איתמר – יישוב חקלאי דתי המשתייך למועצה אזורית שומרון. היישוב ממוקם על רכב הגדעונים. איתמר הוקמה בשנת 1984 על ידי גרעין משפחות מירושלים. יוצאי "מכון מאיר" שרצו להקים את "כוכב השחר ב". חנן פורת הציע להם לעלות מיידית על שטח הסמוך לשכם. בתחילה הוצע לקרוא ליישוב "אגוז" בהשארת הביטוי התלמודי "אגוזי פרך" [פרך מזוהה עם הכפר הפלשתינאי בית פוריך הנמצא קרוב לאיתמר. תושבי המקום רצו לקוא ליישוב "תל חיים" על שם "תל חייא", אתר ארכיאולוגי בשטח היישוב. לבסוף הוחלא על השם "איתמר" על שם בנו של אהרון הכהן שלפי המסורת קבור בכפר הסמוך "עוורתא". במהלך האינתיפאדה השנייה סבל היישוב מפיגועי טרור שבוצעו על ידי חדירות ליישוב וירי בדרכים סביבותיו, בהם נהרגו 16 מתושבי היישוב ו־3 מתלמידי הישיבה התיכונית. ביישוב אירעו לפחות 4 ניסיונות חדירה: במאי 2002 נרצחו 3 מתלמידי הישיבה התיכונית חיצים כעבור חודש נרצחו ארבעת בני משפחת שבו ותושב נוסף במרץ 2011 נרצחו 5 בני משפחת פוגל. בעקבות האיומים הביטחוניים על היישוב הוקם בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 שטח ביטחוני מיוחד (שב"מ) סביב היישוב שנועד לספק לו הגנה, בדומה לשטחים דומים שהוקמו סביב יישובים אחרים. המערכת כוללת גדר התרעתית, גדר תלתלית מעכבת ואמצעי תצפית והתרעה.

יאנון – כפר ציורי שהוקם לפני כ-300 שנה על ידי בוסניים, דבר שבא לידי ביטוי גם בבנייה המאופיינת בבתים קטנים עם גגות רעפים אדומים [כיום בקושי ניתן לראות בתים כאלה]. הבוסנים מזמן כבר לא נמצאים בכפר, הם עברו לירדן בסוף המאה ה-18 [לפי דברי המקומיים שגרים בכפר]. יתכן וחלק מהבוסניים נשארו באזור והתחברו עם קרוביהם שברחו מקסריה בתש"ח, והם כיום באזור גזרת שכם, שהרי אנו מכירים תושבי "בושנייק" בשכם [בושנייק = בוסניים]. בכניסה לכפר יש מעיין שנתפס על ידי אנשי בכפר ומימיו מוזרמים לשוקת ונאגרים. השם "יאנון" משמר את השם היהודי "ינוח" – יישוב יהודי שסימן את נקודת הגבול בין שבט אפרים למנשה [הגבול עבר בדיוק על רכס הגדעונים]. בסמוך לכפר על אחת הגבעות נמצא קבר "נבי נון".

נבי נון – השמורה משתרעת על גבעה כיפתית בה גדלים עצים מאוד עתיקים, בעיקר עצי אלון מצוי וחרוב. בראש הגבעה ממקום מקאם מקודש. לפי המסורת המקומית במקום זה קבור אביו של יהושע בן-נון. למבנה פתח מקומר אך אין לו כיפה. בתוך המבנה נמצא בור עמוק שממנו נפלט אוויר חם לחלל המבנה. בתוך המבנה אין כל זכר לקבר.

בית פוריך – כפר פלשתינאי מהגרועים ביותר שיש בכל אזור יהודה ושומרון. הכפר הוצא כ- 32 מתאבדים, בכנסה לכפר ממוקמת אנדרטה לכל אותם מתאבדים. הכפר משמר את השם "פרך" שהיה מפורסם בתקופת התלמוד והמשנה באגוזיו המשובחים. האגוזים מוזכרים כדוגמה לדבר שבמניין, כלומר דברים שמפני חשיבותן נמכרים במספר ולא במשקל או במידה. אזוגי-פרך אלו נודעו בפריכותם עד אשר הפכו כינוי לאנשים נוחים וקלים. אגוזים אלו הוזכרו במדרש כדוגמה לדבר ערך יקר המציאות שכמעט בלתי ניתן להשגה.

עקרבה – הייתה בעברה עיר יהודית חשובה ששימשה בירת מחוז מנהלי יהודי גדול, בתקופה החשמונאית ועד למרד הגדול. מחוז עקרבה היה המחוז הצפוני מבין אחד עשר מחוזותיה של ארץ יהודה. כבר במשנה אנו שומעים על עקרבה: "כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד ואיזו היא תחומה – אילת מן הדרום ועקרבת מן הצפון לוד מן המערב והירדן מן המזרח" [מעשר שני ה]. כבר בזמן בית המקדש היו מעלים את פירות השנה הרביעית לירושלים ואוכלים אותם שם בטהרה. אך מה יעשו אלה הגרים רחוק והיה חשש שפרותיהם ירקבו בדרך? קבעה המשנה גבול, שממנו ולכיוון ירושלים היו מעלים את הפירות. והגר רחוק יותר יכול היה לפדותם בכסף ואת הכסף היו מעלים לירושלים. עקרבה הייתה הגבול הצפוני להעלאת הפירות. על יהודי עקרבה אנו קוראים בספר המכבים: "וילחם יהודה בבני עשו באדום את עקרבה כי צררו את ישראל ויך אותם מכה גדולה..."[מקבים א]. בשנת 111 לפהנ"ס נכבש השומרון בידי יוחנן הורקנוס ומחוז עקרבה סופח לארץ יהודה. מהמקורות ומהממצאים הארכיאולוגים הרבים, אנו למדים רבות על היישוב היהודי בשלהי בית שני. בימי המרד נטלו תושבי עקרבה חלק פעיל בשלבים השונים של המרד. למפקד האזור מונה יוחנן בן חנניה אך בפועל שלט במחוז שמעון בר-גיורא. בשנת 69 נכבש האזור בידי הרומאים אך על אף פי הכיבוש המשיך להתקיים יישוב יהודי במחוז עקרבה. ניתן ללמוד מהממצאים כי לאחר מרד בר כוכבא התרוקן מחוז עקרבה מיהודים ואת מקומם תפסו שומרונים ונוכרים אחרים.

סאלם – כפר פלשתינאי גדול צמוד לעיר שכם. השם סאלם משמר את השם שלם המוזכר בתנ"ך, ככתוב:"... וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר..."[בראשית ל"ג]. :