מגדלים – יישוב קהילתי השייכת למועצה אזורית שומרון. שמו של היישוב סמלי ומסמל את גובהו של היישוב. בשנת 1983, בימי ממשלת שמיר, התכנסה קבוצה של עובדי "אגד", שביקשו להקים יישוב ליד ברקן, במקום בו ממוקם כיום אזור התעשיה ברקן. בתחילה, הקבוצה פנתה לתנועת חירות-בית"ר וכשלא נענתה, פנתה ל"אמנה". לאחר סיורים בשומרון שאורגנו לקבוצה ע"י אמנה, הגיעו להיאחזות נח"ל מגדלים שהוקמה בקית 1983 במסגרת תוכניתו של שר הביטחון דאז, אריאל שרון, להעלות 22 היאחזויות נח"ל. הגרעין אמנם התפרק, אך ליאורה יגודה, אשתו של אחד מעובדי "אגד", הצליחה לגבש גרעין חדש, תנועת "אמנה" פרסמה מודעות הקוראות להצטרף לגרעין. חברי הגרעין מצדם שמרו על קשר וקיימו פגישות תכופות באולם מכבי האש בבני ברק. בדצמבר 1985 קיבלה ליאורה שיחת טלפון מ"אמנה": "תארגני מהר את הגרעין", אמרו לה, "אתם עולים תוך שבוע". אמנם מעט לחוץ, אך למרות הכל, התארגן הגרעין ובחנוכה תשמ"ו, נכנסו 5 משפחות ראשונות לאשקוביות במגדלים. בתחילה, לא היו שבילים, לא היו מים ולא חשמל. במצב הזה, בקור העז, בבוץ, במצב שהגנרטור מושבת במשך שעות כל יום כדי לחסוך בחשמל, נאחזו המשפחות הראשונות בישוב החדש.

חורבת אל-עורמה – השם הערבי כשמות ערבים רבים אחרים, משמר את השם התנ"כי "ארומה". מדובר בתל גדול בלב השומרון שוכנת "ארומה" – עיר מבצר מקראית שעליה נבנה מבצר חשמונאי-הורודיאני גדולץ המבצר משקיף על העיר שכם, ושולט על אזור גדול עם דרכים חשובות. אנו פוגשים את "ארומה" בשלוש הזדמניות שונות. אחת כאשר משה שולח את המרגלים לתור את הארץ לפני כניסת בני ישראל. ארץ כנען יש בה ערים גדולות ומבוצרות שאחת מהן היא "ארומה", ככתוב: אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד..."[במדבר יג]. ארומה היא עיר כנענית גדולה מאוד. גודלה עושה רושם אז על המרגלים שבאים לתור את הארץ, ככתוב: "...אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת-לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם-בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם..." [דברים א]. חז"ל פרשו את דברי המרגלים כ"דברי הבאי" : "אמר רבי אמי דברה תורה לשון הבאי דכתיב ,ערים גדולות ובצורות בשמים, בשמים סלקא דעתך? אלא גוזמאו" [בבלי תמיד כט]. לכן שרואים את הערים המבוצרות שאחת מהן היא "ארומה", המתנשאת מאות מטרים מעל פני הסביבה, ניתן להבין את "גוזמתם" של המרגלים.
בפעם השנייה אנו פוגשים את ארומה בסיפור תנ"כי מרתק, סיפורו של המלך אבימלך. אבימלך בן גדעון היה אחד משבעים ואחד בניו של השופט גדעון בן יואש. אמו הייתה פילגשו של גדעון ממוצא כנעני מהעיר שכם. אבימלך היה ערמומי ופעל בטכסיסים, במרמה אלימות ושקרים על מנת להגיע אל המלוכה. לאחר ששכנע את בעלי שכם שיסכמו להמליכו, ביסס אבימלך את שלטנו וטבח באחיו בני גדעון ליד אבן עפרה. אח אחד יותם ניצל מהטבח. אותו יותם עלה על הר גריזים ונשא שם את משל יותם שמטרתו הייתה להרתיע את בעלי שכם מפני מלוכתו של אבילמלך. תקופת שלטונו של אבימלך לא הייתה יציבה, לא מעט מרידות שאותם מיגר בכוח. שלוש שנים בלבד לאחר שהומלך בשכם פרץ סכסוך בין אבימלך ובין בעלי שכם, שאילץ את אבימלך לעזוב את שכם ולהתיישב בעיר מבצר סמוכה, ככתוב: "וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ:...וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת-גַּעַל וְאֶת-אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם: [שופטים ט']. בפעם השלישית שאנו פוגשים את "ארומה" מדובר במבצר רב ממדים [15 דונם גודלו] שנבנה בתקופת החשמונאים. כל השרידים שנמצאים כיום על התל שייכים לתקופת החשמונאים. יחד עם זאת ממצאים ארכיאולוגיים למשל בורות פעמון שישמשו כיקבים תת קרקעיים מסוג "יקבי גבעון" מתאורכים לתקופת המלוכה [ברזל ב]. כאמרו כיום ניתן להבחין בתל בחומות המבצר בעיקר בחלקו הדרומי-הסמוך לאוכף. האתר נסקר בעבר על ידי מספר חוקרים שדיווחו על שרידי הביצורים הגדולים הכוללים חומות, חלקלקה וחפיר חצוב, המנתק את כיפת המבצר מהמשך השלוחה הדרומית. החרסים שנתגלו במקום מעידים על התיישבות באתר החל מהתקופה הכנענית התיכונה ועד לתקופה הביזנטית. כן נמצאו מטבעות מימי יוחנן הורקנוס ומימי אלכסנדר ינאי. הממצא החשוב והמרשים ביותר באתר הוא מערכת אספקת המים. מערכת המים האדירה שנתגלתה במקרה, כתוצאה מפריצת דרך בסמוך למבצר. מערכת אספקת המים למבצר כוללת עשרה בורות מים אדירי ממדים. גודלם הממוצע של הבורות כ-20 מטר אורך-10 מטר רוחב-10 מטר גובה. בורות אלה יכולים לאגור כ- 15000 מ"ק מים. בין הבורות קישרה אמת מים שהכניסה את מי הגשמים לתוך הבורות. נשאלת השאלה מי בנה את המבצר האדיר הזה? ובכן, עקב הדמיון הרב בין בורות המים לבורות המצויים במבצרי החשמונאים במדבר שומרון ובמדבר יהודה, על סמך תיארוך של שכבת הטיח הקדומה למאה הראשונה לפסה"נ, ועל פי גילויים של שבעה מטבעות מימי שלטונו של אלכסנדר ינאי [בנו של יוחנן הורקנוס], נראה כי היה זה אלכסנדר ינאי שהקים את המבצר הענק הזה, בנוסף למבצר אלכסנדריון [סרטבה] אשר שוכן כ-15 ק"מ מדרום-מזרח לארומה. בימי מלכותו של ינאי הגיעה מדינת יהודה החשמונאית לשיא התפשטותה. התפשטות זו כללה בניית מבצרים גדולים, כאשר ינאי חיזק את קווי הגבול של ממלכת יהודה החשמונאית. כאמור לעייל, בארומה היו מספר בורות מים מרשימים, אחד הבורות הגדולים אורכו כ-25 מטרים, גובהו כ-10 מטרים ורוחבו כ-12 מטרים והוא יכול להכיל כ-3,000 מ"ק. לשם השוואה במבצר אלכסנדריון (סרטבה) ניתן היה לאגור ב-14 בורות כ-5,000 מ"ק. אנו יודעים שזו מערכת המים המרשימה והגדולה ביותר שנמצאה במצרי החשמונאים. לשם השוואה 9 בורות המים שבמבצר ה"דוק" הכילו רק כ- 1.500 מ"ק מים. במבצר אלכסנדריון [בסרטבה], ניתן היה לאגור ב- 14 בורות המים רק כ- 5000 מ"ק. כל זה לעומת ה- 15,000 מ"ק מים ב"ארומה". המים נאגרו מהגגות והחצרות של המבצר, ובנוסף מנגר עלי של הכיפה שמדרום. המים הוכנסו לבורות באמצעות אמת מים.
הבור מטויח בטיח מקורי מימי הבית השני ועל-גביו נותרו קווים אופקיים, חלקם גבוהים מאוד, המלמדים על מפלסי אגירת מים. אנו עדים לפי הממצאים שבשטח על המאמץ הגדול הכרוך בהתקנת הבורות. מאמץ נבע ככל הנראה מהצורך להבטיח אספקת בכמות נאותה בכל עונות השנה לשוכני המבצר, שמקומו על גבול המדבר. מבצר "ארומה" לא נזכר במקורות ההיסטוריים, כפי הנראה כיוון שלא היה במקום ארמון מלכותי, אלא תפקידו העיקרי היה לשימוש צבאי – הגנת הגבול הצפוני של ארץ יהודה. מצפון לגבול זה התגוררו השומרונים. עויינות חזקה שררה באותה עת בין השומרונים ליהודים. לכן היה צורך לאבות את גבול זה במבצר אדיר ממדים. בנוסף לבורות המים, אנו מוצאים בורות פעמון ששימשו לאכסון היין. בורות אלה מתוארכים לתקופתו של אבימלך ומוכרים כ- "יקבי גבעון". "יקב גבעון" מורכב למעשה מארבעה בורות קטנים דמויי פעמון, שבהם מאוכסנים קנקני התירוש. פתח כניסה קטן בתקרה שאותו ניתן לאטום, מה שמשמר את הטמפרטורה האחידה והקרירה החיונית לתסיסת התירוש.

היסטוריה ..
וגם יופי של תמונות