המשך תיאור הטיול ....
המשכנו ברכיבה לאורך גדר המושב עד ליציאה ממנו המשכנו בכיוון מערב כ 2 ק"מ ואח"כ דרומה חולפים ללא עצירה חרבת מתח שלידה לפי אחת הסברות מערת בר יוחאי אודות התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, אשר עקב התבטאותו נגד השלטון הרומאי בארץ, הוא נאלץ יחד עם בנו ר' אלעזר להסתתר במערה מפני הרומאים במשך שלוש עשרה שנה. בפתח המערה צמח עץ חרוב והתגלה מעיין, אלה שימשו למחייתם של התנאים.
המשכנו בטיפוס וד כק"מ אחד עד למערת הנזירים המערה, שאורכה 20מ' ורוחבה 1.5מ', שימשה את עולי הרגל הנוצרים לירושלים ולכן אחרי שעוברים את המדרגות החצובות רואים דרגשי שינה חצובים ולידם צלבים. המערה של לוד מוזכרת כמקום שבו הסתתר ר' נחום איש גמזו (מאה 2 לספירה) מפני הרומאים מאחורי קורי עכביש, וכן על נער שספינתו נטרפה וניצל בזכות שהוליך את רבי יהושע בן לוי לאבן הכורכר שבמערה. המערה נקראה בתקופה התורכית "מערת האסירים". מאה מטר מערבה מהמערה יש מערת קבורה רומית שמעל פתחה גילוף עיט ובתוכה עיטורים מעל הכוכים.
המשכנו לבריכה ביר א-שאמי (באר זכריה) בריכת מים עתיקה שאוגרת מעט מים בסוף החורף ושנועדה לשימוש עולי הרגלים שישנו במערת הנזירים הסמוכה.
חזרנו חלק מהדרך חזרה 2 ק"מ צפונה תוך כדי טיפוס עד למעבר הכביש התת קרקעי לאחריו פניה מזרחה תוך כדי טיפוס בדרך הלבנה ,מיד אחרי המעבר כביש התבשרו שסיגל לא חשה וטוב וליוו אותה למכוניות המתנו בהפסקה נוספת והתכבדנו במתוקים של אבי וחזוש וקפה של אריאל ,אחרי שחזרו המלווים המשכנו בדרך הלבנה כ 2 ק"מ עד לקבר השייך ומצבת הזכרון
קבר ש´יח ע´רבאווי (השיח' המערבי) הוא מבנה מוסלמי שהוקם על שרידי מבנה גדול מן התקופה הביזנטית (מאות 4-7 לספירה). יש הסבורים כי כאן, ולא באל-מידיה, היה אתר הקבורה הגדול של החשמונאים - אותה "מצבה" שמציין אוסביוס, אשר זכרה מופיע בדמות מבנה גדול המצויר במפת הפסיפס של מידבא. מטבעות מן התקופה החשמונאית שנמצאו כאן, מחזקים זיהוי זה. שרידי המקום נחקרו לראשונה ב1870 בידי ויקטור גרן וב1874 בידי שארל קלרמון-גנו שסבר שזהו המבנה המסומן במפת מידבא כמודיעין.
מעט צפונה לכאן עמד משלט 219 בזמן מלחמת השחרור, וסיפור הקרב שהתנהל בו מונצח בשלט המוצב במקום. גלעד המנציח את נופלי קרבות משלט 219 במלחמת העצמאות. משלט זה, הנמצא כקילומטר מצפון לנו, נכבש ע"י כוחות חטיבת "קרייתי" במסגרת מבצע "דני" ביולי 1948. למרות היותו של המקום אזור גבול, לא ניצלו הכוחות את ההפוגה למיגון וביצור ראוי. ב- 24 בספטמבר 1948 פתחו הערבים בהתקפה על הכוחות שהחזיקו באתר, ובקרבות הכבדים שנמשכו כשבע שעות, נפלו 23 לוחמים מגדוד 142 של החטיבה בטרם שוחרר המשלט שוב. שניים מחללי הקרב מוגדרים כנעדרים שמקום קבורתם לא נודע עד היום. בגלעד מונצחים גם שלושה לוחמים נוספים שנפלו בתקריות סמוכות לקרב.
המשכנו בדרך עוד כק"מ אחד והגענו לאתר הנצחה על פסגת הגבעה נמצאת אנדרטה המנציחה את חללי הקרבות באזור מודיעין, ובפרט קרב כוריכור וקרב משלט 219 . לצד לוחות ובהם שמות הנופלים יש שמונה משולשי בטון דמויי הלהבות בראשם של נרות חנוכה.
בצלע הגבעה נמצא אתר "קברות המכבים", בו נמצאים תשעה קברים מלבניים החצובים בסלע, ולצד חלקם נמצאות אבני גולל ששימשו לחתימת הקברים. למעשה זהו שדה קברים של נוצרים או עובדי אלילים, וכפי הנראה יש לו קשר למנזר הביזנטי בו ביקרנו בתחילת היום. הקברים הם "קברי ארגז" מלבניים החצובים בסלע, ולצידם מחצבות עתיקות. המקום זכה לפרסום רב כתוצאה מזיהוי שגוי שלו לפני כמאה שנה עם קברי החשמונאים (המכבים) המוזכרים בספרי החשמונאים. בספר חשמונאים א' י"ג מסופר כי הקברים הוקמו ע"י שמעון, אחרון חמשת בניו של מתתיהו שנותר בחיים, והקים בראש גבעה נישאה שבע מצבות גבוהות דמויות פירמידה, לזכר הוריו וארבעת אחיו. ספרי החשמונאים לא נכללו בתנ"ך ומקורם העברי אבד עם הדורות. הספרים נשמרו בגרסאות לועזיות, ומהן נערכו כמה תרגומים לעברית.
בתרגום פרנקל (1885) מסופר על הקמת הקברים, אחרי רצח יונתן החשמונאי בידי טריפון הסלווקי: "וישלח שמעון לקחת את עצמות אחיו, ויקבור אותם אל קבורת אבותיו במודעית. ויספדו לו כל בית ישראל, ויבכו אותו ימים רבים. ויקם שמעון על קברות אבותיו ואחיו מצבה גדולה, אבנים מהוקצעות משני עבריהן, ויצג עליה שבעה עמודים אחד מול אחד: לאביו ולאמו ולארבעה אחיו. ויקף אותם קרנות גבוהות מעשה מקלעות, ועליהן מפותחים כל כלי מלחמה לזכר עולם, וגם תבנית אניות מחוטבות הנשקפות על פני הים. והמצבה הזאת במודעית עד היום הזה". מכאן ניתן להסיק כי ניתן היה לראות את ציון הקברים מהים התיכון.
זיהוי הקברים באתר זה נגרם מתשובתם של ערביים מקומיים לחוקרים בשלהי המאה ה- 19, שהתעניינו בשם המקום = "קובור אל יהוד". כתוצאה מכך, הפך המקום לאתר עלייה לרגל. בשנת 1909 עלו למקום תלמידי גימנסיה הרצליה שהדליקו במקום לפידים לרגל החנוכה וכינו את המקום "קברות המכבים".
המשכנו מזרחה ואח"כ פנינו צפונה בירידה חדה ופנינו מערבה לכיוון נאות קדומים בדרך נוף יפה מעל לנחל מודיעים במגמת מערבה כ 4 ק"מ מימינו ברכס ממול הכפר הגדול נעלין שמופיע חדשות לבקרים בהתפרעויות וההפגנות.שמענו את קולות המואזין. התחלנו לרדת באיטיות בשל הדרדרת לכיון הפארק פה הייתה התהפכות למארגי שהסתבר שהמדריך רכיבה שלה הסביר לה תמיד לבלום ביד שמאל והיא התפלאה למה בחודש האחרון היא התהפכה 4 פעמים.
שמעון נעלם ,נכנסנו לנאות קדומים פה חבויה שמורת טבע קסומה - נאות קדומים -רק עשרים דקות נסיעה ממגדלי העיר והתנועה הסואנת והנה הגעתם למסע קדום אל ארץ התנ"ך.
אנחנו עברנו בגדר הפרוצה שהוא לא הכניסה הראשית אלא בצד הצפוני של הפארק לפארק עלינו ליד הצניר היפה כאן הקריא עמית שיר חדש כמו שצריך שמזכיר את נשיאינו לפחות 3 פעמים.
המשכנו והגענו לבאר האנטילית בנקודה זו נמצאת הדגמה חיה של באר אנטיליה שכוללת מים! אבל קצת מעופשים מאיר מצא דחליל ,שמעון שב אלינו מהגדר.
מנקודה זו טיפוס קשה כפי שהזהיר עמית במעלה הגבעה בטיפוס חד לכיוון מקום מוצל ויפה וגם פה קיבלנו הסברים מעמית.עוד כמה עליות והמשכנו עד לכניסה הראשית לנאות קדומים משם במקביל לכביש הראשי .אח"כ נכנסנו בטעות לגן האירועים שליד נאות קדומים ובסוף נחלצנו ממנו בפרצה בגדר המערבית עוד טיפוס והגענו למעבר התת קרקעי מתחת הכביש וחזרה למכוניות.
הסיום היה בפלאפל המצוין שבצידי הדרך עם גזוז של פעם ושיחת חולין ליד השולחנות.
תודות לטרגן שיזם את הטיול ועמית שהוביל מעולה ,עלי המאסף המסור ולכל החבורה על עוד יום ג' בהחלט מצוין.
תודה לחזי ששלח לי את המסלול