כפר תבור – מועצה מקומית שהוכרזה כמועצה בשנת 1949. המושבה כפר תבור נוסדה למעשה בשנת 1901 על ידי קבוצה של בני הדור השני מהעלייה הראשונה. הם מנו כ-21 חברים מהמושבות זיכרון יעקב, מטולה, ראש פינה ושפיה. בראשית דרכם הם בחרו לקרוא למקום בשם "מסחה", כשמו של היישוב שהתקיים במקום עד למחצית השנייה של המאה ה-19. היה זה יישוב של אריסים ערבים שהובאו מסוריה לעבד את אדמות האפנדים. השם העברי ניתן למושבה על ידי מנחם אוסישקין, כאשר זה ביקר במושבה בשנת 1903. אוסישקין בהשראת הר תבור נתן למקום את השם. המילה "כפר" הביא לחששות של התושבים שימנע בעתיד את התפתחות המושבה, אך זה שייכנע אותם להשאיר את המילה "כפר". בשנים הראשונות נתמכו התושבים על ידי חברת יק"א, היישוב החדש סבל רבות ממחסור במים ולכן התושבים נטעו נטיעות שהתאימו לתנאים המקומיים [יוסף ויתקין התגורר במקום, פרסם את "קול קורא" מה שגרם לעלייה השנייה]. בין היתר סבלו רבות התושבים ממכת גניבות מהבדואים ששכנו לידם בכפר "ארב א-צביח". בעיית הגניבות הביאה את התושבים לדיון סוער בצורך להקים ארגון שמירה. אכן הוקם בחשאיות ארגון השמירה הראשון "בר גיורא". בשנת 1909 החליטו שיש צורך לפרק את הארגון החשאי, ובמקומו בגלוי הוקם ארגון שמירה שנקרא: "השומר". ה"שומר" עסק בשמירה והגנה על המושבות היהודיות. במהלך שנות הארבעים, החליטה יק"א לרשום את הקרקעות על שם התושבים וכל משפחה גרעינית קיבלה חלקה עם בית. המושבה התרחבה אם כי לא בקצב המתוכנן שרצו התושבים. כאמור בשנת 1949 הוכרזה כמועצה מקומית. בשנות החמישים הגיעו למושבה עולים חדשים מגלי העלייה באותה עת, החברים קלטו כ-17 משפחות רובם עולים מכורדיסטן, מקצתם ממרוקו. למעשה החלקות שניתנו לעולים לא הספיקו לכלכלתם, ולכן רבים מהם פנו לחפש פרנסה מחוץ למושבה. שנים רבות נשארה המושבה "כפר תבור" מושבה לא מפותחת, למשל רק בשנת 1966 חוברה המושבה לרשת המים הארצית, ורק בשנות השישים חוברה לרשת החשמל הארצית. עקב כך רבים מבני הדור השני נטשו את המושבה. לאחר חיבור המושבה לרשת המים והחשמל חלה תפנית והתעוררות, הבנים החלו חוזרים להתגורר במקום. לראש המעצה נבחר אחד מבני הדור הצעיר אשר החלו להתגבש תוכניות פיתוח להגדלת מספר התושבים. הוקמו שכונות חדשות והאוכלוסייה צמחה הוקם אזור תעשייה, בית ספר אזורי, חודשו כל התשתיות והמושבה החלה לקבל פנים אחרות.

שיבלי [אום אל-גנם] – הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1984. שני היישובים המרכיבים את המועצה קרובים מאוד אחד לשני. לפני קום המדינה היו תושבי שיבלי הפלג השולט בשבט הבדואי ערב אל-צביח, שהיה בעל השפעה גדולה במזרח הגליל התחתון. בני שבט שיבלי הם ברובם המכריע צאצאי נוודים שהגיעו ממדבר חרן ומתחום תורכיה. במלחמת העצמאות אחרי קרב בית קשת, גורשו מרבית אנשי שבט א-צביח לירדן ואילו אנשי פלג שיבלי נשארו במקום. לפני קום המדינה נחתם הסכם הגנה הדדי בין ראשי השבט לראשי כפר תבור, ועד היום ישנם יחסי שכנות טובה בין השניים. עד לסוף שנות התשעים נשלט היישוב על ידי ההנהגה המסורתית ומאוחר יותר מונה בנו של ראש הכפר לראש המועצה.

דבוריה - מקור השם דבורייה מהמילה הכנענית "דבר" שפירושו מקום לרעיית הצאן. ואכן שם זה מתאים לכפר דבוריה העשירה במקומות מרעה. פרופסור יוחנן אהרוני קבע שבערבית התוספת "יה" שכיחה וכך דברת הפכה לדבוריה. בחפירות התברר שהמקום היה מיושב ברציפות החל מתקופת הברזל עד לתקופה העות'מאנית ברציפות. דברת נזכרת בספר יהושע, בנחלת שבט יששכר על גבול נחלת זבולון, והייתה אחת מערי הלווים שניתנו למשפחת גרשון. בחפירות במקום נמצאו בתי מלאכה לצביעת אריגים, החוקרים מסיקים שזה היה עיסוקם העיקרי של התושבים. "דבריתא" או "דבירא" היהודית המשיכה להיות מיושבת לאחר המרד הגדול בתקופה הרומית. לאחר חורבן הבית השני, התיישבו בה כוהנים, יוסף בן מתיתיהו הזכיר אותה בספרו "חיי יוסף". במאה ה- 4 לספירה עדיין התקיים במקום יישוב יהודי גדול ולרשות הקהילה עמד בית כנסת, כפי שכתב אוסביוס ב"אונומסטיקון". "דבתרתה" או "דברתה" נזכרת גם בתלמוד הירושלמי. בחפירות שנערכו ביולי 2004, התגלו שרידי בניין משלהי התקופה הרומית או התקופה הביזאנטית. בין הממצאים היו שברי כדי חרס, סיר בישול ומצבור אבני שדה שגם הם תוארכו לתקופה הרומית המאוחרת. חרסים נמצאו מתחת לרצפת גיר מהתקופה הרומית או הביזאנטית. הקיסר קונסטנטינוס בנה של היליני, ניתק את אזור "דבריתא" "דבירא" הר תבור ונצרת מהמחוז שמרכזו היה בציפורי, ובכך הפך את העיירה לבירת המחוז החדש וקרא שמה הלינופוליס, על שמה של היליני - אמו. הלינופוליס נזכרת בתולדות הכנסייה וברשימות ערים מהמאות ה- 6 וה-7. מטרתו של הקיסר הייתה ליצור מחוז ובו המקומות הקדושים לנצרות. בימיו התיישבו בעיירה נוצרים לא ערבים. בתקופה הביזאנטית הפך המקום מקודש לנוצרים ובמרכז הכפר הוקמה כנסיה ביזאנטית שכונתה בפי עולי הרגל הנוצרים "כנסיית שמונת השליחים". בחפירות שרידי הכנסייה נחשפו במרכז הכפר ובה נמצאה רצפת פסיפס. הקהילה היהודית חדלה להתקיים בשלב מסוים במאה ה- 7 אין מידע על גורלם יהודי "דבירא". מאחר שהבזאנטים ערכו טבח ביהודים בגליל על עזרתם לפרסים [הפרסים כבשו את הארץ ב-614 לספירה בעזרת צבא מתנדבים יהודי בן 20,000 איש] זאת כאמור לאחר שגירשו את הפרסים ב- 628 לספירה, יתכן שזה היה גורלם של יהודי "דבירא". אפשרות נוספת: שיהודי "דבירא" ברחו להרים או ברחו מהארץ בשל מעשי הטבח, כמו יהודים בישובים רבים אחרים. בתקופה הערבית אין מידע על מציאות יהודים, נוצרים או ערבים "בדבירא" או "הלינופוליס". אבל, נתגלו שרידי חרסים מהתקופה הערבית הקדומה [המאה ה- 8]. בתקופה הצלבנית, במאה ה- 12 נוסדו כפרים שאוכלוסייתם הייתה פרנקית. "הלינופוליס" הפכה לכפר פרנקי בשם "בוריה". הכפרים הפרנקים נוסדו במטרה ליישב בארץ איכרים מאירופה, כל איכר קיבל נחלה ובית בחינם והתחייב לשלם שליש מהיבול לאדון הכפר. היו אלה הצלבנים שהכניסו את השיטה הפיאודלית לארץ. בנוסף הקימו הצלבנים מצודה שהגנה על הדרך העולה להר התבור. בדבוריה נמצאה כתובת בערבית משנת 1212 המדברת על בניית מצודה ערבית על שרידיה של מצודה צלבנית. התעודה קשורה כנראה במלחמות בין נוצרים למוסלמים. אם כי לא ידוע מתי החלו הערבים להתיישב בדבוריה. בתקופה הממלוכית אין לנו מידע על דבוריה, אבל בחפירות שנערכו ביולי 2004 נתגלו שרידי חרסים מהמאות ה- 13 וה- 14. התקופה העות'מאנית - ברשימות מס עות'מניות מהמאה ה- 16, נזכרים כ-200 תושבים בכפר הנושא את השם דבוריה. אנו יודעים שבמרכז הכפר יש שרידים של ח'אן תורכי. בשנת 1697 ביקר במקום תייר אנגלי והוא כתב :"יש הסוברים שלקחה שמה מדבורה". בתקופת המרד הערבי [1936–1939] הייתה דבוריה אחד ממרכזי המרד הערבי נגד השלטון הבריטי. בשנת 1948 דבוריה נכבשה במסגרת "מבצע דקל", למעשה כוחות צה"ל כבשו את נצרת מידי הכוחות העיראקיים והרחיבו את שליטתם על הגליל התחתון והמערבי. לאחר הקמת מדינת ישראל נטשו חלק מהתושבים את המקום.

כפר כמא [קמא] – כפר צ'רקסי במעמד של מועצה מקומית. הכפר הוכרז כמועצה בשנת 1950 והוא אחד מבין שני הכפרים הצ'רקסים בארץ. כל התושבים צ'רקסים מהרי הקווקז ודתם אסלאם. הכפר נוסד בשנת 1978 ובחפירות ארכיאולוגיות שהיו בכפר נמצאה כנסייה מהמאה ה- 6 לספירה, אך המקום לא היה מיושב ברציפות. הכפר כפי שהוא כיום נוסד בשנת 1876 על ידי צ'רקסים אשר במהלך המלחמה רוסית-צ'רקסית מולדתם נכבשה על ידי האימפריה הרוסית, כחלק מטיהור אתני שביצעו הרוסים והצ'רקסים נאלצו לעבור לאימפריה העות'מאנית. הכפר היה למעשה חלק מקבוצה גדולה של יישובים צ'רקסים שהוקמו בשולי הארץ החל מאזור הגולן ,ירדן וארץ ישראל.

שדמות דבורה – מושב עובדים השייך למועצה אזורית גליל תחתון ומשתייך לתנועת המושבים. המושב נוסד בשנת 1939 על אדמות שקנתה פיק"א בשנות העשרים מהכפר הערבי שג'רה [שערה]. המושב נוסד כמושב בהתיישבות של חומה ומגדל על ידי ארגון "עומר". ארגון "עומר" נוסד כשבועיים קודם על ידי חלק מחברי המושב מולדת ששאפו לחיות במושב עובדים ולא הסכימו להחלטת שאר אנשי מולדת להפוך ליישוב שיתופי. בתחילה נקרא היישוב "עומר" על שם הגרעין שהקימו אולם במשך הזמן שונה השם ל"שדמות דבורה" על שם דורותי [דבורה] דה רוטשילד. יש הגורסים על שם דבורה הנביאה שבאזור זה כינסה את שבטי ישראל למלחמתם בכנענים. לאחר שנה קיבלו התושבים הודעה ששנת החכירה הסתיימה ועל כן לא קיבלו יותר עזרה מפיק"א או מהמוסדות הלאומיים. החכירה הזמנית חודשה שנית למשך שנה, ורק בשנה החמישית אושר המושב סופית על ידי פיק"א. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה חלה פיק"א לבנות בתים במושב והוקצעו קרקעות למתיישבים, הבתים נחנכו בשנת 1946. במהלך שנות השבעים הופשרו קרקעות לשנייה במסגרת הרחבת המושב ואלה נמכרו לבני המתיישבים. במהלך שנות השמונים הורע מצבו של המושב עקב חובות כבדים והאגודה השיתופית הושמה תחת כונס נכסים. החל מסוף שנות התשעים הופשרו קרקעות נוספות לבנייה והרחבת המושב ואלה נמכרו למתיישבים וותיקים וחדשים לכיסוי החובות.

...יש שם כמה שאני תולה על הקיר...
נהדר.