קרן הכרמל – מכונה גם בערבית: דיר אל מחרקה ("מנזר השריפה"). זו הפסגה השלישית בגבהה ברכס הכרמל, הפסגה שוכת בצידו הדרום-מזרחי של הרכס. על פי המסורת, במקום זה התחולל העימות בין אליהו הנביא לבין נביאי הבעל, כשאש ירדה מן השמים ורק קרבנו אל אליהו הנביא נענה. מסיבה זו הוקם בשנת 1868 מנזר על ידי נזירים כרמליתים שהגיעו מאירופה. בחצר המנזר אפשר לראות מספר פסלים עשויים מאבן. הפסל הבולט ביותר הינו פסלו של אליהו הנביא שהפך למעשה לסמלו של המקום. בידו הוא מניף חרב מעוקמת ורגלו השמאלית דורכת על ראשו הערוף של אחד מנביאי הבעל. בבסיסי הפסל מופיעים מספר פסוקים בלטינית, ערבית ועברית. בחזית הבסיס רשום:"ויקם אליהו הנביא באש ודברו כלפיד בוער". אין זה הפסל המקורי, הפסל הראשון היה מעשה ידיו של נזיר כרמליתי מבוואריה והפסל הובא לארץ בשנת 1914. הפסל שהיה מונח באריזתו, פרצה מלחמת העולם הראשונה וחיילים תורכים שערכו פשיטות שוד על המנזר, פרצו את הארגז בתקווה למצוא בו מטמון. משהתאכזבו, כרתו בזעם את ראש הפסל ואת ידו הימנית השולפת חרב. הראש הוטל לבאר סמוכה ונמצא לאחר המלחמה. הראש הושב לכנו אך את היד לא מצאו עד היום. תחילה יחסו את קטיעת היד לנפוליאון בעת המצור על עכו בשנת 1799 וכן גם לקאוקג'י בעת הקרב על משמר העמק. לפי האגדה האמינו השניים כי כל עוד יניף אליהו את החרב לא יצליחו במלחמתם, ולפיכך שלחו חיילים לקטוע את היד. בשנת 1964 או 1958 הוצב בחצר המנזר פסל חדש את אליהו שנעשה בידי הפסל הנצרתי נג'יב נופי. נופי פיסל את אליהו ברוח הנצרות, שהוא נביא לוחם הכופה את אמונתו הדתית באמצעות חרב שלופה נוטפת דם, שהוא נושא בידו המונפת ורגלו נשענת על ראש כרות של אחד מנביאי הבעל.

מצפור טייסת העמק - המצפור הוקם על דרך נוף כרמל, מעט צפונית לקרן הכרמל. המצפור הוקם לזכרם של שני אנשי הטייסת ליאור הררי ויונתן בגין, שמטוסם התרסק בשעת אימון בימי הים התיכון. המצפור צופה על עמק יזרעאל ומתחתיו ישנה חורשה עם ספסלים, בחורשה על האבנים לוחות שיש עם פסוקים של משוררים ישראלים ידועים.

יופי של תעוד ובהחלט ניתן לראות שההנאה היתה מלאה

הצילומים, הכתוביות וההסברים , ובכלל היה נעים וטעים עם החבורה.