תלם – השאיפה להקים יישוב על גבעת מצפה גוברין שבה יהיה הרבה אוויר ואין סוף נוף, הייתה הכוח המניע מאחורי הקמת תלם. בראשית היה זה הרצון, ורק לאחריו עם התגבשות התוכניות והאישורים החל תהליך ההקמה. לאחר שתנועת בית"ר גיבשה את הגרעין להקמת היישוב, במסגרת משקי חירות בית"ר, החלו וויכוחים בין הצבא לבין האזרחים חברי הגרעין: מי יעלה ראשון לגבעה. הוחלט שהצבא יקים היאחזות נח"ל במקום, ורק לאחר מכן יגיעו התושבים. כמה מחברי הגרעין החליטו שהדבר אינו מקובל עליהם, הקדימו את הגעתם, והיו הראשונים לגור במקום. טקס העלייה לקרקע נערך ביום העצמאות בתאריך: 28.4.1982. בטקס הוזכר שזה היישוב היחידי על כביש חוצה יהודה, ולכן הינו בעל ערך אסטרטגי חשוב. על פי הסיכומים התנהל היישוב במשך שנתיים תחת פיקוד צבא מלא מבחינת אורך החיים והפעילויות. בתאריך 13.11.1983 אזרחה ההיאחזות באופן סופי במשך השנים ועם התפתחות היישוב הוחלט להפכו ליישוב קהילתי. במשך תקופה ארוכה הקליטה בתלם לא הייתה קלה והיישוב גדל בקצב איטי. בשנת 2002 פנו מספר משפחות מקריית ארבע בבקשה להצטרף ליישוב. למרות החששות התקבלו המשפחות הדתיות ליישוב והחלו להשתלב בו. במקום אף הוקמה ישיבה הנקראת: "שבי חברון". לאחר נפילתו של מפקד חטיבת יהודה אל"מ דרור וינברג ז"ל, בקרב עם מחבלים בחברון, הוחלט להסב את שם הישיבה על שמו: "נתיבות דרור". כיום המקום תוסס,חיות בו משפחות צעירות וותיקות, חילוניות ודתיות המצליחות להפוך את היישוב לבית חברתי אחד.

שמורת יער סובא – השמורה משתרעת במורדות המערביים של הר חברון, בערוצים היורדים לנחל גוברין (ןאדי אל-פרעה) ולנחל לכיש (ואדי אידנא). חלק גדול ממנה נמצא בתחומי הרשות הפלשתינאית. השמורה ייחודית למקום והוכרזה כשמורת טבע עוד מימי המנדט הבריטי. אחד הדברים המאפיינים את השמורה הוא כמות המים העצומה שזורמת במספר רב של נחלים ומעיינות, הגדולים בהם : עין אל-פרעה, עין א-תינה, עין א-דליה, עין א-זעביה ועין נמיר. מי המעיינות מנוצלים להשקיה ולשתייה עוד מימי קדם וניתן לזהות במספר מקומות אמות מים קדומות שהובילו את מי המעיינות לבית גוברין בתקופת בית שני. לצד המעיינות יש צמחית מים דלה ובין היתר שרכי שערות שולמית. רעיית יתר פגעה קשות בצמחיה של השמורה אך לאורך הנחלים ניתן לראות עצי חרוב גדולים ומרשימים.
הפלשתינאים הקימו מחצבה ענקית בלב השמורה, בכל אזור המחצבה וסביבתה ניתן לראות את הפסולת של המחצבה. במהלך החציבה הם פגעו במספר מי תהום שנשפכים לאזור המחצבה (מים נקיים, טריים וקרים). המים פשוט זורמים ולא נאספים. הם נוהגים לשפוך את הפסולת בשמורה היכן שנוח להם – שמורת טבע יפיפה שהולכת ונהרסת בחלקה. .

חרבת א-נבי צלח – חרבה ובה שרידי בייחוד מהתקופה הביזנטית. בראש הגבעה המלאה כיום בעצי זית, ישנו קבר שייך יפיפה. הקבר הינו מבנה גדול מרובע שבראשו כיפה ירוקה, ומבפנים מרוצף ועל הרצפה שלל שטיחים צבעוניים. קברו של נבי צלח )שבזכות הקבר נשמרו עצי הזית שמסביב), שימש כמקום כנוס ליישוב סכסוכים בין הכפריים שמכפרי הסביבה.

אדורה - יישוב קהילתי הנמצא בהר חברון מערבית לעיר חברון. בשנת 1983 הגיעו חברי גרעין לסיור בגבעה שוממה, בה נמצא כיום היישוב. הם הגיעו מבית שמש, מקרית גת, קרית ארבע ואור עקביא. הם ביקרו במקום מספר פעמים וחלמו....הגרעין התגבש במסגרת משקי חירות ובית"ר. הגרעין עלה על הקרקע ב- 11.11984 אז עלו תשע משפחות. שמו של ביישוב היה מוכן מראש כי כבר בשנת 1982 קבעה ועדת השמות הממשלתית את שמו של הישוב המיועד – אדורה – להיאחזות נח"ל שעלתה על הקרקע סמוך לכפר דורא (כ-5 ק"מ מדרום לאדורה של היום). השם אדורה מהווה צורת יחיד של אדורים הקדומה, המזוה כיום עם דורא ונזכרת כאחת הערים שנבנו כערי מצור על ידי המלך רחבעם: " "וְאֶת גַּת וְאֶת מָרֵשָׁה וְאֶת זִיף. וְאֶת אֲדוֹרַיִם וְאֶת לָכִישׁ וְאֶת עֲזֵקָה" (דהי"ב י"א, ח-ט). בשנים הראשונית הקליטה הייתה קשה והיישוב לא הצליח להתרחב מבחינת מספר התושבים. לאחר מספר שנים ואם פיתוח הישוב והדרכים אליו יותר ויותר נקלטו בו משפחות נוספות. בשבת בתאריך 24.7.2002 בשעה 0900 חדרו לאדורה שני מחבלים שנכנסו למספר בתים לבושים במדי צה"ל. תושבים רבים שהו באותה העת בבית הכנסת ואחרים נחו בבתיהם. המחבלים שנכנסו למספר בית רצחו את: קטיה גרינברג ז"ל ואת דניאל שפי בת החמש ז"ל, ופצעו שבעה אחרים. כיתת הכוננות שהוזעקה לטפל באירוע נכנסה לקרב עם המחבלים. אחד המחבלים נפצע אך הם הצליחו להימלט מהיישוב. בקרב עם המחבלים נהרגו אריק בקר ויעקב כץ ז"ל. בשנים האחרונות הישוב גדל וצמח וגרים בון משפחות דתיות וחילוניות כאחד.

כה לחי על כתבותיך המחכימות והגלריות המתועדות בשקדנות. לא לכולנו יש את היכולת והאומץ לרכב בשטחים, ואתה פותח לנו צוהר למקומות מרתקים אלו.

תמונות מא"י השלמה,פשוט נפלא!

יפה מאוד