נווה דניאל – היישוב נמצא על רכס א-צלח כ-980 מטר מעל פי הים. שמו של היישוב קשור לחורבה הנמצאת כק"מ מצפון לו בשם "נבי דניאל". היישוב הוקם בכ"ז בתמוז תשמ"ב, 18.7.82, על אדמות משק כהן שנקנו בשנת 1935 מתושבי אל חאדר, בידי יצחק יהודה כהן מירושלים שהקים במקום רפת, מטעים ולול, ושקירות הרפת ניכרים עד היום סמוך למגדל המים. כהן בנה את החווה שכינה "משק כהן" לבנו שלמד חקלאות בצרפת, אך כשהבן שב ארצה בשנת 1937 הוא רצה להשתמש במכונות חקלאיות, מה שלא התאפשר בחוות הטרשית הזו. האב המאוכזב מכר בשנת 1943 את האדמות לקק"ל בהשפעתו של יוסף וייץ. בתש"ח מספר פעמים התיישבו פה אנשי פלמ"ח.

שדה בועז - שכונת קראוונים היושבת אל מול נוף עוצר נשימה של מישור החוף והשפלה, מול הים הכחול וגם אל מול בתי בית לחם ואפרת. בגבעה כ-15 בתים, בית כנסת, גפנים עוטפים אותה והיא נקראה בעבר גם נווה חננאל. השכונה מעורבת דתיים-חילונים והיא עלתה על הקרקע בסיוון תשס"ב. ההגעה בשביל עביר לכל רכב מדרום, גי'פים יכולים להגיע גם מהפילבוקס שמצפון מזרח ומהמחלף בכביש שממזרח.

חוסאן - כפר שהיה בעבר ירדני וכיום כפר פלשתינאי. בחוסאן התבצעה פעולת תגמול בפעם הראשונה עם כוחות סדירים של צה"ל. בעקבות סדרת תקריות בגבול הירדני, שהגיעו לשיאן ב-23 באפריל 1956, ברציחתם של 4 מדענים משתתפי כנס ארכיאולוגי ברמת רחל על ידי מקלען ירדני שירה ממוצב מר-אליאס, וברצח אישה למחרת ליד מושב עמינדב, הוחלט לתקוף יעדים ירדניים ליד בית לחם. נבחרו משטרת חוסאן ומוצבי אום-קלעה שממערב לה. לצורך המשימה אורגן צוות קרב מחטיבת הצנחנים 202, שיצא לעבר היעדים בליל 25-26 בספטמבר 1956. גדוד 890 נועד לפשוט על משטרת חוסאן ולבצע חסימות על אזור הפעולה. גדוד הנח"ל מוצנח נועד לכבוש את מוצבי אום-קלעה ולשמש כעתודה כללית.הירדנים הבחינו בתנועת הכוח לעבר הגבול, היו בכוננות והזרימו כוחות לאזור.מסע ההתקרבות של גדוד 890 היה ארוך וקשה יותר, הוא יצא ראשון ליעדו. ציר התנועה חצה את ואדי ג'אמע המצוקי (נחל המעיינות). בכוח יצא מהוואדי מאוחר ובדרך נורתה עליו אש. הכוח התקדם לעבר המטרה ונפרס לתקיפה מדרום-מערב ליעד. כוחות החסימה לעבר גוש עציון וחברון נערכו במקומותיהם, אז החלה ההתקפה. לאחר סיוע ארטילרי לא מדויק, נערכה ההסתערות נכבשה המשטרה והמאהל שלידה. כוח החסימה השמיד רכב ואחר כך סוללת מרגמות כבדות שנטשה במשטרת חוסאן. בקרב באזור המשטרה נהרגו 12 חיילים ירדניים ומספר אנשי המשמר-הלאומי. לצנחנים היה הרוג אחד. במקביל תקף גדוד הנח"ל המוצנח את יעדיו שממערב למשטרה. הכוח העיקרי התגלה בדרכו ליעדיו – מוצבי אום-קלעה. הוא פרץ למוצבים וניהל שם קרב קשה במשך כחצי שעה, בתעלות ומחוצה להן עם חיילי הלגיון הירדני שלחמו בעקשנות. בקרב זה נהרגו כ-21 חיילים ירדנים ורבים נפצעו. לצנחנים היו 4 הרוגים ו-18 פצועים. כוח משני, שתקף את מוצבי חוסאן השתלט במהירות על המוצב והכפר, הרגיע את התושבים וחסם את השביל המוביל למשטרה. עתה הופעל כוח החבלנים והעתודה שנע לעבר המשטרה בשמונה זחל"מים והביא איתו חומרי נפץ. בניין המשטרה פוצץ ונהרס. אותו זמן ניסה כוח תגבור גדול ירדני להגיע לאזור ונבלם על ידי כוח החסימה הדרומי שפגע במספר שריוניות, ולכד מספר גיפים. בשעה 0300 עזבו הכוחות את האזור ואיתם שלל רב. אבדותינו בקרב היו 10 הרוגים.

בתיר - כפר פלשתינאי בתחומי הרשות. שמו של הכפר משמר את השם הקדום ביתר. המעניין הוא שחורבות השוכנות מצפון לכפר נקראות בפי הערבים: "חירבת אל-יהוד" (שרידי היהודים). למעשה השם בתיר או שם דומה אינו מוזכר במפורש במקרא, יש המפרשים את "הרי בתר" הנזכרים בשיר השירים כהרים בסביבת בתיר: "עד שיפוח היום, ונסו הצללים, סב דמה-לך דודי לצבי, או לעפר האילים...על הרי בתר". בנוסף נכלל השם "בייתר" ברשימת ערי יהודה בספר יהושע (טו), בפסוק שנשמר בתרגום השבעים, אך לא בנוסח העברי של המקרא. על פי הממצאים הארכיאולוגים התקיים במקום יישוב כבר בתקופת המלכים. מידע מפורט על המקום יש לנו ממרד בר כוכבא בשנים 134-135 לספירה. הרומאים כבשו והחריבו את העיר, ובר כוכבא מצא שם את מותו שהביא להתמוטטות המרד כולו. הרושם הטראומטי שהשאירו האירועים האלה מוצא את ביטויו בספרות הרבנית, במדרש איכה ובתלמוד הבבלי במסכת גיטין: " ארבע מאות בתי כנסת היו בכרך ביתר ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן וכשהיה אויב נכנס לשם היו דוקרין אותן בחוטריהן וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש" (גיטין נח,א). זמן מה אחרי חורבן בתיר, בתקופה הרומית-ביזנטית, התפתח במורד שליד שרדי היישוב העתיק כפר חדשף בתיר של היום, אשר נזכר במאה הרביעית על ידי אב הכנסייה אויסביוס. הכפר נמצא על דרך אסטרטגית חשובה ליד דרך ירושלים-בית גוברין-אשקלון. בשנת 1982 הוקמה בבתיר תחנת רכבת ששימשה כתחנת ביניים קטנה למטרות מפגש רכבות ומילוי מים בקטרי הקיטור. התחנה הוקמה כחלק מהקמת קן הרכבת לירושלים. בניין התחנה זהה למדי לשאר המבניים שבתחנות הביניים הקטנות כלוד, סג'ד, ודיר אבן (בית שמש). התחנה הייתה בשימוש גם בימי המנדט אך נזנחה עם קום המדינה וסגירת הקו בשנת 1988. במבנה נהרס כליל בעת שיקום הקו בתחילת העשור. בתיר משמרת את התרבות של החקלאות ההררית המסורתית והעתיקה, בה מי המעיינות זורמים לבריכות אגירה, שמהן מוזרמים המים אל חלקות העיבוד דרך מערכת מורכבת של תעלות.