הפעם לשם שינוי,אנו בחמישי. אני בסבידור על הרכבת לבאר שבע,יוצאת ב6:07 עוד שתי דקות בשלום,תל אביבי,שמעון וניר מצטרפים,רכבת די ריקה מקום בשפע גם לאופניים גם לנוסעים,לוד,אחרון חביב עודד.בבאר שבע מחליפים רכבת לדימונה, קטר וחצי קרון ריק. שמעון אשף המסלולים, אבל לפעמים תנאי השטח משתנים, תכנית פיתוח אולי להרחבה מחקה את כל השבילים בדרכנו למסלול,אז קצת ברגל וקצת על טרשי הגבעות ועל המסלול, האתר של טריילז נפל כנראה ואין לנו לסמוך רק על שמעון. הדרך מדימונה לבאר שבע נדמה היה לי משהו מישורי בקו ישר, אז לא, גבעות וגבעות וגבעות, עולים יורדים וביניהם. והכל מאהלים בדואים, כפרים קטנטנים או יותר גדולים והתישבות יהודית פרט לנבטים לא רואים. יש לי קצת בעיה עם טיולי הרכבת האלו, תמיד ממהרים לרכבת יותר מוקדמת ואם אפשר עז עוד יותר מוקדמת ואני מרגיש כמו ברכיבת אימון לא כמו בטיול.אז טסנו וטסנו 54 ק"מ לא הרבה עליות(10קמ"ש ברוטו!!!)והגענו לבאר שבע לרכבת של לפני שתים. רק אי אפשר להכנס, כל צה"ל חוזר הביתה עם הרכבת הזו(אולי זה סוד צבאי),הדקות עוברות ונכנסנו,אני קניתי בבוקר כרטיס ת"א דימונה וכרטיס לחזור ת"א באר שבע,הכל נהדר,אחרים חסכו כמה שקלים וקנו דימונה ת"א הלוך וחזור,אז זה לא הולך כך,אי אפשר להיכנס והקופות דחוסות והזמן דוחק הרכבת לא מחכה לך והרכבת דחוסה(בקופסת סרדינים פחות דחוס)ואני וניר מנסים לחזור לדלת הקרון להחזיק אותה פתוחה ולא הצלחנו לזוז ואני צועק תחזיקו את הדלת ואף אחד לא שומע ושמעון נשאר בחוץ לרכבת הבאה. היה טיול(סליחה אימון)יפה וטוב ולא נעים שנגמר כך. מסקנה: לא חוזרים ברכבת בחמישי. תודות וברכות לכולכם שהייתי אתכם. והשבוע אני עם קבוצת מורשת שלושה ימים(חופש)בערבה.