במקומות רבים מתייחסים אל ירושלים כאל מרכז תודעתו של העם היהודי, הדבר בא לידי ביטוי בחגים, כשאנחנו שרים "לשנה הבאה בירושלים" בסיומו של ליל הסדר;
וכשאנחנו שרים ורוקדים זאת שוב בסיומו של יום הכיפורים, זה הדבר שאנו מאחלים ואליו מייחלים תמיד.
ירושלים נמצאת גם במרכז תפילותינו, כשאנו עומדים לתפילת הלחש, וכשאנו מודים לה' על המזון – תמיד אנחנו מתפללים לשלומה.
ירושלים – והר הבית בעיר העתיקה שעליו עמדו שני בתי המקדש – היא הנקודה אליה מכוונות פיזית כל תפילותינו, כשיהודי כל העולם פונים לכיוונה כשהם מתפללים.
כולנו פונים לאותה הנקודה, ולא משנה באיזה מקום בעולם אנו נמצאים, תוך שאנו מציירים בדמיוננו כאילו אנחנו עומדים שם.
נקודה זו היא לב התקוות היהודיות, לב החלומות היהודיים; זוהי נקודת ההתייחסות שלנו, וזה המקום בו שכנו שני בתי המקדש שהיוו תזכורת חיה לנוכחות ה' בעולמנו.
זה המקום בו כל מי שרצה יכול היה להתחבר אל הנעלה והנשגב. זה המקום בו יכולנו תמיד להיזכר שיש בחיים היבט משמעותי וקדוש מיסודו ששווה לשאוף ולהתקרב אליו.
ירושלים היא גם העיר האחת והיחידה בעולם המשמשת מוקד קדושה מרכזי לשלוש הדתות המונותאיסטיות; היהדות, הנצרות והאסלאם.
מעמד זה מכובד אך גם רגיש ומורכב.
אכן שבת השקם עם הזריחה התיצבנו שישה רוכבים בעמק מוצא, בחניון בלאק סטיר , ויצאנו כולנו יחד לדווש סובב בירתנו ירושלים, מאות פעמים כבר התגלגלנו שם באופנינו ועדיין,
המקום, המסלול והחבורה –תמיד הפתעה חדשה ומרעננת, וכבר היו צריכים לצאת לנו מן האף – "והם לא"…כיף שאין לו תחליף.
סיפור הדרך:
כולנו יחדחזרה לחיים – אין מה לעשות, במזג אויר אדיר שכזה, יצאנו מעמק מוצא, לכיוון הגבעה הצרפתית דרך פארק ירושלים, משם רכבנו על מסילת הרכבת הקלה, עד מתחם הרכבת
בדרך חלפנו על עיר דויד, חומות ירושלים, במתחם הרכבת, שם ערכנו הפסקת רענון, ושוב טיפסנו לכיוון הר הרצל, המשכנו לגבעת שאול, ודהרנו חזרה לבחניון בלאק סטיר
שבמוצא עלית
אני מקווה שהצלחתי לסכם את הטיול בהצלחה כי אין לי הרבה מה להגיד מעבר לסכום הזה:
תודה לרונן שפירא הקפטן על האירגון, תודה לבני ארבלי על ההובלה , ותודה גם לרענן מקרו