נקודות לציון
רוג'ום אל הירי - זכה לכינוי "סטונהנג' הישראלי", נתגלה בראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת וגילו מוערך בסביבות 3,500-4,000 שנים. לדעת חוקרים רבים זהו אחד השרידים המגאליתיים היותר מרשימים שנתגלו באזורנו. לא מפתיע אם מסתכלים על המימדים של האתר. המדובר בעצם בשתי יחידות ארכיטקטוניות: מצבור אבנים מרכזי וארבעה קירות - מעגלי אבנים, חלקם לא שלם, המקיפים אותו. המצבור המרכזי מהווה את גרעינו של האתר ובנוי אבנים קטנות, גובהו 5-6 מטרים וקוטרו 25-20 מטרים. אל המצבור מחוברים ארבעה קירות - הקיר הראשון צורתו חצי מעגל קוטרו 50 מטר ורוחבו כ- 1.5 מטר, קיר זה מחובר לקיר שני המהווה מעגל כמעט שלם. קוטרו כ- 90 מ'. הקיר השלישי מהווה מעגל שלם ללא קטיעות והפרעות קוטרו כ- 110 מ' ורוחבו, לכל האורך 2.6 מ'. הקיר הרביעי הוא החיצוני והגדול ביותר מבין הקירות, קוטרו כ- 150 מ' ורוחבו 3.2 מ'.
השם "גילגל רפאים" הוצמד למקום בשל שמם המקראי של תושבי הבשן (רפאים). האתר שוכן כ- 16 ק"מ מזרחית לחופה הצפוני של הכנרת על פני מישור נרחב המכוסה מאות דולמנים, במרחק לא רב מן האתר נמצאים כפרים כלכותיים האופייניים לגולן ויישוב גדול מתקופת הברונזה הקדומה.
מה הניע את האנשים הקדומים ליצור את המבנה המורכב ולהערים למקום אבני בזלת רבות, במשקל כולל של כמה עשרות אלפי טונות? ארכיאולוגים ישראלים וזרים שחפרו במקום, מצאו כמה ממצאים מעניינים. הארכיאו-אסטרונום האמריקאי פרופ' אביני אישר את ההשערה שמדובר באתר לחיזוי אסטרונומי, או מקדש לוח (מבנה קלנדרי), המאפשר צפייה בתופעות אסטרונומיות הקשורות בעונות השנה (כפי הנראה לשימושים חקלאיים). במבנה המרכזי (שנחפר ע"י ד"ר יוני מזרחי) התגלה דולמן גדול במיוחד, מה שמחזק את ההשערה שמדובר באתר קבורה של אישיות מכובדת, שזכתה להיטמן במבנה עצום ורב רושם שכזה.
שאלות אחרות מוסיפות להדהד: לשם מה נבנה מבנה כל כך גדול? מהיכן הובאו האבנים? האם מדובר בשיגעון גדלות כלשהו או שמא הייתה לכך סיבה טכנית, או לפחות נימוק פולחני? נכון להיום השאלות הללו נותרו חסרות מענה. יחד איתנו חיכו לשמש העולה גם חבורה של אנשי העידן החדש שזמזמו לחנים עתיקים, אחזו ידיים ופיזרו ריח של קטורת באוויר כדי לקבל את היום החדש.
חאן אורחה (חאן ג'וחאגר)– ככלל חאן הוא אכסניה לשיירות סוחרים, שבה יכולות השיירות לעצור למנוחת לילה מבלי לחשוש משודדי דרכים. על פי רוב לחאן מבנה קבוע בצורת מרובע או מלבן בעל שתי קומות. המבנה ערוך סביב חצר פנימית מרכזית. בקומה התחתונה התאכסנו הבהמות והסחורה ואילו בקומה העליונה הנוסעים. החצר שימשה את הנוסעים להכנת מזונם. חאן אורחה שרידיו מהמאה ה-14 ונבנה על ידי הממלוכים. הממלוכים נהגו לבנות חאנים שהמרחק בניהם תוכנן בקפידה למרחק של יום רכיבה בין חאן אחד לשני דהיינו 35 ק"מ בין חאן אחד לשני. בחצר החאן אפשר להבחין בבמחראב (גומחת תפילה) של המסגד שפונה דרומה למכה. השם חאן ג'וחאדר הוא שיבוש של השם ג'וחאנדר – פירוש השם נושא מקלות הפולו. תפקיד רם ובעל כבוד לשאת את מקלות הפולו של המושל. היות והחאן היה תחת חסותו של מושל צפת הממלוכי, והוא רחש חיבה רבה לנושא מקלות הפולו שלו, והתור הוקרה העניק לו ומושל צפת את החאן. בחפירות במקום נתגלה חותם המושל ובו שני מקלות פולו מוצלבים, כן נתגלו במקום ממצאים מהתקופה ההלניסטית, הרומית והביזנטית.
גבעת אורחה - בראש הגבעה, שבה שלושה מוצבים צה"ליים לשעת חירום, מגדל תצפית מדהים לכל הכיוונים. העלייה בסולם ארוך. בחלק הדרומי של ראש הגבעה ניצבים שרידי מבצר, כפי הנראה צלבני, ששלט על הדרך העתיקה מהגולן לסוריה שעברה ליד החאן. שרידים נוספים מהמבנים העתיקים נותרו ממערב לגבעה וממזרח לכביש, למרגלות האנדרטה. אל ראש הגבעה ניתן לעלות מכיוון דרום מערב
תל סאקי – תל אֶ-סַקי - תל געשי קטן, מקור שמו, "התל המושקה", או "תל המשקה", שתי פרשנויות אפשריות. יש הסבורים כי מקור השם במי התהום שבאזור התל, שמותירים את הצמחייה בו ירוקה רוב ימות השנה. אפשרות אחרת היא כי בסביבות התל היו בעבר תעלות מים להשקיה. על ראש התל הייתה חורבה, ולמרגלותיו דולומיטים וקירות של אבני בזלת. בשל שליטתו של התל על השטח הטַרשי שבו מתרחק ערוצו הקניוני של נחל אֶ-רַקַד מקו הגבול, אזור זה נוצל על ידי המחבלים לחדירה לדרום רמת הגולן. לכן על פסגתו הוצב עד למלחמת יום הכיפורים מכ"ם יבשתי כדי לאתר תנועות מחבלים. היות שהמקום לא שימש כמוצב קדמי, היו בצידו המזרחי רק שלוש מצדיות בטון בעלות חרך ירי הפונה מזרחה. לא נבנתה בו תעלת לחימה היקפית עם מחפי ראש כדי לקשר בין שלוש המצדיות לבונקר הלוחמים הקטן, שהונח ללא מיגון נוסף בתוך מחפורת על מדרונו המערבי של התל. יתר על כן, מסביב לתל לא הוקמו גִדרות תיל ולא הונח שדה מוקשים.
בתל סאקי התחולל אחד מהקרבות הקשים והטעונים במלחמת יום הכיפורים. ניתן לקרוא רבות על הקרבות ועל מה שקרה שם – כל איש וסיפורו האישי. לפני שנה רכבתי עם ניר, מי שלחם באזור והיה בבונקר בתל סאקי. ניר עמד שם מולנו ובכל עצוב סיפר לנו את סיפרו האישי.