נקודות לציון
מרחביה [מושב] – שם היישוב נלקח מפסוק בספר תהילים:"מן המצר קראתי יה ענני במרחביה". המושב הוקם בשנת 1924 כמושב עובדים, בסמוך לאתר של הקואופרציה במרחביה שננטש בתום מלחמת העולם הראשונה. מרחביה הינו היישוב היהודי הראשון שהוקם על ידי חלוצים יהודיים בעמק יזרעאל, על ידי עולים מפולין ותושבים מתל-אביב שרצו לעסוק בחקלאות. קודם לכך בשנת 1910 עלתה למקום לראשונה "קבוצת כיבוש" מאנשי ה"שומר" ופועלים מאנשי העלייה השנייה. המקום הוקם כ"קואופרציה" על פי השקפתו של אופנהיימר. בשנת 1922 הפכה הקואופרציה למושב עובדים.
גבעת המורה - גבעה בעמק יזרעאל סמוך לעיר עפולה. שם המקום מוזכר בספר שופטים:"... לשם "גבעת המורה" מספר פרושים. יש הגורסים שהשם הינו מלשון "מורה דרך". סברה אחרת השם נובע מצורתה המחודדת של פסגת הגבעה ומריבוי אבני הבזלת על מדרונות הגבעה. יש המייחסים את השם לפעולתה הוולקנית של הגבעה בעבר ה"מורה", דהינו "יורה" לבה. במקורות אחרים הגבעה מכונה "החרמון הקטן". בערבית מכונה ההר "ג'בל דחי" על שם "נבי דחי" [קדוש מוסלמי מי שהיה אחד מבני חבורתו של הנביא מוחמד] שקברו שוכן במקום. לכן גם שם הכפר הסמוך לפסגת ההר הוא "כפר דחי". בשנת 1799 ב"קרב תבור", ניצח נפוליאון את צבאות האימפריה העות'מאנית, במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל. הקרב התרחש למעשה במרחב שבין גבעת המורה והר תבור. בשנת 1925 הוקמה בסמוך לגבעה העיר עפולה. העיר עפולה הלכה והתרחבה צפונה ומזרחה, במהלך שנות ה-50 עקב עלייה גדולה. שכונת "עפולה עילית" נוסדה לרגלי ההר. "גבעת המורה" נוסדה בשנת 1955 על שיפולי ההר עצמו.
סולם [שונם] - הכפר סולם משמר את השם העברי שונם. זיהוי זה מבוסס על שמירת השם, המיקום הגיאוגרפי והממצאים במקום. הכפר נמצא סמוך לקו הירוק ולגדר ההפרדה, עד מלחמת ששת הימים היה הכפר ידוע כמרכז ההברחות בין ישראל לירדן. הכפר נוסד על ידי שתי חמולות שהגיעו מכפר רומה. בתחילת נובמבר בשנת 1954 נכנסו חיילים ירדניים לתוך הכפר וירו ממנו על כוחות של משמר הגבול. בישראל הייתה תרעומת על תושבי הכפר שלא הודיעו על כניסת הכוחות הירדניים. השם שונם מוזכר במקרא בנחלת שבט יששכר: "ויהי,גבולם-יזרעאלה והכסולןת, ושונם" [יהושע י"ט]. בשונם התכנסו הפלשתים לפני מלחמתם עם ישראל לאחר מות שמואל – "ויקבצו פלשתים, ויבאו ויחנו בשונם, ויקבץ שאול את-כל-ישראל, ויחנו בגלבע" [שמואל א' כ"ח]. שונם נמנית עם הערים שכבש תחותמס השלישי מלך מצרים העתיקה. שונם מופיע גם במכתבי אל-עמארנה [מכתבים מהמאה ה-14 לפנה"ס] א"ע ברדי – מכתב ששלח מושל מגידו למלך מצרים: "...ידע-נא המלך אדוני על עבדו ועירו. אתה אנוכי הוא החורש בשונם, ואנוכי הוא המביא מס....אולם ראה את מושלי הערים אשר עמי!, הם אינם חורשים בשונם ואינם עובדי מס..."[למלך אדוני מכתבי אל-עמארנה עמוד 202]. על פי מכתבי אל-עמארנה העיר נכבשה על ידי לבאיה שליט שכם שהחריב אותה. בירידיה שליט מגידו מתלונן שהוא צריך לעבד לבדו עם אנשי מם את אדמות שונם שהיו אדמות המלך. כמו כן שונם מוזכרת כעיר שכבש שעשק הראשון במסעו לכיבוד ארץ ישראל. שונם העתיקה זוהתה כשוכנת על התל ליד הכפר סולם כבר באונומסטיקון של אוסביוס מקיסריה שחי במאה ה-14. התל גודלו כ- 25 דונם נמצא בחלקו הצפוני-מזרחי של הכפר. על פסגת התל והמדרונות נמצא למעשה בתי הקברות של הכפר. במרכז הכפר בחלקו הדרומי הקדום נובע מעיין בתוך מערה וככל הנראה מעיין זה היה הגורם להתיישבות באזור. במדרונות התל נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים מתקופות הברונזה הקדומה, תקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת, מתקופת הברזל, הפרסית, ההלניסטית הרומית הביזנטית והאסלאמית הקדומה. בים השנים 2002-2011 נערכו בתל חפירות הצלה. נחשפו שלוש שכבות ארכיאולוגיות מהתקופה הביזנטית, הרומית והברזל הראשונה. נתגלו חלקי קירות ובורות, מתקן עגול שיתכן ושישמש לממגורה. בחפירות מאוחרות יותר נמצאו מבנים שנחרבו בשריפה עזה שהביא להתמוטטות הקירות ולשמירה טובה של תכולת החדרים, בהם כלי חרס, סירי בישול, קדרה עם זרבובית, צפחות וקנקנים. בנוסף נתגלו חרציני זיתים מפוייחים. הממצאים תוארכו לתקופת השושלת ה-20 במצרים העתיקה, שלהי השלטון המצרי בכנען.
מה הקשר בין סולם לאבישג השונמית? אבישג השונית הייתה המשרתת האישית של דוד המלך באחרית ימיו. אבישג השונמית הייתה מ"שונם", ומוזכרת בספר מלאכים א'. אבישג הובאה לדוד המלך על ידי יועציו כדי לפתור את בעיית הצינה [הקור ממנו סבל דוד המלך] ככתוב:"והמלך דוד זקן ובא בימים,ויכסהו בבגדים ולא יחם לו. ויאמר לו עבדיו, יבקש לאדוני המלך נערה בתולה ועמדה לפני המלך ותהי לו סכנת, ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך. ויבקשו נערה יפה בכל גבול ישראל וימצאו את אבישג השונמית ויביאו אותה למלך. והנערה יפה עד מאוד, ותהי למלך סכנת ותשרתהו והמלך לא ידעה" [מלאכים א' א].
השם אבישג יחידאי הוא במקרא, ואין יודעים בבירור את מקורו או פירושו. יש משערים שבתיאור דמות יופיה של השולמית בשיר השירים, שוקעו תווים לקוחים מדמותה של אבישג השונמית [השולמית].
לא מעט תהיות עלו בהקשר לסוגיה הזו; מדוע היו צריכים להביא לדוד המלך בחורה צעירה? האם לא היה ניתן לחממו באש ושמיכות? מה עם צניעות ושמירת מרחק נגיעה? ואם הובאה בחורה צעירה מדוע הייתה חייבת להיות בתולה? מדוע היה חשוב שהנערה תהיה יפה? יש הטוענים שדוד נמצא כבר בערוב ימיו, הוא זקן וחלש ולכן יעצו לו רופאיו שהקרבה לבשר אדם יחממו יותר מכל אש ושמיכות. מוסיפים אלה ואומרים שנערה בתולה מחממת יותר מאישה מבוגרת, שהרי לדוד היו כבר שמונה עשר נשים, מדוע אלה לא יבואו לחממו? לדבריהן אישה צעירה חום גופה ימה ואילו נשים זקנות קר להן בעצמן, לכן נשותיו לא היו יכולות למלא את המשימה. האישה חייבת להיות יפה ובתולה מפאת כבודו של המלך. אי אפשר לבזות את כבוד המלכות, אף היא זכתה לחסד גדול לשכב בחיק המלך, ולהיות מיוחסת ודאגו לכל צרכיה החומריים. דווקא עצם ההדגשה שכתוב "והמלך לא ידעה" מראה לנו שעניין זה לא היה בו שמץ של פריצות
לאחר מות דוד המלך ולאחר סכסוך הירושה בין שלמה לאדוניהו. סכסוך שהוכרע בניצחונו של שלמה המלך, הייתה אבישג השונמית העילה להריגתו של אדוניהו בפקודת שלמה המלך, ככתוב:"....ויבוא אדניהו בן חגית את בת שבע אם שלמה...ויאמר:אמרי נא לשמה המלך, כי לא ישיב את פניך ויתן לי לאישה את אבישג השונמית לאשה....ותבוא בת שבע אל המלך שלמה, לדבר לו על אדוניהו, ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו. ותאמר: שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך, אל-תשב את פני, ויאמר לה המלך: שאלי אמי, כי לא אשיב פניך. ותאמר: יתן את אבישג השנמית לאדוניהו אחיך לאישה. ויען המלך שלמה ויאמר לאמו: ולמה את שאלת את אבישג השנמית לאדוניהו, ושאלי לו את המלוכה....וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר, כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף, כי בנפשו דבר אדוניהו את הדבר הזה. ועתה חי יהוה אשר הכינני ויושיבני על כסא דוד אבי. ואשר עשה לי בית כאשר דבר, כי היום יוצר אדוניהו. וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימת...".
מופיעה כאן סיפור עם יסוד של לקיחת מלכות בטרם עת, ומצד שני אי רצונו של דוד המלך להתערב בצורה בוטה ולהודיע מי ישב על כסאו. לכאורה לא מובן למה? דוד הרי נשבע לבת שבע בשם ה', כי בנה שלמה ימלוך אחריו! נראה שדוד המתין להתערבות של נביא, בדיוק באותו אופן כפי ששמואל הנביא עשה בהמלכת דוד. מהותה של שבועת דוד לבת שבע הייתה, שהוא לא יעכב את המינוי, אך עדין צריך להמתין לאות מאת ה'. כי בחירתו של שלמה על ידי ה', היא עדין בתוקף. כאשר מופיע נתן הנביא בסמוך לתלונתה של בת שבע, מיד קורא המלך דוד לבת שבע ומודיע לה רשמית על מינוי שלמה המלך תחתיו. אבישג השונמית הייתה סמל לתיקון עוון לקיחת מלכות שאול משיח ה', בטרם עת. זה מסביר מדוע אחרי ששלמה ישב על כסא המלוכה, ובאה בת שבע לשלמה המלך ומבקשת ממנו לתת את אבישג השונמית לאדוניהו לאישה. היה זה נוהג מאוד מקובל בקרב העמים במזרח הקדום והוא נמשך עד לימי הבניים, כי מלך חדש הוא הזכאי באופן חוקי לשאת אישה את אשת המלך הקודם, ויש בכך סמל להמשכיות המלוכה ולזכייתו החוקית בה. שלמה המלך מבין מיד מה שלא מבינה בת שבע, הרצון של אדוניהו לקחת ממנות את המלוכה על ידי נישואיו לאבישג. אבל אבישג הייתה מותרת רק לשלמה ולא לאדוניהו, כפי שאומר הרמב"ם:"אין רוכבים על סוסו ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכלי תשמישיו. וכשהוא מת כולם [כלי תשמישיו] נשרפין לפניו. וכן לא ישתמש בעבדיו ובשפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר".
בגמרא מסכת סנהדרין מספרת שאבישג ביקשה מדוד המלך שיתחתן איתה, אף דוד המלך סירב משום שכבר היו לו 18 נשים. אבישג התלוננה שזהו רק תירוץ בטענה שדוד כבר זקן ולא מסוגל להיות עם אישה. בתגובה קרא לבת שבע ובא עליה 13 פעמים.
אנו יודעים שגם אלישע הנביא ביקר בעיר מידי פעם למרות שזו הייתה מרוחקת כ- 35 ק"מ ממנו. אלישע היה נוהג לבקר "אישה גדולה" בשונם, כנראה אחת מנשותיו של אחד מעשירי העיר ונכבדיה. האישה נתנה לאלישע אוכל ואף דאגה להכין לו מקום ששם יוכל לשהות בבואו לעיר, אנו יודעים שבאותה עליית גג [אותו מקום] השבי הנביא אלישע את בן האישה לתחייה, ככתוב:"...ויהי היום ויעבר אלישע אל-שונם ושם אשה גדולה ותחזק-בו לאכל-לחם ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל-לחם..."[מלאכים ב' ד].