התאספנו כ- 15 רוכבים ורוכבות בחורשה של גבעה 69 בערפל כבד וצינת בוקר לאחר התארגנות מהירה וחלוקת דגלונים ע"י ג'וד יצאנו לדרך בהובלה מצויינת של שמיל רכבנו על הכביש דרומה כ 3 ק"מ לאנדרטה לשיירת ניצנים- לאחר קבלת תוכנית החלוקה על ידי עצרת האו"ם, החלו תקיפות על כלי רכב שנעו בדרך לניצנים והקיבוץ, כמו כפר דרום ויד מרדכי היה למעשה במצור במשך מספר חודשים. פעמיים הותקפה ניצנים בידי כוחות ערביים מקומיים, שנהדפו. כלי רכב של שיירה של חטיבת גבעתי שיצאה להביא תחמושת לניצנים עלה על מוקש, ולאחר 11 שעות של קרב נחלצו הלוחמים ללא כלי הרכב אשר נפלו שלל. על התנהגות חלק מהחיילים הייתה ביקורת קשה במפקדת גבעתי, ויצחק פונדק, המג"ד, הדיח את אחד ממפקדי הפלוגות. בשנת 2003 הוא נסע במיוחד למנהטן כדי לבקש סליחה על טעותו, לאחר שלמד את פרטי הקרב. על האנדרטה חקוקים שמות ארבעת הנופלים בקרב שיירת ניצנים. יד זכרון ללוחמי גבעתי בצומת הודיה המשכנו מזרחה מדשדשים בחול על השביל והגענו לאזור משלט 105 אשר אותו לא איתרנו משלט מצרי ששימש כעמדה קדמית של משלט עבדיס אל מול נגבה ושימש לפגיעה מקרוב בכלי הרכב שיצאו מנגבה. ב6.7.48 ירו המצרים שבמשלט על מג"ד גדוד 53 של גבעתי יצחק פונדק, יצחק פונדק דיווח זאת למח"ט גבעתי שמעון אבידן שהיה במפקדת החטיבה בבאר טוביה, בליל 7.7 יצא המ"מ יוסקה אלגור (ז'אבין) עם כיתה לסיור מודיעין במקום ואש שנפתחה עליהם מהגבעה מנעה מהם מלחזור לנגבה ואילצה אותם להגיע לבאר טוביה, וזה היה הטריגר לתקיפת משלט עבדיס בידי חטיבת גבעתי ב8.7, תאריך טיהור משלט 105, ולתקיפת נגבה בידי המצרים ב12.7. בליל 12-13.7 יחידת הג'יפים של גבעתי - שועלי שמשון - כבשה את הגבעה סופית. המשכנו מזרחה למשלט עיבדיס בראש הגבעה- במאי 1948 כחלק מהפלישה המצרית התיישבו המצרים במשלט עבדיס והחלו להפגיז מכאן את נגבה ולסכן את הנוסעים בדרך מנגבה צפונה. ב6-7.7 תקפו המצרים שבגבעה את כוחות צה,ל שנסעו על הציר היוצא מנגבה ועל כן ב8.7 יצאה פלוגה א' של גדוד 53 של גבעתי וב2:00 בלילה כבשה את הצד הצפוני של המשלט. הלוחמים המצרים נסו על נפשם ועם שחר הסתבר במקום משלט בצורת חי"ת ובו כמויות גדולות של נשק ותחמושת. המצרים החלו להפגיז את הגבעה מכיוון בית עפא שמדרום מזרח ומספר חיילים מצרים שנותרו בגבעה התבצרו בעמדותיהם, המשך יבוא למטה ....