סוסיתא - עיר עתיקה הבנויה על גב הר בגובה של 350 מטר מעל פני הכנרת. צורתו של ההר מזכירה את גב הסוס ומכאן שמה. סוסיתא נבנתה לראשונה בתקופה ההלניסטית בראשית המאה השנייה לפני הספירה. בתקופה זו עברה ארץ ישראל שהייתה בשליטת בית תלמי שמרכזו במצרים, לשלטון בית סלווקוס שמרכזו בסוריה. היוונים תושבי המקום קראו לעיר אנטיוכיה היפוס (היפוס הוא סוס בשפה היוונית), עיר זו הייתה פוליס יוונית ששלטה גם על סביבתה. בתקופת מלכותו של אלכסנדר ינאי לבית החשמונאי, נכבשה סוסיתא וצורפה לממלכת החשמונאים. עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הרומאים בשנת 63 לפנה"ס, צורפה סוסיתא לברית הדקפוליס (ברית של עשרה ערים חשובות תשעה מהן בעבר הירדן המזרחי ורק אחת בית שאן עבר הירדן המערבי). בשנת 37 לפנה"ס נתן הקיסר אוגוסטוס את העיר למלך הורדוס חמורת רוחם של תושבי העיר. לאחר מותו של הורדוס נמסרה העיר לפרובינציה "סוריה". בתקופת המרד הגדול נגד הרומאים, הייתה סוסיתא עיר מעורבת ותושביה הנוכרים התנפלו וטבחו את שכניהם היהודים. במהלך התקופה הרומית (63 לפנה"ס -324 לספירה) ובעיקר לאחר מרד בר כוכבא (132-135 לספירה), התפתחה מאוד העיר סוסיתא כפי שעולה מהחפירות הארכיאולוגיות שנערכו במקום. בתקופה הביזנטית (324-638 לספירה) שכנה סוסיתא בתחומי הנציבות "פלסטינה סקונדה" שכללה את הגליל והגולן. בשלב זה הייתה סוסיתא עיר בעלת גוון נוצרי מובהק ועד מהרה הפכה למקום מושבו של בישוף. בתקופה זו ידעה סוסיתא את שיא פריחתה. בעיר נבנו מספר כנסיות ומבני ציבור רבים. עם הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה, החלה ירידה מתמדת במעמד העיר ובשנת 749 בעקבות רעידת אדמה שהחריבה את העיר, ניטש המקום ולא נושב עוד. באחת מעונות החפירות במקום נמצא ציור קיר של טיכה – אלת המזל היוונית. כמו כן נמצא תבליט של מינאדה, אחת מקבוצה של נשים קדושות שליוו את תהלוכתו של אל היין דיוניסוס, שהיא באמצע ריקוד סוער. לדברי החוקרים, על פי המיתולוגיה היוונית, ליוו המינאדות את דיוניסוס בריקודים סוערים, כשהן אוחזות בתירסוס, אביזר המסמל מיניות ופוריות. גם המינאדה של סוסיתא עוצבה כשהיא במהלכו של ריקוד סוער. כמו כן מוסיפים החוקרים: עניין לראות שלמרות שבית המגורים בו נמצאו שתי האלות קיים גם בתקופה הביזנטית, שהנצרות מבטלת ומוחקת את הפולחן האלילי, ניתן למצוא עדין עדויות ברורות לאמונות קדומות. בשנת 1937 במסגרת ההתיישבות של חומה ומגדל, עלה קיבוץ עין גב והתיישב למרגלות סוסיתא. כנופיות רבות הטרידו את היישוב המבודד, ובמשך כל התקופה שבין מלחמת העצמאות לששת הימים שימשה סוסיתא כמוצב קדמי שאפשר שליטה על כוחותינו בתצפית ובאש על האזור. שרידי ביצורים מתקופה זו, כולל תעלות קשר, עדיין בולטים בשטח. ביום העצמאות ה- 19 של מדינת ישראל ה' אייר תשכז נהרג מפקד המוצב סרן רמי זית.
רמי זית היה ההרוג האחרון לפני מלחמת ששת הימים. האנדרטה לזכרו נמצאת בקצה
המערבי של ההר ולידה נטועים שני עצי זית.

כפר חרוב – קיבוץ המשתייך לתנועת התק"ם. בעת הקמתו שכנו המקימים באופן ארעי במחנה אפיק. בשנת 1974 עברו למקום הנוכחי של הקיבוץ, המקום היה בזמנו מוצב סורי שממנו נהגו לצלוף הסורים על יישובי מזרח הכנרת. למרות שקיבוץ מתחזק חקלאות שלחין עיקר הכנסותיו באות ממפעל שמייצר שסתומים הידראוליים.

מבוא חמה – תחילתו של הקיבוץ אחרי מלחמת ששת הימים והוא למעשה היישוה השני שהוקם ברמת הגולן לאחר המלחמה. הקיבוץ הוקם על מוצב סורי בשם: עמרת עז א-דין שממנו ירו הסורים על קיבוצי האון ועין גב. בשנת 1968 החליטו בני עמק הירדן לעלות ולהקים קיבוץ ברמת הגולן. אליהם הצטרפו גרעיני "הצופים" וגרעיני "הבונים" מאנגליה ואוסטרליה. הקיבוץ נמצא בנקודה היחידה בדרום רמת הגולן בה הכנרת נשקפת כולה, מצפון ועד דרום. השם מבוא חמה ניתן לקיבוץ על ידי המשורר מתתיהו שלם ומשמעות השם: "מזרח".

תותחי נברון - מתחת לעין תאופיק שבדרום רמת הגולן מסתתר מוצב ישן ונטוש שהולך ונשכח עם השנים, "מוצב תותחי נברון" שמו. את השם קיבל מהמילואימניקים ששירתו במקום, שקראו לו כך על שם סרט הקולנוע האמריקאי של אותם ימים, "תותחי נברון". ככל הנראה, המוצב הוקם בתקופת מלחמת ההתשה על מנת להשיב אש ארטילרית לעומק ירדן, אבל גרסאות מסוימות טוענות שלא נורה מכאן פגז אחד מעולם. בתוך המבנה נמצאות עדיין המסילות עליהן נעו התותחים, חדרים עם חרכי ירי ודלתות הזזה גדולות שהסתירו את התותחים. הדרך למקום עוברת ב"משולש הגבולות", ומהבונקר נשקף נוף הכנרת.

עין שוריח - בריכה מלבנית ארוכה וגדולה, המלאה כל ימות השנה. במקום נטועים עצי פרי. מקום שקט ונסתר מעין רואים. שמו של המעיין "שוירח" נגזר משמו הקודם "שריר" ו"ירח" על שמו של ירח פארן מקיבוץ האון. ששיפץ את הבריכה בשנת 2004 ומתחזק אותה עד עצם היום הזה.

אנדרטת הטייסים התורכים - בשנת 1914 היה חיל האוויר העות'מאני בן שנה, ולרגל המאורע החליט הסולטאן להשתמש בחיל האוויר על מנת לחזק את שלטונו ברחבי האימפריה העות'מאנית ולעורר גל של פטריוטיות ורגשות לאומיים על ידי מטס ראווה מעל ערי האימפריה. הטיסה יצאה מאיסטנבול לדמשק, ומשם תוכננה להגיע לירושלים ולקהיר. זו הייתה טיסה במסגרת תחרות בין המעצמות הגדולות על מנת להרשים בהישגי הטייסים. במטוס טסו סרן פתחי ביי וסג"ם צאדק ביי, ושם המטוס היה "העזרה הלאומית". שני הטייסים, מהבכירים בחיל האוויר של האימפריה העות'מאנית, לא הכירו את משטר הרוחות באזור הכנרת. כאשר הגיעו למצוק, הרוח המזרחית (שרקיה) טלטלה את המטוס וריסקה אותו לקרקע באזור סמח' והוא עלה באש. מושל טבריה חצה את הכנרת בסירה ומצא את שרידי המטוס וגופות הטייסים, ואלה הועברו ברכבת מיוחדת מתחנת הרכבת סמח'. משם הועברו החללים להלוויה ממלכתית ליפו ומשם הובאו לקבורה לדמשק סמוך לקבר צלאח א דין. בספרו מביא את התיאור שהפיע בעיתון "החרות" מכ"ד אדר תרע"ד: "ברגע שהאווירון נפל השליכו עצמם הימה הרבה מלומדי-שחיה. אחרי רגעים אחדים הם הגיעו למקום האסון. ויצליחו להוציא את המעופפים בלי רוח חיים". עיתון הפועל הצעיר כתב על תהלוכת האבל ביפו כי "הלוויה הייתה נהדרת" וצעדו בה יהודים רבים. בעקבות האסון קיים בנק אנגלו פלשתינה אסיפה של עסקני יפו שבה הוחלט להגיש לממשלה הטורקית בתור מתנה אווירון בשם "ישראל". לאחר הלוויה הממלכתית הורה שר הצבא העות'מאני על הקמת אנדרטה לזכר הטייסים במקום ההתרסקות.

הכל

התמונות משובחות אחת אחת. - נהניתי בצורה בלתי רגילה . - תודה!
רמי