בתוך ערפילי בוקר מתפוגגים עם עמי (עמון) שמנו פעמינו מכפר-סבא בואכה לחניון תחנת הדלק שער-הגיא. על ההתחלה כרמז לבאות עלייה עגלגלה שהעלתה אותנו לדרך דיפנבייקר. זורמים עם העליות. מתחתינו כביש 1 ומסביבנו מרחב ירוק משובץ בפרחים וצבעים, הטבע פועם. אני שומע רחש גלגלים מתקרב וזה לא עמי. בקלילות זריזה חולפת לה רוכבת בודדה כמרחפת על הכרכר בעלייה המתמשכת. נהנייה לי חם. מצמצם שכבת לבוש מוריד חולצה וכך גם עמי. הנקודה הבאה נווה-אילן, כן זו עם הפסל של אלוויס. הפסקת אוכל ועמי קונה קפה עם הדפס של אלוויס תוספת לאוסף. ממשיכים ליישוב נווה אילן ויורדים בטיסה לאפיק נחל יתלה. היה נחמד לרדת וצריך גם לטפס חזרה. עולים על K20. בהתחלה עוד רכבנו אלא ששיפוע הטיפוס מסמן לנו עד כאן, אז הולכים ברגל. עמי מנצל את הזמן לצילומים ובעמוד הפייס שלו תוכלו לראות את הפרחים והנוף שצילם. עולים על הכביש שמוביל ליישוב נטף. רוכבים על הפס הצהוב. עלייה קלה בתחילה ורוב הדרך בירידה. תוך 10-15 דקות אנחנו ביישוב. מגיעים ליציאה המערבית וחוזרים לשבילים. עד באן הכל מתקתק לפי התוכנית. גם תחילת השביל נראית מבטיחה, ממש כמו שמוסמן במפה. עוד מקסימון 50 דקות אנחנו חזרה בשער הגיא. כי הרי הדרך כולה בירידה רק יש לחצות את נחל יתלה מהגדה הצפונית לגדה הדרומית. ואפילו נוכל לחזות מקרוב בגשר הרכבת מקרוב. כאן מתחילה ההרפתקה שלנו. תחילת השביל נוחה למדי, אלא שמי מגיעים לירידה תלולה רצוופת בולדרים, חוזרים לתירגול הידוע הולכים הרגל (יש כאלה שינסו לרכב שם) הקטע קצר חוזרים לרכיבה. הכל נראה מצויין הנוף שעוטף אותנו, השביל שתוכנן על המפה . אפילו השביל מתחיל לקבל צבע ירוק, שטיח כמן דשא של עשבים . אני לא כל-כך אוהב את זה. ממשיכים לרכב וללא כל התרעה מוקדמת השביל שעדיין רחב מסתיים. אני מאתר את המשך השביל. שביל צר לא בדיוק מתאים להולכת אופניים. אקורוביטקה של נשיאת אופניים בין מדרגות סלע ועיקולים. מגיעים לתחתית הערוץ, בעצם כמעט לתחתית. יש פיצול שבילים למערב ומזרח. ברור לי שעדיף למערב כי קירות הקניון של נחל יתלה הולכים ומשתפלים ושם נוכל לחתוך חזרה לשער הגיא. מוציא מפה, מפה ממש לא על גפס. ואכן ממזרח למבוא חורון יש דרך שתוביל אותנו חזרה. בסופו של דבר הגענו לג'יפ של עמי וב- 50 דקות חזרנו לכפר-סבא. תודה לעמי על ההסעה, על הסבלנות והעמידה במאמצי ה