תרדיון – מוכר גם בשם "פארק תעשייה משגב". אזור תעשייה המאגד בתוכו כ-110 חברות של מפעלי תעשייה קלאסיים וחברות לשירותם שונים.

סכנין – ידועה עוד מהתקופה העתיקה ויישוב בשם דומה נזכר לראשונה בתעודות מצריות. בתקופות ההלניסטית והביזנטית היה יישוב במקום בשם סכנין. בעיר אף נמצאים שרידי עתיקות ובהם קבר המיוחס ל"רבי יהושע דסכנין" שחי במאה הרביעית, ובימי הביניים שימש קבר זה כמקום עלייה לרגל. לאחר הכיבוש הערבי הייתה העיר בשליטת המוסלמים, אך הייתה גם בשליטה נוצרית לזמן קצר בעת מסעי הצלב עד לקרב קרני חיטין. העיר שימשה כמרכז אזורי חשוב בעת שלטון האימפריה העות'מאנית ושימשה כמרכז חשבו לערביי הגליל גם בימי המנדט הבריטי. במלחמת העצמאות נכבש הכפר במבצע דקל. במסגרת קרבות עשרת הימים נגד צבאו של קאוקג'י, סירבו אנשי הכפר לאפשר לכוחותיו של קאוקג'י להיכנס לכפרם ונכנעו לצה"ל יום לאחר כניסת ההפוגה לתוקף. צה"ל לא נכנס לכפר מתוך מחשבה לשמר את מעמדו על ידי האום כשטח הפקר. מה שהביא את כוחותיו של קאוקג'י לכבוש את הכפר ולהעניש את תושביו. הכפר נכבש סופית על ידי צה"ל באוקטובר 1948 במבצע חירם. תושבי הכפר קיבלו אזרחות בשנת 1978. במסגרת יהוד הגליל הופקעו אדמות הכפר ומהסביבה, דבר שהביא להתנגשויות בין תושבי הכפר לכוחות הביטחון ולמותם של שלושה אזרחים. מאז מציינים ערבי הכפר [במסגרת כלל ההפגנות ] את יום האדמה. בשנת 1995 קיבל הכפר מעמד של עיר. בשנת 2000 הייתה סכנין למוקד המהומות והאלימות [שניים מהתושבים נהרגו] עקב בניית בסיס צבאי גדול בתחומה

עראבה – מועצה מקומית שהוכרזה לכך בשנת 1965. עדויות ארכיאולוגיות מעידות על התיישבות במקום עוד בתקופה הכנענית עד לפני כ-3000 שנה. עראבה שוכנת במקום שבו שכן בעבר היישוב היהודי "ערב" ואף משמרת את השם הזה. "ערב" נזכר גם בכתביו של יוסף בן מתתיהו כאחד משלושת היישובים היהודים הגדולים בגליל בעת המרד הגדול. בכפר מצויים קברי תנאים כרבי ראובן האיצטרובלי ורבי חנינא בו סודא אשר גם בתלמוד מצוין כי מוצאו מהכפר "ערב". גם אוסביוס מזכיר את היישוב כאחד הכפרים היהודיים במחוז ציפורי. בחפירות נתגלתה כנסייה ביזנטית מהמאה השישית. עראבה גם מוזכרת בקצרה על ידי הנוסע הערבי "יאקות אל-חמאווי". במהלך השלטון העות'מאני השתייך הכפר למחוזות שונים באימפריה. במאה ה-17 לחמו תושבי הכפר המוסלמים כנגד הדרוזים. לפי המסורת המקומית בכפר התיישבו במהלך המאה ה19 תושבים משכם וירושלים.

רבי חנינא בן דוסא – היה תנא מהדור הראשון ותורתו נשתמרה בגמרה ובמשנה. רבות מאמרותיו דנו בין אדם לחברו ותמיד הדגיש את המעשה על פני הלימוד. התגורר בעיר "ערב" בגליל ולמד יחדיו עם יוחנן בן זכאי. בגמרה מופיע בעיקר בהקשרים של ניסים שהמפורסמים שבהם הם:"תפילתו מרפת חולים, תפילתו גרמו לקוות עץ קצרות של אישה ענייה להספיק לבנות את ביתה, בדלקת נירות שבת בחומץ כאשר אזל השמן". בלא מעט אגדות מוזכרות עוניו של חנינה בן דוסא. הוא ואשתו מובאים כדוגמה כבני אדם שיקבלו שכר על מעשיהם בעולם הבא. עוניו של חנינה מוזכר גם בהקשר החברתי, שעה שהוא ואשתו העמידו פנים שיש להם די לאכול על מנת לא לקבל צדקה. רבי חנינא מוזכר בגמרא כמי שכל העולם מתקיים בזכותו, ככתוב:"...בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובין, מערב שבת לערב שבת...". המשנה מעידה על רבי חנינא בן דוסא כי,"...משמת רבי חנינא בו דוסא, בטלו אנשי המעשה [עושי מעשים טובים או עושי מעשה ניסים]". מצאצאיו של רבי בן דוסא היה הרב סעדיה הגאון.

עלבון – מועצה מקומית שהוכרזה בשנת 1973 על פי המסורת היישוב נוסד במאה ה-19 על ידי תושבים נוצרים מהיישוב הסמוך דיר חנא. יש הגורסים שהשם משמר את השם היהודי "עיילבו". ערביי עלבון לא לקחו חלק במאורעות תרפ"ט אך בימי המרד הגדול אירחו בכפר את חמולת זריק – אנשי כנופיות. בדצבר 1943 התחולל בכפר קרב גדול בין תושביו למשטרה הבריטית. במלחמת העצמאות חנו בכפר כוחותיו של קאוקג'י ואנשי הכפר שיתפו איתם פעולה ולחמו כתף אל כתף עם כוחותיו של קאוקג'י. במסגרת מבצע חירם לסילוק צבאו של קאוקג'י נכבש הכפר על ידי חטיבת גולני. במהלך הקרבות נפלו מספר חיילים וגופותיהם נלקחו על ידי אנשי הכפר. תושבי הכפר התעללו בגופות שני חייל צה"ל שנפלו במהלך הקרבות. כעונש על מעשה זה, הרגו החיילים 14 מתושבי הכפר ושאר התושבים גורשו ללבנון. בכפר נותרו רק מספר זקנים ומספר תושבים סביב הכפר. אנשי הכפר ביקשו לחזור חזרה לכפרם אך יגאל ידין סירב. רק בקיץ 1949 הושג הסכם בין המדינה והכנסייה היוונית הקתולית שהתושבים מורשים לחזור לכפרם. במהלך השנים עברו גם מוסלמים להתגורר בכפר שהגיעו מכפר חיטין ובדואים מהסביבה.

מגדלה [בית הכנסת במגדלה] - האתר מגדל נקרא על שם "מגדל" או בגרסתו הארמית "מגדלה". אנו מכירים את המקום גם בשם "טריכיי". גם בבדיקת המקורות מימי בית שני אנו מוצאים את השם "טריכיי" שפירוש השם "טריכיי" הינו "המלחת דגים". מגלדה היא מקום הולדת של "מרים המגדלית" הידועה מהברית החדשה שמי שהייתה אחת מבנות הלוויה של ישו [יש הגורסים שהייתה אשתו או פילגשו ואף ילדה לו ילדים]. "טריכיי" בתקופת בית שני מוזכרת במאבק בין תומכי יוחנן הורקנוס השני ואנטיפטרוס האדומי לבין תומכי אריסטובולוס השני. המקום נכבש על ידי הנציב הרומי "קסיוס" על מנת לפגוע בתומכי אריסטובולוס. יוסף בן מתתיהו מציין כי 30000 מתושבי "טריכיי" נמכרו לעבדים. במהלך המרד הגדול הצטרפו אנשי "טריכיי" למורדים. העיר בוצרה על ידי יוסף בן מתתיהו וגרו בה כ-40,000 תושבים. מוסיף יוסף מתתיהו ואומר שהמורדים לא היו למעשה אנשי טריכיי אלא תושבים שהגיעו אליה ממקומות אחרים למשל טבריה. מגדל המשיכה להתנגד לרומאים גם לאחר שטבריה והגליל נכנעו. בשנת 67 צר על העיר אספסיאנוס ולאחר כיבושה הוא מחריב את העיר אבל קרבים מצליחים להימלט דרך הים בספינות, במקום נערך קרב ימי גדול שרבים מהמורדים מצאו בו את מותם. אספסיאנוס ממתי כ-1200 מתושבי העיר וכ-5000 איש הצעירים והחזקים שולח לנירון כעבדים. לאחר דיכוי המרד שבו היהודים להתגורר במקום והיישוב היהודי התקיים לאורך התקופה הרומית והביזנטית. במחצית הראשונה של המאה הרביעית סיפור בזיליוס בגדול על כנסייה גדולה על שמה של מרים המגדלית שהוקמה על חורבות בית הכנסת. במהלך המאה ה-7 ננטש המקום על ידי היהודית והנוצרים. רק במאה ה-12 הקימו הצלבנים מחדש כנסייה אך גם זו חרבה. מגדלה [טריכיי] נזכרת במקורות היהודיים בתקופת המשנה והתלמוד. על פי אותן מקורות במאות הראשונה לרביעית היה המקום מרכז מנהלי של אגן הכנרת המערבי. ממצאים ארכיאולוגים מצביעים כי בתקופה הצלבנית היה במקום תעשיית סוכר. משנת 1971 המסדר הפרנציסקני עורך חפירות ארכיאולוגיות שבמהלכן נחשפו שרידי כנסייה ומבני ציבור מהתקופה הרומית והביזנטית. בחפירות נוספות נמצאו שרידי נמל עתיק [נמל מגדל] וכן ספינה המשויכת לישו. בשנת 2006 נרכש השטח על ידי המוסד האפיפיורי להקמת מלון. התכנון היה לשלב את החפירות הארכיאולוגיות עם המלון וליצור פארק ארכיאולוגי בכל האתר. החל משנת 2009 מתנהלות חפירות סדורות באתר ובהם נחשפן שרידי יישוב יהודי עתיק ובו בתי מגורים, מבני תעשייה, סמטאות ותעלת ניקוז ועוד. אחת התגליות החשובות ביותר שנתגלתה היא: בית הכנסת בית כנסת שהיה פעיל במאה הראשונה לספירה לפני חורבן בית המקדש. אחת התגליות המשמעותיות ביותר הינה האבנים שנמצאו בתוך בית הכנסת ועליהם סממנים יהודיים – על האבנים חרוטה מנורת שבעת הקנים כפי שהייתה בבית המקדש [אנו יודעים כיום בברור שהמנורה ה מופעה על סמל המדינה אינה אותה מנורה שהייתה בבית המקדש. המנורה בסמל המדינה נלקחה משער טיטוס וברור לנו כיום שהאומן שפיסל את המנורה על שער טיטוס מעולם לא ראה את המנורה של בית המקדש. מנורת בית המקדש הייתה מנורת תלת רגל]. על האבנים מסותתים שני כדים [כד המים וכד השמן]. עמודים עם קשתות בתיאור מדויק לעמודים ולקשתות שהיו בבית המקדש. יש מי מהחוקרים גורס שאבנים אלה שימשו בסיס לעמוד עץ שעליו הניחו את ספר התורה בזמן הקריאה בתורה. אנו למדים כי יהודי מגדלה היו אנשים מאוד עשירים, ולו רק מהטעם שאנו מוצאים שלכל בית יש מקווה פרטית [בניית מקווה פרטית דורשת כסף ומעמד].

הרבה עבודה מול נופים משגעים
תודה לאיתן על המסלול, הגלריה וההסברים
תודה לאריה כרגיל על הקפה המשובח
ותודה לכולנו על החברותא שמביאה אותנו לטיולים כאלה.