דרום הר חברון - רקע כללי - דרום הר חברון הינו החלק הדרומי של הרי יהודה ולמעשה היחידה הגיאוגרפית הדרומית ביותר בחבלי ההר המרכזי . הקמר הגיאולוגי הראשי - קמר חברון הנמשך מירושלים עד חברון ויוצר במת הר גבוהה ואחידה (בתוכה גוש עציון ) מתפצל מדרום לחברון לשלושה קמרים , קמר מעון במזרח , קמר דהריה במערב וביניהם קמר קטן יותר - קמר יטה . בין הקמרים נמצא קער סמוע עם המסלע הקרטוני וכיסוי הנארי שבו . אדמת האזור רנדזינה חומה - אפורה ירודה באיכותה מאדמת הטרה - רוסה שנמצאת בשאר חבלי ההר. דרום הר חברון מוקף משני עבריו במדבריות , בדרומו הנגב ובמזרחו מדבר יהודה - מדבר בצל גשם , הקרבה לשני המדבריות משפיעה מאוד על אקלים האזור ומתוך כך על הצומח , החי והאדם באזור. בנוסף למיעוט הגשמים (כ- 300 מ"מ בממוצע בשנים האחרונות ) גם מקורות מים יציבים כמעיינות ובארות נדירים בו , מס' מעיינות זעירים נמצאים בזיף ובכרמל . תושבי האזור לאורך כל התקופות התקיימו על מי גשמים שנאגרו בבורות אותם חצבו בסלע הקרטוני. התנאים הייחודיים של המסלע , הקרקע המשקעים ומיעוט מקורות מים יציבים עיצבו את אזור דרום הר חברון כאזור מובהק של ספר המדבר .
אזור ספר המדבר נתון לשינויים ותנודות בהתאם לשנות ברכה ובצורת , לעיתים רצועת הספר "משתלטת" על המדבר עקב ריבוי גשמים ולעיתים בעיקר בשנות בצורת הספר הופך למדבר .ע"פ המקרא אזור הספר נקרא "הכרמל " ,תופעת התרחבות והצטמקות הספר מוכרת גם בדברי הנביאים "והיה מדבר לכרמל והכרמל ליער יחשב ושכן במדבר משפט וצדקה בכרמל תשב " (ישעיה לב , יג' ) הנביא מדבר בפסוקים אלה על זמני שלום וגאולה , בעת חורבן התהליך הוא הפוך "והיה השרון כערבה ונוער בשן וכרמל . . . " (ישעיה לג' ) .
הקרבה למדבריות השפיעה על תנאי הביטחון באזור לאורך כל העת העתיקה, כחבל ספר שבו מתרחש המאבק המתמיד בין "המזרע לישימון " היה האזור זירה למאבק אנושי בין החקלאיים תושבי הקבע לבין נוודי המדבר אשר פשטו בשנות בצורת ובעתות מצוקה על יישובי הקבע .
בדרום הר חברון אנו מוצאים התיישבות יהודית כבר מימי יהושע , ביהושע פרק טו' (פרק נחלת יהודה ) מוזכרים הישובים כרמל, מעון, זיף, יוטה ועוד, הכפרים הערביים כיום בדרום הר חברון יושבים על גבי אתרים אלה ומשמרים בשמותיהם את שמות הישובים מתקופת התנ"ך. בהיותו אזור ספר המרוחק מעין השלטון שימש האזור כמרחב פעולה לבריחתו של דוד מפני שאול, פרקים רבים בספר שמואל א' מתארים את מנוסתו של דוד למדבר זיף, מדבר מעון ומדבר עין גדי המזרחי יותר, אף נבל הכרמלי היושב במעון ומעשהו בכרמל מנסה להוריד את דוד מגדולתו ולהזכיר לו בידי מי השלטון בימיו "היום רבו העבדים המתפרצים איש מפני אדוניו ... " (שמואל א , כה'). סוף ימי בית ראשון עם חורבנה של ירושלים ע"י נבוכדנאצר, נחרבו גם הכפרים בדרום הר חברון ותושביהם הוגלו בבלה ביחד עם גולי ירושלים. את האזור תפסו האדומים שאף סייעו לבבלים בחורבן חבל הארץ הדרומי, על כך ניתן ללמוד מאוסטרקונים שנמצאו בתל ערד ומספר עובדיה. פריחה נוספת של דרום הר חברון מתרחשת בתקופת המשנה והתלמוד (תקופה ביזנטית), הן מהממצא הארכיאולוגי הרב שנמצא באזור, והן מכתבים בני אותה תקופה אנו לומדים על קהילות יהודיות גדולות שחיו ופעלו באזור. בספרו האונומסטיקון - ספר השמות, מזהה אובזביוס אב הכנסייה מקיסריה את האתרים המוזכרים בתנ"ך, ובברית החדשה, עם הישובים בשטח בני זמנו (המאה הרביעית). בדרום הר חברון מזכיר אובזביוס שבעה כפרים יהודיים - כרמל, יוטה, ענים התחתונה, אשתמוע, רימון, תלה ועין גדי, כמו כן הוא מזכיר גם שני כפרים נוצרים - יתיר וענים העליונה. אל האונומסטיקון מתווספים סקרי השטח והחפירות הארכיאולוגיות בעשרות השנים האחרונות, המלמדים על קהילות רבות באזור שלא הוזכרו. בחיבורו של אובזביוס, לדוגמא העיירה הגדולה סוסיא עם ביתי הכנסת והפסיפסים המפוארים שבהם, דבר אשר לא מטיל ספק ביהדותה של סוסיא. עיון בדברי חז"ל מתקופת המשנה והתלמוד, מראה שאזור זה נקרא "דרומא" או "דרומה", הכתיב היווני מסגיר שהאות ד' נוקדה בקמץ, זהו בעצם התרגום ל"הדרום", במקורות רבים משמש הציון הגיאוגרפי "הדרום" את יהודה כולה, כפי שכינוה חכמי הגליל. עם זאת ישנם מקורות המכוונים לדרום הר חברון בלבד. גם אובזביוס שהוזכר לעיל השתמש במושג זה באונומסטיקון "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה ". בתחילת אגרת המופיעה בתוספתא (סנהדרין ב,ו ) ונשלחה ע"י רבן גמליאל והזקנים מירושלים ליהודים ברחבי הארץ והעולם, נאמר "לאחנא בני גלילא עילאה (גליל עליון ) ולבני גלילא תחתא (תחתון ), ולאחנא בני דרומא עילאה (עליון ) ובני דרומא תחתא שלמיכון יסגא . . . " נהוג לזהות את הדרום העליון כמקום הגבוה - אזור דרום הר חברון, ואת הדרום התחתון כאזור דרום שפלת יהודה (קיבוץ להב, שומריה ועוד), בהשוואה דומה לגליל העליון ולגליל התחתון. במאה התשיעית מסתיים פרק מפואר בחיי היהודים באזור דרום הר חברון, כל הקהילות הגדולות של תקופת המשנה והתלמוד נעלמות, ועד היום אין תשובה ברורה להיכן נעלמו יהודי הדרום בתקופה זו. את מקומם של בתי הכנסת תופסים מסגדים ועמם אוכלוסיה חדשה – המוסלמים. יתכן שיהודי הדרום בורחים מפני האסלאם, אולי בגלל פחד ושמא בגלל ערעור הביטחון בספר עם כניסת האסלאם .
1200 שנה חולפות והיהודים שבים לאזור דרום הר חברון, בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים של המאה העשרים מוקמים גרעיני התיישבות בירושלים ובקרית ארבע אשר כיוון עליתם הוא דרום הר חברון. הישוב הראשון שמוקם הוא בית יתיר, ראשית העלייה הייתה אל מחנה יתיר בתוך יער יתיר, ומשם עברו למקומם הקבוע על יד חורבת לוציפר ומשטרת לוציפר. בהמשך, מוקמים הישובים מעון, כרמל, סוסיא, עתניאל, בית חגי, תלם, שמעה ועוד. כיום במועצה האזורית הר חברון ישנם 15 ישובים מכל מגוון הקשת החברתית בישראל, ישובים קהילתיים, חילוניים, דתיים, שיתופיים - חקלאיים, חוות ומצפים .

מעון – יישוב דתי לאומי המורכב מחברים במושב שיתופי ותושבים ביישוב קהילתי, היישוב שייך למועצה אזורית הר חברון ומשתייך לתנועת אמנה. מעון הוקמה בשנת 1981 כהיאחזות נח"ל ואזרחה בשנת 1982 על ידי גרעין של בני עקיבא. היישוב נקרא על שם היישוב המקראי מעון, שמיקומו המשוער הוא בתל "חרבת מעון ביהודה" בגובה של 863 מטר מעל פני הים, דרומית-מערבית ליישוב. בחפירות שנערכו בתל מעון העתיקה, על ידי הארכיאולוג צבי אילן, נמצאו שרידי בית כנסת, ולפי הערכה ישבו בו יהודים בתקופה הביזנטית, אשר עיסוקם היה בכרמל אך נמנעו מלגור שם. כרמל העתיקה שימשה בסיס כלכלי וצבאי לאזור בשל מיקומה בצומת דרכים חשוב של דרכי אורך ודרכי רוחב בדרומא - אזור דרום הרי חברון. חוות מעון שוכנת בחורש עצי אורן אשר ניטע על ידי הקרן הקיימת לישראל בתל טוואני. החווה מקבלת מהיישוב הקהילתי את אספקת החשמל, המים ואת שאר השירותים הציבוריים. מגוריהם של תושבי החווה הם במבנים זמניים אשר נבנו על ידם ומפוזרים בחורש. דרומית מהחורש נמצאת מערה גדולה הנושאת את אותו שם. החווה הוקמה בשנת 1997 כחווה חקלאית שבה עדרי כבשים, עזים, מטעי פרי וגידולי בעל. בין תושבי החווה והתושבים הפלסטינים בסביבה נתגלעו חיכוכים, וב-19 באפריל 1998 רצחו רועים פלסטינים את תושב החווה. בשנת 2000 נהרסו בתי החווה על ידי צה"ל אגב מאבק ותושביו הועברו לתוך יער מעון.

חוות מעון - שוכנת בחורש עצי אורן אשר ניטע על ידי הקרן הקיימת לישראל בתל טוואני. החווה מקבלת מהיישוב הקהילתי את אספקת החשמל, המים ואת שאר השירותים הציבוריים. מגוריהם של תושבי החווה הם במבנים זמניים אשר נבנו על ידם ומפוזרים בחורש. דרומית מהחורש נמצאת מערה גדולה הנושאת את אותו שם. החווה הוקמה בשנת 1997 כחווה חקלאית שבה עדרי כבשים, עזים, מטעי פרי וגידולי בעל. בין תושבי החווה והתושבים הפלסטינים בסביבה נתגלעו חיכוכים, וב-19 באפריל 1998 רצחו רועים פלסטינים את אחד מתושב החווה. בשנת 2000 נהרסו בתי החווה על ידי צה"ל אגב מאבק ותושביו הועברו לתוך יער מעון.

א-תוואני – כפר פלשתינאי קטן שתושביו מתגוררים במערות. כיום עקב פעילות נמצרת של האיחוד האירופי רבים מתושביו עברו להתגורר בבתי קבע. הכפר בנוי על שרידי ח'ירבת א-תוואני. בסקר ארכיאולוגי שנערך בשנת 1968 נמצאו במקום שרידים מועטים של מבנים וגדרות. החורבה שהייתה במקום, ח'ירבת א-תוואני, נהרסה ובמקומה הוקמו מבנים חדשים. התושבים שהתגוררו במקום השתמשו גם במבנים הקדומים ובמערות הטבעיות למגורים ולמכלאות. ממצאי קדרות שנמצאו במקום על ידי הארכיאולוגים היו משתי תקופות, התקופה הביזנטית ותקופת ימי הביניים. הארכיאולוג צבי אילן מצא במקום מבנה גדול, חלקו חצוב וחלקו בנוי, שאותו הוא זיהה כבית כנסת מהתקופה הרומית. בשטח המבנה התגלו פריטים מעוטרים רבים שכיום אינם נמצאים במקום. כיום, עם התרחבות היישוב באתר, מרבית השרידים שבו נהרסים, והאבנים הקדומות נלקחות לבניית בתים חדשים. הארכיאולוג וחוקר האזור יובל ברוך חפר מצפון לחורבה ומצא מערת קבורה יהודית מהמאות הראשונה והשנייה לספירה. במערה החצובה התגלו סרקופגים עשויים מאבן גיר קשה, שהם טיפוס מאוחר של ארונות קבורה. על פי מפת הקרן לחקר ארץ ישראל מ-1880, החורבה נמצאת ליד דרך קדומה המובילה מהכפר יטא למדבר יהודה עד עין גדי. לאורכה של דרך זו סקר ברוך עשרות יישובים קדומים שהתקיימו לאורכה החל מתקופת הבית השני ועד לסוף התקופה הביזאנטית.

איזה טיול ואיזו גלריה!!! כל הכבוד איתן, כולי צער שפספסתי כזה טיול, וכזה מסלול נדיר. נהניתי מכל תמונה ומהכיתוב הנלווה!
יישר כוח שתמשיך להוציא טיולים כאלה.

כמו עוד טיול של איתן,כולם מייללים ומייבבים כל הדרך אבל בסוף זוכרים רק את הכיף וההנאה הצרופה שבטיולים האלו.
נפגש בלרכוב עם האמונה 33

מדליקות אצלי מנורה אדומה.
אז קבל עוד שמאלני אחד ובאמת שלא צריך להתרגש, אולי לחשוב במידה והיכולת הזו קיימת בספקטרום הכישורים שלך.

נתחיל בקצת ענווה - האם אתה באמת משוכנע שהטבעת את חותמך בכל מקום בו רכבת?
שהרי זו שחצנות לשמה, מאד רחוקה מאיש של אמונה.
ונסיים בבוטניקה - האם האמונה מסנוורת אותך עד כדי כך שאינך רואה את כל הגויים ממוצא ערבי שדווקא כן היכו שורש באדמת הקודש (אולי אפילו לפניך) ?

לא יודע כמה פנינים נוספות שיבצת במגילה שכתבת, אחרי השתיים שמצאתי כבר בהתחלה, לא אשחית את זמני בקריאה של כל השאר.

הערבים ממש, אבל ממש לא היו פה קודם.
אני חושב שאתה הוא זה שצריך לאמץ קצת ענווה.

אם חבל ארץ זה לא שלנו. אזי גם חבל הארץ שבו אתה גר לא שלנו. את שתהם כבשנו (לשטתך) זה ב48 וזה ב67.

אהבתי את התיאורים הנלווים לכל תמונה
כל הכבוד!

הייתה רכיבה מדהימה ואף קצת מסוכנת..למרות שבאנו לרכוב ולהנות מחבל ארץ מדהים ביופיו המתאים מאוד לרכיבת אפנים!יש משהו בזה שמכנים אוירה של ספורט וכיף לאיזור רווי מתח ומלחמה..תרמנו משהו פעוט ל'נירמול' האיזור..
היינו שבעה..והסיבה שלא פגעו בנו הייתה כי בעצם לא ניתן היה להנציח את הנתיב שעשינו כ..נתיב הז'...