כנף – מושב על המדרון היורד מרמת הגולן. המושב קרוי על שם הכפר הערבי "מזרעת כנף" שבו נתגלו שרידים של יישוב מתקופת בית שני, תקופת המשנה והתלמוד. הגרעין המייסד התמקם במקום אחר בשנת 1985 ורק בשנת 1991 עבר למיקומו הנוכחי.

בית הכנסת דיר עזוז [התקופות הרומית הקדומה, הרומית התיכונה, הרומית המאוחרת, הביזנטית, האומאית, העבאסית] – בית הכנסת נתגלה על ידי אוליפנט בשנת 1885. אוליפנט מתאר מבנה גדול בנוי אבני גזית ומבנה נוסף שזוהה כבית הכנסת. כמו כן מצא אגן ריסוק של בית בד ובית מעיין הבנוי גם הוא אבני גזית. האזור נסקר מספר פעמים על ידי סוקרים שונים ובית הכנסת לא זוהה. רק בשנת 1968 שנסרק המקום על ידי ד אורמן זיהה הוא את בית הכנסת. בשנים 1988-2004 נחפר המקום על ידי בן דוד ומעוז, לפי הממצאים בסקר ובייחוד בחפירות, נמצא כי ראשית היישוב במקום הייתה בתקופה הרומית הקדומה. הממצא מתקופה זו וכן מהתקופה הרומית התיכונה דל מאד. אנו יודעים שהיישוב פרח בתקופות הרומית המאוחרת והביזנטית. המקום נשאר מיושב גם במהלך התקופה האומאית ובית הכנסת שוקם גם לאחר הרעש של 749 [רעש השביעית]. המבנה המשיך לשמש כבית כנסת גם בתקופה העבאסית. מיקומו של האתר בגוש היישובים היהודיים בתקופות הרומית והביזנטית מעידים כי בתקופות אלו היה זה יישוב של יהודים. שם האתר 'דיר' פירושו מנזר. יחד עם זאת, הממצא הנוצרי באתר דל ביותר וכולל צלב חרוט על אבן שנמצא משובץ בקיר בית בן זמננו. שבר משקוף נוסף עם עיטור צלבים נמצא בחורבה. ממצאים אלו מעידים על נוכחות נוצרים באתר. לא ברור האם ישבו בצד היהודים או שהתיישבו במקום מאוחר יותר. לדעת מעוז שימש בית הכנסת, בשלבו הסופי כמנזר. שותפו לחפירה, בן דוד, שולל הצעה זו מכל וכל. יתכן שהמבנה העליון קשור למנזר, אם כי ללא מידע על תכניתו הפנימית אין אפשרות לאשש זאת. לחילופין אפשר להניח כי הבדווים שהגיעו למקום זיהו את שרידי המבנה הגדול כמנזר. אנו יודעים שבית הכנסת שימש כמרכז הרוחני והקהילתי של קהילה יהודית שחייה במקום מימי התלמוד. בית הכנסת בנוי מאבני בזלת גדולות שבונות קירות עבים במיוחד, ניתן להבחין בספסלים שנשתמרו היטב, בתבליט הפרח ותבליט המעוין בבסיסי העמודים מעוטרים. בצדו הדרומי ניתן להבחין במעין "שקע" ויש הטוענים שזה מקומות של ארון הקודש. על פי השחזור בית הכנסת הכיל שתי קומות ומעליהם גג רעפים. בבית הכנסת נחשפה כתובת השייכת יש הגורסים למבנה במת ארון הקודש. בכתובת מופיעה המילה "יהודה" וכן המספר"295" המציין כנראה את מספר השנים שחלו מאז חורבן הבית.

בית הכנסת באום אל-קנטיר – "אום אל-קנטיר" האחד הישובים שהתפתח בסמוך למצוקים של נחל סמך שבמרכז הרמה. שמו המקורי של הכפר אינו ידוע, הערכה אחת מציעה את הישוב "קַמָטִרְיָא" הנזכר בתלמוד. במאה השישית לספירה בנו תושבי הכפר בית כנסת מפואר. שני פתחים הובילו למבנה – מדרום וממערב. ספסלי אבן הקיפו את כתליו הפנימיים ובחלקו הדרומי ניצבה "היכלית ארון קודש" מפוארת, עשויה אבן בזלת שהתנשאה לגובה של יותר מחמישה מטרים. בית הכנסת הכיל שפע עיטורים ובניהם מנורות שבעה קנים - הסמל היהודי המובהק ביותר [גם פה כפי שראינו בבית כנסת רבים, המנורה היא מנורת תלת רגל. עוד עדות שסמל המנורה כפי שמוצג לנו כיום בסמל המדינה אינה המנורה שהייתה בבית המקדש. ברור היום לארכיאולוגים שהאומן שצייר את המנורה על שאר טיטוס –ממנו נלקחת המנורה לסמל המדינה – מעולם לא ראה את המנורת בית הקדש. מנורת בית המקדש הייתה מנורת תלת רגל]. מבנה בית הכנסת התנשא לגובה שתי קומות והוא קוּרָה בגג גמלוני מחופה רעפי חרס. בשנת 749 לספירה כמאה וחמישים שנה לאחר בנייתו, חרב בית הכנסת והישוב כולו ברעש אדמה אדיר המכונה "רעש שביעית" [מתואר בכתבים יהודיים שחל בשנת שמיטה]. ברעש זה חרבו גם בית שאן, טבריה, סוסיתא, כפר נחום ועוד. מאז ועד סוף המאה העשרים עמד בית הכנסת בשממונו. בשל היות האתר מבודד יחסית נותרו רוב האבנים בשטח ולא נשדדו ובכך יצרו הזדמנות נדירה לארכאולוגים לנסות ולהרכיב כבעבודת "לגו" את המבנה שקרס. המקום נתגלה ה ב-1884 על-ידי אוליפנט, וכך כתב אולפינט ביומנו:"...השיח, מורה הדרך שלנו נעלם לפתע מתחת לשיפולי הרמה. רדפנו אחריו ומצאנו אותו נחפז במורד תלול של מצוק בזלתי...ניצבנו במרומי שפתו של ואדי סמכּ`...לאחר שהקפנו סלע בזלת עצום שניצב שם, נתגלה לעיננו מחזה משובב-נפש ומדהים ביופיו. כאן, באתר מבודד ולא נגיש שהוד קדומים חופף אותו, תחבלו הקדמונים והקימו בימים קדמונים מקום מקלט מסותר ומקסים. שכן נתברך בדבר החשוב ביותר כדי להרבות יופי ונועם – מעיין שופע מים קרירים. מימיו הזכים כבדולח זרמו אל בריכה מלבנית, שוקטת וקסומה, שעמדה למרגלות סלע זקוף, גדול ושחור. מן הסלע הזדקרו שתי קשתות גדולות. השיח` הפגין קוצר רוח ...לדבריו נקרא המקום אֻם אל-קַנַאטִר שתרגומו "אתר הקשתות". בקצה הדרומי של המדרגה נמצא בית מעיין, ממנו שרדו שני קמרונות בנויים גזית. האחד נותר בשלמותו והשני הרוס במידה רבה. על אבן הראשה של הקמרון השלם הייתה חקוקה כתובת יוונית, שאוליפנט לא הצליח לקוראה. ליד המעיין מצא אוליפנט אבן עם תבליט אריה. בתוך החורבה נמצא מבנה בנוי גזית שנהרס ברעידת אדמה. בהריסותיו נראו ששה עמודים. אוליפנט צייר גם את מזוזת הפתח וכן קשת משחררת, אבן עם תבליט נשר וכרכוב יפה. על פי הממצא הציע אוליפנט כי המבנה היה בית כנסת קדום. מיד אחריו ביקר במקום שומכר, גם הוא תיאר את בית המעיין ואף צירף תכנית, מבט ופרט של אחד הקמרונות. שומכר תיאר שני קמרונות, ולא הזכיר כי אחד מהם הרוס. המבט שפרסם הוא למעשה הצעת שיחזור של המבנה, שבה הושלם הקמרון הימיני וצויר קיר אבן שמגיע עד ראש המצוק. קיר זה לא שרד, ולפי התיאור של אוליפנט נראה שהיה הרוס בזמן הסקר של שומכר. מתחת לאחד הקמרונות מצא שומכר אבן עם "טבולה אנסטה" ועליה כתובת שחוקה. בסמוך למעיין צייר שומכר את האריה שמצא אוליפנט. בניגוד לאוליפנט לא זיהה שומכר את המבנה כבית כנסת, למרות שעמד על דמיון המבנה למבנה בח'רבת א-דיכה. בשנת 1905 ערכה משלחת ברשות קוהל ווצינגר חפירה קצרה בחורבות בית הכנסת. בחפירה נחשפו קטעים מהקירות הצפוני, המערבי והדרומי של המבנה, שרידי הסטילובט וחמישה מעמודי הטור המערבי, קצהו המערבי של הסטילובט הצפוני וכן אכסדרה בחזית הפתח. מאז נערכו לא מעט חפירות במקום. "אום אל-קנטיר" כפר יהודי המתוארך לתקופת המשנה והתלמוד. מקור השם על שלושת הקשתות המונומנטליות הניצבות בסמוך למעיין. החוקרים לא ידעו למה שימשו הבריכות וממה התפרנסו תושבי הכפר. לכן הלכו החוקרים על פי דרך השלילה והגיעו למסקנה כי המקום שימש כמקום להבנת פשתן עבור תושבי רומא העשירים. יש ציון קצר בכתובים, כי בגולן יש מקום שתושביו עוסקים בהלבנת פשתן, אך מקום לא מצוין. לכן הגיעו החוקרים למסקנה כי תושבי "אום אל- קנטיר" עסקו בהלבנה פשתן עבור קסרי רומא והתושבים העשירים [לבנות בית כנסת כל כך מפואר דרש הרבה מאוד כסף]. בית הכנסת ב"אום אל-קנטיר" נחשב לאחד מבתי הכנסת המפוארים והמשוחזרים ביותר בארץ. זהו בית הכנסת היחידי שבו השתמרה ההכלית [מקום ארוך הקודש]. כאמור בית הכנסת חרב בשנת 749 ברעידת אדמה גדולה. מאז שנת 2003 מזוהה יותר מכל עם החפירות באתר "יהושע דריי" המכונה בפי כל "ישו". "ישו" היה מעצב פנים בהשכלתו הפורמלית, נמשך יותר אל הארכאולוגיה ואל עולם אמצעי יצור חקלאיים קדומים. לאחר שחזור בתי בד, גתות, טחנות קמח ועוד התגלגל אל הפרויקט המורכב והמאתגר שבמורדות הגולן. תחילת החפירות כאן היא תוצאה של יוזמה של הארכאולוג ד"ר חיים בן-דוד שזכה לתמיכה נלהבת של שר התיירות דאז רחבעם זאבי – על שמו מכונה האתר גם "קשתות רחבעם". יהושע דריי הביא שיטה חדשה לתחום שיחזור הארכיאולוגה - אנסטילוזיס – פעולת שיחזור שמשמעותה החזרת אלמנטים שנפלו ממבנה או קירות שהתמוטטו למקומם המקורי במבנה. כל האבנים נסרקו בלייזר ולכל אבן הושתל שבב זעיר ובאמצעות תוכנה מיוחדת אשר קוראת את הנתונים מתקבל תמונה תלת-ממדית ומדויקת של המבנה, כך אפשר להגיע למיקום המדויק של כל אבן ואבן במבנה המקורי.

קראתי בשקט את כל נקודות הציון ורק אז התחלתי לראות את התמונות .
מקומות מרשימים יש לנו ברמת הגולן .
לפי התמונות רואה שנהניתם ברכיבה .
איתן ממתין בקוצר רוח לסיבוב נוסף (תוציא רכיבה ליום שבת).