ניל"י - היישוב נוסד בשנת 1981 כישוב קהילתי חילוני במסגרת התנועה המיישבת "אמנה", ההסתדרות הציונית והמועצה האזורית "מטה בנימין". למעשה סיפור הקמת היישוב החל עוד ארבעה שנים קודם, כאשר התארגן גרעין מתנועת "בני ברית" העולמית, ששם לו למטרה להקים יישוב עירוני חילוני במערב השומרון. גרעין העלייה הראשון כלל משפחות שרצו להקים יישוב קהילתי כפרי – תוך שאיפה לחיי חברה ייחודים. בתחילה עלו שמונה משפחות ועד מהרה הפכו לעשרים וארבעה. בתחילה גרו בקרוואנים ללא חשמל וללא מים זורמים. המתיישבים הראשונים התמודדו עם אין ספור בעיות אך אלה נפתרו והיישוב החל לצמוח ולפרוח. כיום גרים ביישוב כמאתיים משפחות.

ואדי זקרא - מקור השם מגיע מהמילה אזרק [צבע כחול] למה? כי ואדי זרקא הוא הוואדי העשיר ביותר במעיינות בארץ, מעיינות שזורמים בהם מים כל השנה. בערוץ הנחל זורמים למעלה מעשרים מעיינות עם זרימת מים טובים וזכים לאורך כל השנה(רק בקטע קצר אחד של שני ק"מ זורמים שתי-עשר מעיינות עם מים זכים), המים מנוצלים על ידי התושבים הפלשתינאים הגרים בשמורה לחקלאות ולשתייה. לשמורת וואדי זרקא שם עברי: "נחל נטוף עליון", אך מוכרים גם השמות הבאים: ואדי ג'נתא, ואדי ארטבה. מוצאו של הואדי הוא במרכז הרי גופנא באזור הכפר דיר ניזאם. אל הואדי מתחבר ואדי טווחין שראשיתו למרגלות גבעת עי'ת. שמורת ואדי זרקא משתרעת על פני יער אל האשמי ובשמורה גדלים עצי חורש ים תיכוניים, צמחיית מים עשירה, עצי אורן, עצי אלת המסטיק, פטל קדוש, שנית גדולה ונענה משובלת. בתחום השמורה נמצאים גם אתרי עתיקות כח'רבת קבירבו, שרידי כפר מהתקופה הערבית הקדומה – מקאם ג'נאתה.

נווה צוף – יישוב קהילתי דתי הממוקם בדרום מערב השומרון. היישוב הוקם על פי החלטת ממשלה בהסכמה מלאה של ממשלת ארצות הברית, כאחד מתוך עשרה אזורים לפיתוח ביהודה ושומרון, בהמשך לחתימת הסכם השלום עם מצרים. תחילתו של היישוב בנובמבר 1977. לבניין המשטרה ב"נבי סאלח" עולים שני גרעינים: גרעין דתי "נווה צוף" וגרעין חילוני "נווה צלח". סך הכל כארבעים משפחות. התנועה המיישבת היא "גוש אמונים", והעלייה לקרקע היא במסגרת עליית שניים עשר היישובים. התושבים משפצים בכוחות עצמם את המצודה, שאיננה ראויה למגורים. בראשית הדרך אין מים זורמים במצודה, אשר בה מתגוררות המשפחות. בחצר המצודה ניצבת ברזייה המשרתת את המתיישבים. בשלבים מאוחרים יותר אספקת המים נעשית על ידי מכליות צבאיות. תנאי המגורים קשים ביותר. כל משפחה מתגוררת בחדר, ומתקן שירותים אחד משרת מספר משפחות. חשמל מסופק באמצעות גנרטור, ומכולת נחשבת למותרות. תוך זמן קצר נוטש הגרעין החילוני , ומיד לאחר מכן נוטש חלק גדול מהגרעין הדתי. רצח יהודי בשערי היישוב, תופעה יוצאת דופן באותם ימים, מזעזע את קומץ המתיישבים שנאחזים במקום בציפורניים, ומעמיד בסימן שאלה את המשך קיום היישוב. במצודה נותר קומץ של שבע משפחות. לילה...אסיפת חברים. כל החברים מתכנסים בחדר קטן במצודה. חנן פורת מגיע לשיחה גורלית. עולה לדיון השאלה הנוקבת: "נשארים או נוטשים?". אנחנו כורעים תחת נטל האחריות. אחריות היסטורית. דממה בחדר. אפשר לחתוך את המתח בסכין. מתחיל הסבב.
"נשארים"
"נשארים"
"נשארים"… כי אין ברירה אחרת.
ועל יסודות איתנים אלה נבנה הישוב.

המשך בטיולך - פשוט מדהים.

"קום והתהלך בארץ...כי לך ולזרעך אתננה " כל הכבוד!

אצל איתן כמו אצל איתן,
הטיולים כמו הגלריות או הגלריות כמו הטיולים ארוכים,מעניינים,כייפים ותמיד משאירים טעם של עוד.
אני שמח שיצא לי להכיר אותך ולהמשיך לרכוב איתך (ועם הקבוצה שקיבצת) עם אמונה שלמה בכל מקום ואתר