מי יומנה של רוכבת אחרי החוויה של אתמול..אין כמו לרכב בלילה. יצאנו מגבעת הסלעים בראש העין לכיוון מקורות הירדן.. עברנו בבית הבטון אל מסלול רומנטי תחת סבך של קני סוף כעין מנהרה אין סופית של קני סוף ושיחי פטל ..הגענו לבריכת הנופרים למפל הגדול של שמורת הירקון..רכבנו ליד כפר הבפטיסטים.. התחושות ברכיבה עוברות למימד אחר.. כי לא רואים נוף..והחושים מתחדדים קולות הצרצרים והצפרדעים.. ציפורים ..זרימה של נחל הירקון.. שריקת הרכבת העוברת מעלינו מעצימה את החוסר האונות שאנחנו נמצאים בעלטה מוחלטת ורק הדמיון עובד חזק.. והריחות..כבר סיפור אחר.. הלחות והקרבה למים מקבלים עוצמה של ארומה מיוחדת..קניי הסוף..עציי האקליפטוסים.. שיחי הפטל ועוד מגוון רב של צמחייה הכל מקבל ריח חד וחזק... הקושי והמאמץ להתרכז ולראות עם פנס כמובן את מסלול הרכיבה..גם מקבל מימד שונה לעומת הרכיבה ביום. רוב הרכיבה הראש והעיניים עוקבות אחר הפנסים של הרוכב שלפנייך.. כמעט הופך להיות מכור לאור שלו...כשהוא נעלם ..אתב נמצא בעלטה מוחלטת שלא רואים כלום מעבר להילת הפנס שלך.. הגוף והראש נכנס למגננה של..חייבים להדביק את הקצב... אחרת אני טובעת בחושך. מעבר לחוויות החושיות..ההצלפות של קני הסוף על הפנים..שריטות משיחי הפטל..הרכיבה בלילה היא חוויה יוצאת דופן ומדהימה.. וזאת כאשר רוכבים עם חבורה של אנשים מדהימים מהפמיליה... אז דיזל היקר..תודה על ששיתפת אותי בחוויה זו. נהנתי מאד.