את הרכיבה בחושך לאור שלושה פנסים אני לא אשכח לעולם.
רכיבה איטית ואחראית בקבוצה מצומצמת רווחים, בחושך מוות מסביב וצללים ארוכים ארוכים קדימה.

עוד רכיבה אפית שסך נתוניה לא אומרים מאומה על המציאות.
40 ומשהו ק"מ כמעט 1200 מטר עליות 12 רוכבים .

בחושך הזה הרגלים רוצות מהר מהר, להגיע כבר..אבל השותפות מחייבת יחד. אורות כפר נוקדים נראים מתרחקים ככל שאנו מתקרבים.. והנה אנו שם , מטפטפים את עצמנו . הגענו. 
מתוך החושך המוחלט מראות צללי הרוכבים היוצאים מהמדבר אל החניון המבורך היוו אטרקציה מטורפת לכל אלו שצפו בנו בתדהמה.

הרכיבות עם קובי תמיד מאתגרות. לא רק את הגוף אלא גם, אולי בעיקר את הנפש. אין שום דבר שיגרום לי לוותר על הרכיבות המשותפות האלו. 

תודה לכולכם, הייתם נהדרים.
תודה לדודי על הסיוע ועל הרוח הטובה. ותודה מיוחדת לזהר הקאובוי המטורף שבא לרכיבה בג'ינס כאילו כלום וחייך כל הזמן מאושר. שום דבר לא יכול לשבור אותו.