית השני (רומית קדומה) היווה 'מחוז נרבתא' (הנקרא בפי חז"ל 'ערי נברכתא') את אחד ממחוזות ההתיישבות היהודית בשומרון (עם מחוזות עקרבא וגופנה בדרום השומרון). בנרבתא, בירת המחוז התגוררו מאות רבות של יהודים בעיר שהשתרעה על פני כמאה דונם. בסוף התקופה שימש 'מחוז נרבתא' כבסיס לגרעין הקנאי במרד הגדול שפרץ בקיסריה (בבית הכנסת 'כנישתא דמרדתא'). על פי התיאור שמביא יוסף בן מתתיהו - היוונים יושבי קיסריה, כמו בשאר הערים המעורבות (אשקלון, עכו, צור, סוסיתא, אלכסנדריה ועוד), ניצלו את מעמדם והתנכלו ליהודים.דבר שהביא בסופו של דבר למרד, במהלכו – "היהודים מהרו לקחת את ספרי התורה ולצאת אל נרבתא – היא אחת אחוזותיהם במרחק 60 ריס מקיסריה". מבחינה לאומית ההתבצרות בנרבתא והעברת ספרי התורה מהווים ביטוי לעצמאות המחוז היהודי, שהיה במקום כמחוז ישראלי-יהודי עצמאי כמעט ברציפות מאז נכנס עם ישראל לארץ ישראל בתקופת ההתנחלות. התבצרות יהודי קיסריה והסביבה במחוז נרבתא הייתה כאמור עקב בדידותו של אזור זה, אשר מיעוט הדרכים ומקורות המים בו הקשו על תנועת צבא. וכנראה זו הסיבה שקסטיוס גאלוס (נציב סוריה) שלח לשם יחידת פרשים בסתיו 66, בדרכו לירושלים כדי לדכא את המרד בתחילתו. יוסף בן מתתיהו מספר לנו על פשיטת זו: "גם אל מחוז נרבתא אשר בקרבת קיסריה שלח קסטיוס רוכבים רבים, אשר השחיתו את הארץ והכריתו חלק גדול מיושביה ובזזו את רכושם ואת הכפרים שילחו באש" (מלחמות, ב, יח, י). עד תחילת שנות ה-80, הזיהוי המקובל של ארובות היה בתל אסור הסמוך לצומת מג"ב (עד היום המעיין למרגלות התל נקרא עין ארובות) והזיהוי המקובל של נרבתא היה בחרבת ביידוס הסמוכה למענית (עד היום נקראת החורבה תל נרבתה, הוואדי שלמרגלות התל נקרא נחל נרבתה והצומת הסמוכה נקראת צומת נרבתה).

תמונות שלא צולמו לפני כן.
כל הכבוד, איזור נטול מטיילים ומסלול שלא ראה מציג אופניים 2,000 שנה.

רוצה גם.