עלייה לרגל - על מנת להבין את משמעות המונח עליה לרגל יש להבין את הרקע לארכיאולוגיה המקראית של ארץ ישראל. לא אכנס לאין ספור הוויכוחים והפולמוסים בין החוקרים. אך ברמה העקרונית ניתן לחלקם לשניים: האחד חוקרים יש המכנים אותם: "מכחישי התורה". אותם חוקרים שלטענתם אירועים כיציאת מצרים, מסע העם במדבר, כניסתו לארץ, כלל לא התרחשו. עם ישראל קם ונוצר משבטים שחיו פה בארץ כנען. קבוצה זו של חוקרים "מכחישי התורה" טוענת: עדויות ארכיאולוגיות נוספות שיש ברשותנו סותרות את יציאת מצרים וכיבוש הארץ: את ערי כנען הקטנות והלא-בצורות החריבו פולשים מהים האגאי, מצרים הייתה בשיא עוצמתה הצבאית ופריחתה, בזמן שלכאורה הייתה אמורה להיות חרבה עד עפר. כמו כן, ישנו מחסור חמור בכל עדות ארכיאולוגית שתתמוך, לכאורה, במיתוס של יציאת מצרים: שום אזכור של ישראל בתוך מצרים, לא בכתובות על קירות מקדשים, לא בכתובות בקברים, לא בדברי הימים של מלכי מצרים, לא בחלופת דברים דיפלומטית, לא ברשומות מנהלתיות, וכו' (מה שכיום אינו נכון). ישראל פשוט נעדר, כאויב אפשרי של מצרים, כידיד או כעם משועבד. נוספת על זה גם העובדה שלא נמצאו כל סימנים לנוכחות אנשים רבים באתרי החנייה שמיוחסים לישראל בתקופה המדוברת, כמו עציון גבר וקדש ברנע (שחנו בהם עשרות שנים על פי המיתוס), אך כל אתרי החניה המקראיים שזוהו עד כה היו בעצם ערים חשובות וצמתי תחבורה ראשיים בתקופה בה הועלה לראשונה התנ"ך על הכתב, במאה ה-7 לפנה"ס (ואפשר לקרוא בפירוט רב על כל אלו ב"ראשית ישראל" של ישראל פינקלשטיין ואשר ניל סילברמן).


נשאלת השאלה: האם העדר ממצאים (ארכיאולוגים) יכול להצביע על מסקנה אחת (יציאת מצרים לא התרחשה), או - אולי לא נמצאו ממצאים? לא נערכו חפירות על מנת לגלותם? או לא נערכו חפירות במקומות הנכונים?


קבוצה שנייה של חוקרים מהקצה השני, מבססים את דבריהם כי כל מה שכתוב בתורה אכן התרחש הלכה למעשה. דבר אחד מוסכם על החוקרים מפה ומפה, תיעוד המאורעות כפי שהם מתוארים בתנ"ך נעשו מאות שנים אחרי קרות הדברים. לדעת רוב החוקרים, התורה חוברה והועלתה על הכתב בין המאה העשירית לבין המאה הרביעית לפנה"ס. כמו כן קיימת סברה כי גם לאחר מכן חלו בה שינויים בתורה הכתובה. התורה קיבלה את צורתה הסופית והמוכרת כיום רק בתקופת עזרא (אמצע המאה החמישית לפנה"ס). לאור הערכה זו מתקשים לכן חלק מהחוקרים להתייחס לתורה כאל תיעוד מדויק של אירוע יציאת מצרים.


אחד הארכיאולוגים המקראיים החשובים ביותר שקמו פה בארץ, ושייך לזרם המאמין שאירועי התנ"ך אכן התרחשו הינו: פרופסור אדם זרטל. זרטל בניגוד לשאר החוקרים, אינו מסיק מסכנות מן הכתוב (או כפי ש"מכחישי התורה" טוענים: אין ממצאים אין אירועים). פרופסור אדם זרטל זה כמה עשורים "חורש" ברגל את השומרון ובקעת הירדן, מגלה אתרים חשובים. לאחר הגילוי והחשיפה, פונה זרטל אל המקור - אל התנ"ך. שם בתנ"ך הוא מחפש סימוכין, פירושים, הקבלות לממצאים שמצא בשטח. בניגוד לשאר הארכיאולוגים זה ייחודו של האיש – ראשית איתור אתר, חשיפתו, מציאת סימוכין בתנ"ך לאתר. לכן כל עבודותיו של אדם מדויקות, מהימנות בצורה גבוהה, כולן נתמכות על ידי ממצאים ארכיאולוגיים מהשטח. לכן לתיאוריות התנכיות שלו יש בסיס עובדתי ארכיאולוגי מוצק ושמו יצא בכל רחבי העולם כארכיאולוג מקראי חשוב. יצא לי הכבוד להיות מספר פעמים עם אדם זרטל במספר אתרים שחפר, לשמוע ממקור ראשון על האתר והמסקנות שהסיק.


איך כל זה קשור לעליה לרגל?

במשך שנים רבות הייתה ארץ כנען מושבה של מצרים, ופקידים מצריים ניהלו את ענייני האזור, גבו מסים, חוקקו חוקים והחזיקו שם צבא. בנוסף, ידועות לנו השפעות רבות שעם ישראל הקדום ספג באופן ספציפי מהמצרים. פרופסור ישראל קנוהל מייחס בספרו "מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך" את המיתוס הקושר את ישראל למצרים, כהשפעה תרבותית של צאצאי החיקסוס אשר גורשו ממצרים, והתנחלו גם הם באזור הישוב של ישראל הקדום. עוד מראה קנוהל, נקודות דמיון בין תיאורי האל המונותיאיסטי של מקור J בתנ"ך, לבין האל המונותיאיסטי של פרעה אחנאתון. לאחר מות אחנאתון עלה שוב מעמד הכהונה המצרי לגדולה, וכוהני דת אתון נאלצו לברוח על נפשותיהם. גם אותם אנשים הגיעו לאזור המדובר והפכו לחלק מעם ישראל הקדום. קנוהל מעלה גם את הסברה שזו הסיבה לכך שמיתוס יציאת מצרים בנוי משני נרטיבים שונים ומנוגדים - האחד של גירוש ממצרים, והשני של בריחה ממנה. מה שפרופסור אדם זרטל מראה כעת, הוא בפשטות עוד השפעה מצרית אחת מני רבות, שספג כנראה עם ישראל בשנות התפתחותו באותה תקופה. את טביעות האצבע של מצרים אפשר למצוא עמוק בתרבות הישראלית, החל מברית המילה שמקורו במצרים, דרך תפילות זהות (אמירת הייחוד "שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד" דומה מאוד בצורתה לשורה המופיעה באחד מהמנוניו של פרעה אחתנון "אתה אל יחד ומלבדך אין אל אחר". שמות מצריים מובהקים המופיעים בעיקר בשבט לוי: משה, פנחס, מררי ועוד. טקסים תנ"כיים שלמים שנמצאו (בשינוי נוסח כליל) בכתובות עתיקות במצרים, המתוארכות מוקדם בהרבה מעת כתיבת התנ"ך. נאמר כאשר המקראי היה ה"משנה למלך" במצרים, לימד את המצרים לעשות ברית מילה. אנו יודעים אפוא שההשפעה המצרית על העם הייתה עצומה, מושרשת עמוק בתוכו והשפיע על הלך המחשבות, ההתנהגות, הדת והפולחן.
רעיונותיו של אדם זרטל מוצגים כסוג של הוכחה שהנה אנו, היהודים, היינו כאן עוד בתקופה העתיקה, ולא פתאום "הגענו בעידן המודרני". חשוב להבין שזו המסקנה המקובלת בקרב החוקרים גם ללא קשר לרעיונותיו של זרטל. הארכיאולוגיה מראה מתאם גדול למדי (גם אם בהחלט לא שלם ומלא סתירות) בין סיפורים מקראיים רבים של תקופת בית ראשון לבין ממצאים בשטח. אבותינו היו כאן עם או בלי מיתוס "יציאת מצרים". מה ההשלכה הפוליטית הנוכחית של מסקנה זו - לא בדיוק ברור. תלוי כמובן את מי שואלים.לאור כל הדברים הללו, סביר הרבה יותר כי תיאור חדירתו והתיישבותו של עם ישראל בכנען נקבע על פי מיקומם של מתחמים שנמצאו בשטח וחלקם נחשפו על ידי זרטל.

שאלה חשובה היא מדוע וכיצד עוצבו המתחמים בדרך שעוצבו. אבל לפני שנשיב על השאלה ראוי לדון מעט בחברה שהקימה אותם. טען אדם זרטל: המפעל של בניית המתחמים מעיד על קהילה מאורגנת עם מנהיגות בעלת אידיאולוגיה, שכלכלתה ואורח חייה נוודי בעיקרו. העבודה הרבה של בנייתם ותחזוקם לא הייתה מבצע של משפחה אחת, או אפילו כמה משפחות. ה"דבק" הסוציאלי של הקהילות הללו היה בראש וראשונה, אתרי הפולחן שלהם. יש להוסיף לכך גם את הארכיטקטורה המשותפת (המתחמים) והקראמיקה הזהה, אף כי זו אינה מעידה בהכרח על מוצא אתני משותף. נראה כי לפנינו עיצוב אידיאולוגי-דתי של אתרים, שנועד להביע רעיון מסוים. הצורה הייחודית של כף הרגל קשורה ישירות לתפיסת העולם שבדברים ויהושע, לפיה מבטא מדרך כף-הרגל בעלות על הארץ החדשה. ראינו כבר שמקור התפיסה הזו במצריים; אבל שם מופיע הדבר רק בביטויים ספרותיים ובציורים על חפצים, ולא בצורת אתרים. אפשר להניח שעם הכניסה לכנען הוחלט בהנהגה הדתית/פוליטית של האוכלוסייה החדשה לעצב את אתרי הפולחן שלהם בדמות הסמל לבעלות ולשליטה על הארץ החדשה – כף הרגל. אם נכון הדבר, עולות מכך כמה מסקנות חשובות. ראשית, בולט הקשר האידיאולוגי בין מערכת המושגים של האוכלוסייה החדשה (ההנהגה והכהונה) לבין בנייתו והקמתו בפועל של המושג בשטח, במקום שכל מבקר יוכל לראות את הצורה הזו בעליל. שנית, המתחמים הללו מתארכים את מערכת ההגדרות של "מדרך כף רגל' בספרים דברים ויהושע למאות 12-13 לפנה"ס. אפשר לומר, בעקבות התגלית, שתפיסת הבעלות באמצעות דריכת כף-רגל נוצרה במאות הללו, בראשית תקופת הברזל. מכאן שגם קטעי המקרא הרלבנטיים שייכים לאותה תקופה, בניגוד גמור ל'מאחרים" אותם. שלישית, העובדה שרק חמישה אתרים מסוג זה נמצאו, ומקום כולם בין הירדן והסרטבה להר עיבל, עשויה להצביע על אותו נתיב כניסה ממזרח למערב, המופיע בדברים יא, כט-ל.


אדם זרטל חפר וגילה מספר ממצאים ארכיאולוגים של אתרי פולחן קדומים מתקופת ההתנחלות, שעה שבני ישראל חודרים וכובשים את ארץ כנען ומתיישבים בה. אותם אתרים פולחניים הוקמו הרבה לפני בניית בית המקדש, אלה הם אתרים שהוקמו תחת ההשפעה המצרית החזקה שהביאו איתם בני ישראל, אלה הם אתרים פולחניים שהם הקריבו בני ישראל קורבנות כפי שהיו מצווים בתורה. לכל אתרי הפולחן הללו יש צורה של כף רגל ו/או סנדל (ההשפעה המצרית שהביאו איתם בני ישראל). אדם זרטל מבסס את התיאוריה שלו על אתרי פולחן, שצורתם כצורת כף רגל, שאותם הוא מזהה עם המושג המקראי "גילגל". זרטל סבור, שאתרים אלה שימשו את העם כמרכז פולחני עד לבניית בית המקדש בירושלים. לטענתו, יתכן שבני ישראל היו עולים לאתרים אלה בחגים, ומכאן המושג "עלייה לרגל" והשימוש במילה רגל כמילה נרדפת לחג. בניית המתחמים בצורה זו, מסמלת את ההשפעה האידיאולוגית שהייתה לתרבות המצרית על מי שבנה אותם. מפני שכף הרגל הייתה סמל מוכר במצרים לשררה וכוח. באמצעות מחקר נוסף, יתכן שבעתיד תוכל התיאוריה של זרטל לספק הסבר מקיף ומדעי למיתוס שנקרא "יציאת מצרים". הממצאים עליהם מסתמך זרטל נתגלו ונחקרו בין השנים: 2008-1990 בבקעת הירדן ובשומרון. מדובר במתחמים או אתרים, שנבנו בצורת כפות רגליים ענקיות. פרט לחמשת האתרים שנתגלו עד כה, לא נתגלה אף אתר בעולם שנבנה בצורה דומה ולכן מייחסים החוקרים חשיבות רבה לכל פרט ופרט. מבדיקות תיארוך שערכו החוקרים לכלי החרס ועצמות בעלי החיים שנמצאו בשטח, ניתן להסיק שמתחמים אלה נבנו בסוף המאה ה-13 לפנה"ס וקיומם נמשך עד המאה ה-9 לפנה"ס בקירוב. האתר הראשון נמצא ליד מושב ארגמן שבבקעה. אורכו כ-200 מטרים, רוחבו כ-85 מטרים ושטחו כ-13 דונם. המתחם בנוי כחצר מוארכת המוקפת קיר נמוך, במרכזו במה עגולה שתכליתה לא ברורה עדיין לחוקרים. ליד הבמה נמצאו סירי בישול ועצמות בעלי חיים, מה שעשוי להעיד כי היא שימשה לפולחן. המבנה המיוחד, בצורת כף רגל, מעיד שהאתר נבנה עם כוונה רעיונית. יש בו מסלול, מעין דרך תהלוכות, המקיפה את הבמה. "הקפה טקסית של אתרים באמצעות תהלוכות היא אלמנט חשוב במזרח הקדום" אומר פרופ' זרטל, שהוסיף כי מקור המונח 'חג' בלשונות השמיות הוא במילה 'חוג', שמשמעותה סיבוב או הקפת מקום. מכאן שהממצא החדש שופך אור על משמעות המושג 'חג' בעברית. המתחם השני נתגלה ליד מושב יפית, השלישי ליד מושב משואה. עוד שני מתחמים שצורתם דומה אך לא זהה, נמצאו בנחל תרצה ובהר עיבל. זרטל סבור שמדובר בחמישה מתחמים שנבנו על ידי בני ישראל, זמן קצר לאחר כניסתם לארץ כנען. הוא מסתמך על העובדה שחמשת האתרים נבנו באותה תקופה, על כך שחמישתם פזורים על מסלול הכניסה לארץ ישראל, המתואר בספר יהושע, ועל העובדה שבמתחם בהר עיבל נמצא בעבר מזבח ולידו שרידים של בעלי חיים שנשחטו שחיטה כשרה. למה כפות רגלים?
המילה גילגל מוזכרת במקרא 39 פעמים. גילגל הוא אתר או מחנה, שהקימו בני ישראל עם כניסתם לארץ כנען. על פי התיאור במקרא האתרים החדשים עשויים להיות גילגלים. אך העובדה שנבנו בצורת כף רגל, מרמזת על משמעות עמוקה ומרחיקת לכת מזו. פרופ' זרטל משער שלרעיון הזה הייתה השפעה ישירה על עיצוב המתחמים שנתגלו, וכי השפעה זו עשויה להעיד על כך שבני ישראל אכן נכנסו לארץ כנען ממצרים. על מנת לבסס את ההשערה הוא פונה למקרא. "המקרא מתייחס לכף הרגל מאות פעמים. כף הרגל מסמלת בעלות על טריטוריה, את הקשר בין העם לארץ ואת ההבטחה האלוהית לבעלות העם על הארץ. בנוסף, לא פעם מומשלת הכנעת האויב לדריכת רגל. שיאה של התפישה החדשה, שחדרה מהספרות המצרית אל המקרא, הוא בדימוי המקדש לרגל. המקדש מדומה למקום בו דורכת רגלו של האל". גילוי המתחמים, והתיאוריה הנלווית אליהם, מציעים מערכת חדשה להבנת מושגים המוכרים לנו. משמעות המושג 'רגל', למשל, מוכרת לנו כחג ("שלושת הרגלים"). עתה, ניתן לפרש אותה כרגל פיסית. יתכן שבדורות הראשונים לישיבתם של בני ישראל בארץ כנען, היה העם עולה למתחמים שנבנו בצורת כף רגל, על מנת לסמל את השליטה בארץ, ומכאן המושג "עלייה לרגל". יתכן שרק לאחר הקמת המקדש בירושלים, כ-200 שנה לאחר בניית המתחמים, הפכה המילה רגל למילה נרדפת לחג. קיומם של מתחמי פולחן בהם נחגגו חגי ישראל לפני בניית המקדש, עשוי גם להסביר למה ירושלים לא נזכרת בספר דברים.

סדרת הטיולים שלך מעוררת התפעלות : המקומות, הנושאים, התמונות, ההסברים - כל הכבוד !

הטענה של קנוהל היא שבתנך חברו מספר אתוסים יחד, חלקם ממקור מצרי. צריך לזכור שישראל של אותה תקופה היתה תחת שלטון מצרי עד לפלישה האשורית, כמוגדר בהסכם קדש בין המצרים לחיתים. בנוסף, גם אם מקבלים את זיהוי האתרים של פרופ' זרטל כפשוטם, אין כאן עדות כלשהי לסיפור יציאת מצרים, כפי שאין בשקיעת הים השחור בבחינת עדות לנכונות סיפור תיבת נח.

יש הבדלי גישה מהותיים בין אלו הרואים בתנך ספר מפתח ויוצאים מנקודת הנחה שהכתוב בו נכון לבין אלו המתבססים על עובדות בשטח ומתייחסים לתנך כחלק ממכלול העדויות הכתובות, שחלקן נכון וחלקן האחר מקורו באתוסים של עמים שונים באזור.
אגב, הפניה למאמרי אדם זרטל:
http://adamzertal.co.il/keysites.htm
http://adamzertal.co.il/articles/adam_zertal/sandal.pdf
המאמר השני מוקדש לתצורת הסנדל של המתחמים.

אין מילים, ממש מרגש מחדש לראות את התמונות שלך שכל אחת מהן היא פוסטר בפני עצמו ולחוות את המסלול מחדש. תודה על טיול מיוחד במסלול מדהים ביופיו כרגיל מבית מדרשך!!!