בדרכי ללטרון לקראת שעות הבוקר המוקדמות קיבלתי הודעה מהקפטן שהוא לא מגיע, בעקבותיו עוד שני רוכבים גם ביטלו ולא הגיעו, לא היססתי פעמיים, נסעתי לחניון תחנת הדלק במסילת ציון, תכננתי והחלטתי לצאת לפדל לבד.
יצאתי לכיוון מצפה שער הגיא דרך פארק רבין, המשכתי לשער הגיא, טיפסתי את "דרך הדיפנבייקר" עד לנווה אילן, המשכתי לבית מאיר, חתכתי דרך מושב שואבה לצומת הנחלים, ודרך נוף דרומית
טיפסתי עד לקרית יערים, וצובה.
הדרך חזרה הייתה דרך יער הקדושים עד צומת שמשון, שם נכנסתי לישוב אשתאול, וטיפסתי עד יער אשתאול, לצומת גן השעשועים, המשכתי ברכס העליון במקביל לכביש 38, וחזרה למסילת ציון חניון תחנת הדלק.
לסיום מנת חלקי 41 ק"מ, וטיפוס מצטבר של 975 מטר גובה נטו, ברכיבה של שלוש שעות, וארבעבעים ושבע דקות נטו.
שבת ניפלאה במזג אוויר אביבי, לא חמים ולא קריר, שרק תרם למוטיבציה ולאתגר לרכב מה שיותר, ולעמוד ביעדים שהגדרתי לעצמי בתחילת הרכיבה.
הבריזו לי גם השבת הזו?
עכשיו בואו נדבר רגע על מה כל-כך מטריף אותי בכל העסק הזה, מעשה ההברזה עצמו הוא לא כזה נורא, אפילו התירוץ הכי מפגר שקיבלתי בכל המקרים "נרדמתי", הגב טפוס לי, מתקבל אצלי באיזשהו מקום, מה שהכי מרגיז אותי הוא חוסר האכפתיות שעומד מאחורי זה, כאילו שאותם רוכבים,שכחו שעומד כאן בן אדם שמחכה להם כבר שבוע ימים בכדי לרכב יחד.
החסרים........חסרתם לשלמות הכיף, מפה בהרי ירושלים, אני יכול רק לאחל לכם המשך שבת שלום, ותחילת שבוע מבורך לכולם.
מצ"ב לינק לגלריה :
פיירו