המשך תיאור הטיול ....
איל רותם, היינן ובעל היקב, למד רזי ייצור היין באוסטרליה. לאחר שהקים היקב נסע איל לעבוד ביקב שנמצא ב'עולם החדש', אך פועל על פי תפיסות העולם הישן. גם כיום מבלה איל מספר חודשים בכל שנה באוסטרליה, וכך נמצא למעשה בשני בצירים – בישראל ובאוסטרליה. השילוב של ענבים איכותיים הגדלים בחלקות השונות סביב היקב, יחד עם התערבות מעטה בהליכי הייצור על ידי היינן, מעניקים ליינות קלו דה גת האופי הייחודי להם.
יינות קלו דה גת מיוצאים לעולם הרחב על ידי Maison Sichel, חברת שיווק בינלאומית אשר מייצגת כמה מן היקבים היוקרתיים בצרפת. קלו דה גת הנו היקב הלא-צרפתי היחיד המשווק על ידי חברה זו.
ברשות היקב כ- 130 דונם כרמים בהם גדלים ענבי קברנה סוביניון, מרלו, סירה, שרדונה ופטי ורדו.
הגפנים מניבות יבול ממוצע של כ-500 ק"ג לדונם, על מנת לשמור על איכות הענבים. כחלק מהתפיסה הפילוסופית של קלו דה גת, אשר קרובה ברוחה למסורות אירופאיות, אין התערבות מאסיבית בגפנים. ההשקיה מעטה – רק לאחר סוף החורף ותקופה קצרה לפני הבציר. תפיסה זו לא נגמרת בכרם וגם ייצור היין עצמו מונחה על ידי אותה ראיית עולם.
ביקב מסתמכים על שמרי הבר שעל הענבים, ותסיסתם של חלק מהיינות נעשית במיכלים פתוחים.
המשכנו לקיבוץ הראל. הקיבוץ נוסד ב-27 באוקטובר 1948 על אדמות הכפר הערבי בית ג'יז, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות, לא הורשו לחזור. האדמות הוכרזו נכסי נפקדים ועליהן הוקם היישוב. רוב המייסדים היו ישראלים, משוחררי פלמ"ח, ומיעוטם עולים הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי שהקימו יוצאי חטיבת הפלמ"ח הראל, שנלחמה על פריצת הדרך לירושלים ולשיחרור פרוזדור מפולין ומהונגריה
יורדים ירידה חזקה בכביש המוביל חצית כביש 44 נכנסים לכביש המוביל לכפר אוריה
קידוח כפר אוריה 6 הבאר נקדחה בשנת 1955 על ידי חברת מקורות לעומק של 260 מ' מתחת לפני השטח. המים בבאר זאת מופקים משכבות מגיל קנומן וטורון השייכות לאקוויפר ירקון-תנינים (האגן המערבי של אקוויפר ההר).
מטפסים טיפוס בכביש המתעקל לכפר אוריה אדמות היישוב נקנו בשנת 1870 על ידי יצחק אייזיק גורודישץ שבא ארצה למטרה זו והביא לשם כך צרור כסף משלו ומשל אחרים שאסף למטרה זו. באותם ימים של השלטון הטורקי הייתה סכנת מוות מרחפת על עיסקאות קרקע בין מוסלמים ללא-מוסלמים והיה צריך להסתיר את העסקה באמצעות החכרת האדמות לערבים. הרעיון היה לישב את המקום כדי להפכו ל"תחנה" בה ישהו הנוסעים בדיליז'נסים מיפו לירושלים לילה במקום לשהות בחאן הערבי שהיה בבאב-אל-וואד.
המקום נקרא במקור "קרית משה", על שמו של משה מרדכי מניסביץ', מראשי אגודת ביאליסטוק, אך שונה ל"כפר אוריה" בעקבות דמיון הצלילים לשמה של ח'ירבת כפרוריה, חורבה הממוקמת מדרום-מערב למושב, ובה גת חצובה, רצפת פסיפס ומערות קבורה. משמעות השם בערבית הוא "חורבת כפיר האריות". כאן, על פי מסורת מקומית, שיסע שמשון את האריה בדרכו להוריו בתמנה.
ערביי הסביבה מכנים את ח'רבת כפרוריה גם בשם ח'רבת אַל-אַסַד, כלומר "חורבת האריה". היישוב הוקם מחדש על חורבות היישוב הישן ב־1944 על ידי יהודים יוצאי כורדיסטן,והפעם כמושב עובדים. במלחמת השחרור היה היישוב נתון במצור במשך 5 חודשים, והאספקה הייתה מוצנחת מדי יום ממטוס. לאחר הכרזת העצמאות פונו לכפר אוריה אנשי המושבה הרטוב (בפעולה בפיקוד שלמה להט), אך בהמשך מלחמת העצמאות ננטש היישוב, ו-30 המשפחות הועברו למחנה צבאי בריטי נטוש, "מחנה יעקב" בנתניה. ב-1949 יושבו במקום עולים מבולגריה שלא הסתגלו ועזבו ב-1952. במקומם נקלטו עולים מארצות אחרות.
יקב קדמא יקב בוטיק משפחתי שהוקם בכפר אוריה בשנת 2010
יקב קדמא הוא היקב היחיד בארץ אשר משתמש בכדי חרס ענקיים כחלק מתהליך היצור של היינות. היקב משלב טכנולוגיות עתיקות עם ידע עדכני, ומחדש טכנולוגיות יצור יין שהיו נהוגות בארץ ישראל בעת העתיקה. היקב הוקם בעקבות מחקר מקיף שנעשה באתרים בעולם, בשיתוף פעולה עם פרופ’ עמוס הדס ( מחבר הספר הגפן והיין בארכיאולוגיה של ארץ ישראל), ובייעוצו של ד’ר ארקדי פפיקיאן מבכירי הייננים בארץ. כל היינות המיוצרים ביקב עוברים תסיסה והשריה בכדי חרס שהובאו לצורך כך מגאורגיה שם עדיין קיימת המסורת של יצורם על ידי אומנים מקומיים. הטועם מן היין יגלה כי התססה בכדים מוסיפה ליין טעמים וארומות ייחודיים.
היקב הוקם במקום בו גידלו כרמים ועסקו בייצור ייון בתקופות עתיקות. בשטח בו נבנה היקב נמצאת גת עתיקה, בחפירות הצלה שנעשו בקרבת מקום נתגלו שרידי ישוב מהתקופה הביזנטית, הרומית והחשמונאית.
המשכנו לשולי המושב מערבה למצפה נסים מצפה יפיפה הצופה אל שדות המושב. הוקם לזכרו של ניסים מלכה ז"ל, חקלאי מוותיקי המושב. מתאים מאוד לפיקניק או פק"ל קפה
ירדנו לעמק היפה מלא בשדות בצל שפנינו מערבה למושב צלפון חצינו תעלת מים בעזרת צמיג מכונית ישן כדי לא לשחזר את החציה משבוע שעבר.
צלפון הוא מושב עובדים ,המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן וממרוקו רבים מיושבי המקום עוסקים בחקלאות זעירה האופיינית ליוצאי תימן המקומיים: נענע, כוסברה ופטרוזיליה. בתחילת שנות ה-60 נבנו במקום רפתות לכל משק,
המושב נקרא על שם היישוב צלפון הקדום, ששכן במקום, ואשר נקרא כך על שם הדמות המקראית הַצְלֶלְפּוֹנִי.
טיפסנו במעלה הדרך הלבנה ופנינו דרומה בכביש הפנימי עד מבשלת הבירה פפו וליקב נבות
מוטי בוהדנה הוא כנראה האדם היחידי בישראל, ומי יודע כמה כאלה יש בעולם כולו, שגם מבשל בירה וגם מייצר יין. במבשלת הבירה שלו - פפו, על שם אביו - הוא מייצר לא פחות משמונה סוגי בירה ואפילו סיידר אחד. כן, גם סיידר יש. הבירות קרויות על שם הנשים בחייו ובחיינו. יפה. הבירות מגיעות בבקבוקי 330 מ"ל סטנדרטיים, בקבוקי 750 מ"ל ואפילו חביות למזיגה בעמדות - לא הליך נפוץ במבשלות בוטיק. בין הבירות בירת גולדה - בירה בסגנון סקוטי, עלמה - בירת חיטה בווארית, תמרה - בירת אמבר אדמונית ועוד.
אנחנו נאלצנו להתסתפק בישיבה בשולחנו מחוץ ולאכול את הסנדווימים שלנו ולהתכבד בעוגות של אבי והפירות יבשים של רפי ובקפה הנהדר של אריאל.
פפו האבא קיבל אותנו בסבר פנים יפות ואף ארח אותנו בנגריה של שיפוץ וחידוש הרהיטים תוך שאנו חולפים במבשלה וגם ביקב.
עמית הקריא לנו את הפואמה השבועית.
לאחר ההפסקה יצאנו דרום מערבה והגענו לצד השני של המושב חצינו אותו וטיפסנו למושב גיזו ירדנו למטה ואז אריאל פתאום נזכר שהוא לא מוצא את המפתחות של האוטו.
עמית החליט שאנו חותכיחם חזרה למצפה הראל ועברנו את כביש 44 נכנסנו לקיבוץ הראל דרך היקב קלו דה גת חזרה טיפוס למעלה עד מצפה הראל.
הסיום היה בקפה בתחנת הדלק בלטרון היה מצוין.
תודה לאריאל שיזם וארגן את הרכישה ההרצאה על דיפיברילטור וגם היה מאסף מצוין
ולעמית הרבה תודות על הטיול אומנם קצר אבל בהחלט מתאים וטוב לשעת צהרים חמימה אבל סבירה מאד לרכיבה.
ותודה לכל החבורה על עוד יום שלישי קצר אבל מצוין.