היום השני. שני מקטעים מיוחדים מאד של השביל, מיהל(לא בדיוק), מלוטן או מקטורה עד נאות סמדר ומנאות סמדר עד שחרות. לפנות בוקר בלוטן,אני מקדים מאד לקום, משתדל לא לוותר על דף הגמרא היומי וכמובן על התפילה, הכל כבר מאורגן ומוכן,מתלבטים איפה לשים את הרכב שיהיה קל (לעודד)לחזור אליו בסיום.שמים בקטורה.חוזרים על השביל לצד הכביש כ-6 ק"מ עד הכניסה לשב"י לאופניים בעולה אל נאות סמדר.אובך,לא רואים הרבה, אבל קריר והרוח אתנו,מטפסים ברגל את העליה הגדולה,בכלל לא נורא,הפחידו אותי, רק כ 400 מטר וחצי שעה ברגל, הפסקת קפה וארוחת בוקר בנאות סמדר וממשיכים לשחרות,(מה שנשאר לי לפחד זה רק מהירידה הרעה על דרך הג'יפים משחרות). כבר אמרתי, שני מקטעים מאד מיוחדים ש השביל ובאמת מכל הבחינות,הנופים למרות האובך,העליות והירידות הנהדרות,הסינגלים הנהדרים כמו שאני אוהב אותם והכל. אנו בשחרות,רואים את המלון הנבנה שם, עליה קצרה וגרועה על הדרך הלבנה וירידה רעה מאדאל כביש הערבה עודד את כולה על האופניים אני הרבה על הרגליים(מי שחושב שמכיר את הדרך,אחרי השטפון הגדול של השבוע שעבר, כנראה שלא מכיר אותה כ"כ). אנו על כביש הערבה, 6 קמ לקטורה, 2 ליטבתה אני כמובן ליטבתה ועם הרוח ועודד בלי ברירה לקטורה ונגד הרוח. מה עשינו? שוב רק 55 קמ וקצת יותר עליות רק 600 מט'. מה נשאר לי על הקטע הדרומי של השביל תמע אילת וזהו,לחזור על כולו מהתחלה. תודות: גדולה לעודד,פשוט תענוג לרכב אתו, ותודה גדולה מאד להלל זוסמן מנהל פרויקט השביל ולכל העושים אתו במלאכה היפה והחשובה הזו,ואנ רק מבקש להזדרז בהמשך,אני לא כ"כ צעיר